ממי פיפס קלארק
 | |
| לידה |
18 באפריל 1917 הוט ספרינגס, ארקנזס |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1983 (בגיל 66) ניו יורק |
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום קבורה | בית עלמין מאונט הופ הייסטינג און הדסון, ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום מגורים |
ארצות הברית  |
| ידועה בשל | מחקר פסיכולוגי התומך במשפט בבית המשפט העליון של ארצות הברית שנת 1954 - בראון נגד משרד החינוך, טופקה, קנזס |
| השכלה |
|
| עיסוק | פסיכולוגית חברתית |
| מעסיק |
ארגון בריאות הציבור האמריקאי |
| תואר | ד"ר לפסיכולוגיה |
| בן זוג | קנת קלארק |
| פרסים והוקרה | פרס קנדיס להומניטריזם שנת 1983 |
  | |
ממי פיפס קלארק (באנגלית: Mamie Phipps Clark; 18 באפריל 1917 – 11 באוגוסט 1983) הייתה פסיכולוגית אמריקאית, שהתמחתה בתחום הפסיכולוגיה החברתית, תוך התמקדות בפיתוח מודעות עצמית בקרב ילדים ממוצא אפרו-אמריקאי הנמצאים במסגרות גן חובה. את התואר הראשון והשני שלה עשתה באוניברסיטת הרווארד.
בעבודת המאסטר של קלארק, המכונה "התפתחות התודעה העצמית בקרב ילדים שחורים בכיתות גן חובה", קלארק עבדה עם ילדי הגן השחורים בארקנסו[1]. עבודה זו כללה ניסויים עם בובות, באמצעותן חקרו את אופן ההשפעה של עמדותיהם של ילדים אפרו-אמריקנים לגזע והזדהות עצמית גזעית על ידי הפרדה. ממצאי המחקר חשפו כי ילדים שלמדו בבתי ספר מופרדים העדיפו לשחק בבובות לבנות על פני בובות שחורות. המחקר היה בעל השפעה רבה במשפט בראון[2] ושפך אור על השפעות ההפרדה הגזעית בקרב ילדים בגיל בית הספר.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלארק נולדה וגדלה בהוט ספרינגס (אנ'), ארקנסו[3]. אביה, הרולד ה. פיפס, נולד באיי הודו המערבית הבריטיים והיה רופא מוערך ומנהל אתר נופש באזור זה[4]. על אף שאמה של קלארק, פלורנס, הייתה עקרת בית, היא נודעה בשל מעורבותה בקריירת הרפואה של בעלה. אחיה הצעיר של ממי היה רופא שיניים.
ממי פיפס קלארק תיארה את החינוך היסודי והתיכוני שרכשה כלוקה בחסר בתחומי דעת מהותיים. עם זאת, אף על פי שבבית הספר שקלארק למדה בו התקיימה הפרדה גזעית, ברטרו-פרספקטיבה קלארק העירה כי השילוב בין הפרדה בבית הספר לצד משפחה תומכת ומורחבת עיצבה את שביעות רצונה בקריירה על כן הצהירה קלארק:
"הייתה לי ילדות שמחה מאוד. כך היא הייתה. היה לנו נוח. איך אוכל לומר לך שהייתה לי ילדות מאושרת? נהניתי מהכל. נהניתי מבית הספר. אהבתי את בית הספר. נהניתי מבילויים. נהניתי מהטיולים הקצרים שעשינו. הייתי מאוד שמחה. אני לא יכולה לומר שזו הייתה ילדות מרוששת, או -עבורי- פריבילגית. אולם כעת, לפי אמות מידה אובייקטיביות, הייתי משערת שאתה תגיד שמשפחתי הייתה ממוצעת. אבל זו הייתה ילדות מיוחסת מאוד." (as cited in Lal, 2002, p. 1).
קלארק סיימה את לימודיה בבית הספר התיכוני לנגסטון, על אף שהיה זה מאוד לא שכיח שתלמיד שחור יעשה זאת. היא קיבלה שתי הצעות מהמוסדות האקדמיים הבכירים אוניברסיטת פיסק ואוניברסיטת הרווארד, ולבסוף נרשמה להווארד בשנת 1934. אף על פי שהחלה את לימודיה בתקופת השפל הגדול, אביה של קלארק הצליח לשלוח לה 50 דולר מדי חודש. קלארק התמחתה במתמטיקה ופיזיקה ומסלולה היה נחשב ליוצא דופן, משום שמעטות הנשים השחורות שרכשו השכלה בתחומים אלה באותה תקופה.
