לדלג לתוכן

היפרדות רשתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפרדות רשתית
רשתית מנותקת
רשתית מנותקת
רשתית מנותקת
שמות נוספים ניתוק רשתית
תחום אופתלמולוגיה
מיקום אנטומי עין אנושית עריכת הנתון בוויקינתונים
שכיחות כ-1 ל-10,000
סיבות הרשתית נפרדת מהשכבה שמתחת
גורמי סיכון ניתוק זגוגי אחורי, פגיעה בעין, דלקת בעין, קוצר ראייה, ניתוח קטרקט קודם
אבחון בדיקת ראייה, אולטסאונד
טיפול אבזם סקלריאלי, רטינופקס פניאומטי, כריתת הרשתית
סיבוכים איבוד מוחלט של הראייה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 798501 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D012163
סיווגים
ICD-10 Chapter H 33
ICD-11 9B73 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היפרדות רשתית או ניתוק רשתיתאנגלית: Retinal detachment) היא הפרעה בעין בה מצטבר נוזל תת-רשתי והרשתית הסנסורית נפרדת משכבת האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית.[1] כלומר, התופעה כוללת את ניתוקה של הרשתית ממקומה התקין בעין ומרקמות דופן העין שמזינות אותה. היפרדות רשתית גורמת לפגיעה בכושר הראייה, וללא טיפול מתאים, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בעין, עד כדי עיוורון.[2]

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות ההפרעה היא בין כ־0.6 ל 1.8 ל־10,000 אנשים בשנה.[3] כ־0.3% מהאנשים נפגעים מההפרעה הזו בשלב כלשהו בחייהם.[4] זה נפוץ בעיקר בקרב אנשים שנמצאים בשנות ה-60 או ה-70 לחייהם.[1] גברים נפגעים לעיתים קרובות יותר מאשר נשים. היפרדות רשתית רגמטוגנית היא הסוג הנפוץ ביותר להפרעה זו, על פי מחקרים אפידימיולוגיים השכיחות להיפרדות רשתית רגמטוגנית בשנה היא 12.6 מתוך 100,000 איש.[5]

סימנים וסימפטומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדמיה: הבזקים הנגרמים כתוצאה מהיפרדות הזגוגית מהרשתית. אחד מהסימפטומים העיקריים להיפרדות רשתית.

התסמינים כוללים עלייה במספר העצמים הצפים בעין הגורמים להפרעה בשדה הראייה בתוך הגוף הזגוגי של העין. כמו כן הניתוק עלול לגרום לבזקי אור קצרים מאוד בחלק ההיקפי הקיצוני (מחוץ למרכז) של שדה הראייה.[6] כחלק מהשלב המקדים להיפרדות הרשתית עשוי להופיע צל צפוף שמתחיל בראייה ההיקפית ומתקדם לאט לאט לעבר הראייה המרכזית. אפשר לתאר את התופעה כהיווצרות של ווילון הנרקם על חלק משדה הראייה שמופיע בצורת קווים ישרים שנראים לפתע מעוקלים.[7] בערך 7% מהמקרים שתי העיניים מושפעות.[8] ללא טיפול עלול להתרחש אובדן קבוע של הראייה.[9]

גורמי סיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי סיכון להיפרדות רשתית כוללים:

  • קוצר ראייה חמור.
  • חבלה שנגרמת מחדירה לעין.
  • ניתוח עיניים קודם (קטרקט).
  • אירוע קודם של היפרדות רשתית בעין השנייה אצל אותו מטופל.
  • גנטיקה- נטייה משפחתית להיפרדות רשתית.
  • ניתוק זגוגי אחורי(אנ')- הג'ל שממלא את חלל העין מכונה זגוגית העין. בין העשורים ה-5 ל-7, זגוגית העין נוטה להשתנות, ולהפוך נוזלית. שינוי מרקם הזגוגית עלול למשוך אחריות את רשתית העין, לגרום להיפרדות שלה, ואף לקרע ברשתית.
  • בהיפרדות רשתית משיכתית- גם סוכרת יכולה להוות כגורם מסכן.
  • בהיפרדות רשתית אקסודטיבית- גידול בעין או דלקות עיניים חוזרות מעלים את הסיכוי לניתוק הרשתית.[2]
  • איידס[10]
  • עישון ועישון פאסיבי[11]
ניתוק של רשתית באולטרסאונד
בדיקת עיניים מקיפה לאבחון של ניתוק הרשתית

בדיקה גופנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון הפרדות רשתית מתבצע על ידי רופא העיניים. נדרשת הרחבת האישונים ובדיקת הרשתית בעזרת מכשירים שונים. לעיתים, יש צורך בעדשת מגע ייחודית עם מראות על מנת לאבחן אותה ישנם מקרים של דימום בזגוגית (מסיבות שונות) שמתלווה להיפרדות רשתית, ואז יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד של העין עקב חוסר היכולת לראות את הרשתית דרך הדימום.

