לרוס

לרוס
Λέρος

נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים האגאי
קואורדינטות	37°9′0″N 26°51′0″E
ארכיפלג	האיים הדודקאנסיים
שטח	54.052 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	יוון
אזור זמן	UTC+2
(למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון לרוס (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון לרוס
האי לרוס במפת מחוז דרום הים האגאי

לרוס (ביוונית - Λέρος; באיטלקית - Lèro) הוא אי בקבוצת האיים הדודקאנסיים המהווים חלק ממחוז דרום הים האגאי ביוון. האי נמצא במרחק של 317 קילומטרים מנמל פיראוס וניתן להגיע אליו בנסיעה בת 11 שעות במעבורת מנמל זה. שטחו של האי 53 קמ"ר, ואורך חופיו 71 ק"מ. אוכלוסיית האי 8,500 נפשות, אך בעונת התיירות, בקיץ, גדלה האוכלוסייה ל-15,000. האי ידוע בטירת אבירי יוחנן הקדוש, טירה מימי הביניים שנבנתה על חורבות ביצורים ביזנטיים.

היסטוריה

בתקופה העתיקה

תוקידידס הדגיש את חשיבות המפרצים והנמלים בלרוס במהלך המלחמה הפלופונסית (431 לפנה"ס - 404 לפנה"ס) לרוס תמכה באתונה הדמוקרטית. לאחר סיום המלחמה נכבשה לרוס על ידי ספרטה, ולאחר מכן היה גורלה כשאר גורל איי הדודקאנס במהלך שלטון אלכסנדר הגדול ויורשיו, ובמהלך שלטון האימפריה הרומית והאימפריה הביזנטית

ימי הביניים והתקופה העות'מאנית

במהלך שלטון האימפריה הביזאנטית אוחד האי ליחידה מנהלית ביחד עם האי סאמוס. במאה ה-13 האי נכבש על ידי בני ג'נובה ולאחר מכן על ידי בני ונציה. בשנת 1309 נכבש האי על ידי ההוספיטלרים, שביצרו אותו והחזיקו בו כמאתיים שנה. בשנת 1505 הטילה האימפריה העות'מאנית מצור על האי, אך לא כבשה אותו. ב-1508 נעשה ניסיון נוסף לכבוש את האי, שכשל. לבסוף, ב-24 בדצמבר 1522 לאחר המצור על רודוס, בירת הדודקאנס, נחתם הסכם בין הסולטאן סולימאן המפואר ובין האבירים ההוספיטלרים, שהביא לסוף שלטון ההוספיטלרים בדודקאנס, ולרוס הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית.

במהלך הכיבוש העות'מאני נהנתה לרוס, ביחד עם שאר איי הדודקאנס, מתקופה של אוטונומיה חלקית. מלחמת העצמאות היוונית ב-1821 הביאה לשחרור האי, ולהפיכתו לבסיס חשוב לצבא היווני.

בהסכם לונדון, בשנת 1830 שקבע את גבולותיה של המדינה היוונית החדשה, נמסר לרוס בחזרה לטורקים.

התקופה האיטלקית

ב-1912 במהלך מלחמת איטליה-טורקיה כבשו האיטלקים את הדודקאנס, וב-12 במאי 1912 נפלה לרוס לידיהם. התושבים היוונים של האיים הכריזו על עצמאות האיים, במטרה להתאחד עם יוון, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפכו האיים לבסיס חשוב, והפעילות לאיחוד עם יוון נכשלה.

בין 1916 ל-1918 שימש האי כבסיס ימי בריטי, שכן איטליה לחמה לצד מדינות ההסכמה ואפשרה לבריטים גישה לאיי הדודקאנס, במיוחד לצורך המבצעים בקרב גליפולי. בהסכם בין שר החוץ האיטלקי תומאסו טיטוני וראש ממשלת יוון אלפתריוס וניזלוס, משנת 1919 סוכם כי האי יהפוך לשטח יווני, ביחד עם שאר איי הדודקאנס פרט לרודוס. איטליה אמורה הייתה לקבל שטח בדרום מערב אנטוליה הכולל את העיר אנטליה. התבוסה היוונית במלחמת יוון–טורקיה, וייסודה של טורקיה המודרנית, הפך הסכם זה לבלתי ניתן ליישום. הסכם לוזאן הביא לסיפוחם הרשמי של איי הדודקאנס לאיטליה.

