פסק דין (סרט)

פסק דין
The Verdict
	כרזת הסרט
בימוי	סידני לומט
הופק בידי	דייוויד בראון, ריצ'רד ד. זאנוק
תסריט	דייוויד מאמט ; בארי רייד
עריכה	פיטר פ. פרנק
שחקנים ראשיים	פול ניומן ; שרלוט רמפלינג ; ג'ק וורדן ; ג'יימס מייסון ; מילו או'שיי
מוזיקה	ג'וני מנדל
צילום	אנדז'יי ברטקוביאק
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פוקס המאה ה-20
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 בדצמבר 1982
משך הקרנה	129 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט בית משפט, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
מקום התרחשות	ניו יורק
תקציב	16 מיליון דולר
הכנסות	53,977,250 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	verdict
פרסים	5 מועמדויות לפרס אוסקר
	דף הסרט ב־IMDb

פסק דין (באנגלית: The Verdict) הוא סרט קולנוע מסוגת הדרמה בבימויו של סידני לומט, שיצא בשנת 1982. בסרט משחקים פול ניומן, שרלוט רמפלינג, ג'ק וורדן, ג'יימס מייסון ומילו או'שיי.

הסרט זכה להצלחה כלכלית ולביקורות מהללות. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר; הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (סידני לומט), השחקן הטוב ביותר (פול ניומן), השחקן המשנה הטוב ביותר (ג'יימס מייסון) והתסריט המעובד הטוב ביותר (דייוויד מאמט).

עלילה

הסרט מגולל את סיפורו של פרנק (פול ניומן), עורך דין כושל, שחברו מיקי מורסי (ג'ק וורדן) משכנע אותו לקחת תיק משפטי הקשור לרשלנות רפואית. התיק קשור לזוג נשוי התובע צמד רופאים שנתנו כביכול תרופת הרדמה שגויה לאחותה של האישה. פרנק נוטה להסכים להסדר הטיעון, אך לאחר שהוא רואה את מצבה של הנפגעת הוא מחליט לקחת את התיק לבית המשפט. במהלך המשפט נתקל פרנק בקשיים הן מצד השופט שמעדיף את צד הנתבעים והן עקב חוסר ראיות. לבסוף פרנק מצליח לשכנע את עדת המפתח בפרשה, קטלין קוסטלו (לינדזי קראוס), להעיד נגד הרופאים. למרות שהשופט הורה למחוק את הפרשה מהפרוטוקול חבר המושבעים פסקו לטובת התובעים.

צוות שחקנים

פול ניומן – פרנק גאלווין
שרלוט רמפלינג – לורה פישר
ג'ק וורדן – מיקי מורסי
ג'יימס מייסון – אד קונאן
מילו או'שיי – השופט הויל
לינדזי קראוס – קטלין קוסטלו
אדוורד בינס – הבישוף בורפי
ג'ולי בובאסו – מאריון רוני
רוקסן הארט – סאלי דונג'י
ג'יימס הנדי – קווין דונג'י

הפקה

פרנק סינטרה ודסטין הופמן היו אמורים לגלם את הדמות הראשית. לבסוף רוברט רדפורד נבחר לגלם את פרנק גאלווין, אך הוא פרש מהפרויקט כיוון שלא אהב את הדמות הראשית, ולא רצה לגלם אלכוהוליסט^[1]. תסריט הסרט שונה מספר פעמים. הבמאי סידני לומט החליט לביים את התסריט המקורי ולא את הגרסאות השונות. ברוס ויליס וטובין בל הופיעו בהופעות קמע בסצנות סיום הסרט.

קבלה

הסרט קיבל דירוג של 96% באתר הביקורות "Rotten Tomatoes". בשנת 2012 המגזין "אמפייר" דירג את הסרט במקום ה-254 ברשימת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. בשנת 2013 איגוד התסריטאים האמריקאי (Writers Guild of America) דירג את תסריט הסרט במקום ה-91 ברשימת התסריטים הטובים ביותר בכל הזמנים.

מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט בכמה מרשימותיו; מועמדות לרשימת הגיבורים – פרנק גאלווין, מקום 75 ברשימת סרטי ההשראות הטובים ביותר ומקום רביעי ברשימת סרטי בתי המשפט הטובים ביותר.

פרסים ומועמדויות

מועמדות לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
מועמדות לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (סידני לומט)
מועמדות לשחקן הטוב ביותר (פול ניומן)
מועמדות לשחקן המשנה הטוב ביותר (ג'יימס מייסון)
מועמדות לתסריט המעובד הטוב ביותר (דייוויד מאמט)
מועמדות לפרס התסריט הטוב ביותר של איגוד התסריטאים האמריקאי (Writers Guild of America) (דייוויד מאמט)
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - דרמה
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה (פול ניומן)
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע (ג'יימס מייסון)
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע (סידני לומט)
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר (דייוויד מאמט)
זכייה בפרס מבקרי הקולנוע האמריקאיים לבמאי הטוב ביותר (סידני לומט)
זכייה בפרס מבקרי הקולנוע האמריקאיים לסרט הטוב ביותר
זכייה בפרס דייוויד די דונטלו לשחקן הזר הטוב ביותר (פול ניומן)