סוגים של ניתוקי רשתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את סוגי היפרדות הרשתית לשלושה סוגים:

  1. היפרדות רשתית רגמטוגנית – היא הסוג הנפוץ ביותר לתהליך של ניתוק הרשתית. נוצרת כתוצאה מחור או קרע ברשתית, שמאפשר מעבר נוזלים בין הרשתית והשכבות החיצוניות בעין.[2] ישנן גורמי סיכון אשר מעלים את הסיכוי להיפרדות רשתית רגמטוגנית, כגון: קוצר ראייה, היסטוריה משפחתית, היפרדות רשתית או קרע ברשתית בעין השנייה בעבר, היפרדות זגוגית לאחרונה, טראומה, שינויים טרשתיים בפריפריה.[5]
  1. היפרדות רשתית משיכתית – נגרמת מרקמה צלקתית בעין שמושכת את הרשתית ממקומה התקין בעין. ממשיכה זו גורמת למשיכת הרשתית הסנסורית משכבת האפיתל הפיגמנטרי והיווצרות היפרדות רשתית משיכתית. להבדיל מהיפרדות רשתית רגמטוגנית בהיפרדות משיכתית הרשתית אינה מתנפנפת ויכולה להתמקם במרכז הרשתית. במקרים מסוימים הרקמה שנוצרה יכולה לגרום לפעולה כפולה ובנוסף להיפרדות הרשתית המשיכתית ליצור קרע ונוזלים מחלל הזגוגית יעברו אל החלל בין הרשתית הסנסורית לשכבת האפיתל הפיגמנטרי. במצב כזה ההיפרדות תהיה משיכתית ורגמטוגנית יחדיו.[5]
  1. היפרדות רשתית אקסודטיבית – היפרדות רשתית שנגרמת עקב הצטברות נוזלים מתחת לרשתית שגורמת לניתוק הרשתית משכבת כלי הדם בעין.[2] היפרדות מסוג זה נוצרת כתוצאה מדלף כלי דם רשתיים או נזק לתאי האפיתל הפיגמנטרי, דבר אשר גורם להיווצרות נוזל בחלל תת-רשתי.[5] היפרדות מסוג זה מתרחשת בעיקר על רקע גידול בעין או דלקות עיניים חוזרות.

מניעה ראשונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו במקרים רבים, מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. העלאת המודעות לסימנים המחשידים לקרעים או הפרדות (הופעה של גופים צפים חדשים, הבזקי אור, מסך או חסר של חלק משדה הראייה או ירידה חדה בראייה שלא מלווה בכאב) יביאו אנשים לבדיקת עיניים מהר יותר. אם יש קרעים ברשתית ללא הפרדות, או עם הפרדות רשתית מוגבלת סביבם, ניתן להגבילם סביב בצלקות לייזר או קריותרפיה. מדובר בפעולה מרפאתית (לא בחדר ניתוח) ופשוטה יחסית, היכולה לעצור את התהליך ולמנוע התקדמות להפרדות רשתית כוללת ועיוורון.[2][12]

מקרים הקשורים לטראומה של ניתוק רשתית נפוצים בקרב ספורטאים מענפי ספורט עם השפעה גבוהה או בספורט במהירות גבוהה. רופאי עיניים ממליצים לאנשים עם דרגות קוצר ראייה חמורות להימנע מחשיפה לפעילויות שיש בהן פוטנציאל לטראומה, כלומר פעילויות המגבירות לחץ בתוך העין, כולל צלילה, נסיעה ברכבות הרים וצניחה חופשית.[2]

טיפול בלייזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קרע ברשתית ללא היפרדות יטופל על ידי קרני לייזר, בהרדמה מקומית. הטיפול כולל מתן כויות עדינות סביב הקרע באמצעות קרן לייזר. לאחר 1–2 שבועות, נוצרת צלקת סביב הקרע אשר מונעת מהרשתית להיפרד. לעיתים ההיפרדות מאובחנת כבר בבדיקתו הראשונה של החולה. אז לא יעזור רק טיפול בלייזר ויהיה צורך לבצע ניתוח לתיקון הפרדות הרשתית.[13]

ניתוחים לאיחוי היפרדות הרשתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופי הניתוח תלוי בסוג הניתוק:

