אוגוסטינים

סמל האוגוסטינים. חץ האהבה האלוהית המפלח את הלב הבוער והספר הם סמלים המשותפים לכל המסדרים האוגוסטינים

אוגוסטינים – כינוי לכמה מסדרים נוצרים קתולים של גברים ונשים על שם הקדוש הנוצרי אוגוסטינוס (מת בשנת 430), הבישוף של העיר היפו (כיום אנאבה באלג'יריה), שהתחייבו לחיות על פי תקנון הנזורה המכונה "התקנון של אוגוסטינוס הקדוש".

תקנון הנזורה של אוגוסטינוס

תקנון נזורה (בלטינית Regula, באנגלית rule) קובע את החובות המוטלים על הנזיר, את אורח החיים במנזר ולעיתים את הכפיפות הארגונית. לדוגמה, תקנון הנזירות של בנדיקטוס מנורסיה הוא כנראה התקנון הראשון מבחינה כרונולוגית שעל פיו פעלו נזירים במערב אירופה.

האמת ההיסטורית היא שאוגוסטינוס לא חיבר תקנון לנזירים, אלא הוראות לכוהני דת ולנזירות כיצד לחיות חיי שיתוף. בתקופת ימי הביניים (לפני המאה ה-8) הופיע חיבור המתבסס על הוראות אלה, ועל דרשות שכביכול נשא אוגוסטינוס. חיבור זה כונה "התקנון האוגוסטיני" (regula Augustini). יתרונו היה בערפולו. הוא הצריך השלמה של התקנות, וכך יכלו היו ארגונים שונים לטעון כי הם דבקים בתקנון המקורי ובה בשעה לקיים אורח חיים ייחודי להם.

מסדרי האוגוסטינים אינם המסדרים היחידים הפועלים על פי תקנון הנזירות של אוגוסטינוס. המסדר הגדול ביותר המקיים תקנון זה הוא מסדר הדומיניקנים (Ordo Fratrum Praedicatorum) – מסדר נזירים שהקים כהן הדת הספרדי דומינגו דה גוסמן, המכונה דומיניקוס הקדוש. בין השאר יצאו משורות מסדר זה האינקוויזיטורים הראשיים.

המסדרים האוגוסטינים

קיימים כיום כמה מסדרים נוצריים המכילים בשמם את התואר "אוגוסטיני":

• מסדר האוגוסטינים הקאנוניקים (Sacer et Apostolicus Ordo Canonicorum Regularium S. Augustini) - מסדר של כוהני דת קתולים החיים חיי שיתוף אך אינם נזירים כי אינם נודרים את נדרי העוני.
• מסדר הנזירים האוגוסטינים (Ordo Fratrum S. Augustini מוכר גם בראשי התיבות O.S.A.) – מסדר נזירים הרמיטים (מתבודדים) שהוקם במאה ה-13 כאיחוד של כמה מסדרי נזירים הרמיטים.
• מסדר הנזירים האוגוסטינים היחפים (Ordo Augusteniensium Discalceatorum מוכר גם בראשי התיבות O.A.D) - תנועה שהתפלגה ממסדר הנזירים האוגוסטינים בספרד במאה ה-16.
• מסדר הנזירים האוגוסטינים הזוכרים (Ordo Augustinianorum Recollectorum מוכר גם בראשי התיבות O.A.R) - תנועה שהתפלגה ממסדר הנזירים האוגוסטינים בספרד במאה ה-16.
• מסדר האוגוסטינים האסמפיוניסטים (Congregatio Augustinianorum ab Assumptione), ידועים כיום כאסמפיוניסטים - מסדר נזירים שנוסד בצרפת בשנת 1843 והפועל גם במזרח התיכון. מסדר זה מחזיק בכנסיית כנסיית פטרוס אין גליקנטו בירושלים.

חלק מן המסדרים כולל גם מסדרים משניים של נזירות ומסדרים משותפים להדיוטות ולנזירים. הכינוי אוגוסטינים, ללא תואר נוסף, מתייחס בדרך כלל למסדר הנזירים האוגוסטינים או למסדר האוגוסטינים היחפים ויתרת ערך זה עוסקת בהם.

