הפנתרים השחורים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:39, 21 בפברואר 2011

ערך זה עוסק בתנועת מחאה ישראלית. אם התכוונתם לתנועה אמריקאית באותו שם, ראו הפנתרים השחורים (ארצות הברית).

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא נייטרלי, דורש ויקיזציה ואסמכתאות לטענות.

הפנתרים השחורים היא תנועת מחאה ישראלית של צעירים מבני הדור השני של עולים ממדינות ערב, שהוקמה בשנת 1971.

את התנועה הקימו צעירים משכונת מוסררה שבירושלים שמחו על קיפוח ואפליה של מזרחים מאז קום המדינה. מקימי התנועה, שהסתייעו בעובדי יחידת הרחוב של 'המדור לעבודה קהילתית' בעיריית ירושלים, ביקשו להביע מחאתם על מה שכינו "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות", ולהילחם למען שינוי עתידם.

החברים הבולטים בתנועה בתחילת דרכה היו: ראובן אברג'ל, סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, רפי מרציאנו, אלי אביכזר, רוני הורביץ, מאיר לוי, כוכבי שמש, דוד לוי ממוסררה (לא חבר הכנסת), יעקב אברג'ל, אליעזר אברג'ל, קוקו דרעי וקאקי דיין. אנשים אלו הצליחו להעלות אל פני השטח את מצוקת העוני, הפער בין עניים לעשירים והיחסים העדתיים בחברה הישראלית. הם רתמו ציבור רחב להאמין כי תנועת המחאה תשפר את חייהם ואף הצליחו לגייס גורמים מעולם התקשורת דוגמת ברוך נדל, חיים גורי ועמוס קינן להגברת המודעות במאבק. ראובן אברג'ל נתן לתנועה את שמה בהשראת התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, בעקבות פגישה עם אנג'לה דייוויס. מצטרפים בולטים בהמשך היו אדי מלכה, יעקב אלבז ויקטור אלוש, מתיתיהו אוליאל ודני סעיל.

במרץ 1971 ביקשו ראשי התנועה לקיים הפגנה, אך משטרת ישראל סירבה לתת רישיון לקיומה. אי לכך, הפנתרים קיימו את ההפגנה ללא רישיון. אותה הפגנה לא חוקית זכתה לתהודה רבה. ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ראתה בראשי התנועה פורעי חוק וסירבה להכיר בהם כתנועה חברתית. בדיעבד התברר כי יחסה העוין של מאיר כלפי הפנתרים (וזכורה אמרתה "הם אינם בחורים נחמדים") הגביר את התרחבותה של התנועה^[^{דרוש מקור]}. עם זאת, באפריל 1971 פגשה מאיר חמישה ממנהיגי התנועה בלשכתה. הפגישה הייתה סוערת, ומאיר נגררה לחילופי דברים קשים עם הקבוצה. מנהיגי הפנתרים יצאו פגועים ממפגשם היחיד עם ראש הממשלה, והמאבק החריף.

ב-18 במאי הגיע המאבק לשיאו. אלפי מפגינים התאספו בכיכר ציון בירושלים והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי. המפגינים אף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח". גם הפגנה זו התקיימה ללא רישיון. המשטרה שהגיעה לפזרה נתקלה בהמון זועם, שהשליך אבנים ובקבוקי תבערה. התוצאות היו קשות: שוטרים ומפגינים נפגעו בהתנגשות, 20 אושפזו בבית החולים ו-74 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של הפנתרים ואף הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם. מסקנות ועדת הבדיקה העלו כי אכן שכבות רבות הופלו לרעה. בעקבות כך, הוגדלו באופן משמעותי תקציבי המשרדים שעסקו בעניינים חברתיים. כספים רבים הופנו לטיפול בשכבות המוחלשות. מלחמת יום הכיפורים שבאה לאחר האירועים העלתה בחזרה את נושא הביטחון לראש סדר העדיפויות של הממשלה והמשאבים שהוקצו בעקבות המלצות הוועדה הופנו לצורכי הביטחון.

