קלמן קלוצ'אי – הבדלי גרסאות
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''קלמן קאלוצאי''' (הונגרית: '''Kálmán Kalocsay''', נולד ב-8 באוקטובר 1891, נפטר ב-27 בפברואר 1976 בבודפשט) היה מה[[משורר|משוררים]] הבולטים בשפת ה[[אספרנטו]], וכן [[מתרגם]] ועורך בשפה, שחי ב[[הונגריה]]. כתיבתו השפיעה רבות על [[תרבות האספרנטו]] והעשירה גם את השפה. |
'''קלמן קאלוצאי''' (הונגרית: '''Kálmán Kalocsay''', נולד ב-8 באוקטובר 1891, נפטר ב-27 בפברואר 1976 בבודפשט) היה מה[[משורר|משוררים]] הבולטים בשפת ה[[אספרנטו]], וכן [[מתרגם]] ועורך בשפה, שחי ב[[הונגריה]]. כתיבתו השפיעה רבות על [[תרבות האספרנטו]] והעשירה גם את השפה. |
||
ב-1916 סיים לימודי [[רפואה]] בבודפשט ולאחר מכן שירת |
נולד בעיירה [[אבאויסאנטו]] בהונגריה ולמד ב[[מיסקולק]] ולאחר מכן באוניברסיטת [[בודפשט]]. ב-1916 סיים לימודי [[רפואה]] בבודפשט ולאחר מכן שירת שלוש שנים כרופא צבאי במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] {{הערה|שם=Literaturo|}}. ב-1920 החל לעבוד בבית חולים גדול ב[[בודפשט]] תחילה כמנתח והחל מ-1929 כרופא הראשי לתחום [[מחלה|המחלות המדבקות]]. בהמשך אף עסק בהוראת מקצוע הרפואה באוניברסיטה. בשנת 1929 גם התחתן.{{הערה|אנציקלופדיה}} |
||
מלבד הונגרית, דיבר קלוצאי מספר שפות [[מערב אירופה|מערב אירופיות]] וכן [[רוסית]]. הוא החל את כתיבתו בשפה [[הונגרית|ההונגרית]], ובהמשך למד אספרנטו והחל לכתוב בשפה זו. הוא תרגם לשפה שירים רבים מהונגרית, וכן |
מלבד הונגרית, דיבר קלוצאי מספר שפות [[מערב אירופה|מערב אירופיות]] וכן [[רוסית]]. הוא החל את כתיבתו בשפה [[הונגרית|ההונגרית]], ובהמשך החל משנת 1913 למד אספרנטו והחל לכתוב בשפה זו. הוא תרגם לשפה שירים רבים מהונגרית, וכן מ-21 שפות אירופיות נוספות בהן [[גרמנית]], [[אנגלית]], [[איטלקית]] וצרפתית {{הערה|אנציקלופדיה|אנציקלופדיית האספרנטו, 1933}}. לצד הכתיבה, היה קאלוצאי גם מוסיקאי, ניגן ב[[פסנתר]] ואף [[מלחין|הלחין]] חלק משיריו וכן היה בעל נטיות [[תיאטרון|תיאטרליות]]. בנוסף לאספרנטו למד קאלוצאי גם את השפה המתחרה [[אידו (שפה)|אידו]] - ואף העיד כי הגיע בה לרמה דומה לזו של האספרנטו שלו, אולם מבין שתי התנועות המתחרות בחר לבסוף בתנועת האספרנטו בה כתב את שירתו והיה פעיל. |
||
מלבד אספרנטו, למד קאלוצאי גם את השפה המתחאה לאספרנטו, שצמחה מתוכה, שפת ה[[אידו (שפה)|אידו]] - ואף העיד כי הגיע בה לרמה דומה לזו של האספרנטו שלו, אולם מבין שתי התנועות המתחרות בחר לבסוף בתנועת האספרנטו בה כתב את שירתו והיה פעיל. |
|||
ב-1921 פורסם קובץ שיריו הראשון 'Mondo kaj Koro' (עולם ולב). עשור לאחר מכן פרסם קובץ נוסף בשם 'Streĉita kordo' (מיתר מתוח), שאספרנטיסטים רבים רואים כאחד האוספים הטובים ביותר של שירה אספרנטית. קובץ נוסף שפרסם הוא Rimportretoj (פורטרטים בריים) שירים שתארו אנשים שפעלו בתנועת האספרנטו של אותה התקופה. |
ב-1921 פורסם קובץ שיריו הראשון 'Mondo kaj Koro' (עולם ולב). עשור לאחר מכן פרסם קובץ נוסף בשם 'Streĉita kordo' (מיתר מתוח), שאספרנטיסטים רבים רואים כאחד האוספים הטובים ביותר של שירה אספרנטית. קובץ נוסף שפרסם הוא Rimportretoj (פורטרטים בריים) שירים שתארו אנשים שפעלו בתנועת האספרנטו של אותה התקופה. |
