בית טיכו – הבדלי גרסאות
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מ הוספת קטגוריה:מוזיאונים המוקדשים לאמן אחד באמצעות HotCat |
שושנת פלאים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 4: | שורה 4: | ||
| מפה = {{ממי}} |
| מפה = {{ממי}} |
||
}} |
}} |
||
'''בית טיכו''' הוא אחד [[בית מגורים|הבתים]] הראשונים ב[[ירושלים]] [[היציאה מן החומות|שנבנו מחוץ לחומות]] [[העיר העתיקה]]. הבית שימש למגוריהם ועבודתם של ה[[צייר]]ת [[אנה טיכו]] ובעלה רופא העיניים והחוקר [[אברהם אלברט טיכו]] שהיו דמויות בולטות בחברה הארץ ישראלית של תחילת [[המאה ה-20]]. כיום המקום משמש כ[[מסעדה]] וכ[[מוזיאון]] שהוא שלוחה של [[מוזיאון ישראל]]. |
'''בית טיכו''' הוא אחד [[בית מגורים|הבתים]] הראשונים ב[[ירושלים]] [[היציאה מן החומות|שנבנו מחוץ לחומות]] [[העיר העתיקה]]. הבית שימש למגוריהם ועבודתם של ה[[צייר]]ת [[אנה טיכו]] ובעלה [[רפואת עיניים|רופא העיניים]] והחוקר [[אברהם אלברט טיכו]], שהיו דמויות בולטות בחברה הארץ ישראלית של תחילת [[המאה ה-20]]. כיום המקום משמש כ[[מסעדה]] וכ[[מוזיאון]] שהוא שלוחה של [[מוזיאון ישראל]]. |
||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
||
הבית נבנה בשנת [[1864]] על ידי [[משפחת נשאשיבי|הגא רשיד נשאשיבי]], ערבי אמיד, ונודע אז בשם "טירת רשיד". כעבור חמש שנים שכר אותו [[סוחר]] ה[[עתיקות]] [[מוזס וילהלם שפירא]], יהודי מומר שלימים הסתבך בפרשיות של [[זיוף עתיקות]] ועמד במרכזה של פרשיית זיוף בינלאומית שהסעירה את עולם הארכאולוגיה. שפירא התגורר בבית עם אשתו רוזטה ובנותיו אוגוסטה ומריה (הסופרת [[מרים הרי]]), עד התאבדותו בשנת [[1884]]. |
הבית נבנה בשנת [[1864]] על ידי [[משפחת נשאשיבי|הגא רשיד נשאשיבי]], ערבי אמיד, ונודע אז בשם "טירת רשיד". כעבור חמש שנים שכר אותו [[סוחר]] ה[[עתיקות]] [[מוזס וילהלם שפירא]], יהודי מומר שלימים הסתבך בפרשיות של [[זיוף עתיקות]], ועמד במרכזה של פרשיית זיוף בינלאומית שהסעירה את עולם הארכאולוגיה. שפירא התגורר בבית עם אשתו רוזטה ובנותיו אוגוסטה ומריה (הסופרת [[מרים הרי]]), עד התאבדותו בשנת [[1884]]. |
||
לימים, תיארה מרים הרי בספרה "[[בת ירושלים הקטנה]]" את הבית כפי שחוותה אותו כילדה: "בנוי היה במקום גבוה ולפניו גן היורד במדרגות עד לכביש יפו. היה זה בוסתן פרטי, גינת שיר השירים: עצי פרי שגשגו בינות לערוגות הירק והפרחים, חיזיון מרהיב עין… גם פנים הבית הפתיע בחינו. הקומה התחתונה כולה בסגנון ערבי. לעומת זאת השפיעה רוח התרבות על תוכנית הקומה העליונה. במקום מוטות הברזל המוצקים והמשולבים בחלונות, היו כאן כידוני פלדה קלים וגזוזטרות פתוחות לרווחה כבבתי אירופה קישטו את הבית…". |
לימים, תיארה מרים הרי בספרה "[[בת ירושלים הקטנה]]" את הבית כפי שחוותה אותו כילדה: "בנוי היה במקום גבוה ולפניו גן היורד במדרגות עד לכביש יפו. היה זה בוסתן פרטי, גינת שיר השירים: עצי פרי שגשגו בינות לערוגות הירק והפרחים, חיזיון מרהיב עין… גם פנים הבית הפתיע בחינו. הקומה התחתונה כולה בסגנון ערבי. לעומת זאת השפיעה רוח התרבות על תוכנית הקומה העליונה. במקום מוטות הברזל המוצקים והמשולבים בחלונות, היו כאן כידוני פלדה קלים וגזוזטרות פתוחות לרווחה כבבתי אירופה קישטו את הבית…". |
