ניר גלעדי – הבדלי גרסאות
מ קו מפריד בטווח מספרים |
|||
שורה 52: | שורה 52: | ||
* [https://www.facebook.com/ichilovmedical/photos/a.633246816688908/1072852612728324/?type=1&theater מאמר דעת על חשיבות הפעילות הגופנית] בדף הפייסבוק של בית החולים איכילוב |
* [https://www.facebook.com/ichilovmedical/photos/a.633246816688908/1072852612728324/?type=1&theater מאמר דעת על חשיבות הפעילות הגופנית] בדף הפייסבוק של בית החולים איכילוב |
||
* {{ynet|נינה פוקס|הנוירולוג פרופ' ניר גלעדי מבכירי חוקרי הפרקינסון הלך לעולמו|health/article/h1pqwrue1e?utm_source{{=}}Taboola_internal|11 בדצמבר 2024}} |
* {{ynet|נינה פוקס|הנוירולוג פרופ' ניר גלעדי מבכירי חוקרי הפרקינסון הלך לעולמו|health/article/h1pqwrue1e?utm_source{{=}}Taboola_internal|11 בדצמבר 2024}} |
||
*{{כיכר השבת|שמאי צוק|הטוּב שברופאים // טור פרידה|opinions-haredim/soe8sn|12 בדצמבר 2024}} |
|||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
גרסה אחרונה מ־20:42, 14 בדצמבר 2024
פרופסור ניר גלעדי | |
לידה |
24 בדצמבר 1955 מזרע, ישראל |
---|---|
פטירה | 11 בדצמבר 2024 (בגיל 68) |
לאום | ישראל |
לימודי רפואה | אוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
התמחות | נוירולוגיה והפרעות תנועה |
תואר | פרופסור מן המנין במסלול הרגיל באוניברסיטת תל אביב |
תפקידים |
נציב תלונות הציבור למקצועות הרפואה במשרד הבריאות
|
ניר גלעדי (24 בדצמבר 1955 – 11 בדצמבר 2024) היה נוירולוג ישראלי, חבר האקדמיה הלאומית לרפואה מדעית, מומחה למחלת פרקינסון והפרעות תנועה. תפקידו האחרון היה נציב תלונות הציבור למקצועות הרפואה במשרד הבריאות. הוא היה פרופסור מן המנין במסלול הרגיל בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, סגן דקאן באיכילוב, מופקד הקתדרה לנוירולוגיה על שם יחיאל ובתיה שירצקי, מנהל משותף של מרכז אופצין למניעת פרקינסון באוניברסיטת תל אביב. בעברו היה עד לאחרונה מנהל אגף המח במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב ולפני כן מנהל המערך הנוירולוגי במרכז הרפואי איכילוב, דקאן משנה באיכילוב וראש המסלול ללמודי תואר שני במדעי העצב בדגש קליני Clinical Neurosciences בבית ספר סגול של אוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניר גלעדי נולד וגדל בקיבוץ מזרע, בן לפרופ' משה גלעדי, איש חינוך שכיהן כמנהל מכללת אורנים, ולאסתר גלעדי. את לימודיו התיכוניים למד במוסד עמקים. הצטיין בספורט כאתלט לריצות בינוניות של 400–800 מטר ושיחק בנבחרת הנערים של ישראל בכדורסל. ב-1974 סיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לסיירת מטכ"ל שם שרת כחובש קרבי.
לאחר שחרורו מצה"ל למד רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את שירות המילואים שלו עשה כרופא ביחידת שלדג, שם שירת כרופא קרבי ונפצע במהלך מלחמת לבנון הראשונה. ב-1984, לאחר סיום לימודיו, החל לעבוד כרופא משפחה בבית שאן ובקיבוץ בית קשת, שנה לאחר מכן התחיל התמחות בנוירולוגיה בבי"ח כרמל שבחיפה כשהוא ממשיך את עבודתו כרופא משפחה במקביל. ב-1989 נסע לשנתיים של השתלמות בבית החולים הנוירולוגי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק שבארצות הברית, שם התמחה בהפרעות תנועה בהנחייתו של פרופ' סטנלי פאן (Stanley Fahn), מייסד החברה העולמית להפרעות בתנועה (אנ').
לאחר חזרתו לישראל ב-1991 ניהל את המרפאה להפרעות תנועה במרכז הרפואי כרמל, ובמקביל המשיך לעבוד גם כרופא משפחה של קיבוץ לוחמי הגטאות. ב-1993 הקים עם קבוצת חולים ובני משפחה את עמותת פרקינסון הישראלית שפעילה ומשגשגת עד היום.
