מלחמת האזרחים השנייה בלוב
 | ||||||||||||||
| המצב הצבאי בלוב ב־11 ביוני 2020: בשליטת כוחות מקומיים שונים | ||||||||||||||
| מערכה: החורף הערבי | ||||||||||||||
| תאריכים | 16 במאי 2014 – 23 באוקטובר 2020 (6 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מלחמת האזרחים הראשונה בלוב | |||||||||||||
| מקום | לוב | |||||||||||||
| תוצאה |
| |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת האזרחים השנייה בלוב הייתה סכסוך מתמשך בין קבוצות אסלאמיות והקונגרס הלאומי הכללי לבין כוחות ליברליים ומתונים ובית הנבחרים הלובי החל מחודש מאי 2014 ועד אוקטובר 2020.
בתחילת שנת 2014, לוב נשלטה על ידי הקונגרס הלאומי הכללי והאסלאמיסטים שלטו בו מאז נבחר נורי אבו סהמין לנשיאו ביוני 2013[1]. סהמין ניצל את סמכויותיו וביטל דיונים וחקירות[2], הקונגרס הצביע על אכיפת חוקי השריעה בדצמבר 2013[3] וסירב להתפזר עם תום המנדט שלו בינואר 2014 והאריך את כהונתו. ב-14 בפברואר הורה הגנרל ח'ליפה חפתר לקונגרס להתפזר וקרא ליצירת ממשלת מעבר שתפקח על הבחירות החדשות, אולם הקונגרס סירב לדרישותיו.
העימות החל חודשיים לאחר מכן, ב-16 במאי, כשכוחות הנאמנים לגנרל חפתר החלו במתקפה נרחבת מהאוויר ומהקרקע נגד מיליציות אסלאמיות בבנגאזי שזכתה בכינוי "מבצע כבוד". יומיים לאחר מכן, כוחותיו של חפתר ניסו לפזר את הקונגרס הלאומי הכללי בטריפולי. העימות מנע מהקונגרס הלאומי לדחות את הבחירות שנקבעו ב-25 ביוני 2014. בבחירות אלו הוקם מועצת הנכבדים במקום הקונגרס הלאומי. בבחירות הללו נחלו האסלאמיסטים תבוסה קשה[4].
מאז, המדינה פולגה לשני ממשלות יריבות, האחת שוכנת בטוברוק שבמזרח לוב ושולטת בקירנאיקה ופזאן, והשנייה שוכנת בטריפולי ושולטת בטריפוליטניה. כוחות נוספים שהתערבו בלחימה היו מיליציות, שבטים ואנשי המדינה האסלאמית בלוב[5].
בשלהי 2019 התקרבו כוחותיו של חפתר לכיבוש טריפולי ואיחוד לוב תחת שלטונו, אך התערבות כוחות טורקיים לטובת ממשלת ההסכמה הלאומית הביסה את כוחותיו וגרמה להם לסגת מטריפוליטניה.
בעקבות הכישלון, מרץ 2021 הוכרזה הפסקת אש בין הצדדים, והוקמה ממשלת אחדות זמנית בטריפולי[6], אך בספטמבר 2021 הצביע בית הנבחרים הלובי הצבעת אי-אימון בממשלת האחדות והקים ממשלה נפרדת.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 2014 נשלטה לוב על ידי הקונגרס הלאומי הכללי, שנבחר בבחירות כלליות שנה וחצי לפני כן. עם זאת, הקונגרס זכה לביקורות בשלל נושאים אחרים – בין היתר, הקונגרס נשלט בידי צירים אסלאמיסטים על אף שהם לא החזיקו במושבים רבים; הוא העביר תקציבי ממשלה לקבוצות אסלמאיסטיות חמושות ואפשר למיליציות אחרות לבצע חטיפות ומעשי רצח;[2] השתיק דיונים מעוררי מחלוקות וחקירות באמצעות הסרתם מסדר היום; אישר את החלת חוקי השריעה במדינה והקמת "ועידה מיוחדת" שתבחן את כל החוקים הקיימים כדי להבטיח שהם עומדים בקנה אחד עם החוק האסלאמי;[3] כפה הפרדה בין המינים ולבישת חיג'אב באוניברסיטאות במדינה; וסירב לקיים בחירות חדשות כאשר המנדט שלו הסתיים בינואר 2014, עד אחרי שח'ליפה חפתר פתח במבצע צבאי נגדו.
