פסיפס

קיר פסיפס מארך

פְּסֵיפָס (בלעז: מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות שונות לכדי ריצוף משטח – לרוב רצפה או כחלק מעיטור אדריכלי אחר. פיסות הפסיפס, העשויות אבן, זכוכית, או חומרים שונים קרויות בשם הכולל "אבני פסיפס" משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעיתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעיתים משולבות אבנים ססגוניות היוצרות דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים. למשל, נמצא דמיון בולט בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית.

ה"פיקסל" של פסיפס נקרא טֶסֶרָה, היינו ריבוע ביוונית, ואלו האבנים הריבועיות הצבעוניות מהן עשוי הפסיפס.

אטימולוגיה

המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית ψῆφος (תעתיק: פּסֶפוֹס) שמשמעותה המילולית היא אבן. היא נכנסה בתקופת חז"ל ובלשונם שימשה גם לתיאור גבול או שפה. ניתן למצוא מילה זו מספר פעמים במסכת אבות:

למה הוא דומה לכוס שאין לו פסיפס כיון שנתמלא נהפך על צדו ונשפך כל מה שבתוכו

— מסכת אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א פרק ו

פסיפסים בעת העתיקה

הפסיפסים הראשונים בתרבות המערבית (מהמאה ה-6 לפנה"ס) נמצאו בגורדיון (טורקיה של היום) והיו עשויים חלוקי נחל בלתי מסותתים. בטכניקה זו יוצרו בתחילה צורות גאומטריות פשוטות אך במהרה התפתחה השיטה לכדי תיאור אילוזיוניסטי צבעוני על טהרת האבן הטבעית.

פסיפסים שנמצאו מסוף המאה ה-3 לפנה"ס עשויים כבר קוביות אבן מסותתות ומשוייפות.

לקראת המאה הראשונה לספירה מתחילות המוזאיקות לעטר קירות ולא רק רצפות. בעקבות התפתחות זו מתפתח גם השימוש באבני מוזאיקה- טסרה מזכוכית. דבר המאפשר פלטת צבעים רחבה בהרבה וייצור טסרות מזהב.

פסיפסים בימי הביניים

במעבר הדרגתי עולות המוזאיקות מהרצפה לקירות ותקרות, לא מעט בעקבות קודקס תאודוסיאנוס (427 לספירה) שאסר הצבת סמלים דתיים על רצפות. בתקופה זו החומר השליט נעשה טסרת הזכוכית, ואלו האבן משמשת בעיקר ליצירת עור הפנים והידיים של הדמויות. התיאור נהיה קאנוני יותר ופחות אילוזיוניסטי.

פסיפסים באמנות המודרנית

לאחר ירידת חינו של הפסיפס בתקופת הרנסאנס, הוא זכה לתקופת זוהר נוספת שתחילתה בהקמת סדנת הפסיפס האפיפיורית בתחילת המאה ה-18. סדנה זו הוקמה לשם העתקת יצירות אמנות חשובות בטכניקת המוזאיקה אך עד מהירה החלו לייצר בסדנא גם מוזאיקות חדשות.

ב־1804 הקים נפוליאון סדנאת מוזאיקה קיסרית.

במחצית המאה ה-19, פיתח הדוקטור אנטוניו סאלוויאטי מוונציה את ייצור המוזאיקה לכלל תעשייה. בית המלאכה שלו היה אחראי לכמה מהמוזאיקות החשובות של התקופה, כגון מונומנט הנסיך אלברט בלונדון, עמוד הניצחון של ברלין ועוד. ב-1889 הוקם בברלין מפעל המוזאיקה פול & ואגנר שנחל הצלחה עולמית ואף נפתח עבורו סניף שני בארצות הברית.

באמנות החדשה קיים שימוש בפסיפס והוא מופיע בפסלים ומיצגים. בעידן המודרני, מומש רעיון הפסיפס, באמצעים טכנולוגיים, המאפשרים הפקת פסיפס תמונות - תמונה המורכבת מתמונות, קטנות.

אמנות פסיפס בישראל

בתל אביב מוצגים שני פסיפסים מאבנים צבעוניות מעשה ידיו של נחום גוטמן: בשדרות רוטשילד ובמבואת הכניסה המערבית של מגדל שלום.

האמנית דינה שנהב יוצרת פסיפסים המציגים דימויים מן העיתונות היומית תוך שימוש בחומרים מתכלים כגון ספוגים צבועים.

אמנים ישראלים נוספים המשתמשים בפסיפס ביצירותיהם: דוד וקשטיין ואילנה שפיר.

האמן הישראלי יוסי לוגסי יצר במשך השנים מעל אלף דיוקנאות של אישים מפורסמים מפסיפס, המוצגים לקהל בבית המשפחה ביפו.

פסיפסים מפורסמים

פסיפסים מפורסמים ניתן לראות בכנסיית 'איה סופיה' באיסטנבול, בכנסית סן ויטאלה ברוונה שבאיטליה, במאוזולאום של 'גאלה פלאצידיה' באיטליה, בעתיקות פומפיי והרקולנאום, ברצפת כנסייה במידבא שבירדן הידועה כמפת מידבא ועוד. בישראל התגלו מאות רצפות פסיפס מתקופות עתיקות, בבתי מרחץ רומיים וביזנטיים, בבתי כנסת, במסגדים, בכנסיות, בגתות תירוש, בבתים פרטיים ובמבני ציבור ועוד. בין הפסיפסים בישראל מפורסמים הפסיפסים בעיר הרומית-ביזנטית ציפורי, הפסיפס שבבית הכנסת הקדום בבית אלפא המציג את גלגל המזלות, והפסיפס בבית הכנסת בעין גדי.

• 
  ראש סאטיר ברצפת פסיפס. יצירה רומית מתקופת אנטונינוס, בשנים 138–192 בווילה רומית בגנזנו איטליה
• 
  פסיפס מאת מרדכי גומפל בחזית בית יד לבנים בפתח תקווה
• 
  העתק של פסיפס מעון במתחם יד יצחק בן-צבי בירושלים, יצירתה של האמנית נעמי הנריק
• 
  רצפת פסיפס בווילה הרומאית בקזאלה, סיציליה
• 
  גלגל המזלות מתוך פסיפס מבית הכנסת העתיק בקיבוץ בית אלפא
• 
  פסיפס של זוג טווסים וביניהם אמפורה, פרט מרצפת הפסיפס מהכנסייה הביזנטית בנהריה
• 
  כיתוב יווני מרצפת פסיפס של כנסייה באשקלון
• 
  אחד הפסיפסים המקודשים לעולם הנוצרי, שנמצא בישראל: תיאור נס הלחם והדגים, בכנסייה בעין שבע
• 
  פסיפס כתובת רחוב מתקופת התלמוד, הכתובת העברית הארוכה ביותר שאותרה על רצפת פסיפס

ראו גם

• אופוס סקטילה
• מוזיאון השומרוני הטוב

קישורים חיצוניים

• פסיפס מכנסייה עתיקה באשקלון גלריית תמונות ומידע מפורט
• משה גלעד, רצפות הפסיפס היפות ביותר בארץ, באתר הארץ, 10 בינואר 2013
• עמי זהבי, לדבר על הקיר: אמנות עיטור הקירות בישראל, בבלוג "עונג שבת", 2 באפריל 2021
• פסיפס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פסיפסים, דף שער בספרייה הלאומית
• פסיפס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)