120 הימים של סדום
120 הימים של סדום, או בית הספר להפקרות (Les 120 journées de Sodome or l'école du libertinage) הינה נובלה שנכתבה ע"י המרקיז דה סאד, בשנת 1785. בתחילת הסיפור שובה קבוצת אצילים צרפתים כתשעה נערים ותשע נערות וכולאת אותם באחוזה רחבת ידיים, ע"מ שישמשו להם עבדי ושפחות מין. העלילה מגוללת את חוויותיהם של קבוצת הנערים והנערות באחוזה, כשבעת שהותם באחוזה הם קורבנות התעללות מינית ובעצם נהפכים לכלים לסיפוק התאוות החולניות ביותר של חבורת האצילים. חלקו האחרון של הסיפור מתאר את רציחת הנערים בעינויים וביסורים.
למרות שנכתבה בשנת 1785, פורסמה הנובלה רק בתחילת המאה ה-20, זאת בשל הקיצוניות של האלימות הפיזית והמינית המתוארות בה.
היסטוריה
המרקיז דה סאד כתב את 120 הימים של סדום במהלך שלושים ושבעה ימים בשנת 1785 בעת שהיה כלוא בבסטיליה. היות שלא היו ברשותו כלי כתיבה ודפים ומחשש שיצירתו תוחרם אם תתגלה, כתיבת היצירה נעשתה בהחבא ועל גבי גליל נייר באורך 12 מטרים. ב-14 ליולי 1789 בעת מאורעות המהפכה הצרפתית נכבשה הבסטיליה ע"י ההמון הזועם והועלתה באש, המרקיז דה סאד היה בטוח שיצירתו אבדה עם נפילת הבסטיליה. לאחר מספר שנים נמצא גליל הנייר בתאו של סאד, כשהוא שלם. גליל הנייר עבר במרוצת השנים מיד ליד כשלכל אורך אותה התקופה יוחסה לו חשיבות עקב היותו שריד מתקופת המהפכה.
בשנת 1903 גליל הנייר הגיע לידיו של הפסיכיאטר הגרמני "איאן בלוך". הוא מעיין בה, ומגיע לכדי החלטה שיש תוכן ביצירה שביכולתו להעשיר את עולם המחקר הפסיכיאטרי, בשנת 1904 הוא מוציא את היצירה לאור תוך שהוא משתמש בשם בדוי ע"מ לחסוך מתקפות אישיות לכשתתפרסם היצירה. בשל קיצוניות שהאלימות הפיזית והמינית המתוארת בה הוחרמה, בתחילת המאה ה-20 הוחרמה היצירה ונאסרה לפרסום במדינות רבות. בסוף המאה ה-20 לעומת זאת הותרה היצירה לפרסום ברוב מדינות אירופה. כיום גליל הנייר המקורי עליו נכתבה היצירה ממוקם בספריית "בונדר" בעיר ז'נבה שוייץ
דעות אודות היצירה
סאד עצמו תיאר את היצירה כך "סיפור הבדייה הכי טמא שסופר מאז שעולמנו התחיל." ד"ר בלוך (מפרסמה הראשון של היצירה) תיאר אותה תוך בחינתה בעיניים פסיכו-אנליטיות והוא תאר אותה כיצירה המייצגת את כל הרעות החולות שבסטיות המיניות.
הסופרת הידועה סימון דה בובואר כתבה מאמר אודות היצירה ובחרה בשם "האם אנו מחויבים להעלות באש את דה סאד?", במאמר היא מגוננת בתוקף על 120 הימים של סדום בשל העובדה שהיא מציבה במרכז את תהומותיה האפלות ביותר של נפש האדם ולרעות החולות להם הוא מסוגל, כך לטענתה.