מהלך האירועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעות הבוקר המוקדמות של 16 במאי 2014 החלו הקרבות בין הצדדים כאשר כוחותיו של חפתר תקפו יעדים של מיליציות אסלאמיסטיות בבנגאזי, בהן המיליציה שהואשמה בהתנקשות בשגריר האמריקני כריסטופר סטיבנס בשנת 2012. במתקפה השתתפו מסוקי קרב, מטוסי קרב וכוחות קרקעיים ובמהלכה נהרגו כ-70 לוחמי מיליציות ונפצעו עוד 250. הלחימה התרכזה בעיקר בחלקים הדרום-מערביים של העיר ובאזור הנמל.
ב-17 במאי טען חפתר במסיבת עיתונאים כי הקונגרס הלאומי אינו מייצג יותר את העם וכי הוא בלתי-לגיטימי. הוא הוסיף כי יש בידיו ראיות לכך שהקונגרס פתח את גבולותיה של המדינה כדי לאפשר לפעילי טרור להיכנס אליה, ואף הזמין מספר רב של לוחמים אסלאמיסטים מרחבי העולם להגיע ללוב ולקבל דרכונים רשמיים. חפתר הסביר כי מטרתו העיקרית היא "לטהר" את החמושים האסלאמיים מלוב, בייחוד את תנועת "האחים המוסלמים" "הטרוריסטית".
הסלמה בעימותים חלה ב-13 ביולי כאשר כוחות אסלאמיסטיים, שהגיבו על מפלתם של נציגיהם בבחירות, פתחו ב"מבצע שחר לוב" במטרה להשתלט על שדה התעופה הבינלאומי בטריפולי. הם הצליחו לכבוש אותו ב-23 באוגוסט אחרי 41 ימים של קרבות. ב-25 באוגוסט, חברי הקונגרס הלאומי הכללי האיסלאמיסטים שלא נבחרו מחדש בבחירות התכנסו ואישרו בהצבעה כי הם יחליפו את בית הנבחרים החדש, קבעו שבירתם תהיה טריפולי ובחרו את נורי אבו סהמין לתפקיד הנשיא ואת עומר אל-חאסי לתפקיד ראש הממשלה.
באוקטובר נכבשה העיר דרנה על ידי חמושים ממיליציות שנשבעו אמונים לארגון המדינה האסלאמית[7]. ב-6 בנובמבר הכריז בית המשפט העליון בטריפולי, שנשלט על ידי האסלאמיסטים, כי הבחירות שהתקיימו לא היו חוקתיות והורה על פיזור בית הנבחרים[8]. בית הנבחרים סירב להישמע לפסיקה וטען כי היא התקבלה תחת איומים. בית הנבחרים והממשלה שהוקמה על ידה הן המוסדות הרשמיים בלוב על פי הקהילה הבינלאומית ובעקבות השתלטות המורדים על הבירה טריפולי הם עברו לעיר טוברוק, שמזרח המדינה.
2015
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 בינואר 2015 הושגה הפסקת אש בין הכוחות הנאמנים לחפתר לבין מיליציית פג'ר ליביה.
פברואר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בפברואר כוחות המדינה האסלאמית השתלטו על העיירה א-נופליה שבמחוז סירת[9].
ב-15 בפברואר 2015 פורסם סרטון שבו תועדה הוצאתם של 21 נוצרים קופטים מצרים להורג בידי אנשי המדינה האסלאמית בלוב[10]. בתגובה הפציץ חיל האוויר המצרי, בסיוע חיל האוויר של הגנרל חפתר, יעדים של המדינה האסלאמית בלוב, ולפחות 50 חמושים המזוהים עם הארגון נהרגו בתקיפות[11]. הממשלה בטריפולי גינתה את התקיפות האוויריות וטענה כי מדובר במעשי טרור המפרים את הריבונות של לוב.
חמישה ימים לאחר מכן, ביצע ארגון המדינה האסלאמית פיגוע משולש בעיר אל-קובה, שבמסגרתו הותקפו תחנת דלק, תחנת משטרה וביתו של חבר פרלמנט. כתוצאה מהמתקפה המשולבת נהרגו 40 בני אדם[12].