||
אחרי שפירא ומשפחתו, אכלסו את הבית מספר דיירים, ביניהם כמה מהדמויות המוכרות בירושלים של אותם ימים. ב-[[1924]] קנו את הבית רופא העיניים, [[אברהם אלברט טיכו]] ורעייתו הציירת [[אנה טיכו]], שהייתה גם דודניתו. השניים הטביעו את חותמם האישי על הבית והוא נקרא על שמם עד היום. |
אחרי שפירא ומשפחתו, אכלסו את הבית מספר דיירים, ביניהם כמה מהדמויות המוכרות בירושלים של אותם ימים. ב-[[1924]] קנו את הבית רופא העיניים, [[אברהם אלברט טיכו]] ורעייתו הציירת [[אנה טיכו]], שהייתה גם דודניתו. השניים הטביעו את חותמם האישי על הבית, והוא נקרא על שמם עד היום. |
||
ד"ר אלברט טיכו ורעייתו אנה נולדו בסוף [[המאה ה-19]] ב[[מורבייה]]. ד"ר טיכו השלים את לימודי ה[[רפואה]] שלו ב[[וינה|ווינה]] והתמחה ברפואת עיניים בבית החולים "רודולף". אנה החלה ללמוד [[אומנות (תרבות)|אומנות]] בגיל 15, אף היא בווינה. ב-[[1912]], לאחר שנשלח על ידי הארגון [[פרנקפורט]]אי "למען ציון" לפתוח מרפאת [[עיניים]] בירושלים, נשא ד"ר טיכו את אנה לאישה. |
ד"ר אלברט טיכו ורעייתו אנה נולדו בסוף [[המאה ה-19]] ב[[מורבייה]]. ד"ר טיכו השלים את לימודי ה[[רפואה]] שלו ב[[וינה|ווינה]], והתמחה ברפואת עיניים בבית החולים "רודולף". אנה החלה ללמוד [[אומנות (תרבות)|אומנות]] בגיל 15, אף היא בווינה. ב-[[1912]], לאחר שנשלח על ידי הארגון ה[[פרנקפורט]]אי "למען ציון" לפתוח מרפאת [[עיניים]] בירושלים, נשא ד"ר טיכו את אנה לאישה. |
||
עם הגיעם לירושלים פתח ד"ר טיכו מרפאה, ולאחר שנים מספר החליטו לשפר את רמת חייהם ולרכוש את בית המידות בקרבת רחוב הקונסולים ([[רחוב הנביאים]] היום), שנחשב באותה תקופה לסביבת המגורים היוקרתית ביותר בירושלים. ד"ר טיכו, שהיה אזרח [[גרמניה]] שירת במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] כרופא בצבא הגרמני ונעדר מירושלים. |
עם הגיעם לירושלים פתח ד"ר טיכו מרפאה, ולאחר שנים מספר החליטו לשפר את רמת חייהם ולרכוש את בית המידות בקרבת רחוב הקונסולים ([[רחוב הנביאים]] היום), שנחשב באותה תקופה לסביבת המגורים היוקרתית ביותר בירושלים. ד"ר טיכו, שהיה אזרח [[גרמניה]] שירת במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] כרופא בצבא הגרמני ונעדר מירושלים. |
||
בשנת [[1929]], כחלק מ[[מאורעות תרפ"ט]], נדקר ד"ר טיכו בידי ערבים בדרכו למרפאתו שבשכונת [[מאה שערים]], ובעקבות כך החליטו הוא ואשתו להסב את הקומה התחתונה של הבית למרפאת עיניים, מרפאה ששירתה את אוכלוסיית ירושלים, עשירים ועניים כאחד. לצד טיפול בחולים, עסק ד"ר טיכו במחקר רפואת העיניים והיה מחדש בינלאומי בתחום עבודתו. שמו של ד"ר טיכו יצא למרחוק, ואת מרפאתו פקדו חולים מרחבי המזרח התיכון. |
בשנת [[1929]], כחלק מ[[מאורעות תרפ"ט]], נדקר ד"ר טיכו בידי ערבים בדרכו למרפאתו שבשכונת [[מאה שערים]], ובעקבות כך החליטו הוא ואשתו להסב את הקומה התחתונה של הבית למרפאת עיניים, מרפאה ששירתה את אוכלוסיית ירושלים, עשירים ועניים כאחד. לצד טיפול בחולים, עסק ד"ר טיכו במחקר רפואת העיניים והיה מחדש בינלאומי בתחום עבודתו. שמו של ד"ר טיכו יצא למרחוק, ואת מרפאתו פקדו חולים מרחבי [[המזרח התיכון]]. |