בהארוורד, ממי פיפס קלארק פגשה את מי שהפך לימים לבעלה, קנת בנקרופט קלארק, שהיה סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה. קנת הפציר בממי להמשיך ללימודי פסיכולוגיה, על מנת לאפשר לה לעסוק ולממש את העניין שהיה לה בנוגע לעבודה עם ילדים. בשנת 1973 ממי וקנת התחתנו באופן מחתרתי, ושנה לאחר מכן ב-1938 קלארק סיימה בהצטיינות את התואר השני שלה באוניברסיטת הארוורד.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום התואר, קלארק עבדה כמזכירה במשרד עורכי הדין של צ'ארלס יוסטון. שם היא התוודעה לעבודתם המכרעת של ויליאם הסטי, ת'ורגוד מרשל ונוספים, אשר היוותה אבן דרך בהחלטות בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך שהתרחש בשנת 1954. צעד זה השפיע על עבודת התואר השני של קלארק "התפתחות התודעה העצמית של ילדים בגילאי גן חובה"[5].
ממי פיפס קלארק הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה ניסויית מאוניברסיטת קולומביה, נכון לשנת 1943. היועץ שלה היה הנרי א. גרט, לימים נשיא האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהמשך לעבודת התזה של קלארק במסגרת התואר השני שלה, קלארק ערכה מחקר בעזרת בובות, בהשראת עבודתם של רות וג'ין הורובית בנושא "זהות עצמית" בקרב ילדים בכיתות גן. עבודת המאסטר שלה עוררה את תחומי העניין של קנת, בעלה, והיוותה בכך בסיס לעבודה משותפת שהשניים ביצעו בהמשך בנוגע להעדפות גזעיות בקרב ילדים שחורים.
הניסוי מילא תפקיד מפתח כראיה באתגר בית המשפט שהביא להחלטת בראון נגד מועצת החינוך של בית המשפט העליון בשנת 1954, בכך שהוכיח כי ההפרדה גרמה נזק פסיכולוגי לילדים. ממי פיפס קלארק ערכה את הניסוי עם בעלה, קנת, 14 שנה קודם לכן. הממצאים ממחקר זה היו המחקר הראשון למדעי החברה, אשר הוגש כראיה קשה בתולדות בית המשפט.
המחקר, אפוא, השתמש בארבע בובות זהות מכל הבחינות למעט צבע. המחקר נערך בקרב ילדים בגילאי 3–7, על ידי שאילת שאלות שמטרתן לזהות תפיסה גזעית והעדפה[6].
הילדים התבקשו לבחור מהי:
- "הבובה שאתם הכי נהנים או הכי רוצים לשחק איתה."
- "הבובה הנחמדה."
- "הבובה הרעה."
- "הבובה שנראית כמו ילד לבן."
- "הבובה שנראית כמו ילד צבעוני."
- "הבובה שנראית כמו ילד כושי."
- "הבובה שנראית כמוך."
הניסוי חשף העדפה לבובה הלבנה על פני כל השאלות וייחוס תכונות חיוביות לבובות הלבנות. הקלארקס הגיעו למסקנה כי "דעות קדומות, אפליה והפרדה" גרמו לילדים שחורים לפתח תחושת נחיתות ושנאה עצמית. ממי פיפס קלארק סיכמה:
"אם החברה אומרת שעדיף להיות לבנים, אזי לא רק אנשים לבנים, אלא גם כושים, מאמינים בכך. וילד עשוי לנסות לברוח ממלכודת הנחיתות על ידי הכחשת עובדת הגזע שלו."