||
| שורה 16: | שורה 14: | ||
קאלוצאי כתב גם את החיבור המקיף, המשמש אספרנטיסטים עד היום בנוגע לתיאוריה הלינגוויסטית של השפה, תחת הכותרת 'Plena Gramatiko de Esperanto' (הדיקדוק השלם באספרנטו). לצד זאת פרסם את הספר Lingvo – Stilo – Formo (שפה, סגנון, צורה) על סגנון הכתיבה באספרנטו. ספר נוסף שכתב יחד עם גסטון ורינהיין על השירה האספרנטית הוא Parnasa Gvidlibro (מדריך פרנסוס). |
קאלוצאי כתב גם את החיבור המקיף, המשמש אספרנטיסטים עד היום בנוגע לתיאוריה הלינגוויסטית של השפה, תחת הכותרת 'Plena Gramatiko de Esperanto' (הדיקדוק השלם באספרנטו). לצד זאת פרסם את הספר Lingvo – Stilo – Formo (שפה, סגנון, צורה) על סגנון הכתיבה באספרנטו. ספר נוסף שכתב יחד עם גסטון ורינהיין על השירה האספרנטית הוא Parnasa Gvidlibro (מדריך פרנסוס). |
||
קאלוצי השתתף גם בעריכת שני כרכי 'אנציקלופדיית האספרנטו', בה כתב עליו ורינהיין: "איש לא היה כל כך מודע לערך הפנימי של אוצר המילים באספרנטו, לאפשרויות הפלסטיות של המרקם הקולי, לרהיטות השורשים. מתקבל הרושם שעבור קאלוצאי המילים חיות באופן אינטנסיבי ביותר מאשר עבור כל אדם אחר. שהן רוטטות ארוכות באוזנו בצליל טהור יותר. שהוא מלטף אותן כמו אבנים יקרות, המחליפות צבעיהן למול האור, ומפקיד אותן בפסוקיהן, בדיוק במקום בו הם מכשפות את המבט. לאוהב מילים שכזה כל אוצר נראה דל... יום אחד נהיה חייבים לו את אותו החוב שהאיטלקים חייבים ל[[דנטה]] והצרפתים ל[[רונסאר]]" {{הערה|שם=Literaturo|[http://literaturo.esperanto.net/autor/kalocsay.html ביוגרפיה] באתר literaturo.esperanto.net {{אספרנטו}}}} |
קאלוצי השתתף גם בעריכת שני כרכי 'אנציקלופדיית האספרנטו', בה כתב עליו ורינהיין: "איש לא היה כל כך מודע לערך הפנימי של אוצר המילים באספרנטו, לאפשרויות הפלסטיות של המרקם הקולי, לרהיטות השורשים. מתקבל הרושם שעבור קאלוצאי המילים חיות באופן אינטנסיבי ביותר מאשר עבור כל אדם אחר. שהן רוטטות ארוכות באוזנו בצליל טהור יותר. שהוא מלטף אותן כמו אבנים יקרות, המחליפות צבעיהן למול האור, ומפקיד אותן בפסוקיהן, בדיוק במקום בו הם מכשפות את המבט. לאוהב מילים שכזה כל אוצר נראה דל... יום אחד נהיה חייבים לו את אותו החוב שהאיטלקים חייבים ל[[דנטה]] והצרפתים ל[[רונסאר]]" {{הערה|שם=Literaturo|[http://literaturo.esperanto.net/autor/kalocsay.html ביוגרפיה] באתר literaturo.esperanto.net {{אספרנטו}}}}{{הערה|אנציקלופדיה}} |
||
שמו מתועתק לעיתים לאספרנטו כ-'''Kolomano'''. לצד זאת השתמש גם בשמות העטף C.E.R, בומי, קופר, -y, אלכס קיי, ק. סטלוב ומאליצה פיק. |
שמו מתועתק לעיתים לאספרנטו כ-'''Kolomano'''. לצד זאת השתמש גם בשמות העטף C.E.R, בומי, קופר, -y, אלכס קיי, ק. סטלוב ומאליצה פיק. |
||
גרסה מ־11:36, 10 בפברואר 2021
קלמן קאלוצאי (הונגרית: Kálmán Kalocsay, נולד ב-8 באוקטובר 1891, נפטר ב-27 בפברואר 1976 בבודפשט) היה מהמשוררים הבולטים בשפת האספרנטו, וכן מתרגם ועורך בשפה, שחי בהונגריה. כתיבתו השפיעה רבות על תרבות האספרנטו והעשירה גם את השפה.
