אל-מניא
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 סמל אל-מניא | |
 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | אל-מניא |
| גובה | 47 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 256,732 (11 בנובמבר 2006) |
| קואורדינטות | 28°05′00″N 30°45′00″E / 28.083333333333°N 30.75°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
אל-מִניא (בערבית: المنيا) היא בירת מחוז אל-מִניא, מצרים הממוקמת על גדתו המערבית של הנילוס, כ-245 ק"מ מדרום לקהיר.
היסטוריה
ההתיישבות באזור החלה עוד במאה ה-31 לפנה"ס ובהמשך צורפה למצרים העתיקה. במאות השנים שלאחר מכן התבססה אל-מניא כמרכז מסחרי חשוב ובשלב מסוים נקראה על שמו של ח'ופו ששלט במאה ה-26 לפנה"ס. שגשוגה של העיר נמשך גם עוד מאות שנים, הויא נחשבה לעיר עשירה מאוד ובתקופה זו היא התנהלה באופן אוטונומי. אוטונומיה זו נחלשה עם תחילת האלף ה-2 לפנה"ס. באל-מיניא נמצאו עדויות למקדשים לאל תחות.
הקיסר הרומי אדריאנוס בנה בעיר מבנה לזכרו של מאהבו היווני אנטינואוס אל-מיניא הייתה אף מרכז אדמיניסטרטיבי גם בתקופה ההליניסטית והביזנטית. העיר התפתחה מאוד בתקופת בית עבאס. בשנת 1326 ביקר בעיר החוקר הידוע אבן בטוטה. השליטים מוחמד עלי ואסמאעיל פאשא ראו בעיר כחשובה מאוד מבחינה כלכלית וחקלאית ולכן פיתחו אותה. בשנת 1870 פאשא בנה באל-מניא ארמון ובשנת 1873 נבנתה תעלת מים שסיפקה מים לחקלאות המקומית. פיתוח הכלכלה והחקלאות המקומיות גרמו גם לצמיחה דמוגרפית.
בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית עלה הביקוש לכותנה המקומית, וכתוצאה מכך התפתחה מאוד הכלכלה המקומית. בתחילת המאה ה-20 נבנתה באל-מייא מערכת רכבות. בתקופה זו הקימה הממלכה המאוחדת קונסוליה ובשנת 1907 נפתח סניף של בנק עותומן. בשנת 1927 נפתח בית משפט, בשנת 1931 נפתחה תחנת כיבוי אש ובשנת 1937 נחנכה עירייה חדשה.
לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952, מלחמת סיני ב-1956 והלאמת תעשיות רבות ב-1957, עזבו תושבים ארמנים ויוונים רבים את אל-מניא. הגירה שלילית זו הביאה להידרדרות במצב העיר. גורם נוסף להידרדרות היה הצפיפות בתוך העיר ותשתיות לקויות. לשם פתרון משברי הדיור, נבנה בשנות ה-60 דיור ציבורי.
מבין התושבים הידועים בעיר ניתן למנות את טה חוסיין והודא שעראווי.
כלכלה
המגזר הדומיננטי הוא המגזר הציבורי. המוצרים הנפוצים שמיוצרים על ידי הייצור התעשייתי בעיר הם מלט, מוצרי מזון, רהיטים, מתכת, נגרות, כימיקלים, כרייה, דשנים ותעשיות חקלאיות. למרות עברה ההיסטורי של העיר, התיירות המקומית אינה מפותחת.
