יוסף הרמלין – הבדלי גרסאות

יוסף הרמלין
לידה	19 באפריל 1922; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	12 בספטמבר 1994 (בגיל 72); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	17 באפריל 1939
	1964–1974; (כ־10 שנים)
	→ עמוס מנור אברהם אחיטוב ←
	1986–1988; (כשנתיים)
תחת ראש הממשלה	אשכול, מאיר, פרס ושמיר
	→ אברהם שלום יעקב פרי ←
מדינה	ישראל
השתייכות	שירות הביטחון הכללי
תקופת הפעילות	1949–1974; 1986 – 1988
תפקידים בשירות
	סגן ראש השב"כ;
	שירות בהצבא הבריטי; שירות בהגנה; ראש נציגות ישראל באיראן; שגריר ישראל בדרום אפריקה; הממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה; יו"ר חברת תשתיות נפט ואנרגיה;
	שירות בהצבא הבריטי; שירות בהגנה; ראש נציגות ישראל באיראן; שגריר ישראל בדרום אפריקה; הממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה; יו"ר חברת תשתיות נפט ואנרגיה;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־01:58, 16 בספטמבר 2022

יוסף הַרְמְלִין (19 באפריל 1922^[1] – 12 בספטמבר 1994) היה ראש שירות הביטחון הכללי בשתי קדנציות, ושגריר ישראל באיראן ובדרום אפריקה.

חייו

הרמלין נולד ב-19 באפריל 1922 בווינה שבאוסטריה והיה חבר בתנועת הנוער המכבי הצעיר ובאגודת הכח וינה. הוא עלה לארץ ישראל ב-17 באפריל 1939^[1] במסגרת עליית הנוער, חצי שנה לאחר ליל הבדולח. היה חניך כפר הנוער בן שמן וחבר בגרעין גורדוניה מעפילים שהקים את קיבוץ נוה ים, הצטרף לארגון ההגנה וסיים קורס מפקדי כיתות. ב-1942 התנדב לצבא הבריטי ושירת בשורותיו במשך חמש שנים. עם שובו לארץ ישראל גויס שוב להגנה על ידי חיים לסקוב ועסק בהדרכה והכשרה צבאית. במלחמת העצמאות השתתף במבצע נחשון ופיקד על הפלוגה המסייעת של גדוד 58 בחטיבת גבעתי.

בפברואר 1949 גויס הרמלין לשב"כ על ידי איסר הראל. הוא התקדם בשירות, מונה לסגן ראש השב"כ ב-1960, ועמד בראשו בשנים 1964–1974. לאחר פרישתו היה שגריר ישראל באיראן (1978–1979), אך לא הספיק להגיש את כתב האמנתו לפני סגירת שגרירות ישראל בטהראן בעקבות המהפכה האיראנית^[2]. בשנים 1979–1981 שימש כשגריר ישראל בדרום אפריקה. כמו כן כיהן כממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה.

עם התפטרותו של אברהם שלום מראשות השב"כ, בעקבות פרשת קו 300, נקרא הרמלין לעמוד בשנית בראש הארגון, בשנים 1986–1988.

מאשתו הראשונה נולדו לו שתי בנות. אשתו השנייה, שרה (שריקה) גרבר, אחותו של השחקן יוסי גרבר, הייתה יקירת תל אביב.

לזכרו של הרמלין הוקמה קרן מלגות לאנשי שב"כ.

הרמלין שימש כיו"ר חברת תשתיות נפט ואנרגיה, ובניין הנהלת החברה בהרצליה קרוי על שמו.

ראו גם

חילוץ הישראלים מאיראן (1979)

לקריאה נוספת

אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.

קישורים חיצוניים

יוסף הרמלין באתר השב"כ
פתרון החידה מהגיליון הקודם, מבט מל"מ 43, דצמבר 2005, עמ' 43

הערות שוליים

^ ¹ ² Harmelin Josef, ארכיון המדינה
^ גדעון צור, הנציגות הישראלית, מעריב, 23 בפברואר 1979

[:0-1] ¹ ² Harmelin Josef, ארכיון המדינה

[2] גדעון צור, הנציגות הישראלית, מעריב, 23 בפברואר 1979

[1]

[2]

@@ שורה 45: / שורה 45: @@
 == חייו ==
-הרמלין נולד ב-[[19 באפריל]] [[1922]] ב[[וינה|ווינה]] שב[[אוסטריה]] והיה חבר בתנועת הנוער [[המכבי הצעיר]] ובאגודת [[הכח וינה]]. הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[17 באפריל]] [[1939]]<ref name=":0" /> במסגרת [[עליית הנוער]], היה חניך [[כפר הנוער בן שמן]] וחבר בגרעין [[גורדוניה מעפילים]] שהקים את [[קיבוץ]] [[נוה ים]], הצטרף לארגון [[ההגנה]] וסיים קורס מפקדי כיתות. ב-[[1942]] התנדב ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] ושירת בשורותיו במשך חמש שנים. עם שובו לארץ ישראל גויס שוב להגנה על ידי [[חיים לסקוב]] ועסק בהדרכה ו[[הכשרה צבאית]]. ב[[מלחמת העצמאות]] השתתף ב[[מבצע נחשון]] ופיקד על הפלוגה המסייעת של גדוד 58 ב[[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]].
+הרמלין נולד ב-[[19 באפריל]] [[1922]] ב[[וינה|ווינה]] שב[[אוסטריה]] והיה חבר בתנועת הנוער [[המכבי הצעיר]] ובאגודת [[הכח וינה]]. הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[17 באפריל]] [[1939]]<ref name=":0" /> במסגרת [[עליית הנוער]], חצי שנה לאחר [[ליל הבדולח]]. היה חניך [[כפר הנוער בן שמן]] וחבר בגרעין [[גורדוניה מעפילים]] שהקים את [[קיבוץ]] [[נוה ים]], הצטרף לארגון [[ההגנה]] וסיים קורס מפקדי כיתות. ב-[[1942]] התנדב ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] ושירת בשורותיו במשך חמש שנים. עם שובו לארץ ישראל גויס שוב להגנה על ידי [[חיים לסקוב]] ועסק בהדרכה ו[[הכשרה צבאית]]. ב[[מלחמת העצמאות]] השתתף ב[[מבצע נחשון]] ופיקד על הפלוגה המסייעת של גדוד 58 ב[[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]].
 בפברואר [[1949]] גויס הרמלין ל[[שב"כ]] על ידי [[איסר הראל]]. הוא התקדם בשירות, מונה לסגן ראש השב"כ ב-[[1960]], ועמד בראשו בשנים [[1964]]–[[1974]]. לאחר פרישתו היה [[שגריר]] [[ישראל]] ב[[איראן]] ([[1978]]–[[1979]]), אך לא הספיק להגיש את כתב האמנתו לפני סגירת [[שגרירות ישראל בטהראן]] בעקבות [[המהפכה האיראנית]]{{הערה|{{מעריב|גדעון צור|הנציגות הישראלית|19790223|327}}}}. בשנים 1979–[[1981]] שימש כשגריר ישראל ב[[דרום אפריקה]]. כמו כן כיהן כממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד [[מבקר המדינה]].