טוקטה ופוגה ברה מינור

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

טוקטה ופוגה ברה מינור, רי"ב 565, היא מיצירותיו הנודעות ביותר של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך, וקרוב לוודאי היצירה המוכרת ביותר שנכתבה אי פעם לעוגב. היצירה נכתבה כנראה בין השנים 1703–1707, כשבאך שהה בארנשטאדט, והיא מיצירותיו המוקדמות ביותר.

חוקרים חלוקים בדעתם באשר זמן ההלחנה של היצירה. בחלק מן הדעות, מציעים את מרץ 1704 כתאריך סיום העבודה על היצירה וזו הדעה הרווחת כיום. הטוקטה ופוגה ברה מינור שופעת מאפיינים והשפעות הנחשבים אופייניים לאסכולת העוגב הגרמנית (אנ') של מוזיקת הבארוק.

למרות הערכות רבות, אין לומר שניתן לקבוע בוודאות את ההיסטוריה המוקדמת של היצירה מלבד העובדה שהיא נשמרה בזכות העותק הישן ביותר שלה שנכתב על ידי יוהאנס רינגק שכתב את העותק בין השנים 1730–1740. הפרסום הראשון והמשמעותי באמת של הטוקטה ופוגה ברה מינור קרה בשנת 1833, במסגרת מאמציו של פליקס מנדלסון לשימור מורשת באך, שגם ביצע את היצירה בקונצרט עטור שבחים בשנת 1840. הפופלריות גברה במחצית השנייה של המאה ה-19 בזכות עיבוד לפסנתר מאת קארל טאוסיג, אך רק במאה ה-20 גברה הפופולריות של טוקטה ופוגה ברה מינור על יצירות לעוגב אחרות מאת באך. דוגמה לכך הוא העיבוד לתזמורת שנעשה על ידי לאופולד סטוקובסקי ושימש קטע הפתיחה לסרטו של וולט דיסני "פנטסיה". היצירה מנוגנת גם בסרט "20,000 מיל מתחת למים" על ידי קפטן נמו, ובסרטים נוספים, בהם "שדרות סאנסט" ו"לה דולצ'ה ויטה". קטע הפתיחה של היצירה משמש כנעימת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה המצוירת "היה היה - האדם". בסופו של דבר, טוקטה ופוגה ברה מינור הפכה ליצירה הידועה ביותר ברפרטואר לעוגב מהמאה השמונה-עשרה.^[1]

מגוון רחב, ולעתים קרובות סותר זה את זה, של ניתוחים פורסם על היצירה: למשל, בספרות על מוזיקת עוגב, היא מתוארת לעתים קרובות כסוג של מוזיקה תוכניתית המתארת סערה, בעוד שבשימוש בסרט פנטזיה של דיסני, היצירה מדמה מוזיקה אבסולוטית. ברבע האחרון של המאה ה-20, מוזיקולוגים כמו פיטר וויליאמס ודיטריך קלאוס פרסמו את מחקריהם על היצירה וטענו כי היא אינה של באך וטוענים כי אנשים מייחסים ליצירה זו שייכות שגויה למכלול יצירותיו של באך. לעומת זאת, חוקרי באך כגון כריסטוף וולף, טוענים שזו אכן יצירה מקורית של באך. מוזיקולגים אחרים מתעלמים מהספקות לגבי המקוריות, אך בדעתם כי סוגיית הייחוס של הטוקטה ופוגה ברה מינור עדיין ללא הכרעה.

היסטוריה

מנגינת טוקטה ופוגה ברה מינור

תווי היצירה שהמקור שלהם הכי קרוב לתקופתו של באך, הוא עותק ללא תאריך מאת יוהאנס רינגק^[2]^[3]. על פי תיאור שניתן על ידי ספריית המדינה בברלין, שבה שמור העותק ובהתבסס לכתבים מאותה עת, ניתן לקבוע בוודאות שרינגק יצר את העותק שלו בין 1740 ל-1760. ככל הידוע, רינגק הפיק את העותק הראשון של יצירה כלשהי של באך בשנת 1730, כשהיה בן 12^[2]. לפי המוזיקולוג הגרמני דיטריך קיליאן, רינגק הוא זה שכתב את העותק של הטוקטה ופוגה אך נתן טווח שונה של זמנים, שדעתו היא הרווחת גם היום, 1730 ל-1740. בפרשנותו הביקורתית למהדורה המתוקנת של ברייטקופף והרטל מהמאה ה-21 של היצירה, מצמצם ז'אן קלוד זהנדר, נגן עוגב ומוזיקולג שוויצרי, את טווח הזמנים של העותק להערכה שמקור של כתב היד מתוארך לסביבות אמצע המחצית הראשונה של שנות ה-30 של המאה ה-18, בהתבסס על ניתוח של העותק של רינגק^[2]. באותה תקופה, רינגק היה תלמיד של תלמידו לשעבר של באך, יוהאן פיטר קלנר, וככל הנראה העתיק נאמנה את יצירות באך שהמורה שלו העמיד לפניו^[2]. ישנן כמה שגיאות בניקוד התווים, כגון כמות רבעים ושמיניות שלא מותאמים ליחס המשקל. פגמים כאלה מראים על פזיזות שנחשבה לאופיינית לקלנר, שהותיר אחריו למעלה מ-60 עותקי יצירות של באך.^[2]

