לדלג לתוכן

ארווין רודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.
ארווין רודה
Erwin Rohde
לידה 9 באוקטובר 1845
המבורג, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בינואר 1898 (בגיל 52)
היידלברג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה המבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ברג עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת טיבינגן, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת קיל, אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת פרידריך שילר עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד גהימרט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארווין רודה עם קרל פון גרסדורף ופרידריך ניטשה (משמאל), אוקטובר 1871 בנאומבורג

אֶרְוִין רוֹדֶהגרמנית: Erwin Rohde; 9 באוקטובר 184511 בינואר 1898) היה פילולוג גרמני קלאסי.

קורות חיים

בתור השני מבין ארבעה ילדיהם של הרופא מהמבורג פרנץ אדולף רודה (1813–1866) וברטה מריה וילהלמינה, לבית שלידן (1813–1882), ארווין רודה למד בתחילה בבית הספר של קרל פולקמר שטוי (אנ') ביינה בין השנים 1852 ל-1859 לפני שעבר להתגורר בה. חזר להמבורג, שם סיים את לימודיו בגימנסיה יוהאנאום (אנ') בשנת 1864. בסמסטר הקיץ של 1865 החל ללמוד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת בון. בסמסטר החורף שלאחר מכן, כמו עמיתו ללימודים פרידריך ניטשה, הוא עבר לאוניברסיטת לייפציג, שם החלה ידידותו עם ניטשה. בסמסטר החורף של 1867, רודה עבר לאוניברסיטת קיל וקיבל שם את תואר הדוקטור שלו ב-9 במרץ 1869 תחת אוטו ריבק (אנ') עם תזה על יוליוס פולוקס (אנ'). לאחר מסע לימודי באיטליה, רודה סיים את ההביליטציה שלו בקיל בסתיו 1870 והחל ללמד כמרצה פרטי בסמסטר החורף; ב-20 באפריל 1872 הוא הפך לפרופסור חבר. בשנת 1875 הוא הגיש בקשה לקבלת הקתדרה באוניברסיטת טרטו, אך וילהלם הורשלמן (גר') קיבל אותה. בשנת 1876 קיבל רודה פרופסורה מלאה באוניברסיטת פרידריך שילר בינה ועבר לאוניברסיטת טיבינגן שנתיים בלבד לאחר מכן, לסמסטר החורף של 1878/79. בשנת 1886 הוא קיבל מינוי באוניברסיטת לייפציג, אך לאחר סמסטר אחד בלבד בסתיו של אותה שנה הוא עבר לאוניברסיטת היידלברג כיורשו של קורט ואכסמוט (אנ'), והפך לסגן הרקטור ב-1894–1895. הוא דחה הצעה למינוי באוניברסיטת שטרסבורג בתחילת 1897.

בזמן שעדיין שהה בקיל, רודה השתמש בספר Afterphilologie מעורר המחלוקת כדי לתמוך בתזות שבהן תמך ניטשה ב"הולדת הטרגדיה", שהותקפה בעבר בחריפות על ידי אולריך פון וילאמוביץ-מולנדורף (אנ'). אולם שנים לאחר תמיכה זו בניטשה, הידידות ביניהם נפסקה. מצד שני, הידידות עם פרנץ אוברבק (אנ'), שנוצרה דרך חברם המשותף ניטשה ובאה לידי ביטוי בחילופי מכתבים ערים, התמידה עד מותו של רודה.

אף על פי שרודה חשב שארכיון ניטשה הוא רעיון "טיפשי", הוא תמך בו בתחילה עם כמה עצות וסיוע. לאחר מותו, טענה אליזבת פרסטר-ניטשה, אחותו של ניטשה ויוזמת רעיון הארכיון, שרודה תמך בהתלהבות ברעיון, והגזימה מאוד בכך. תלמידו של רודה, ארנסט הולצר, עבד זמן רב על הארכיון וערך את הפילולוגיקה של ניטשה.

הנישואים לוולנטיין פראם (1859–1901), שהתקיימו ב-8 באוגוסט 1877, הביאו לעולם ארבעה ילדים: ברטה (1878–1902), שנישאה לגאוגרף של היידלברג אלפרד הטנר, ארווין (יוני) (1881–1915), מאז שנת 1910, מרצה פרטי לפרמקולוגיה באוניברסיטת היידלברג, אנה (1885–1955) והנס אדולף (1895–1896), שמת בינקותו.

מקום מנוחתו של רודה נמצא בבית הקברות בהיידלברג. קברו הוא אובליסק עשוי גרניט שחור ומלוטש; הכתובת מציינת את שמו ואת שמו של אשתו.

כתביו

קברו של רודה
  • Ueber Lucians Schrift ΛΟΥΚΙΟΣ Η ΟΝΟΣ und ihr Verhaeltniss zu Lucius von Patrae und den Metamorphosen des Apulejus. Eine literarhistorische Untersuchung. Engelmann, Leipzig 1869 (Bayerische Staatsbibliothek digital).
  • De Julii Pollucis in apparatu scaenico enarrando fontibus. Engelmann, Leipzig 1870 (Bayerische Staatsbibliothek digital).
  • Afterphilologie. Zur Beleuchtung des von dem Dr. phil. Ulrich von Wilamowitz-Möllendorff herausgegebenen Pamphlets: „Zukunftsphilologie!“. Sendschreiben eines Philologen an Richard Wagner. Fritsch, Leipzig 1872 (Bayerische Staatsbibliothek digital).
  • Der griechische Roman und seine Vorläufer. Breitkopf & Härtel, Leipzig 1876 (Bayerische Staatsbibliothek digital); 3., vermehrte Auflage 1914 (Universität Regensburg. Universitätsbibliothek).
  • Psyche. Seelencult und Unsterblichkeitsglaube der Griechen. Mohr, Freiburg im Breisgau 1890–1894. 7. Auflage Tübingen 1921.
  • Kleine Schriften. 2 Bände. Mohr, Tübingen 1901.
  • Friedrich Nietzsches Briefwechsel mit Erwin Rohde. Hg. von Elisabeth Förster-Nietzsche und Fritz Schöll. Berlin 1902.
  • Franz Overbeck Erwin Rohde. Briefwechsel. Hg. u. kommentiert v. Andreas Patzer (Supplementa Nietzscheana 1). de Gruyter, Berlin/New York 1990.
  • Briefe aus dem Nachlass. Hg. von Marianne Haubold. Bd. 1–3. Olms, Hildesheim/Zürich/New York 2015–2017.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווין רודה בוויקישיתוף

הערות שוליים