מלחמת אוסטריה–פרוסיה

מלחמת אוסטריה–פרוסיה

קרב קניגרץ
תאריכים	14 ביוני 1866 – 23 באוגוסט 1866 (71 ימים)
מקום	אירופה
קואורדינטות	43°28′26″N 1°33′11″E
עילה	Federal decree of 14 June 1866
תוצאה	ניצחון פרוסיה חתימת שלום פראג
הצדדים הלוחמים פרוסיה איטליה מקלנבורג-שוורין מקלנבורג-שטרליץ אולדנבורג אנהלט בראונשווייג סקסוניה-אלטנבורג סקסוניה-קובורג-גותה ליפה שוורצבורג-זונדרסהאוזן ולדק ברמן המבורג ליבק הקונפדרציה הגרמנית: אוסטריה בוואריה סקסוניה וירטמברג הנובר הסן-קאסל הסן באדן רויס-גרייץ שאומבורג-ליפה סקסוניה-מיינינגן נסאו פרנקפורט ליכטנשטיין מנהיגים וילהלם הראשון  פרנץ יוזף  מפקדים אוטו פון ביסמרק הלמוט פון מולטקה ויטוריו אמנואלה השני אלפונסו לה מארמורה בטינו ריקאסולי הארכידוכס אלברכט, דוכס טשן לודוויג פון בנדק כוחות 637,262 437,262 200,000 517,123 407,223 38,000 26,500 ‏ 20,000 ‏ 18,400 7,000 ‏ 5,000 ‏ 80 אבדות 37,000 גרמנים ואיטלקים מעל 71,000

מלחמת אוסטריה–פרוסיה, (או בשמותיה הנוספים: מלחמת שבעת השבועות, מלחמת האיחוד, מלחמת העצמאות השלישית של איטליה, מלחמת האזרחים הגרמנית, מלחמת 1866, מלחמת האחים, מלחמת האחווה, המלחמה הגרמנית) הייתה מלחמה שהתחוללה בשנת 1866 בין אוסטריה לבין פרוסיה, איטליה ומדינות גרמניות קטנות שהצטרפו לאוסטריה או לפרוסיה. בסופה, השיגה פרוסיה את השליטה על מדינות גרמניה ואיטליה זכתה באזור ונציה.

באוסטריה ובגרמניה נקראת המלחמה "מלחמת האחים", ובאיטליה נקראת המלחמה "מלחמת העצמאות השלישית".

רקע

בתקופת האימפריה הרומית הקדושה (962–1806), היו באזור הקיסרות מעל ל-300 מדינות/נסיכויות קטנות וכמה מדינות גדולות. ברוב האזור דיברו התושבים בשפה הגרמנית והתושבים במקום היו מבחינת השתייכותם בני העם הגרמני. עם זאת, בכל מדינה היה שלטון עצמאי. במהלך המאה ה-19 גברו קולותיהן של תנועות לאומיות גרמניות, ששאפו לאיחוד הארץ ולשחרורה מכובש זר.

אוסטריה הייתה המנהיגה הדומיננטית באימפריה הרומית הקדושה, אך לקראת סוף המאה ה-18 עלה כוחה של פרוסיה, אשר הקטינה את ההשפעה והשליטה האוסטרית באימפריה.

בשנת 1806 כבש נפוליאון את שטח הקיסרות הרומית הקדושה, ואיחד את מאות ערי המדינה והנסיכויות לכ-30 מדינות גדולות, איחוד שֶכּונה הקונפדרציה של הריין. האיחוד הותיר את מדינות האזור כקונפדרציה של מדינות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי מוגבל, בשליטת צרפת. האיחוד נכפה על המדינות בפריז, וכלל רפורמות בתחומי הממשל, הכלכלה והמודרניזציה החברתית. לרפורמות הייתה השלכה גם על מעמד היהודים במדינות הפדרציה, ומיעוטים נוספים, אשר הושפע מן האמנציפציה הצרפתית, ולראשונה הוכרו זכויות המיעוט שלהם ונאסרה אפלייתם. הקונפדרציה שנכפתה על תושבי האזור הסתיימה בשנת 1813 עם תבוסתו של נפוליאון.