לימים הפכה התנועה לתנועה פוליטית. לקראת הבחירות לכנסת ה-8 בשנת 1973 התמודדה התנועה כמפלגה לכנסת ה-7, והייתה קרובה ביותר לעבור את אחוז החסימה, שעמד אז על 1%. התנועה קיבלה 13,332 קולות, שהם 0.9% מהקולות. בהמשך, אירעו סכסוכים ומאבקים פנימיים שגרמו לפיצול בה. חלק ממנהיגיה השתלבו במפלגות אחרות ודרכן קידמו את הנושאים החברתיים; לקראת הבחירות בשנת 1977 סעדיה מרציאנו הצטרף למחנה של"י ונבחר לכנסת מטעמה. צ'רלי ביטון עמד בראש פלג של הפנתרים השחורים שיחד עם רק"ח הקימו את חד"ש והוא כיהן מטעמה בכנסת עד שנת 1992.

המודעות הציבורית לנושאים חברתיים בישראל גברה מאוד בעקבות פעולות הפנתרים השחורים והנושאים אותם העלו התנועה ופעיליה נכנסו לסדר היום של מדינת ישראל.

כעבור עשרות שנים, ב-2007, התברר כי אחד מחמשת מנהיגי התנועה שהשתתפו בפגישה עם גולדה מאיר היה סוכן של המשטרה. יעקב אלבז, שהיה עבריין מוכר למשטרה, גויס בפברואר באותה שנה כסוכן ומודיע משטרתי בשורות ה"פנתרים השחורים". אלבז קיבל תשלום על שירותיו, והמשטרה אף העלימה עין מפעילותו כסרסור. לדברי רפ"ק אברהם תורג'מן, מגייסו של אלבז, הוא חשש שתנועת הפנתרים השחורים תפעל באלימות כמו התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, ולכן רצה להיות מעודכן במעשיה. ייחודו של אלבז היה שלא היה פעיל זוטר אלא אחד מראשי התנועה, ובשלב מסוים אף נבחר ליו"ר הארגון. לדברי כוכבי שמש, עמיתו בהנהגת הפנתרים השחורים, אלבז הוא שהוביל את התנועה למאבקים אלימים, סיפק בעצמו חזיזים ורימוני עשן, ושימש למעשה כפרובוקטור של המשטרה [1].

בשנת 2008 הקימו קבוצה של פעילים חברתיים בירושלים [2], בראשותה של איילה סבאג (אחותו של סעדיה מרציאנו, ממייסדיה הראשונים של התנועה), מפלגה חדשה בשם "הפנתרים השחורים מודל 2008", שהודיעה על כוונתה להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. שורה של משוררים ואמנים הביעו את תמיכתם בהקמתה המחודשת של התנועה [3]. אולם, התנועה הצליחה לגייס רק עשרת-אלפים שקלים מתוך העירבון הכספי על סך עשרים-ושלושה אלף שקלים הדרוש לשם התמודדות בבחירות, ולבסוף לא התמודדה בהן [4].

ראו גם

אירועי ואדי סאליב

לקריאה נוספת

סמי שלום שטרית, המאבק המזרחי בישראל: בין דיכוי לשחרור, בין הזדהות לאלטרנטיבה 1948-2003. תל אביב: עם עובד, תשס"ד 2004.