היסטוריה

מפגש ראשי המסדרים לכבוד 750 שנה להקמת המסדר הראשון, 31/03/2006. מימין לשמאל, ראש מסדר האוגוסטינים היחפים, ראש מסדר הנזירים האוגוסטינים, ראש מסדר האוגוסטינים הזוכרים

מסדר הנזירים האוגוסטינים היה מסדר הנזירים המנדיקנטים ("הקבצנים") הגדול האחרון שהוקם במאה ה-13. קדמו לו הפרנציסקנים, הדומיניקנים והכרמליטים. בניגוד למסדרים אלה, שהוקמו על ידי אישיות כריזמטית שעמדה בראש המסדר כדוגמת פרנציסקוס מאסיזי, את הקמת מסדר האוגוסטינים יזם האפיפיור. במאה ה-13 היו באיטליה מספר רב של מנזרים של נזירים מתבודדים (הרמיטים) שפעלו על פי התקנון של אוגוסטינוס או על פי התקנון של בנדיקטוס והאפיפיור שאף לאחדם.

האנציקלופדיה הקתולית טוענת כי הסיבות להקמת המסדר נבעו מהיותו של האפיפיור מוטרד מהפיצול הרב של מסדרי נזירים קטנים ומחוסר ההרמוניה ביניהם. לעומת זאת טוענת ויקיפדיה באנגלית שהסיבה העיקרית להקמת מסדר האוגוסטינים נבעה מהחשש מפני עצמאותם היחסית של המסדרים החזקים של הפרנציסקנים והדומיניקנים והרצון להקים מסדר דומה שיהיה תחת מרות ישירה של האפיפיור ומסור למטרות האפיפיור.

ראשיתו של המסדר הייתה ב-16 בדצמבר 1243, כשהאפיפיור אינוקנטיוס הרביעי פרסם את הבולה Incumbit nobis ובה הורה לקבוצה של מסדרי נזירים הרמיטים בטוסקנה להתאחד למסדר אחד על פי התקנון של אוגוסטינוס. בחודש מרץ 1244 ערכו הנזירים ההרמיטים כנס איחוד ברומא תחת חסותו של הקרדינל ריקרדו אניבאלד. עשור אחר־כך הורה האפיפיור אלכסנדר הרביעי לכל אחד ממסדרי המנזרים ההרמיטים לשלוח שני נציגים לכינוס במנזר "סנטה מריה דל פופולו" ברומא שבו ידונו בשאלת האיחוד ביניהם. הכינוס נערך ב-1 במרץ 1256 ובראשו עמד הקרדינל ריקרדו ד'סנטי אנג'לי והוא הסתיים בהסכמה על האיחוד. אב המסדר של הבוניטים (מסדר נזירים על שמו של ג'ובאני בואני), לנפרנק ספטלה (Lanfranc Septala) ממילאנו התמנה לאב המסדר החדש ונקבע כי מדי המסדר החדש יהיו שחורים. ב-4 במאי 1256 פרסם האפיפיור את הבולה Licet ecclesiae catholicae שאישרה החלטות אלה והיא נחשבת כיום לאמנת הייסוד של האוגוסטינים. בבולה זו הורה האפיפיור שכל המנזרים ההרמיטים, כולל אלה שלא שלחו נציגים לכינוס ברומא, יצטרפו למסדר החדש.

רשימת המסדרים שמהם קם המסדר החדש היו:

• הויליאמיטים - מסדר שהוקם על ידי גוליילמו הקדוש ב-1157. הויליאמיטים שחיו קודם על פי התקנון הבנדיקטיני הצטרפו למסדר החדש ולאחר שהעלו התנגדות לתקנון המקל מדי הורשו לפרוש ממסדר האוגוסטינים.
• הבוניטים - מסדר על שמו של ג'ובאני בואני.
• האוגוסטינים של טוסקנה שהתאחדו ב-1243.
• הבריטיניאנים – קרויים כך בשל הכנסייה שבה נוסד המסדר הקרויה על שם סנט בלסיוס דה בריטיניס (St. Blasius de Brittinis) במחוז אנקונה.

כמו כן הצטרפו למסדר החדש קהילות קטנות יותר של נזירים, סך הכול כ-180 מנזרים מאיטליה, אוסטריה, גרמניה, שווייץ, ארצות השפלה, צרפת, ספרד, פורטוגל, הונגריה, בוהמיה ואנגליה.