ב-22 בפברואר התפוצצו שתי פצצות בשער הכניסה לבית מגוריו של שגריר איראן בטריפולי, אולם לא היו נפגעים בהתקפה.
מרץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 במרץ מינה בית הנבחרים את גנרל חפתר למפקד הכוחות המזוינים של לוב[13].
ב-20 במרץ כבש צבא לוב אזורים הסמוכים לבירה טריפולי והתקדם לעבר שדה התעופה הבינלאומי של העיר. הממשלה היושבת בטוברוק פרסמה הצהרה שבה נמסר כי מדובר בתחילת המבצע לשחרור הבירה מידי מיליציית פג'ר ליביה. חיל האוויר של לוב הפציץ באותו יום את שדה התעופה ועיכב את עזיבתה של משלחת מהקונגרס הלאומי הכללי בטריפולי למרוקו שהייתה אמורה להשתתף בשיחות שלום בחסות האו"ם, במטרה ליצור ממשלת אחדות ולהביא לסיום הלחימה[14].באותו יום הודיעו הרשויות וכלי תקשורת במדינה כי כ-45,000 מצרים עזבו את המדינה בעקבות ההוצאה להורג של 21 הנוצרים הקופטים בידי המדינה האסלאמית[15].
ב-31 במרץ פוטר ראש הממשלה של טריפולי, עמר אל-חאסי, על ידי חברי הקונגרס הלאומי הכללי. לטענתם, הוא לא פיטר שרים בממשלה שהואשמו במעשי שחיתות. מוחמד חליפה אל-רווייל, אחד מעוזריו של אל-חאסי, נבחר לנהל במקומו את ענייני הממשלה[16].
אפריל עד יוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 באפריל הודיע אל-חאסי כי הוא מסרב לפיטוריו וטען כי הוא זוכה לתמיכתן של המיליציות המקושרות לממשלה בטריפולי. הוא הבהיר כי החלטת הקונגרס הלאומי הכללי אינה חוקתית וכי יסכים לוותר על תפקידו רק אם בעלי בריתו בממשלה יסכימו על כך[17].
ב-9 ביוני נכנסו כוחות הנאמנים לממשלת האחדות בלוב לעיר סירת. הכוחות חסמו את היציאות מהעיר דרך הים והחלו לנהל לחימה בפאתי העיר תוך כדי הפצצות מהאוויר של מטוסי קרב אמריקאיים ולוביים. בדצמבר 2016, הודיעו הכוחות הנאמנים לממשלת האחדות כי הם הצליחו לכבוש ולטהר את העיר מפעילי המדינה האסלאמית.
אוקטובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 באוקטובר נהרגו לפחות תשעה בני אדם ועוד כ-20 נוספים נפצעו מפגיעת פצצות מרגמה בכיכר מרכזית בעיר בנגאזי. כ-2,000 איש התקבצו בכיכר אל-קיש במחאה על הצעת האו"ם להקמת ממשלת אחדות שתביא לסיום המשבר במדינה ולעברם נורו לפחות שבעה פגזים[18].
נובמבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 בנובמבר 2015 יום השנה להקמת סניף המדינה האסלאמית בלוב, חוסל מנהיג הארגון, אבו נביל אל-אנבארי, בתקיפה של חיל האוויר האמריקאי בסביבת העיר דרנה. זו הייתה התקיפה האווירית הראשונה של האמריקאים נגד מנהיגי הארגון בלוב.
ב-19 בפברואר 2016 נהרגו 40 בני אדם בתקיפה של חיל האוויר האמריקאי על מחנה של המדינה האסלאמית בסביבת העיר סברתה שבמערב לוב[19].
ב-20 באפריל 2016 נסוגו פעילי המדינה האסלאמית מהעיר דרנה, שהייתה לאחד המעוזים הראשונים של הארגון בלוב ולמקום בו הוקם הסניף הלובי.
דצמבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 בדצמבר חתמו במרוקו נציגי בית הנבחרים שבעיר טוברוק ונציגי הקונגרס הלאומי הכללי שבטריפלי על הסכם להקמת ממשלת אחדות, שתווך על ידי האו"ם. ואולם, ראשי הפרלמנטים היריבים סירבו לקבל את ההבנות שהושגו בתום משא ומתן ממושך, שבמסגרתן תוקם מועצה מיוחדת שתוביל את ממשלת המעבר שתורכב מתשעה חברים, כשבית הנבחרים יהיה הרשות המחוקקת המרכזית. גוף מחוקק נוסף יורכב מחברי הקונגרס הלאומי. לפי ההסכם, בתוך חודש אמורה המועצה למנות ממשלה חדשה, שתאושר על ידי מועצת הביטחון של האו"ם[20].