בשנת 1814 התכנס קונגרס וינה, קונגרס שלום בינלאומי בהשתתפות דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה (למעט האימפריה העות'מאנית). את הקונגרס אירח קנצלר האימפריה האוסטרית בווינה, על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר מלחמות נפוליאון. במסגרת החלטות הקונגרס הוקמה "הקונפדרציה הגרמנית תחת הנהגה אוסטרית".

מספרן של המדינות החברות בקונפדרציה, שבעבר מנה מאות ישויות פוליטיות נפרדות, קוצץ לכ-30 מדינות, ביניהן פרוסיה, האימפריה האוסטרית, בוואריה, וירטמברג, הנובר, ועוד. המדינות היו עצמאיות וזכו לריבונות מלאה ולהכרה דיפלומטית גורפת. עם זאת הן קשרו עצמן בברית הגנה משותפת, החזיקו יחדיו בביצורים משותפים בגבולות החיצוניים לקונפדרציה וקיימו אספה פדרלית שהתכנסה באופן קבוע בעיר פרנקפורט.

בשנת 1848 נעשה הניסיון הראשון לאחד את גרמניה, במהלך אביב העמים, אך הניסיון נכשל עקב סכסוכים רבים בין נציגי המדינות הגרמניות השונות, ובין תומכי ההגמוניה הפרוסית מול ההגמוניה האוסטרית בגרמניה.

ביסמרק שמונה בשנת 1862 לקנצלר פרוסיה, חתר להביא לאיחוד גרמניה באמצעות מהלכים צבאיים, ומהלכים מדיניים שנלוו אליהם. בשנת 1864, בעקבות מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לשאלת השתייכותן של הטריטוריות שלזוויג והולשטיין לדנמרק או לקונפדרציית הריין (הטריטוריות היו אז תחת שלטון דני), עמדה בפני ביסמרק הזדמנות להתערבות צבאית, בעקבות חילופי שלטון בממלכת דנמרק. בפברואר 1864 החליט ביסמרק לפתוח במלחמת שלזוויג השנייה נגד דנמרק בשיתוף פעולה של פרוסיה עם אוסטריה. במלחמה זו, נכבשו ונלקחו אזורים אלה מידי דנמרק. הסכם שלום נחתם בווינה ב-30 באוקטובר 1864, ובו נמסרו שלזוויג לפרוסיה והולשטיין לאוסטריה.

הגורמים למלחמה

המחלוקת סביב השליטה בגרמניה כבר הייתה קיימת זמן רב קודם לכן, וכמעט גרמה למלחמה בשנת 1850. משום כך שאף ביסמרק למלחמה נגד אוסטריה, על מנת להכריע אחת ולתמיד את השליטה בגרמניה. העילה למלחמה הייתה סכסוך בין אוסטריה לפרוסיה על אופן השליטה במחוזות שלזוויג והולשטיין שנכבשו שנתיים קודם מדנמרק, אולם, היסטוריונים רבים טוענים שלביסמרק הייתה תוכנית לגרום לפרובוקציה מכוונת, כדי לפתוח במלחמה ולהחליש את עמדת אוסטריה בגרמניה.

הצדדים הלוחמים

פרוסיה חתמה עם ממלכת איטליה על ברית, שבה נקבע שבעד עזרה מאיטליה נגד אוסטריה, תקבל איטליה לאחר הניצחון את ונציה. כמו כן הצטרפו לפרוסיה מדינות מקלנבורג-שוורין, מקלנבורג-שטרליץ, אולדנבורג, אנהלט, בראונשווייג, סקסוניה-אלטנבורג, סקסוניה-קובורג-גותה, ליפה, שוורצבורג-זונדרסהאוזן, ולדק, ברמן, המבורג, וליבק.

בנוסף, על מנת למנוע סיוע לאוסטריה ממדינות אירופה האחרות, הבטיח ביסמרק לנפוליאון השלישי שטחים לאורך הריין, או לחלופין את בלגיה ולוקסמבורג, אם צרפת תישאר נייטרלית, ואילו האימפריה הרוסית עדיין נטרה טינה לאוסטריה מפעולותיה במלחמת קרים.