מסדר הנזירים של אוגוסטינוס הקדוש התפשט במהירות, משום שלמסדר היו מלכתחילה כמה מנזרים מרכזיים שמהם הופץ הרעיון. סיבה נוספת להתפשטות המהירה היא הדוגמה המוצלחת של מסדרי הנזירים הפרנציסקנים והדומיניקנים. המסדר החדש היה אמור להיות פעיל בחיי הקהילה ורק לבריטיניאנים הותר ב-1260 להמשיך בחיי ההתבודדות. כמה שנים לאחר הארגון מחדש של המסדר האוגוסטיני הוקמו מנזרים של המסדר בגרמניה, צרפת וספרד. בגרמניה לדוגמה היו כ-40 מנזרים, החשובים שבהם היו במיינץ, וירצבורג, וורמס, נירנברג, שפייר, שטרסבורג ורטיסבון שכולם נבנו בין 1260 ל-1270. הפרובינציה הגרמנית (פרובינציה היא מונח בכנסייה הקתולית לתיאור חלוקה גאוגרפית מסוימת) חולקה לארבעה תתי־מחוזות: ריינש-שוואביה, קלן, בוואריה וסקסוניה. בשיא פריחתו כלל המסדר בכל העולם 42 פרובינציות ובהן כ-2,000 מנזרים וכ-30,000 חברים.

מהמאה ה-16 החל המסדר לאבד נכסים, כשהסיבה העיקרית הייתה תנועת הרפורמציה שמייסדה מרטין לותר היה בעצמו נזיר אוגוסטיני. במהלך המהפכה הצרפתית נהרסו רובם של 157 מנזרי האוגוסטינים שבצרפת, כמו גם כל מנזרי האוגוסטינים היחפים. המגמה התחזקה במאה ה-19. ב-1835 פעלו בספרד 48 מנזרים מתוך סך כל 153 המנזרים האוגוסטינים שהיו בה. לעיתים פעל השלטון המקומי וסגר את המנזרים האוגוסטינים. כך קרה במקסיקו ב-1860, ברוסיה ב-1864, ובממלכת הנובר ב-1875. בפיליפינים רוב המנזרים היה שייך לאחד משני המסדרים האוגוסטינים. מלחמת ארצות הברית–ספרד שבה כבשה ארצות הברית את הפיליפינים מידי ספרד ומלחמת ארצות הברית–הפיליפינים שבאה בעקבותיה ב-1898 גרמו לבריחה של קהילות הנזירים, וגם התייצבות המצב אחר־כך לא הביאה לשובם.

כיום חברים במסדר כ-5,000 גברים בכ-450 קהילות ברחבי העולם. מרכז המסדר האוגוסטיני מצוי בקולג' של סנטה מוניקה ברומא (ויה פאולו השישי 25) ובו מצויים גם משכנם של ראש המסדר (prior generalis), ומועצת המסדר (curia generalis). מנזרים נוספים של האוגוסטינים ברומא הם מנזר סנט אוגוסטינוס דה אורבה (S. Augustinus de Urbe) שהוקם ב-1483 בסמוך לכנסיית סנט אוגוסטינוס (Sant'Agostino), (קבורים בו שרידי גופתה של מוניקה הקדושה, אמו של אוגוסטינוס שהובאו מאוסטיה ב-1430), ומנזר סנטה מריה דה פופולו (Santa Maria del Popolo).

כמתאים לשמם מונו האוגוסטינים על ידי האפיפיור להיות שומרי קברו של אוגוסטינוס בכנסיית סן פייטרו אין סיאל ד'אורו (S. Pietro in Ciel d'Oro) בפאביה.

האוגוסטינים היחפים והאוגוסטינים הזוכרים

סמל מסדר האוגוסטינים הזוכרים. חץ האהבה האלוהית המפלח את הלב הבוער והספר הם סמלים המשותפים לכל המסדרים האוגוסטינים. המוטו של האוגוסטינים הזוכרים הוא Caritas et Sciencia (אהבה ולמידה), רמז לדבריו של אוגוסטינוס על המרכיבים החיוניים באדם

שני מסדרי אוגוסטינים התפלגו ממסדר הנזירים האוגוסטינים במאה ה-16 בספרד: מסדר האוגוסטינים היחפים (Ordo Augusteniensium Discalceatorum, באנגלית Discalced Augustinians) ומסדר האוגוסטינים הזוכרים (Ordo Augustinianorum Recollectorum, באנגלית Augustinian Recollects). עד תחילת המאה ה-20 הם לא הוכרו כמסדרים נפרדים והתייחסו אל שניהם כאל מסדר האוגוסטינים היחפים.