2016
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 ביוני 2016 נכנסו כוחות הנאמנים לממשלת האחדות לסירת, במטרה לגרש את פעילי המדינה האסלאמית בלוב. הכוחות חסמו את היציאות מהעיר דרך הים והחלו לנהל לחימה בפאתי העיר תוך כדי הפצצות מהאוויר של מטוסי קרב אמריקאיים ולוביים. בדצמבר 2016, הודיעו הכוחות הנאמנים לממשלת האחדות כי הם הצליחו לכבוש ולטהר את העיר מפעילי המדינה האסלאמית.
2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפיגוע מכונית תופת בבסיס הדרכה לשוטרים בעיר זליטן ב-7 בינואר 2017 נהרגו 65 בני אדם ועשרות נפצעו. ארגון המדינה האסלאמית נטל את האחריות לפיגוע[21].
בדו"ח של חוקרי האו"ם נכתב שעלה חשד שבלוב בוצעו פשעי מלחמה משנת 2016[22].
2019-2020
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 באפריל 2019 צבא לוב אשר מייצג את בית הנבחרים בלוב, יזם מתקפה במערב לוב כדי לכבוש את האזור המערבי בלוב, ובסופו של דבר את הבירה טריפולי מממשלת ההסכמה הלאומית. ממשלת ההסכמה הלאומית חזרה לשלוט בכל טריפולי ביוני 2020 וכוחות בית הנבחרים נסוגו מהבירה, לאחר ארבעה עשר חודשי לחימה.
ב-10 באפריל 2019 לאחר שישה ימים של קרבות קשים כוחות הצבא של חפתר הגיעו קרוב מאוד לטריפולי ואף שלטו בחלקים מפרווריה, והטילו מצור עליה[23].
ב-23 בדצמבר 2019 ארדואן הצהיר שחלקים גדולים מהשטח הימי בין טורקיה ללוב שייך לטורקיה כדי למנוע את הקמת צינור הגז של ישראל, יוון, קפריסין[24]. ב-5 בינואר 2020 ארדואן אמר: "יחידות צבא טורקיות החלו לנוע ללוב כדי להשיג שלום ויציבות" זאת לאחר שעברה בהאספה הלאומית הגדולה של טורקיה הצעת החוק המאפשרת שליחת כוחות ללוב[25].
ב-6 בינואר 2020 כוחות הצבא של חפתר כבשו את העיר סירת אשר הייתה מעוזו של קדאפי[26]. ב-14 בינואר 2020 דיווח העיתון "גרדיאן" בבריטניה כי כ-2000 לוחמים סורים הגיעו או עומדים להגיע בקרוב מאוד ללוב כדי לעזור ל"ממשלת ההסכמה הלאומית". על פי מקורות ב"צבא הסורי הלאומי" אשר הוא ארגון שמורכב בין כמה ארגונים בסוריה שטורקיה תומכת בהם כלכלית הלוחמים יקבלו 2000 דולרים בחודש לעומת 90 דולרים בסוריה והכסף יגיע דרך ממשלת ההסכמה ולא דרך טורקיה[27].
במרץ פרצה מגפת הקורונה בלוב. ב-30 במרץ 2020 כוחות ממשלת טריפולי בעזרת הלוחמים הסורים שקיבלו מטורקיה כבשו עד בסיס חיל האוויר האסטרטגי אל-וואתיה דרומית מערבית לטריפולי אך במהרה כוחות צבא חפתר כבשו את השטח בחזרה[28]. ב-13 באפריל 2020 כוחות ממשלת טריפולי בעזרת הלוחמים הסורים שקיבלו מטורקיה כבשו את השטח בין העיר א-זאוויה לעיר זווארה וגבול אלג'יריה. מעורה זה סימן את העברת המומנטום מחפתר לטורקיה[29].