עמוד השער של העותק בכתב ידו של רינגק רושם את כותרת היצירה באיטלקית, "Toccata con Fuga", שמו של יוהאן סבסטיאן באך כמלחין היצירה וכמובן המשקל והסולם, רה מינור, או בקיצור,ב הפרטים החשובים אשר מציינים בשער היצירה. עם זאת, למרות שרה מינור מצויין הדף השער, בכתב היד של רינגק אין שום זכר לסמל ה-♭ בתחילת החמשה, שהרי בכל יצירה מוזיקלית מסומן הסולם ליד המפתח בתיחלת החמשה, כך שכביכול, העותק אינו ברה מינור. כמובן שזוהי טעות, הרי כל המהדורות בתווים של הטוקטה ופוגה ברה מינור משתמשות בחתימת המפתח רה מינור, בניגוד לכתב היד של רינגק. בנוסף לזה, קיימים עוד כמה הבדלים בין שיטת כתיבת התווים של רינגק לבין המקובל בעולם המוזיקה.

השם "טוקטה" הוא ככל הנראה תוספת מאוחרת יותר של השם. מסקנה זו נובעת מכך שבתקופת הבארוק יצירות שנכתבו לעוגב בסגנון כמו זו של באך, נקראו לרוב פשוט פרלוד, או פרלוד ופוגה. העותק של רינגק שופע מפעם בסגנון איטלקי, פרמטות (מאפיין אופייני להעתקיו של רינגק) וסטקטו, כולם מאפיינים חריגים מאוד למוזיקה הגרמנית שלפני 1740.^[4]

מבנה

טוקטה

ערך מורחב – טוקטה

הטוקטה מתחילה עם הפתיחה המוכרת ולאחר פיתוח של הנושא הטונים והאוקטבות הגבוהים הם הדומיננטים העיקריים. לאחר מכן הנושא עובר פיתוח נוסף לכיוון התווים שבאוקטבות הנמוכות יותר, שם מופיעה ספטימה מוקטנת, שמרווחה הוא של ארבעה וחצי טון, לדוגמה בין תו סול לתו פה במול. המרווח המשלים (או ה"הופכי") של ספטימה הוא הסקונדה, שגם היא מרווח דיסוננט. בסוף הנושא המנגינה הופכת לסולם רה מז'ור. לאחר מכן מופיעים שלושה קטעים קצרים, כל אחד בעל מוטיב קצר. הטוקטה מסתיימת בספטימה מוקטנת אשר נהפכת בחזרה לטוניקה של תחילת הטוקטה, רה מינור, באמצעות מודולציה.

החלק השני המרכזי של הטוקטה הוא מספר מודולציות הקשורות זו לזו באופן רופף. המוזיקה עוברת לסולם המינורי לה מינור, וחלק זה נהפך לבסוף לחלק השלישי והאחרון של הטוקטה, המורכב כמעט כולו מקטע שהוכפל במנגינה שחוזרת על עצמה במספר וריאציות וסולמות שונים. לאחר מודולציה קצרה, הטוקטה מסתיימת בסולם ממנו הכל התחיל ועליו קרויה היצירה, רה מינור.

ראו גם

לקריאה נוספת

Billeter, Bernhard , "Bach's Toccata and Fugue in D minor for organ BWV 565 – a work for harpsichord?" Zürich: Peter Lang, 2004, ISBN 978-3039103751
Claus, Rolf-Dietrich, ed. (2000). Toccata und Fuge d-Moll BWV 565: Faksimile der ältesten überlieferten Abschrift von Johannes Ringk (in German). Cologne: Dohr, ISBN 978-3925366789
Williams, Peter (2003). BWV 565 Toccata and Fugue in D minor. The Organ Music of J. S. Bach (2nd ed.) .Cambridge University Press. pp. 155–159, ISBN 978-0521814164