מסדר האוגוסטינים היחפים הוקם בספרד על ידי האב תומאסו אנדראדה, שכונה אחר־כך תומאסו דה ג'זו. הוא נולד ב-1529 והצטרף למסדר האוגוסטיני בגיל 15. רעיונותיו לרפורמה במסדר האוגוסטיני קיבלו סיוע מהקרדינל הפורטוגזי אינפנטה אנרי ומורהו לואיס ממונטויה. יישום הרעיונות נתקל בקשיים. תחילה בשל היסוסים מחבריו למסדר ואחר־כך משום שתומאסו אנדראדה נפל בשבי המוסלמים בקרב אל-קסר אל-כביר בעת מסע הצלב הכושל שיזם מלך פורטוגל בן ה-24 סבשטיאו כנגד השליטים המוסלמיים במרוקו, שם גם מת ב-17 באפריל 1588.

המשורר והמלומד לואיס פונסה דה לאון (מת 1591) מהמנזר האוגוסטיני בסלמנקה נטל על עצמו להמשיך את עבודתו של אנדראדה. דה לאון מונה ב-1561 לפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת סלמנקה וביצע בחינה מחדש ושיכתוב של חוקת המסדר. ב-1588, הקים האב דיאס בטלאוורה את המנזר הראשון של "מקיימי המצוות הרגולריים הספרדיים" בתמיכתו של המלך פליפה השני. תוך זמן קצר הוקמו בספרד ובמושבות ספרד מנזרים חדשים רבים של האוגוסטינים היחפים. ב-1606 שלח פליפה השלישי כמה נזירים אוגוסטינים יחפים לאיי הפיליפינים ובתוך כמה שנים הוקמו תחנות מיסיון רבות במקומות מרכזיים באיים. בשנת 1622 התיר האפיפיור גרגוריוס ה-15 הקמת מסדר נפרד לאוגוסטינים היחפים בראשות ראש מסדר משלהם. המסדר כלל ארבע פרובינציות, שלוש בספרד ואחת בפיליפינים ובהמשך נוספה פרובינציית פרו. למרות שהאוגוסטינים היחפים בספרד הוצאו להורג או ברחו במהלך המלחמה בשנת 1835 הם המשיכו לשגשג בפיליפינים ובדרום אמריקה.

ב-1592 הקים האב דיאס גם קהילות של אוגוסטינים יחפים באיטליה, תחילה בנאפולי ואחר כך ברומא ובמקומות נוספים. כבר ב-1624 אישר האפיפיור אורבנוס השמיני את חלוקת קהילות האוגוסטינים היחפים לארבע פרובינציות (ובהמשך לתשע). ב-1626 נוסד המנזר בפראג ומנזר נוסף בווינה ב-1631 שבו היה חבר המטיף הידוע אבּרהם א סנקטה קלרה. בצרפת השלימו האב פרנסואה אמה (François Amet) ומתיה סנט פרנסס (Matthew of St. Frances) את הרפורמה במסדר ב-1596. עם פרוץ המהפכה הצרפתית היו בצרפת שלוש פרובינציות של אוגוסטינים יחפים אולם כל המנזרים נחרבו במהפכה.

מרכז האוגוסטינים היחפים כיום נמצא ברומא בכתובת Piazza Ottavilla 1.

האוגוסטינים הזוכרים קבלו אישור רשמי כמסדר של הכנסייה הקתולית ב-1912. כיום מחולק המסדר ל-8 פרובינציות, פועל ב-19 מדינות ויש בו 1240 אנשי דת. עיקר פעילותו בספרד, פורטוגל, הפיליפינים וארצות הברית. מרכזם בבניין ה- Generalate בכתובת Viale dell'Astronomia, 27 באזור החדש (EUR) של רומא.

ההבדל בין הנזירים האוגוסטינים לאוגוסטינים היחפים הוא שכללי הצום של האחרונים נוקשים יותר ותרגילי הנזירות קפדניים יותר. כסממן של חידוש חיי הנזירות הקלאסית מקפידים האוגוסטינים היחפים על שקט מוחלט, ובכל פרובינציה הם מחזיקים מנזר מבודד לשם יכול הנזיר השואף לשלמות גדולה יותר לפרוש על מנת להסתגף.

