נווה עופר

נווה עופר
	פינת הרחובות בן צבי וגרינבוים, ושלט הנצחה לאברהם עופר
מידע
עיר	תל אביב-יפו
על שם	אברהם עופר
קואורדינטות	32°02′27″N 34°45′54″E / 32.04078611°N 34.76511944°E
	שכונות נוספות בתל אביב-יפו
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) נווה עופר נווה עופר נווה עופר מפת דרום __ תל אביב ויפו; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים; מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים; ממערב: הים התיכון

נווה עופר (מוכרת גם בשמה הקודם תל כביר) היא שכונה בדרום תל אביב / יפו ב', הגובלת בשכונת קריית שלום, בשכונת תל גיבורים שבחולון וביפו.

היסטוריה

נווה עופר הוקמה על חורבות השכונה הערבית אבו כביר, שהייתה שייכת לעיר יפו, והוקמה בשנות ה-40 של המאה ה-19 על ידי תושבי הכפר המצרי תל אל־כביר. התושבים הערבים התפרנסו מפרדסנות, תעשייה קלה ומסחר. במלחמת העצמאות נהרסו ופוצצו מרבית בתי השכונה, שהיוותה איום על העיר תל אביב, ותושביה הערביים גורשו ממנה או נטשוה. לאחר מלחמת העצמאות השכונה ההרוסה הייתה נטושה.

בסוף שנות ה-60 השכונה אוכלסה בעולים מצפון אפריקה ובולגריה והיא נקראה בשם "תל כביר". בשנות ה-70 נבנו שיכונים חדשים במסגרת פרויקט שיקום שכונות, והיא אוכלסה במשפרי דיור משכונות כמו שבזי בדרום תל אביב ועולים מחבר המדינות, בעיקר מיהדות בוכרה ומגאורגיה. השיקום לא היה רק פיסי, ובמסגרת השיקום החברתי והתדמיתי בשנים 1977 -1983, הוחלף שמה מ"תל כביר" ל"נוה עופר" (כיום נכתב שם השכונה כ"נווה עופר"). בטקס שנערך בפינת הרחובות גרינבוים ובן-צבי בתאריך 26 באפריל 1983, נקראה השכונה על שמו של אברהם עופר, שר השיכון בין 1974 עד 1977. שכונה אחות בשם זהה הוקמה בבאר שבע כשנה לאחר מכן.

השכונה כיום

בעשור הראשון של המאה ה-21 עברה השכונה פרויקט שיקום שני והתחדשות עירונית, שבמסגרתה זוגות צעירים עברו לשכונה. למרות ניסיונות השיקום, שכללו הרחבה ושיפוץ בנייני המגורים כמו גם הקמת שיכונים חדשים, גודל יחידת הדיור הממוצעת בשכונה נמוך מ-60 מ"ר ורווחת הדיור עומדת על כ-20 מ"ר לנפש - ערך זה נמוך בכ-40% מהממוצע העירוני.

גבולות

גבולותיה של נווה עופר הם: בצפון דרך בן-צבי, בדרום נתיבי איילון ומשרד הרישוי, במערב רחוב היינריך היינה המתחבר בצפונו לרחוב שלבים ביפו ובדרומו למחלף וולפסון שעל נתיבי איילון ובמזרח רחוב תל גיבורים עד לדרך פנחס לבון.

תרבות וחינוך

בשכונה שני בתי ספר יסודיים, בית הספר היסודי "דקל" ובית הספר היסודי הממלכתי דתי לבנות בלבד "בנות ציפורה". בעבר נקראו בית הספר היסודי ע"ש יוסף חיים ברנר ובית הספר היסודי ע"ש זלמן שזר, בהתאמה. שני בתי ספר על-יסודיים פועלים בנווה עופר: בית ספר תיכון מקצועי של רשת אורט, והחל משנת 2019 בית הספר שבח מופת, שעבר לשכונה ושמו הוחלף לבית הספר התיכון ע"ש שמעון פרס, לשם חיזוק השכונה ואוכלוסייתה.^[1]

המרכז הקהילתי של נווה עופר הוקם מכספי תרומות של יהודים ממקסיקו. הוא נבנה בשנות התשעים והחליף את המתנ"ס השכונתי הישן, שפעל בצריפים עוד מימי ראשית השכונה. באמצעות כספי התורמים גם שופצו בריכת השחייה השכונתית ובתי הספר.^[2] במרכז פועל מרכז נוער שכונתי נווה עופר.^[3] בשכונה פועל שבט צופים של הנהגת תל אביב, "שבט כפיר" וסניף של תנועת הנוער הציונית-דתית בני עקיבא שמשמשים כמקום חינוכי ומסגרת לימודית מעבר לשעות בית הספר. במרכז השכונה קיים מרכז מסחרי, שהורחב ושופץ בשנת 2010, ובו נמצאים סניף בנק הדואר, קופות חולים, אולם אירועים, חנויות מזון, מוצרי בית וכמו כן אולם הכדורסל של הקבוצה המקומית, הנקראת "מכבי תל כביר".

בשכונה ארבעה אתרי זיכרון:

אנדרטה לזכר נופלי המסוק בנחל בזק, נמצאת בגן יוחננוף בסמוך למרכז הקהילתי נווה עופר.
לוח הנצחה לבני השכונה שנפלו במערכות ישראל, נמצא בגן יוחננוף, צמוד לקיר המרכז הקהילתי.
גן ילדי קיילצה, לזכר 45 ילדי קיילצה שנרצחו באקציה האחרונה בגטו ב-23 במאי 1943. בלוח הזיכרון בגן כתובים שמותיהם וגילם.
פינת הנצחה לשר השיכון לשעבר, אברהם עופר, שעל-שמו נקראת השכונה. הפינה נמצאת בכניסה לשכונה, בפינת הרחובות גרינבוים ודרך בן-צבי. לוח הנצחה לזכר השוטר שמחה חינקיס מוצב באותו מקום.