  • הזרקת גז- כשמופיע קרע בחלקה העליון של הרשתית ניתן לטפל בו באמצעות הזרקת גז לחלל זגוגית העין וכך למנוע את התפתחות הפרדות הרשתית. טיפול זה מבוצע בהרדמה מקומית, ובמהלכו מוזרקת כמות קטנה של גז לחלל הזגוגית, באמצעותו מוצמדת הרשתית לדופן העין. לאחר הצמדת הרשתית והחזרתה למיקומה התקין, יאוחה הקרע בטיפול בקרני לייזר. מספר שבועות לאחר הניתוח, יחליפו נוזלי העין בהדרגה את בועת הגז, וזו תיעלם מהעין.[2]
  • חיגור- ניתוח הנחת חיגור מבוצע בהרדמה כללית. לאחר וידוא ההרדמה מניח המנתח רצועת חיגור עשויה ספוג או סיליקון מתחת לשרירי גלגל העין, בהתאם למיקום הקרע ברשתית. מטרת החיגור היא להקטין את משיכת הרשתית לכיוון פנים העין, כך שהיא תישאר במקומה התקין. הקרע עצמו מאוחה בטיפול בקרני לייזר, או בקריותרפיה (טיפול בהקפאה).[2]
  • כריתת זגוגית (ויטרקטומי)- ניתוח לכריתת ג'ל הזגוגית. מבוצע אם קיימת משיכה של הרשתית על ידי זגוגית העין. ניתוח זה מבוצע בהרדמה כללית, דרך חתכים קטנים בדופן העין, דרכם מחדיר המנתח את כלי הניתוח. במהלך הניתוח תוצמד הרשתית לדופן העין. קרע ברשתית יאוחה על ידי קרני לייזר. לאחר שהרשתית תוצמד למקומה התקין, ימלא המנתח את חלל העין בגז או בשמן סיליקון. מספר שבועות לאחר הניתוח, יחליפו נוזלי העין בהדרגה את בועת הגז, וזו תיעלם מהעין.[2]

לעיתים, בהתאם למצב הרשתית, ניתן לבצע ניתוח משולב שכולל חיגור וכריתה של זגוגית העין.

85 אחוז מהמקרים יטופלו בהצלחה בהליך אחד, כאשר 15 האחוזים הנותרים ידרשו 2 ניתוחים או יותר. לאחר הטיפול הראייה של החולים תשתפר בהדרגה לאורך מספר שבועות, אם כי חדות הראייה עשויה להיות לא טובה כמו שהייתה לפני הניתוק. לפני 1920 הייתה הפרדות רשתית מצב מעוור לצמיתות. בשנים שלאחר מכן, ביצע ד"ר גונין (Jules Gonin, MD) את ניתוח התיקון הראשון של הפרדות רשתית בלוזאן, שווייץ. בשנת 1945, לאחר פיתוחו של מכשיר האופתלמוסקופ העקיף שופרו טכניקות הטיפול. ב-50 השנים האחרונות שיפרו טכניקות החיגור, הזרקת הגז וכריתת הזגוגית את היכולת לטפל ואת התוצאות.[12] נכון לעכשיו, ניתן לתקן בהצלחה כ־95 אחוז מהמקרים של ניתוק רשתית.[14] כשלים בטיפול כרוכים בדרך כלל באי הכרת כל אתרי הניתוק, היווצרות היפרדויות חדשות ברשתית או ויטראורטינופתיה מתפשטת.[14]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "הפיזיולוגיה של היפרדות הרשתית". מיכאל וילקסון. 1990.
  • "שימוש בסיליקון נוזלי בניתוחים לתיקון רשתית מופרדת" (PDF). פאול א. סיביס. 1962.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפרדות רשתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Scott Fraser, David Steel, Retinal detachment, BMJ Clinical Evidence 2010, 2010-11-24
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 היפרדות רשתית: ניתוחים לטיפול, באתר המרכז הרפואי תל אביב
  3. ^ D. Mitry, D. G. Charteris, B. W. Fleck, H. Campbell, The epidemiology of rhegmatogenous retinal detachment: geographical variation and clinical associations, The British Journal of Ophthalmology 94, 2010-06, עמ' 678–684 doi: 10.1136/bjo.2009.157727
  4. ^ Ray F. Gariano, Chang-Hee Kim, Evaluation and management of suspected retinal detachment, American Family Physician 69, 2004-04-01, עמ' 1691–1698
  5. ^ 1 2 3 4 ד"ר אסף דותן, היפרדות רשתית | קרע ברשתית, באתר האתר הישראלי לרפואת עיניים, ‏18/08/2017
  6. ^ Scott Fraser, David Steel, Retinal detachment, BMJ clinical evidence 2010, 2010-11-24
  7. ^ At a glance: Retinal Detachment, National eye institute, ‏June 26, 2019
  8. ^ Mitry, D; Charteris, DG; Fleck, BW; Campbell, H; Singh, J, "The epidemiology of rhegmatogenous retinal detachment: geographical variation and clinical associations".., The British Journal of Ophthalmology
  9. ^ Christopher D. Gelston, Common eye emergencies, American Family Physician 88, 2013-10-15, עמ' 515–519
  10. ^ Ophthalmology, 3rd ed, [Edinburgh]: Mosby Elsevier, 2009
  11. ^ Sema DÜNDAR; Fatih ÖZCURA; İbrahim METEOĞLU; Mehmet Erkut KARA, Eff ects of long-term passive smoking on the vascular endothelial growth factor and apoptosis marker expression in the retina and choroid: an experimental study, Turk J Med Sci, 2013-11-03 doi: 10.3906/sag-0912-457
  12. ^ 1 2 ד"ר נדב בלפר, הפרדות רשתית - Retinal detachment, באתר ויקירפואה
  13. ^ ד"ר שירין חאמד-עזאם וד"ר ירון לנג, מחלקת עיניים בית חולים העמק, היפרדות רשתית, באתר כללית
  14. ^ 1 2 Ophthalmology, 3rd ed, [Edinburgh]: Mosby Elsevier, 2009

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.