הבקע הסורי-אפריקני

צילום לוויין של נאס"א שבו נראה חלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקני. בתמונה: חצי האי סיני, ים המלח, עמק בקעת הירדן, והכנרת

מפת השבר

הבקע הסורי-אפריקני או (ידוע גם כשבר הסורי-אפריקני או מערכת השבירה הסורית-אפריקנית) הם השמות לסדרה של העתקים ובקעים שכיוונה צפון-דרום, מדרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לטנזניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך של תנועות התרחקות של לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו, שנמשך עד היום. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה ולעיתים לצונאמי באזורים שבהם הוא עובר.

הבקע מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): בקע ים המלח – מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.

בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים ”מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית”איסטגרם aviel_dhana120

מהות הבקע

הבקע מפריד בין הלוח האפריקאי ותת הלוח ישראל-סיני ללוח הערבי, כאשר הלוח הערבי הועתק בהדרגה למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקאי בקטע שמדרום לכנרת (כך למשל המקום המקביל לבקעת תמנע מצדו המזרחי של השבר הסורי־אפריקני מצוי 100 קילומטר צפונית לו בפונון שבירדן), ו-40 ק"מ בקטע שמצפון לכנרת. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי, ממזרח לבקע, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא כ-4 מילימטרים לשנה (לעומת מהירות של כ-4 סנטימטרים לשנה בהעתק סן אנדראס).

במקומות בהם הקו המפריד בין הלוחות נמצא בזווית חיובית (נגד כיוון השעון) יחסית לכיוון התנועה היחסית ביניהם, הלוחות מתרחקים זה מזה, ונוצר בקע הולך ומתרחב. כך קורה בבקע ים סוף, בו מתרחשת התפשטות קרקעית הים, ולכן נחשב מבחינה גאולוגית לאוקיינוס צעיר. לעומת זאת באזורים בהם הזווית הזו היא שלילית, הלוחות נלחצים זה לזה, ונוצרים רכסי הרים, כמו רכס הרי הלבנון, ורכס הרי מול הלבנון (כולל הר החרמון).

הבקע בארץ ישראל

הבקעים העיקריים לאורך הבקע בארץ ישראל הם עמק החולה, בקעת כנרות, בקעת הירדן ובקעת ים המלח. כמו כן, תהליך היווצרות הבקע גורם לקימוט שמגביה את רכס החרמון (הרכס נוצר לפני הביקוע, במקביל להיווצרות הקשת הסורית). אילולא הבקע, הרי הגלעד והגולן בעבר הירדן המזרחי, והרי יהודה ושומרון והגליל היו למעשה גוש הררי אחד, כפי שהיו עד להיווצרותו. עדות לכך היא שכבת בזלת הכיסוי, המכסה את הגולן וחלקים מהגליל המזרחי (ואף נמצאת מתחת לפני השטח בכנרת ובעמק החולה). דבר זה מסביר גם את גודלם של חלק מהנחלים בארץ ישראל המערבית (למשל נחל שורק), שעל-פי שטח אגן הניקוז הנוכחי שלהם היו אמורים להיות קטנים הרבה יותר.

באזור זה (שהוא דרום בקע ים המלח) נמצא החלק הנמוך ביותר של הבקע והחלק היבשתי היחיד בו המצוי מתחת לגובה פני הים. בנוסף להפרדת הרי הגלעד מהרי יהודה ושומרון גרם הבקע הסורי-אפריקני להעתקי משנה נוספים האנכיים לו, ופיצל את השומרון מהגליל באמצעות בקעת עמק יזרעאל ומערך הבקעות הצפוניות לה: בקעת כסולות, בקעת תרען, בקעת בית נטופה ובקעת סח'נין. כמו כן מפרידה בקעת באר שבע בין יהודה ושומרון לבין הנגב.

בתחום הבקע הסורי-אפריקני התרחשו בתחילת המאה ה-21 בישראל רעידות אדמה קלות-בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות רבה מדי של אנרגיה, מצב העלול לגרום לרעידת אדמה עזה, כפי שאכן אירע באזור בעבר.

הבקע באפריקה

חלקו האפריקני של הבקע הסורי-אפריקני גבוה בהרבה מבקע ים המלח, אולם הוא עדיין נמוך בהרבה מהאזורים המקיפים אותו. השבר מפריד בין שני חלקיו של הלוח האפריקאי - הלוח הנובי והלוח הסומאלי.

ראו גם

• אגמי הבקע הסורי-אפריקני
• מצד עתרת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבקע הסורי-אפריקני בוויקישיתוף

• איריס ארבל, שטח שדה התעופה לא כשיר לבנייה, באתר ynet, 11 באוגוסט 2002
• ארין ביבה, ‏השבר הגדול של אפריקה, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 2 אוק, 2014
• הבקע הסורי-אפריקני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)