||
ביתם של בני הזוג, שיחד עם הגן והחורשה הצמודים אליו משתרע על שטח של כשלושה דונם, היה למקום מפגש לאינטלקטואלים, |
ביתם של בני הזוג, שיחד עם הגן והחורשה הצמודים אליו משתרע על שטח של כשלושה דונם, היה למקום מפגש לאינטלקטואלים, אומנים, אנשי ספרות ופוליטיקאים. בין היתר אירח הזוג את [[הנציב העליון|הנציב הבריטי העליון]] סר [[ארתור ווקופ]], את האמנים [[מרדכי ארדון]] ו[[מארק שאגאל]], את הפילוסוף [[מרטין בובר]], ורבים אחרים. בני הזוג טיכו אמנם צברו נכסים רבים, אך לא ניהלו אורח חיים ראוותני, והיו אנשי עבודה לאורך כל חייהם. הזוג טיכו ותפקידם בחברה הארץ ישראלית הונצח במערכון של [[שייקה אופיר]], "ציונה והעין המקולקלת", המתעד ביקור בבית טיכו בשל מחלת עיניים. |
||
בתקופת ה[[המנדט הבריטי|מנדט]] שימש המקום כ[[סליק]] של ה[[פלמ"ח]]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|ההתנקשות החריגה שביצע הארגון שהתנגד להתנקשויות|0000017f-e2dd-d804-ad7f-f3ff92630000|23 באוקטובר 2016}}}}. |
בתקופת ה[[המנדט הבריטי|מנדט]] שימש המקום כ[[סליק]] של ה[[פלמ"ח]]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|ההתנקשות החריגה שביצע הארגון שהתנגד להתנקשויות|0000017f-e2dd-d804-ad7f-f3ff92630000|23 באוקטובר 2016}}}}. |
||
ד"ר טיכו נפטר ב-[[1960]]. אנה, ששימשה כסייעת במרפאת העיניים של בעלה, ציירה ורשמה את נופיה של ירושלים ואת אנשיה. היא המשיכה להתגורר, ליצור ולארח בבית עד מותה בשנת [[1980]]. בשנות חייה האחרונות הוזנח במקצת הבית וחלקים ממנו הושכרו. בצוואתה הותירה את הבית, על אוסף |
ד"ר טיכו נפטר ב-[[1960]]. אנה, ששימשה כסייעת במרפאת העיניים של בעלה, ציירה ורשמה את נופיה של ירושלים ואת אנשיה. היא המשיכה להתגורר, ליצור ולארח בבית עד מותה בשנת [[1980]]. בשנות חייה האחרונות הוזנח במקצת הבית וחלקים ממנו הושכרו. בצוואתה הותירה את הבית, על אוסף האומנות שבו, למען תושבי ירושלים כאות הוקרה לעיר שכה אהבה. |
||
הבניין שופץ על ידי האדריכל [[דוד קרויאנקר]] על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, והוסב ל[[מוזיאון]] מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת [[המאה ה-20]]. |
הבניין שופץ על ידי האדריכל [[דוד קרויאנקר]] על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, והוסב ל[[מוזיאון]] מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת [[המאה ה-20]]. |
||
בשנת 2015 עבר המבנה שיפוץ נוסף על ידי משרד תמי יניב אדריכלות עם אדריכל השימור אמיר פרוינדליך. השיפוץ כלל |
בשנת 2015 עבר המבנה שיפוץ נוסף על ידי משרד תמי יניב אדריכלות עם אדריכל השימור אמיר פרוינדליך. השיפוץ כלל חיזוק והחלפה של אלמנטים מבטון אשר מצבם הידרדר עם השנים. המסעדה הועברה לקומה העליונה, גלריות האומנות לקומת הקרקע. הוספו סידורי נגישות לשתי קומות המבנה וכן מעלית ומדרגות חיצוניות בעיצוב מודרני. המבנה כולו הותאם לתנאים הנדרשים עבור מוזיאון מודרני, לרבות תאורה, מיזוג אוויר, ומערכות מולטימדיה. הסורגים הכבדים הוחלפו בסורגים המבוססים על שחזור פרטים תקופתיים, ולקומה העליונה הוחזרה ה[[פרגולה]] אשר הצלה על המרפסת בתקופת בני הזוג טיכו. |