קישורים חיצוניים

ראובן אברג'יל מספר על דרכו ועל התחלת הפנתרים השחורים אתר התחברות -הרצאה בבית-הספר לקאדרים של תנועת התחברות-תראבוט, יפו, דצמבר 2009; רשם: גדי
איתמר ענברי, מייסד הפנתרים השחורים תוקף שנית, nrg 2/1/2008
ראובן אברג'ל וסעדיה מרציאנו - שירת הפנתרים, מהארכיון של ראובן קמינר
אדרעי מרסלה - דבר הפנתרים - בעריכת ראובן אברג'ל. יוני 1971,מאהל נודד
ראובן אברג'ל מאבק הפנתרים השחורים ועד היום
מתי שמואלוף, הפנתרים השחורים מדברים
סמי שלום שטרית, הפנתרים השחורים - כרוניקה של מאבק, באתר קדמה
ללמוד מהפנתרים השחורים, באתר תנועת מאבק סוציאליסטי
קטע מתוך הסרט "הפנתרים השחורים מדברים"
שלושים שנה לפנתרים השחורים באתר "שתיל שבכתב"
אורית כהן, לא רוצים להיות נחמדים, ראיון עם מקימי הפנתרים באתר וואלה!
נרי ליבנה, הפנתר שחזר מהכפור, ראיון עם ראובן אברג'יל, הארץ
גידי וייץ, נמר כפול, באתר הארץ
קובי בן-שמחון, פנתרה, באתר הארץ
הפנתרים השחורים החדשים רצים לעיריית ירושלים 2008
אייל הראובני, מנהיג הפנתרים השחורים: ערפאת מתעניין בחד הוריות, ynet