ב-18 באפריל 2020 כוחות ממשלת טריפולי והכוחות הטורקים בלמו מתקפה של כוחות הצבא אשר נאמן לגנרל חפתר, ויצאו למתקפת נגד שבה כבשו עד העיר Tarhunah דרומית מזרחית לטריפולי[30]. ב-5 במאי 2020 כוחות ממשלת טריפולי והכוחות הטורקים פתחו בהתקפה על בסיס חיל האוויר האסטרטגי אל-וואתיה, רק לאחר ארבעה עשר ימים הם כבשו את הבסיס וגם כבשו את הגבול הצפון מערבי עם אלג'יריה[31] וכך חיברו את כל המובלעות של ההסכמה הלאומית לשטח אחד (חוץ משטח קטן בבארות הנפט בדרום מערב).
ב-21 במאי 2020 כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית כבשו את Al Asabi'ah בנפת אל-ג'בל אל-ע'רבי וכתרו את כוחות חפתר במערב אל-ג'בל אל-ע'רבי[32]. בו זמנית כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית והכוחות הטורקים הדפו את הכוחות של חפתר מלהיכנס לטריפולי ויצאו למתקפת נגד שבה נכבשו בחזרה שטחים בפרוורים של טריפולי.
ב-3 ביוני 2020 כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית כבשו את שדה התעופה הרשמי של טריפולי בסדרת קרבות נגד הכוחות של חליפה חפתר אשר בכולן ניצחו[33]. ב-5 ביוני 2020 כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית הגיעו עד העיר באני ווליד ומרכז נפת אל-ג'בל אל-ע'רבי וכמעט כל מערב הנפה שבה עדיין יש מובלעת של חיילי חפתר ממכותרים[5]. מתקפתו בת השנה וחצי של הגנרל חפתר נהדפה על ידי הממשל בטריפולי[5]. ב-2 ביולי התרחשה מתקפה בטאג'ורה בה נהרגו 53 אנשים.
ב-23 באוקטובר 2020 הצדדים הגיעו להסכמה על הפסקת אש מידית[34]. ב-10 במרץ 2021, הצביעו רוב המחוקקים בעד הקמת ממשלת אחדות זמנית עד הבחירות שהיו אמורות להיות בדצמבר 2021[35]. חרף זאת, התוכניות המקוריות לא יצאו לפועל כאשר הבחירות המתוכננות נדחו על רקע מחלוקות על התקנות והמועמדים. גורמים שונים במחנות היריבים הצהירו כי המנדט של הממשלה פג למעשה[36].
מאמצי התיווך
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת ניסיונות התיווך של האו"ם, מונה שליח מיוחד ללוב, ברנרדינו לאון. ב-11 בפברואר 2015 נציגים של שני הפרלמנטים היריבים ערכו שיחות בלתי-ישירות בעיר רדאמס, שבדרום לוב. האו"ם הפציר בשני הצדדים להגיע להסכם שיביא לממשלת אחדות ולסוף הלחימה. ב-24 במרץ הציג לאון את תוכנית האו"ם לפיוס במדינה לאחר כמה סבבי שיחות שנערכו בין נציגי הצדדים במרוקו. לפי התוכנית, תוקם מועצה נשיאותית של גורמים עצמאיים וכן הפרלמנט בטוברוק המזוהה על ידי הקהילה הבינלאומית יהיה הזרוע המחוקקת הרשמית של לוב[37].
נשיאי טורקיה ורוסיה, ארדואן ופוטין ניסו להסדיר הפסקת אש בינואר 2020[38], אך גם משנקבעה הופרה תוך זמן קצר. במהלך יוני 2020 הסכימו הממשלים היריבים בלוב לחדש את השיחות עם האו"ם על השגת הפסקת אש[5].
באוקטובר 2020, הצדדים הגיעו להפסקת אש בתיווך סטפני טורקו וויליאמס מהאו"ם[39]. ב-23 בדצמבר 2020 הוכרזה רשמית הפסקת אש בין הצדדים, והוקמה ממשלת אחדות זמנית במדינה[6], אם כי התוכניות המקוריות לא יצאו לפועל כאשר הבחירות המתוכננות נדחו וריבונותה של הממשלה הזמנית לא התממשה על חלקים משטחי לוב שנותרו בשליטת מחנות יריבים[40].