||
[[מוזיאון ישראל]] מפעיל כיום את מוזיאון בית טיכו כשלוחה חיצונית שלו. במוזיאון מוצגים יצירותיה של אנה טיכו, אוסף ה[[חנוכייה|חנוכיות]] של ד"ר אברהם טיכו, חלק מכלי עבודתו והסברים על אודות חיי הזוג, לצד תערוכות |
[[מוזיאון ישראל]] מפעיל כיום את מוזיאון בית טיכו כשלוחה חיצונית שלו. במוזיאון מוצגים יצירותיה של אנה טיכו, אוסף ה[[חנוכייה|חנוכיות]] של ד"ר אברהם טיכו, חלק מכלי עבודתו והסברים על אודות חיי הזוג, לצד תערוכות אומנות מתחלפות. |
||
==גלריה== |
==גלריה== |
גרסה אחרונה מ־15:00, 22 בנובמבר 2024
מידע כללי | |
---|---|
סוג | אמנות והיסטוריה |
על שם | אנה טיכו |
כתובת | טיכו 3 |
מיקום | ירושלים |
מדינה | ישראל |
בעלים | מוזיאון ישראל |
מייסדים | אנה טיכו |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1864 |
תאריך פתיחה רשמי | 1864 |
קואורדינטות | 31°47′02″N 35°13′11″E / 31.784°N 35.2196°E |
אתר רשמי | |
בית טיכו הוא אחד הבתים הראשונים בירושלים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. הבית שימש למגוריהם ועבודתם של הציירת אנה טיכו ובעלה רופא העיניים והחוקר אברהם אלברט טיכו, שהיו דמויות בולטות בחברה הארץ ישראלית של תחילת המאה ה-20. כיום המקום משמש כמסעדה וכמוזיאון שהוא שלוחה של מוזיאון ישראל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבית נבנה בשנת 1864 על ידי הגא רשיד נשאשיבי, ערבי אמיד, ונודע אז בשם "טירת רשיד". כעבור חמש שנים שכר אותו סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא, יהודי מומר שלימים הסתבך בפרשיות של זיוף עתיקות, ועמד במרכזה של פרשיית זיוף בינלאומית שהסעירה את עולם הארכאולוגיה. שפירא התגורר בבית עם אשתו רוזטה ובנותיו אוגוסטה ומריה (הסופרת מרים הרי), עד התאבדותו בשנת 1884.
לימים, תיארה מרים הרי בספרה "בת ירושלים הקטנה" את הבית כפי שחוותה אותו כילדה: "בנוי היה במקום גבוה ולפניו גן היורד במדרגות עד לכביש יפו. היה זה בוסתן פרטי, גינת שיר השירים: עצי פרי שגשגו בינות לערוגות הירק והפרחים, חיזיון מרהיב עין… גם פנים הבית הפתיע בחינו. הקומה התחתונה כולה בסגנון ערבי. לעומת זאת השפיעה רוח התרבות על תוכנית הקומה העליונה. במקום מוטות הברזל המוצקים והמשולבים בחלונות, היו כאן כידוני פלדה קלים וגזוזטרות פתוחות לרווחה כבבתי אירופה קישטו את הבית…".
אחרי שפירא ומשפחתו, אכלסו את הבית מספר דיירים, ביניהם כמה מהדמויות המוכרות בירושלים של אותם ימים. ב-1924 קנו את הבית רופא העיניים, אברהם אלברט טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו, שהייתה גם דודניתו. השניים הטביעו את חותמם האישי על הבית, והוא נקרא על שמם עד היום.
ד"ר אלברט טיכו ורעייתו אנה נולדו בסוף המאה ה-19 במורבייה. ד"ר טיכו השלים את לימודי הרפואה שלו בווינה, והתמחה ברפואת עיניים בבית החולים "רודולף". אנה החלה ללמוד אומנות בגיל 15, אף היא בווינה. ב-1912, לאחר שנשלח על ידי הארגון הפרנקפורטאי "למען ציון" לפתוח מרפאת עיניים בירושלים, נשא ד"ר טיכו את אנה לאישה.