הניסוי המקורי היה פורץ דרך עבור ניסויים אחרים שערכו פיפס קלארק ובעלה. ממי פיפס קלארק ראיינה שלוש מאות ילדים מאזורים שונים במחוז שבו בתי ספר היו מופרדים, והתוצאות היו זהות. במסגרת ניסוי הבובה, ממי העניקה לילדים גם קווי מתאר של ילד ונערה ואמר להם לצבוע את קווי המתאר באותו צבע כמו עצמם. נמצא שהילדים השחורים צבעו את עצמם בצבע לבן או צהוב. המסקנה של מבחני הבובה ומבחני ההפרדה הראתה כי ההפרדה בבתי הספר השפיעה לרעה על ילדים. שכן, הבובות היו זהות כולם, ואילו ההבדל היחיד היה גוון העור של הבובה.
פרויקטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכז נורת'סייד להתפתחות הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1946, ממי פיפס קלארק הקימה את מרכז נורת'סייד להתפתחות הילד, במרתף של מתחם הדירות של פול לורנס דונבר, שם התגוררה משפחתה. המרכז מומן באמצעות הלוואה בסך 946 דולר מאביה של ממי, הרולד. תחילה, מרכז זה כונה "מרכז הבדיקות והייעוץ של נורת'סייד". מרכז זה הפך ל"מרכז נורת'סייד להתפתחות הילד" בשנת 1948.
המרכז היה הראשון שהעניק טיפול לילדים בהארלם. בנוסף, הוא העניק סיוע לילדים שנזקקו לטיפול, וכן המרכז סיפק תמיכה למשפחות הזקוקות לסיוע בדיור. הגישה הטיפולית הרווחת באותה תקופה הייתה פסיכואנליזה. עם זאת, הם הגיעו למסקנה כי יעילות הפסיכואנליזה בטיפול באוכלוסייה המגיעה למרכז היא נמוכה. הקלארקס הרגישו שהמרכז צריך לספק את מה שמזוהה כחסר עבור לקוחותיהם, על כן, הם העדיפו גישה הוליסטית מקיפה יותר. בהמשך הרחיב המרכז את שירותיו וכלל בתוכו התייעצויות פסיכולוגיות לבעיות התנהגות עקב הפרעות רגשיות, הדרכה מקצועית למתבגרים, חינוך באימוני ילדים להורים שחורים ובדיקות פסיכולוגיות שונות. השירותים כיום כוללים שירותי קריאה מתקנת ושיעורי חינוך במתמטיקה, סדנאות תזונה והדרכת הורים. ד"ר ממי קלארק נותרה פעילה כמנהלת נורת'סייד עד פרישתה בשנת 1979.
פרויקט הזדמנויות הנוער של הארלם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממי פיפס קלארק המשיכה לשתף פעולה עם בעלה בפרויקטים רבים, ביניהם פרויקט ההזדמנויות לנוער בהארלם(אנ'), שמטרתו לספק חינוך והזדמנויות תעסוקה לבני הנוער בהארלם. הוא הוקם בשנת 1962 בעזרת קנת קלארק ומנהיגי קהילה אחרים. הפרויקט סיפק חינוך מתקן / הוראה מתקנת לבני נוער עניים, אשר התאפיינו בפערי ידע וחומר בלימודיהם. הפרויקט סיפק הזדמנויות עבודה לנוער השחור ולימד תושבים כיצד לעבוד עם סוכנויות ממשלתיות כדי להשיג כספים ושירותים. קנת קלארק הציע להגיע לשילוב בתי ספר, אולם מחאות מצד הורים משני הצדדים מנעו מכך להתקיים. בהמשך התמזג הפרויקט עם "קבוצות קהילתיות מאוגדות" במסגרת יוזמת המלחמה בעוני(אנ') של הנשיא לינדון ב. ג'ונסון. בעקבות כך שונה שם הפרויקט בשנית. מעורבותם של הזוג קלארק בסוכנות הייתה קצרת מועד בגלל סכסוכים פוליטיים. ד"ר קנת קלארק פרסם מסקנות מהעבודה בפרויקט בספר בשם "גטו אפל" (1965).
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממי פיפס וקנת קלארק נישאו בשנת 1937. ממי קלארק אמרה כי שיתוף הפעולה בינה ובעלה הביא ל"חיים שלמים של חוויות קרובות, מאתגרות ומספקות מקצועית ". הקלארקס היו נשואים במשך 45 שנה, עד מותה של ממי קלארק ב־11 באוגוסט 1983. לממי וקנת נולדו שני ילדים, קייט האריס והילטון קלארק.