תמיכה זרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כוחות חפתר נתמכו בחשאי, כנראה, על ידי קואליציית כוחות מערבית בראשות צרפת וארצות הברית (ב-15 באפריל 2019 נערכה שיחה טלפונית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לחפתר ובעקבותיה התייצבה המעצמה בגלוי לצידו של הפילדמרשל), יחד עם שורת מדינות ערביות, בהן מצרים, סעודיה, אלג'יריה, איחוד האמירויות הערביות ומדינות נוספות[41][42]. ההתקפה על טריפולי החלה זמן קצר בלבד לאחר שחפתר חזר מפגישה עם סלמאן, מלך ערב הסעודית ובנו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד.
חפתר נתמך בה בעת ובצורה גלויה הרבה יותר, גם על ידי רוסיה[43][44]. כמו כן, לפי העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" הלונדוני, המזוהה עם קטר, גם ישראל מסייעת לחפתר. בכתבה בעיתון צוטט "גורם צבאי בכיר בשורות כוחותיו של חפתר", שטען שב-2015 וב-2016 נפגשו אישים מהמוסד הישראלי עם חפתר בירדן וכי איחוד האמירויות הערביות היא זו שתיווכה בין הצדדים. הדיווח בעיתון לא אושר על ידי שום גורם רשמי[45].
ב-10 ביוני 2020 סגן ראש ממשלת טוברוק אמר למקור ראשון: "מקווים שישראל תתמוך בנו"[46].
ממשלת פאיז א-סראג' זכתה לתמיכת האו"ם, שהקים את ממשלת ההסכמה הלאומית. כוחות אסלאמיים קיצונים ומיליציות מקומיות חזקות, שבסיסן במיסראתה, נעשו יותר ויותר דומיננטיים בממשלת ההסכמה הלאומית, אך האו"ם לא הניח לשינוי זה להפריע לו להמשיך בתמיכתו בה. גורמי תמיכה חשובים נוספים של ממשלת ההסכמה הלאומית הם ארגון האחים המוסלמים, קטאר, סודאן (עד הדחת מנהיגה עומר אל-בשיר ב-11 באפריל 2019) וטורקיה בהנגת רג'פ טאיפ ארדואן[47][48][49].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Can the New Libyan President Live Up to?, באתר פוריין פוליסי, 26 ביוני 2013
- ^ 1 2 St John, Ronald Bruce, (4 June 2014). Historical Dictionary of Libya. p. 201., Rowman & Littlefield
- ^ 1 2 Libyan assembly votes to follow Islamic law, באתר רויטרס, 04 בדצמבר 2013
- ^ Libya’s Legitimacy Crisis, 6 באוקטובר 2014
- ^ 1 2 3 4 המצור על טריפולי הוסר: מעורבות טורקיה שינתה את מסלול המלחמה בלוב, באתר וואלה, 12 ביוני 2020
- ^ 1 2 Libya’s parliament approves interim unity government, www.aljazeera.com (באנגלית)
- ^
Libya has become the latest Isil conquest, The Telegraph, 24 October 2014
- ^ Libya supreme court rules anti-Islamist parliament unlawful
- ^ IS said to have taken another Libyan town, באתר מלטה טיימס, 10 בפברואר 2015
- ^ "נכבוש את רומא": דאעש ערף ראשיהם של 21 נוצרים, באתר וואלה, 16 בפברואר 2015
- ^ לוב: חיל האוויר הפציץ יעדים של דאעש בעיר דרנה, באתר ynet, 16 בפברואר 2015
- ^ הנקמה של דאעש: עשרות הרוגים בפיגוע במזרח לוב, באתר וואלה, 20 בפברואר 2015
- ^ Libyan parliament names Haftar top army commander, אי-פי, 2 במרץ 2015
- ^ Libyan army seizes two towns near capital, באתר אל-ערביה, 20 במרץ 2015
- ^ Over 45,000 Egyptians flee Libya after ISIS beheadings, סוכנות הידיעות הצרפתית, 20 במרץ 2015
- ^ Head of rival govt in Libya capital sacked: MP, סוכנות הידיעות הצרפתית, 31 במרץ 2015
- ^ Libya rival government chief rejects sacking, סוכנות הידיעות הצרפתית, 1 באפריל 2015
- ^ At least nine killed as mortar bombs fall on protesters in Benghazi, 23 באוקטובר 2015
- ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, ארה"ב תקפה מטרות דאעש בלוב; עשרות נהרגו, באתר ynet, 19 בפברואר 2016
- ^ Libya factions sign U.N. deal to form unity govt, 18 בדצמבר 2015
- ^ לוב: דאעש לקח אחריות על הפיגוע הקשה בבסיס המשטרה, באתר ynet, 7 בינואר 2016.