מבנה המסדר

הנזירים האוגוסטינים כפופים הן לתקנון של אוגוסטינוס והן לחוקה שכתבו אוגוסטינוס נובלוס (Augustinus Novellus מת ב-1309 - ראש המסדר מ-1298 עד 1300) וקלמנט מאוסימו. התיקון האחרון בחוקה נעשה ברומא ב-1895. פעילותם של האוגוסטינים כוללת לימוד, מחקר מדעי, פעילות חינוכית ותרבותית בקרב הנוצרים ופעילות בקרב הלא-נוצרים באמצעות הקמת מיסיונים.

חלוקה היררכית

החלוקה הבאה מתארת את מסדר הנזירים האוגוסטינים אך היא נכונה גם לשאר המסדרים.

בראש המסדר עומד "ראש המסדר" (prior generalis - כיום (2006) רוברט פרבוסט האמריקאי Robert F. Prevost), הנבחר כל שש שנים על ידי האספה הכללית (general chapter, כיום יש בה כ-60 חברים). ראש המסדר נעזר על ידי ארבעה עוזרים ומזכיר, הנבחרים גם הם על ידי האספה הכללית והם מהווים את המועצה המנהלת (Curia Generalitia). בראש כל פרובינציה (פרובינציה היא מונח בכנסייה הקתולית לתיאור חלוקה גאוגרפית מסוימת המהווים איגוד של מנזרים) עומד ראש הפרובינציה (Prior Provincial). בפרובינציה קיימת חלוקה משנית לאוסף קהילות (Vicariate) שבראשם עומד Vicar. בראש כל קולג' השייך לאוגוסטינים עומד רקטור ובראש כל מנזר עומד אב המנזר שתוארו בדרך כלל prior ולעיתים abbot. כמו לכל מסדר בכנסייה הקתולית יש למסדרים האוגוסטינים נציג בוותיקן בדמות קרדינל פטרון.

לבושם של האוגוסטינים מחוץ למנזר הוא גלימת צמר שחורה עם שרוולים ארוכים רחבים קשורה בחגורת עור ומעליה מעיל נושא ברדס. בתוך המנזר מוחלף המעיל בסקפולר (scapular), בגד מלבני ובמרכזו חור עגול להכנסת הראש. במנזרים רבים היה נהוג להשתמש בבגדים לבנים (רק במקומות בהם לא היו דומיניקנים). נעליים וכובע שחור (מחוץ למנזר) משלימים את תלבושתם. תלבושתם של האוגוסטינים היחפים זהה, למעט העובדה שהם נועלים סנדלים (כך שהם לא בדיוק יחפים).

זכויות יתר של המסדר

כבר מלכתחילה הוענקו זכויות מיוחדות לאוגוסטינים. אלכסנדר הרביעי פטר אותם מהכפיפות לבישופים, אינוקטיוס השביעי העניק להם ב-1940 את הזכות להעניק אינדולגנציות, זכות שעד אז ניתנה רק לכנסיות ברומא. פיוס החמישי מיקם את האוגוסטינים בין המסדרים המנדיקנטים (קבצנים) בסמוך לכרמליטים. מסוף המאה ה-13 משמש אוגוסטיני כשמש-הכנסייה של הארמון האפיפיורי, זכות שהוענקה למסדר לעד בבולה משנת 1497. משרה זו מעניקה לבישוף האוגוסטיני הנבחר לתפקיד זה את התואר רקטור של קהילת הוותיקן (שבה כנסיית סנט פאולוס היא הכנסייה של הקהילה). מתפקידו גם לשמור לחם קודש (שחובה להחליפו כל שבוע) למקרה והאפיפיור יגסוס ואז תפקידו של השמש לבצע את סקרמנט המשיחה האחרונה לאפיפיור. משום כך מלווה השמש תמיד את האפיפיור במסעותיו. במהלך הקונקלווה הוא זה שמבצע את המיסה.

מורשת המסדר

האוגוסטינים הצטיינו בתאולוגיה ובמחקר. אוגוסטינים כתבו ספרי היסטוריה על כיבוש וניצור פרו, על ההיסטוריה של ספרד, ועל ההיסטוריה של הדפוס בספרד. המיסיונרים של המסדר חיברו מילונים של השפות בארצות בהם פעלו (בעיקר ניבים של האינדיאנים מדרום אמריקה), והשאירו לנו תיאור של חיי התושבים כמו גם תיאור מפורט של החי והצומח בפיליפינים.