קלארק לא מפורסמת כמו בעלה. לעיתים קרובות תוארה כביישנית. היא זכתה לשבחים על כך שהצליחה הצלחה במקצועיות תוך שמירה על שביעות רצון מחיי הבית המגשימים.
קלארק הייתה פעילה מאוד בקהילה שלה. היא כיהנה כיו"ר חברת דיור שבנתה דירות בניו יורק. היא כיהנה גם בדירקטוריון של חברות השידור האמריקאיות, המוזיאון לאמנות מודרנית, ספריית העיר ניו יורק, האגודה למשימה של ניו יורק, קרן פלפס-סטוקס(אנ') ומכללת המורים באוניברסיטת קולומביה(אנ'). בנוסף, היא שירתה עם קבוצות מייעצות כולל הוועדה הארצית לתכנון מראש.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתה של קלארק על השפעת האפליה הגזעית והסטראוטיפים, סיפקה תרומות חשובות לתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה של הגזע. היא עבדה כפסיכולוגית מחקר של מכון הצבא האמריקני והאגודה לבריאות הציבור. המאמץ שלה בתחום הזהות וההערכה העצמית בקרב שחורים, הרחיבה את העבודה על פיתוח זהות.
קלארק זכתה בפרס קנדס(אנ') להומניטאריזם מהקואליציה הלאומית של 100 נשים שחורות(אנ') בשנת 1983[7].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Guthrie, R. V. (1998). Even the rat was white: A historical view of psychology (2nd ed.) Pearson Education, Upper Saddle River, NJ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ממי פיפס קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- City College of New York Libraries. (n.d.). Toward Humanity and Racial Justice: The Legacy of Dr. Kenneth B. Clark [Children, Families and the Northside Center for Child Development: A Lasting Legacy in Harlem]. Retrieved from http://digital-archives.ccny.cuny.edu/exhibits/Clark/Clark_5.pdf
- City College of New York Libraries. (n.d.). Toward Humanity and Racial Justice: The Legacy of Dr. Kenneth B. Clark [Black is Beautiful: The Doll Study and Racial Preferences and Perceptions]. Retrieved from http://digital-archives.ccny.cuny.edu/exhibits/Clark/Clark_6.pdf
- "Clark, Mamie Phipps." Complete Dictionary of Scientific Biography. 2008. Retrieved June 28, 2016 from Encyclopedia.com: http://www.encyclopedia.com/doc/1G2-2830905582.html
- Karera, A. (2010). Profile of Mamie Phipps Clark. In A. Rutherford (Ed.), Psychology's Feminist Voices Multimedia Internet Archive. Retrieved from http://www.feministvoices.com/mamie-phipps-clark/ (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine)
- Severo, r. (2005, May 2), Kenneth Clark, Who Fought Segregation, Dies. Retrieved from https://www.nytimes.com/2005/05/02/nyregion/kenneth-clark-whofought-segregation-dies.html
- Smothers, R. (1983, August 12), Mamie Clark Dies; Psychologist aided Blacks. Retrieved from https://www.nytimes.com/1983/08/12/obituaries/mamie-clark-dies-psychologist-aided-blacks.html
- The National Association for the Advancement of Colored People Legal Defense and Education Fund, Inc. Brown at 60: The doll test. www.naacpldf.org/brown-at-60-the-doll-test
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mamie Phipps Clark - Psychology's Feminist Voices, www.feministvoices.com (באנגלית) (ארכיון)
- ^ Mamie Katherine Phipps Clark (1917–1983), Encyclopedia of Arkansas (באנגלית)
- ^ "Featured Psychologists: Mamie Phipps Clark, PhD, and Kenneth Clark, PhD". apa.org (באנגלית). נבדק ב-2020-04-18.
- ^ מארי קוסטרר, Dr. Mamie Phipps Clark, faculty.webster.edu (באנגלית)
- ^ Brown at 60: The Doll Test | NAACP LDF, web.archive.org, 2018-09-13 (באנגלית)
- ^ CANDACE AWARD RECIPIENTS 1982-1990, web.archive.org, 2003-03-14 (באנגלית)
- ^ "CANDACE AWARD RECIPIENTS 1982-1990, Page 1", National Coalition of 100 Black Women (באנגלית)