- ^ האו"ם: שכירי חרב רוסים ביצעו פשעי מלחמה בלוב, באתר ynet, 4 באוקטובר 2021
- ^ לוב: הגנרל חפתר הורה לכוחותיו להסתער על הבירה טריפולי, באתר וואלה, 5 באפריל 2019
- ^ כך עלולה טורקיה לחסום לישראל את הים התיכון, באתר ynet, 23 בדצמבר 2019
- ^ ארדואן: כוחות צבא טורקיה החלו לנוע לעבר לוב, באתר וואלה, 6 בינואר 2020
- ^ הישג גדול ליריבי ארדואן בלוב, באתר ynet, 6 בינואר 2020
- ^ עם הבטחה למשכורת ואזרחות טורקית: 2,000 סורים נשלחים לקרב בלוב בתמיכת ארדואן, באתר הארץ, 15 בינואר 2020
- ^ Subscribe to read | Financial Times, www.ft.com
- ^ Tide turning in Libyan war, www.aa.com.tr
- ^ Libyan army carries out ops against Haftar in Tarhuna, www.aa.com.tr
- ^ EL - Απέτυχε η επίθεση του GNA στη βάση της Αl Watya, EL, 2020-05-06 (ביוונית)
- ^ Anonymous, As Hifter loses ground in Libya, Egypt weighs options to support him, Al-Monitor, 2020-05-28 (באנגלית)
- ^ שחר קליינמן, לוב: רוסיה נוטשת את חפתר?, באתר ישראל היום, 25 במאי 2020
- ^ Libya interior minister campaigns to lead country as fragile peace holds, the Guardian, 2020-11-21 (באנגלית)
- ^ הפרלמנט בלוב אישר הקמת ממשלת אחדות אחרי שנים של פילוג, באתר וואלה, 10 במרץ 2021
- ^ רויטרס, יומיים לפני קיומן: הפרלמנט בלוב דחה את הבחירות למועד לא ידוע, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2021
- ^ UN proposes Libyan unity government and presidential council, אי-פי, 24 במרץ 2015
- ^ בתיווך ארדואן ופוטין: הכוחות הלוחמים בלוב הסכימו להפסקת אש, באתר וואלה, 12 בינואר 2020
- ^ Deutsche Welle (www.dw.com), 'Historic' Libya cease-fire agreed, UN says | DW | 23.10.2020, DW.COM (באנגלית בריטית)
- ^ רויטרס, יומיים לפני קיומן: הפרלמנט בלוב דחה את הבחירות למועד לא ידוע, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2021
- ^ "Intensified fighting for control of... Tripoli... amid a row over France’s alleged backing of military strongman Khalifa Haftar", France24, 25 באפריל 2019
- ^ "How the West’s silence emboldened Libya’s Haftar", France24, 6 באפריל 2019
- ^ "במלחמה על הנפט והגז הלוביים: רוסיה פרסה במצרים כוחות מיוחדים ומזל"טי תקיפה על הגבול עם לוב", אתר תיק דבקה, 14 במרץ 2017
- ^ "פוטין נערך להתערב צבאית בלוב. סיוע אווירי תמורת בסיס", אתר תיק דבקה, 28 בנובמבר 2016
- ^ רועי קייס, תופר חליפה. הכירו את הגנרל מהמזרח שרוצה לעשות סדר בלוב, באתר ynet, 31 ביולי 2017
- ^ פזית רבינא, סגן ראש ממשלת לוב למקור ראשון: "מקווים שישראל תתמוך בנו", בעיתון מקור ראשון, 20 ביוני 2020
- ^ צבי מזאל, "שמונה שנים לאביב הערבי: ארדואן מנסה לבחוש גם בלוב", אתר מידה, 13 בינואר 2019
- ^ "Generals vs Islamists in Libya", MEF, ג'ונתן ספייר, 24 באפריל 2019
- ^ סת' פרנצמן, "Turkey and the UAE Fight It Out by Proxy in Libya", פורום המזרח התיכון, 29 ביוני 2019
