האימפריה הקולוניאלית האנגלית

האימפריה הקולוניאלית האנגלית הכילה בתוכה מגוון שטחים אשר יושבו, נכבשו או נרכשו בידי ממלכת אנגליה בין המאות ה-16 וה-18.

אימפריה זאת הייתה אחת השנויות במחלוקת באותה התקופה מכיוון שהייתה יחסית בעלת תרבות חדשה והתחילה את הכיבוש באמריקה מה שגרם ליחסים מתוחים בין האנגלים לצרפתים ולספרדים, שלאחר מכן נגרמה מלחמה בין האימפריה הבריטית לאימפריה הצרפתית.

הקולוניזציה הראשונה שביצעו האנגלים הייתה באירלנד. בו בעת עם יישובה של אירלנד, החלה אנגליה להקים מושבות באמריקה הצפונית ובקריביים. לאחר מכן, החלה האימפריה בהקמת נקודות מסחר שנקראו "מפעלים" באיי הודו המזרחית ובתת-היבשת ההודית, שהראשונה שבהן הייתה בסוראט. ב-1639, החלה הקמתם של שרשרת מבצרים לחופי הודו עם הקמתו של מבצר סנט ג'ורג'. ב-1661, נישואיו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה עם קתרינה, נסיכת פורטוגל העניקו לו שליטה על חזקות פורטוגזיות כמו טנג'יר בצפון אפריקה ומומבאי בהודו.

באמריקה הצפונית, הפכו וירג'יניה וניופאונדלנד למרכזי ההתיישבות הבריטית. עם תחילתה של המאה ה-17, הוקמו התיישבויות נוספות במיין, ניו המפשייר, סיילם, מפרץ מסצ'וסטס, נובה סקוטיה, קונטיקט, מרילנד, ורוד איילנד ופרובידנס. בשנת 1664, נכבשו שוודיה החדשה והולנד החדשה מידי הולנד, והפכו לפרובינציית ניו יורק ולפרובינציית ניו ג'רזי.

ב-1707, כשהתאחדה אנגליה עם סקוטלנד ליצירת ממלכת בריטניה הגדולה, הפכו המושבות האנגליות לבסיסה של האימפריה הבריטית.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אנגליה ובנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.