האישים הידועים ביותר שהיו חברי מסדר זה היו מרטין לותר, מייסד תנועת הרפורמציה בנצרות (ואדם שהאוגוסטינים עצמם כמובן שלא מתגאים בו), גרגור מנדל (מת 1884) אב המנזר במוראביה שבאוסטריה (כיום חלק מצ'כיה) שמחקריו החלו את מדע הגנטיקה, ואדגרדו מורטארה, יהודי שנחטף בגיל 6 מבית הוריו על ידי משטרת מדינת האפיפיור ואולץ להתנצר משום שהמטפלת שלו הטבילה אותו כשהיה חולה.

בתוך המנזר האוגוסטיני שהוקם במינכן ב-1294 הוקמת מבשלת בירה בשנת 1328. מבשלת הבירה שהיא העתיקה ביותר במינכן מייצרת עדיין היום ברציפות את המותג אוגוסטינר, אם כי בשנת 1803 הלאימה הממשלה את המבשלה והיא עברה אחר־כך לידיים פרטיות.

חברים רבים מבין מסדר האוגוסטינים התמנו לבישופים ואף קרדינלים. על שורות המסדר נמנים קדושים רבים כשהידוע ביניהם הוא "ניקולס הקדוש מטולנטינו".

האוגוסטינים היו פעילים מאוד בתחום המיסיון באמריקה הלטינית, בעיקר במקסיקו, קולומביה, ונצואלה ופרו, אך ההצלחה הגדולה ביותר של האוגוסטינים הייתה בפיליפינים. הפיליפינים נכבשו בידי ספרד ב-1565 ובאותה שנה נחתו 5 מיסיונרים אוגוסטינים באי סבו והחלו בניצור האוכלוסייה המקומית. ב-1571 הוקם מיסיון במנילה. אל האוגוסטינים הצטרפו אחר־כך הפרנציסקנים, הדומיניקנים והישועים. ב-1606 הופיעו ראשוני המיסיונרים האוגוסטינים היחפים לאחר שנשלחו על ידי פליפה השלישי מלך ספרד. ב-1897, על סִיפּה של מלחמת ארצות הברית–ספרד, החזיקו האוגוסטינים והאוגוסטינים היחפים 522 מנזרים מתוך 644 שהיו באיים. במלחמה נמלטו רוב הנזירים, חלקם נאסר ומיעוטם נהרג. רוב המנזרים ננטשו. כיום פועלים באיים 11 מנזרים של אוגוסטינים. מהפיליפינים יצאו מיסיונרים אוגוסטינים ליפן ולסין

מסדר הנזירות האוגוסטיניות

מנזרי נזירות פעלו על פי תקנון הנזירות של אוגוסטינוס כנראה כבר מהמאה ה-11. מנזרים אלו לא אוחדו למסדר אחד ב-1256 כמו מנזרי הגברים. כל מנזר היה עצמאי ולא היה כפוף לראש מסדר. דבר זה הוביל לשונות בתקנון, בלבוש ובאורח החיים. רק החל מהמאה ה-15 החלו נזירים אוגוסטינים לערוך רפורמה במנזרים של הנזירות, שמשו כמדריכיהן הרוחניים והשפיעו עליהן לאמץ חוקה למסדרן. מכאן ואילך הוקמו מנזרי נזירות אוגוסטיניות באיטליה, צרפת, ספרד, בלגיה ומאוחר יותר בגרמניה. הרפורמציה והמהפכה הצרפתית גרמה לסגירתם של רבים ממנזרי הנשים ורובם של אלו שנותרו עברו לשליטתו של הבישוף בדיוקסיה בה נמצאו. מסדרי נזירות אוגוסטינות יחפות נוסדו כמעט מיד עם הקמת מסדר האוגוסטינים היחפים. המנזר הראשון נוסד במדריד ב-1589. במקביל הוקם במנזר בסייבר מסדר הנזירות האוגוסטינות הזוכרות. שלושת המסדרים התפשטו במהירות בספרד ובפורטוגל. הנזירות היחפות פעלו גם בפיליפינים במיסיון, בבתי היתומים, ובבתי הספר באיים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוגוסטינים בוויקישיתוף

• האתר של הנזירים האוגוסטינים
• האתר של הנזירים האוגוסטינים היחפים
• האתר של הנזירים האוגוסטינים הזוכרים