ב-1996 נבחר להקים ולנהל את היחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. בתפקידו זה זכה להערכה רבה והיחידה זכתה בתואר מרכז מצוינות של ארגון עמותות פרקינסון האמריקאיות ה-NPF כמרכז מוביל בגישה של טיפול רב תחומי במשפחות חולי פרקינסון. ב-2007 מונה למנהל המחלקה לנוירולוגיה של המרכז הרפואי תל אביב - איכילוב, שתחת ניהולו צמחה וכיום מוגדרת כמערך הכולל שתי מחלקות אשפוז, טיפול נמרץ נוירולוגי ו-5 יחידות קליניות במערך המרפאות וכן מעבדות מחקר מובילות בגנטיקה, שינה, הפרעות הליכה ונפילות ומעבדה לסמנים ביולוגים של ניוון מוחי.
גלעדי התגורר בתל אביב. היה נשוי לד"ר מירה גלעדי, דוקטור בתחום החינוך, פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית, ולהם ארבעה ילדים.
דרכו האקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת דרכו כרופא מומחה היה מרצה לנוירולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט של הטכניון חיפה. עם המעבר למרכז הרפואי איכילוב בתל אביב הצטרף לבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. שם התקדם במסלול האקדמי עד שב-2011 מונה לדרגת פרופסור מן המניין במסלול הרגיל, בחוג לנוירולוגיה. שנה לאחר מכן הופקד על הקתדרה ע"ש בתיה ויחיאל שירצקי בנוירולוגיה. ב-2014 מונה לראש החוג לנוירולוגיה ונוירוכירוגיה של בי"ס לרפואה. ב-2014 הצטרף כחבר לסגל האקדמי ולהנהלת בי"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, שם הקים והוביל את המסלול לתואר שני במדעי העצב הקליניים. ב-2019 מונה למנהל משותף של המרכז האקדמי ע"ש אופצין לטיפול ומניעת פרקינסון של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2020 נבחר כחבר מן המנין באקדמיה הלאומית לרפואה מדעית של ההסתדרות הרפואית ובשנת 2021 מונה כסגן דקאן באיכילוב ואחראי על הוראת הסטודנטים לרפואה הלומדים באיכילוב.
- תפקידים מרכזיים נוספים שבהם כיהן
- גזבר החברה העולמית להפרעות בתנועה מ-2011 עד 2015
- חבר ההנהלה של קבוצת המחקר של ארגון הבריאות העולמי במחלות פרקינסון להפרעות תנועה מ-2013 ועד פטירתו
- חבר ועדת הסל העליונה לשירותי הבריאות בשנת 2013
- חבר האקדמיה הלאומית הישראלית לרפואה מדעית 2020
- סגן דיקאן במרכז הרפואי תל אביב 2021
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופסור גלעדי מיקד את מחקריו בתחומי הפרעות הליכה ונפילות (אנ'), ההיבטים הגנטיים של מחלת פרקינסון וכן באפידמיולוגיה של פרקינסון. בתחום ההליכה הוא היה מבכירי חקר תופעת הקפאונות בהליכה בחולי פרקינסון (Freezing of gait), תופעה שכיחה המביאה לעיתים קרובות לנפילות. מחקריו על התרומה הגנטית להתפתחות מחלת פרקינסון מתמקדת באוכלוסיית היהודים האשכנזים בהם עד 40% מהחולים הם בעלי מוטציה גנטית האחראית להתפתחות מחלתם. מחקריו באשכנזים מנסים להבין מדוע אדם חולה, מתי מחלתו מתחילה ומי נמצא בסיכון לפתח את מחלת פרקינסון. מחקריו האפידמיולוגים התמקדו באוכלוסייה הישראלית והביאו לתובנות רבות לגבי גורמים לשכיחות הגבוהה של פרקינסון בישראל, פי שניים מאשר בעולם המערבי, וכן למאפיני המחלה בגילאים השונים וההבדלים בין גברים ונשים. במקביל השקיע פרופסור גלעדי מאמץ בפיתוח תרופות וטיפולים חדשים להקלת סבלם של חולי פרקינסון ושל קשישים הנוטים לנפילות. בתחום זה הוא הוביל עשרות מחקרים התערבותיים וייעץ רבות לתעשייה בפיתוח טכנולוגיות חדשות בתחום הליכה, נפילות ומחלת פרקינסון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ניר גלעדי
- פרופ' ניר גלעדי, באתר ביה"ח איכילוב
- מאמר דעת על חשיבות הפעילות הגופנית בדף הפייסבוק של בית החולים איכילוב
- נינה פוקס, הנוירולוג פרופ' ניר גלעדי מבכירי חוקרי הפרקינסון הלך לעולמו, באתר ynet, 11 בדצמבר 2024
- שמאי צוק, הטוּב שברופאים // טור פרידה, באתר כיכר השבת, 12 בדצמבר 2024