חנניה, מישאל ועזריה
חנניה מישאל ועזריה (בשמותיהם הארמיים: שדרך, מישך ועבד נגו) הם דמויות מקראיות הנזכרות בספר דניאל, בסיפור שבו הם מושלכים על ידי נבוכדנצר לכבשן בשל סירובם לעבוד עבודה זרה, וניצלים ממוות על ידי אלוהים.
בתנ"ך
בספר דניאל פרק א' מסופר שחנניה, מישאל ועזריה ביחד עם דניאל הוגלו מירושלים על ידי נבוכדנצר עוד בימי המלך יהויקים. הם נבחרו בין ילדים חכמים מכל הממלכות שנכבשו על ידי בבל, והובאו לארמונו של מלך בבל. בפרק מסופר כיצד סירבו ארבעת הילדים לאכול מהאוכל של ארמון המלך והעדיפו לאכול זרעונים וכיצד הדבר היטיב עם בריאותם.
בהמשך, בפרק ג', מסופר שהמלך נבוכדנצר הקים פסל זהב ענק שסימל את מלכותה של בבל אשר לא תיגמר לעולם. נבוכדנצאר ציוה שכאשר התזמורת תנגן כל האנשים ישתחוו לפסל. אנשים מבבל הלשינו על חנניה, מישאל ועזריה שלא השתחוו לפסל והם הובאו לפני נבוכנצאר שעשה להם מבחן חוזר. משעמדו בסירובם להשתחוות לפסל הם הושלכו לכבשן האש אשר חומו הוגבר מעבר לרגיל בגלל שהכעיסו את המלך. מרוב החום בכבשן, האנשים אשר הובילו את חנניה מישאל ועזריה לכבשן נשרפו בעצמם, אך הם עצמם נראו מתהלכים בתוך הכבשן ביחד עם אדם רביעי הנראה, על-פי המתואר, כבן אלהים (ככל הנראה, מלאך).
בספרים החיצוניים
בתוספות לספר דניאל, המופיעות למשל בתרגום השבעים, נוסף קטע אשר אינו מצוי בתנ"ך. קטע זה כולל:
- עזריה התפלל לה' בתוך הכבשן קיבל עליו את הדין, התוודה על חטאיו וביקש הצלה בזכות אברהם, יצחק ויעקב. עזריה מבקש שתפילתו תתקבל מכיוון שאין לעם ישראל מנהיג או נביא אשר ידריך אותו ואין אפשרות להקריב קורבן לה'.
- המלאך מקרר את האש סביב חנניה מישאל ועזריה.
- שלושת הרעים מתפללים לה' פה אחד ומודים לו על נס ההצלה.
בדברי חז"ל
חז"ל הוסיפו פרטים רבים המעצימים את הנס בכבשן האש. המדרש על שיר השירים, למשל, מספר שחנניה מישאל ועזריה יכלו להתחמק מלהיות באזור בו יידרשו להשתחוות לפסל אך בחרו להיות שם ולא להשתחוות למרות שהנביא יחזקאל סירב להבטיח להם שיינצלו מכבשן האש. לפי המדרש במסכת פסחים מן התלמוד הבבלי עמד יוּרְקָמִי שר הברד וביקש לרדת ולקרר את האש אך המלאך גבריאל שהוא שר האש אמר שיהיה נס יותר גדול אם הוא יירד ויחמם את האש מבחוץ. בנוסף מסופר שם שהם אמרו את מזמור קט"ו מספר תהילים, המופיע בקריאת ההלל (פסחים קיז, א).
הערכה למעשה חנניה מישאל ועזריה
מעשה חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש שימש מופת לקידוש השם במשך דורות רבים. חז"ל הפליגו בחשיבות המעשה ואמרו (מדרש שוחר טוב על תהילים קי"ד): "באיזה זכות יצאו בני ישראל ממצרים? בזכות חנניה מישאל ועזריה". במסכת שמחות מצוינים פפוס ולוליאנוס הרוגי המלכות ממרד התפוצות כצאצאיהם של חנניה, מישאל ועזריה, ואולי הכוונה היא צאצאיהם הרוחניים.
עם זאת, בתלמוד (מסכת כתובות לג:) במסגרת דיון לגבי איזה עונש יותר חמור, מיתה או מלקות, ציטטו חז"ל את דברי רב אשר דווקא ממעיטים את מסירות הנפש של חנניה מישאל ועזריה. לפי רב, אילו היו מלקים את חנניה, מישאל ועזריה הם היו משתחווים לצלם.
בספר חשמונאים א' מסופר כיצד דרבן מתתיהו הכהן את בניו לשמור את המצוות בהביאו דוגמאות של אנשים אשר בזכות דבקותם במצוות זכו לשם ולתהילה. אחת הדוגמאות שמביא מתתיהו היא מעשה חנניה מישאל ועזריה אשר ניצלו מכבשן האש.
בסליחות מבקשים המתפללים שה' יענה לתפילותיהם כמו שענה לדמויות היסטוריות שונות. בין השאר אומרים: "מי שענה לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש הוא יעננו".
התייחסויות מאוחרות
סיפור כבשן האש נרמז בשיר "שדרך" של להקת הביסטי בויז המופיע באלבומם השני, "Paul’s Boutique".
קישורים חיצוניים
- חנניה, מישאל ועזריה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"