לעומת זאת, אל אוסטריה הצטרפו מדינות דרום גרמניה; בוואריה, וירטמברג, באדן, הסן-קאסל, הסן-דרמשטאדט, נסאו, ופרנקפורט. וכן הצטרפו אליה סקסוניה, סקסוניה-מיינינגן, רויס-גרייץ, ושאומבורג-ליפה. הנובר בתחילה ניסתה להישאר נייטרלית, אך לבסוף נאלצה עקב דעת הקהל לחבור לאוסטריה.

מהלך המלחמה

גיוס

עם פרוץ המלחמה גייסו הפרוסים את צבאם במהירות, בעזרת רשת מסילות הברזל המפותחת שלהם. לעומתם, נאלצו האוסטרים לגייס את צבאם באיטיות, עקב העדר רשת מסילות מפותחת. בנוסף, הצבא הפרוסי אורגן על בסיס מקומי, וחיילי המילואים היו קרובים לבסיסם, ובשל כך התגייסו במהירות. לעומת זאת, הצבא האוסטרי הציב את יחידותיו הרחק מבתיהם, על מנת למנוע סיוע מצד יחידות הצבא למרידות בדלניות, ומשום כך הגיוס האוסטרי היה הרבה יותר איטי.

חימוש

הצבא הפרוסי היה מצויד ברובה דרייזה נטען בריח עם מנגנון מחט, שהיה ניתן להטעינו אף בשכיבה, ואפשר לירות חמישה כדורים בדקה ואפילו יותר. לעומת זאת הצבא האוסטרי היה מצויד ברובה נטען לוע, שהיה ניתן להטעינו אך בעמידה, ואפשר לירות רק שלושה כדורים בדקה. כמו כן, הצבא הפרוסי היה מצויד בתותחים נטעני מכנס, לעומת הצבא האוסטרי שהיה מצויד בתותחים נטעני לוע.

מהלך הקרבות

ב-14 ביוני 1866 הכריזו הצדדים על מלחמה, והחלו לרכז את צבאותיהם; הצבא הפרוסי התרכז ועבר במהירות לעבר הגבול עם סקסוניה ובוהמיה. ואילו הצבא האוסטרי התרכז בבוהמיה, לקראת פלישה לשלזיה. ב-17 ביוני 1866 חצו צבאות פרוסיה את הגבול לממלכת סקסוניה, ממלכת הנובר ונסיכות הבוחר מהסן, שצבאותיהם נסוגו אל קווי ההגנה של אוסטריה.

ב-27 ביוני נחל הצבא הפרוסי שתי מפלות - בקרב טרוטנוב כנגד הצבא האוסטרי, ובקרב לאנגנזאלצה כנגד הצבאות ההנוברי והבווארי. אולם, במהלך הימים שלאחר מכן הביסו הפרוסים את האוסטרים בשורה של קרבות, ונחלו ניצחון מכריע בקרב קניגרץ, שלאחריו החלו האוסטרים לחתור לשביתת נשק. מלבד סקסוניה, שאר בעלות בריתה של אוסטריה לא היו מעורבות בקרבות גדולים. הצבא הפרוסי פלש לבוואריה לאורך נהר המיין, וכבש את פרנקפורט ואת נירנברג, אך כשל בניסיונו לכבוש את וירצבורג.

בחזית האיטלקית נחלו האוסטרים בתחילה הצלחה גדולה, והביסו את האיטלקים בקרב קוסטוצה ובקרב ליסה, אך בקרב בצקה נחלו מפלה על ידי כוחותיו של גריבלדי.

