מפלגת הרפובליקה האסלאמית
 | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| מייסד |
מוחמד בהשתי  |
| מנהיגים | מוחמד בהשתי |
| תקופת הפעילות | 18 בפברואר 1979 – 15 במאי 1987 (8 שנים) |
| אידאולוגיות | חומייניזם |
| מטה | טהראן, איראן |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין עד ימין קיצוני |
  | |
מפלגת הרפובליקה האסלאמית (בפרסית: حزب جمهوری اسلامی, "חזב ג'מהורי אסלאמי"; באנגלית ידועה גם כ־IRP) הייתה מפלגה אסלאמיסטית באיראן, שהוקמה באמצע שנת 1979 כדי לסייע למהפכה האיראנית ולאייתוללה ח'ומייני לייסד תאוקרטיה באיראן. היא פורקה במאי 1987 לאחר שמטרותיה הושגו.
מייסדים ומאפיינים
המפלגה הוקמה על ידי מוחמד-ג'וואד באהונר, מוחמד בהשתי, עלי ח'אמנאי[1], אכבר האשמי רפסנג'אני ועבד אלכרים מוסווי ארדבילי, אייתוללות הקרובים לח'ומייני, כדי לארגן תמיכה עממית לרעיון הרפובליקה האסלאמית.
האייתוללות המהפכניים הללו השתמשו במפלגה במקור כדי ליצור מונופול על המדינה האיראנית התאוקרטית של אחרי המהפכה. במאבקה עם כוחות אזרחיים השתמשה המפלגה בקשריה עם משמרות המהפכה האסלאמית ועם החזבאללה.
הפיגוע במשרדי המפלגה
ביוני 1981 אירע הפיגוע בשבעה בתיר, המיוחס לארגון המוג'אהדין ח'לק, שבו נרצחו 74 פעילים במפלגה. בין ההרוגים היו מספר שרים והבכיר שבהם היה מוחמד בהשתי, שהיה שני לח'ומייני.
סיבות הפירוק
בסוף שנות השמונים של המאה ה־20 התגברה הפלגנות במפלגה; הבעיות העיקריות שעמדו על הפרק היו מלחמת איראן–עיראק, הדילמה האם להיפתח למדינות זרות או להישאר מבודדים, והמדיניות הכלכלית. היות שכל המפלגות המתחרות הושעו, המפלגה "לא עשתה כמעט דבר והיה לה תמריץ מועט לעשות משהו.״[2]
לפי אחמד מניסאי,
״בעוד שהיו פה אחד ברעיון המדינה האסלאמית המאוחדת תחת מפלגה אחת, מפלגת הרפובליקה האסלאמית [הימין הדתי] היו חלוקים ביניהם על מספר נושאים, כגון מידת הדת בחיים הפוליטיים.״[3]
לפי דניאל ברומברג, פירוק המפלגה היה תגובה למחלוקת בין הנשיא עלי ח'אמנאי לבין ראש הממשלה העממי מיר-חוסיין מוסאווי – מפלגת הרפובליקה האסלאמית שירתה כ״מעוז האקטיביזם הרדיקלי״ התומך במוסאווי[4] .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נבחר מזכ"ל למפלגת השלטון באיראן, דבר, 2 בספטמבר 1981
- ^ ניקי, קדי, ״איראן המודרנית״, 2003, עמודים 259–260
- ^ Mneisi, Ahmad. 2004. "The Powershift within Iran's right wing"
- ^ Brumberg, Daniel, Reinventing Khomeini : The Struggle for Reform in Iran, University of Chicago Press, 2001, p.134