נולד בעיירה אבאויסאנטו בהונגריה ולמד במיסקולק ולאחר מכן באוניברסיטת בודפשט. ב-1916 סיים לימודי רפואה בבודפשט ולאחר מכן שירת שלוש שנים כרופא צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה [1]. ב-1920 החל לעבוד בבית חולים גדול בבודפשט תחילה כמנתח והחל מ-1929 כרופא הראשי לתחום המחלות המדבקות. בהמשך אף עסק בהוראת מקצוע הרפואה באוניברסיטה. בשנת 1929 גם התחתן.[2]
מלבד הונגרית, דיבר קלוצאי מספר שפות מערב אירופיות וכן רוסית. הוא החל את כתיבתו בשפה ההונגרית, ובהמשך החל משנת 1913 למד אספרנטו והחל לכתוב בשפה זו. הוא תרגם לשפה שירים רבים מהונגרית, וכן מ-21 שפות אירופיות נוספות בהן גרמנית, אנגלית, איטלקית וצרפתית שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: אנציקלופדיה וגם 2=אנציקלופדיית האספרנטו, 1933.. לצד הכתיבה, היה קאלוצאי גם מוסיקאי, ניגן בפסנתר ואף הלחין חלק משיריו וכן היה בעל נטיות תיאטרליות. בנוסף לאספרנטו למד קאלוצאי גם את השפה המתחרה אידו - ואף העיד כי הגיע בה לרמה דומה לזו של האספרנטו שלו, אולם מבין שתי התנועות המתחרות בחר לבסוף בתנועת האספרנטו בה כתב את שירתו והיה פעיל.
ב-1921 פורסם קובץ שיריו הראשון 'Mondo kaj Koro' (עולם ולב). עשור לאחר מכן פרסם קובץ נוסף בשם 'Streĉita kordo' (מיתר מתוח), שאספרנטיסטים רבים רואים כאחד האוספים הטובים ביותר של שירה אספרנטית. קובץ נוסף שפרסם הוא Rimportretoj (פורטרטים בריים) שירים שתארו אנשים שפעלו בתנועת האספרנטו של אותה התקופה.
רבים סבורים כי הוא גם מחברו של ספר השירים האירוטיים Sekretaj Sonetoj (סונטות סודיות) שפורסם בשנת 1932 תחת הפסדונים פטר פנטר.
קאלוצאי השפיע מאוד על ספרות האספרנטו ושירתה כשהקים מגזין והוצאה לאור בשם Literaturo Mondo (עולם הספרות) שקבוצת הכותבים שהתכנסו סביבם בשנות ה-20 וה-30 כונו 'אסכולת בודפשט'.
קאלוצאי כתב גם את החיבור המקיף, המשמש אספרנטיסטים עד היום בנוגע לתיאוריה הלינגוויסטית של השפה, תחת הכותרת 'Plena Gramatiko de Esperanto' (הדיקדוק השלם באספרנטו). לצד זאת פרסם את הספר Lingvo – Stilo – Formo (שפה, סגנון, צורה) על סגנון הכתיבה באספרנטו. ספר נוסף שכתב יחד עם גסטון ורינהיין על השירה האספרנטית הוא Parnasa Gvidlibro (מדריך פרנסוס).
קאלוצי השתתף גם בעריכת שני כרכי 'אנציקלופדיית האספרנטו', בה כתב עליו ורינהיין: "איש לא היה כל כך מודע לערך הפנימי של אוצר המילים באספרנטו, לאפשרויות הפלסטיות של המרקם הקולי, לרהיטות השורשים. מתקבל הרושם שעבור קאלוצאי המילים חיות באופן אינטנסיבי ביותר מאשר עבור כל אדם אחר. שהן רוטטות ארוכות באוזנו בצליל טהור יותר. שהוא מלטף אותן כמו אבנים יקרות, המחליפות צבעיהן למול האור, ומפקיד אותן בפסוקיהן, בדיוק במקום בו הם מכשפות את המבט. לאוהב מילים שכזה כל אוצר נראה דל... יום אחד נהיה חייבים לו את אותו החוב שהאיטלקים חייבים לדנטה והצרפתים לרונסאר" [1][3]
שמו מתועתק לעיתים לאספרנטו כ-Kolomano. לצד זאת השתמש גם בשמות העטף C.E.R, בומי, קופר, -y, אלכס קיי, ק. סטלוב ומאליצה פיק.
העורכת הספרותית שלו אדה צ'זאר כתבה עליו כתבה עליו רבות, ותרמה לאחר מותה את עזבונו למוזיאון האספרנטו של הספריה הלאומית האוסטרית.