הקרבות העיקריים במלחמה היו:

• קרב קוסטוצה שנערך ב-24 ביוני בין אוסטריה לאיטליה; ניצחון אוסטרי נגד איטליה.
• קרב טרוטנוב שנערך ב-27 ביוני בין פרוסיה לבין אוסטריה; אוסטריה עוצרת את התקדמות הפרוסים, אך סופגת אבדות גדולות.
• קרב לאנגנזאלצה שנערך ב-27 ביוני; הנובר מביסה את פרוסיה, אך נכנעת לה אחרי יומיים.
• קרב קיצין שנערך ב-29 ביוני; ניצחון פרוסי.
• קרב קניגרץ שנערך ב-3 ביולי; ניצחון פרוסי מוחץ.
• קרב ליסה שנערך ב-20 ביולי; הצי האוסטרי נוחל ניצחון מכריע נגד הצי האיטלקי.
• קרב בזקה שנערך ב-21 ביולי; ניצחון איטלקי נגד האוסטרים.
• קרב למקס שנערך ב-22 ביולי; אוסטריה מצליחה לעצור את פרוסיה מלהתקדם לברטיסלבה.
• קרב טאוברבישופסהיים שנערך ב-24 ביולי; הצבא הפרוסי מנצח את צבאות וירטמברג, נסאו, הסן ובאדן.

השלכות המלחמה

כדי למנוע התערבות במלחמה על ידי צרפת או רוסיה, וכדי למנוע רגשות נקמה מאוסטרים, דחף ביסמרק את וילהלם, מלך פרוסיה לעשות שלום עם האוסטרים במהירות, ולא להמשיך במלחמה בתקווה לרווחים נוספים. בתיווך צרפתי, הסתיימה המלחמה בשלום פראג בניצחון פרוסי. הסכם השלום בפראג הביא לפירוקה של הקונפדרציה הגרמנית, לסיפוח הפרוסי של ממלכת הנובר, נסיכות הבוחר מהסן, דוכסות נסאו, פרנקפורט, ושלזוויג-הולשטיין, ולהדרה רשמית וקבועה של אוסטריה מאיחוד המדינות הגרמניות. כמו כן, נאלצה אוסטריה להעביר את אזור ונציה לאיטליה.

תוצאתה העיקרית של המלחמה הייתה ביצירת הקונפדרציה הצפון-גרמנית, על ידי פרוסיה. שלא כקודמתה, הקונפדרציה הגרמנית, הייתה הקונפדרציה הצפון-גרמנית מדינה של ממש. שטחיה חפפו את שטחי הקונפדרציה צפונית לנהר מיין כולל את מחוזותיה המזרחיים של פרוסיה ואת דוכסות שלזוויג אך ללא שטחי אוסטריה, בוואריה, וירטמברג, באדן וחלקה הדרומי של הדוכסות הגדולה של הסן, והיא איחדה את צפונה של גרמניה תחת הנהגתה של פרוסיה באמצעות איחוד המכס הגרמני (Deutscher Zollverein) והסכמי שלום חשאיים עם מדינות הדרום (שנחתמו יום לפני החתימה על שלום פראג).

הקונפדרציה התבטלה לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871. למרות זאת, ניתן לומר שתוצאות המלחמה והקמת הקונפדרציה, שימשו אבן יסוד לכינונה של החוקה הגרמנית באותה השנה. חוקה זו העניקה לקנצלר החדש אוטו פון ביסמרק סמכויות רבות שכן היא הפכה אותו ל"אחראי" אך לא חייבה אותו לתת דין וחשבון בפני הבונדסטאג והעבירה לידיו את הסמכויות על התקציב הצבאי (לאחר המשבר החוקתי אליו נקלע וילהלם הראשון בשנת 1862).

בנוסף, עקב התבוסה שספגה אוסטריה במלחמה, נאלץ פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה חודשים אחדים לאחר שביתת הנשק עם פרוסיה, להסכים לחלוקת השלטון עם ההונגרים, ובכך הפכה הקיסרות לאימפריה האוסטרו-הונגרית.

בנוסף לכל האמור, נסיכות ליכטנשטיין הפכה למדינה עצמאית לחלוטין לאחר המלחמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת אוסטריה–פרוסיה בוויקישיתוף

• מלחמת אוסטריה–פרוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מלחמת אוסטריה-פרוסיה, 1866, דף שער בספרייה הלאומית