עם הגיעם לירושלים פתח ד"ר טיכו מרפאה, ולאחר שנים מספר החליטו לשפר את רמת חייהם ולרכוש את בית המידות בקרבת רחוב הקונסולים (רחוב הנביאים היום), שנחשב באותה תקופה לסביבת המגורים היוקרתית ביותר בירושלים. ד"ר טיכו, שהיה אזרח גרמניה שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה כרופא בצבא הגרמני ונעדר מירושלים.
בשנת 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט, נדקר ד"ר טיכו בידי ערבים בדרכו למרפאתו שבשכונת מאה שערים, ובעקבות כך החליטו הוא ואשתו להסב את הקומה התחתונה של הבית למרפאת עיניים, מרפאה ששירתה את אוכלוסיית ירושלים, עשירים ועניים כאחד. לצד טיפול בחולים, עסק ד"ר טיכו במחקר רפואת העיניים והיה מחדש בינלאומי בתחום עבודתו. שמו של ד"ר טיכו יצא למרחוק, ואת מרפאתו פקדו חולים מרחבי המזרח התיכון.
ביתם של בני הזוג, שיחד עם הגן והחורשה הצמודים אליו משתרע על שטח של כשלושה דונם, היה למקום מפגש לאינטלקטואלים, אומנים, אנשי ספרות ופוליטיקאים. בין היתר אירח הזוג את הנציב הבריטי העליון סר ארתור ווקופ, את האמנים מרדכי ארדון ומארק שאגאל, את הפילוסוף מרטין בובר, ורבים אחרים. בני הזוג טיכו אמנם צברו נכסים רבים, אך לא ניהלו אורח חיים ראוותני, והיו אנשי עבודה לאורך כל חייהם. הזוג טיכו ותפקידם בחברה הארץ ישראלית הונצח במערכון של שייקה אופיר, "ציונה והעין המקולקלת", המתעד ביקור בבית טיכו בשל מחלת עיניים.
בתקופת המנדט שימש המקום כסליק של הפלמ"ח[1].
ד"ר טיכו נפטר ב-1960. אנה, ששימשה כסייעת במרפאת העיניים של בעלה, ציירה ורשמה את נופיה של ירושלים ואת אנשיה. היא המשיכה להתגורר, ליצור ולארח בבית עד מותה בשנת 1980. בשנות חייה האחרונות הוזנח במקצת הבית וחלקים ממנו הושכרו. בצוואתה הותירה את הבית, על אוסף האומנות שבו, למען תושבי ירושלים כאות הוקרה לעיר שכה אהבה.
הבניין שופץ על ידי האדריכל דוד קרויאנקר על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, והוסב למוזיאון מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת המאה ה-20.
בשנת 2015 עבר המבנה שיפוץ נוסף על ידי משרד תמי יניב אדריכלות עם אדריכל השימור אמיר פרוינדליך. השיפוץ כלל חיזוק והחלפה של אלמנטים מבטון אשר מצבם הידרדר עם השנים. המסעדה הועברה לקומה העליונה, גלריות האומנות לקומת הקרקע. הוספו סידורי נגישות לשתי קומות המבנה וכן מעלית ומדרגות חיצוניות בעיצוב מודרני. המבנה כולו הותאם לתנאים הנדרשים עבור מוזיאון מודרני, לרבות תאורה, מיזוג אוויר, ומערכות מולטימדיה. הסורגים הכבדים הוחלפו בסורגים המבוססים על שחזור פרטים תקופתיים, ולקומה העליונה הוחזרה הפרגולה אשר הצלה על המרפסת בתקופת בני הזוג טיכו.
מוזיאון ישראל מפעיל כיום את מוזיאון בית טיכו כשלוחה חיצונית שלו. במוזיאון מוצגים יצירותיה של אנה טיכו, אוסף החנוכיות של ד"ר אברהם טיכו, חלק מכלי עבודתו והסברים על אודות חיי הזוג, לצד תערוכות אומנות מתחלפות.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שלט המרפאה, בתוך המבנה
-
שלט הרחוב ע"ש ד"ר אברהם טיכו
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של בית טיכו
- שיקום בית טיכו - בין קורנברג לקרויאנקר, אמיר פרוינדליך, סרטון באתר יוטיוב
- בית טיכו במוזיאון ישראל
- מוזאון בית טיכו
- בית טיכו (אורכב 19.02.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר המועצה לשימור אתרים
- בית טיכו - ירושלים - אתר של רון פלד בנושא ירושלים
- רון פלד, עתיק טיכו, באתר ynet, 29 באוקטובר 2008
- בית אנה טיכו (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עופר אדרת, ההתנקשות החריגה שביצע הארגון שהתנגד להתנקשויות, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2016