המשטר הפאשיסטי של בניטו מוסוליני שקם ב-1922 באיטליה, ניסה להביא לכפיית התרבות האיטלקית בדודקאנס, שרוב תושביו בני התרבות היוונית, ומיעוטם דוברים טורקית. בשנות ה-30 נבנתה באי עיירה לדוגמה, "פורטולאגו", שנקראה לאחר מכן בידי היוונים "לאקי".

במהלך 31 שנות השהות האיטלקית בלרוס, ניסו האיטלקים לבצר את האי ולבנותו, מכיוון שהמפרצים הטבעיים באי (שהגדול מביניהם, לאקי, הוא נמל המים העמוקים הטבעי הגדול בים התיכון), הופכים את האי לבסיס ימי אידיאלי. ביצורה של לרוס והפיכת לאקי לבסיס ימי הבטיחו לאיטלקים שליטה בשטח בעל חשיבות מכרעת בדרום הים האגאי. מוסוליני ראה באי חשיבות רבה, ואף בנה לעצמו אחוזה בעיירה פורטולגו.

מלחמת העולם השנייה

מ-1940 לאחר הכרזת המלחמה של איטליה על בעלות הברית הופצצה לרוס על ידי מטוסי חיל האוויר הבריטי. ב-8 בספטמבר 1943, לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה שהעביר למעשה את איטליה ממחנה מדינות הציר אל בעלות הברית, החליטו הבריטים לתגבר את הכוחות האיטלקים באיי הדודקאנס, על מנת למנוע נפילתם לידי הגרמנים. המבצע הבריטי שנועד לשמור על איי הדודקאנס מידי הכיבוש הגרמני, כונה "מערכת הדודקאנס". הבריטים חברו לאיטלקים שהחזיקו באי, וניסו למנוע את הגרמנים מלהשתלט עליו, על אף נחיתות אווירית, ימית, ומספרית ברורה. עם הגעת התגבורות הבריטיות החלו הגרמנים להפציץ את האי. לבסוף נכבש האי בידי כוחות גרמנים במבצע אווירי ואמפיבי שכונה "טייפון" בין 12 בנובמבר ל-16 בנובמבר 1943. על אף שהגרמנים גורשו מיוון עוד ב-1944 נותר האי, ועמו שאר איי הדודקאנס, תחת שלטון גרמני עד לסוף המלחמה במאי 1945. בזמן המלחמה התגורר באי יהודי יחיד ושמו דניאל רחמים. הגרמנים שלחו ספינה מיוחדת לאסוף אותו ולהובילו לאושוויץ, שם נספה.

לאחר המלחמה

לאחר שהגרמנים עזבו את האי, הוחל באי שלטון צבאי בריטי. ב-7 במרץ 1948, ביחד עם איי הדודקאנס האחרים, אוחד לרוס עם יוון, לאחר כ-700 שנים בהן נותק ממנה. הדודקאנס הפך למחוז משנה במחוז דרום הים האגאי של יוון, ובמהלך השנים שלאחר המלחמה שימש לצורכי הממשלה היוונית. בין היתר שימש האי כמקום הגליה לגולים פוליטיים במהלך המשטר הצבאי ביוון, ומבני הצבא האיטלקים שנותרו על האי שימשו כבית כלא לאסירים פוליטיים.

תחבורה

ללרוס יש שדה תעופה ליד פרתני, המחבר את האי בטיסות ישירות לאתונה. ישנם גם קשרי מעבורת אל פיראוס ואל שאר איי הדודקאנס. בקיץ פועל שירות הקטאמרן הדודקאנסי המחבר את לרוס עם רוב האיים הדודקאנסיים האחרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לרוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לרוס
• לרוס
• הסברים על לרוס
• הקרב על לרוס
• אבירמה גולן, הסוד האפל שמסתתר מאחורי נופיו של אחד האיים היפים ביותר ביוון, באתר הארץ, 28 בפברואר 2019