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 את התנועה הקימו צעירים משכונת [[מוסררה]] שב[[ירושלים]] שמחו על קיפוח ואפליה של [[מזרחים]] מאז קום המדינה. מקימי התנועה, שהסתייעו בעובדי יחידת הרחוב של 'המדור לעבודה קהילתית' ב[[עיריית ירושלים]],  ביקשו להביע מחאתם על מה שכינו "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות", ולהילחם למען שינוי עתידם.
-החברים הבולטים בתנועה בתחילת דרכה היו: [[ראובן אברג'ל]], [[סעדיה מרציאנו]], [[צ'רלי ביטון]], [[רפי מרציאנו]], [[אלי אביכזר]], [[רוני הורביץ]], [[מאיר לוי]], [[כוכבי שמש]], [[דוד לוי (ממוסררה)|דוד לוי ממוסררה]] (לא חבר הכנסת), [[יעקב אברג'ל]], [[אליעזר אברג'ל]], [[קוקו דרעי]], ו[[קאקי דיין]]. אנשים אלו הצליחו להציף אל פני השטח את מצוקת ה[[עוני]], הפער בין עניים לעשירים והיחסים העדתיים בחברה הישראלית. הם רתמו ציבור רחב להאמין כי תנועת המחאה תשפר את חייהם ואף הצליחו לגייס גורמים מעולם התקשורת דוגמת [[ברוך נדל]] [[חיים גורי]] ו[[עמוס קינן]] להגברת המודעות במאבק. ראובן אברג'ל נתן לתנועה את שמה בהשראת התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, בעקבות פגישה עם [[אנג'לה דייוויס]]. מצטרפים בולטים בהמשך היו [[אדי מלכה]], [[יעקב אלבז]] [[ויקטור אלוש]] [[מתיתיהו אוליאל]], [[דני סעיל]].
+החברים הבולטים בתנועה בתחילת דרכה היו: [[ראובן אברג'ל]], [[סעדיה מרציאנו]], [[צ'רלי ביטון]], [[רפי מרציאנו]], [[אלי אביכזר]], [[רוני הורביץ]], [[מאיר לוי]], [[כוכבי שמש]], [[דוד לוי (ממוסררה)|דוד לוי ממוסררה]] (לא חבר הכנסת), [[יעקב אברג'ל]], [[אליעזר אברג'ל]], [[קוקו דרעי]] ו[[קאקי דיין]]. אנשים אלו הצליחו להעלות אל פני השטח את מצוקת ה[[עוני]], הפער בין עניים לעשירים והיחסים העדתיים בחברה הישראלית. הם רתמו ציבור רחב להאמין כי תנועת המחאה תשפר את חייהם ואף הצליחו לגייס גורמים מעולם התקשורת דוגמת [[ברוך נדל]], [[חיים גורי]] ו[[עמוס קינן]] להגברת המודעות במאבק. ראובן אברג'ל נתן לתנועה את שמה בהשראת התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, בעקבות פגישה עם [[אנג'לה דייוויס]]. מצטרפים בולטים בהמשך היו [[אדי מלכה]], [[יעקב אלבז]] [[ויקטור אלוש]], [[מתיתיהו אוליאל]] ו[[דני סעיל]].
-ב[[מרץ]] 1971, ביקשו ראשי התנועה לקיים [[הפגנה]], אך [[משטרת ישראל]] סירבה לתת רישיון לקיומה. לכן הפנתרים קיימו את ההפגנה ללא רישיון. אותה הפגנה לא חוקית זכתה לתהודה רבה. ראש הממשלה דאז, [[גולדה מאיר]], ראתה בראשי התנועה פורעי חוק וסירבה להכיר בהם כתנועה חברתית. בדיעבד התברר כי יחסה העוין של מאיר כלפי הפנתרים (וזכורה אמרתה "הם אינם בחורים נחמדים") הגביר את התרחבותה של התנועה{{מקור}}. עם זאת, ב[[אפריל]] 1971 פגשה מאיר חמישה ממנהיגי התנועה בלשכתה. הפגישה הייתה סוערת, ומאיר,  נגררה לחילופי דברים קשים עם הקבוצה. מנהיגי הפנתרים יצאו פגועים ממפגשם היחיד עם ראש הממשלה, והמאבק החריף.
+במרץ 1971 ביקשו ראשי התנועה לקיים [[הפגנה]], אך [[משטרת ישראל]] סירבה לתת רישיון לקיומה. אי לכך, הפנתרים קיימו את ההפגנה ללא רישיון. אותה הפגנה לא חוקית זכתה לתהודה רבה. ראש הממשלה דאז, [[גולדה מאיר]], ראתה בראשי התנועה פורעי חוק וסירבה להכיר בהם כתנועה חברתית. בדיעבד התברר כי יחסה העוין של מאיר כלפי הפנתרים (וזכורה אמרתה "הם אינם בחורים נחמדים") הגביר את התרחבותה של התנועה{{מקור}}. עם זאת, באפריל 1971 פגשה מאיר חמישה ממנהיגי התנועה בלשכתה. הפגישה הייתה סוערת, ומאיר נגררה לחילופי דברים קשים עם הקבוצה. מנהיגי הפנתרים יצאו פגועים ממפגשם היחיד עם ראש הממשלה, והמאבק החריף.
-ב-[[18 במאי]] הגיע המאבק לשיאו. אלפי מפגינים התאספו ב[[כיכר ציון]] בירושלים והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי. המפגינים אף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח". גם הפגנה זו התקיימה ללא רישיון. המשטרה שהגיעה לפזרה, נתקלה בהמון זועם, שהשליך אבנים ו[[בקבוק מולוטוב|בקבוקי תבערה]]. התוצאות היו קשות: [[שוטר]]ים ומפגינים נפגעו בהתנגשות, 20 אושפזו בבית החולים, ו-74 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של הפנתרים ואף הוקמה [[ועדה ציבורית]] למציאת פתרון למצוקתם. מסקנות ועדת הבדיקה העלו כי אכן שכבות רבות הופלו לרעה. בעקבות כך, הוגדלו באופן משמעותי תקציבי המשרדים שעסקו בעניינים חברתיים. כספים רבים הופנו לטיפול בשכבות המוחלשות. [[מלחמת יום הכיפורים]] שבאה לאחר האירועים העלתה בחזרה את נושא הביטחון לראש סדר העדיפויות של הממשלה והמשאבים שהוקצו בעקבות המלצות הוועדה הופנו לצורכי הביטחון.
+ב-[[18 במאי]] הגיע המאבק לשיאו. אלפי מפגינים התאספו ב[[כיכר ציון]] בירושלים והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי. המפגינים אף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח". גם הפגנה זו התקיימה ללא רישיון. המשטרה שהגיעה לפזרה נתקלה בהמון זועם, שהשליך אבנים ו[[בקבוק מולוטוב|בקבוקי תבערה]]. התוצאות היו קשות: [[שוטר]]ים ומפגינים נפגעו בהתנגשות, 20 אושפזו בבית החולים ו-74 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של הפנתרים ואף הוקמה [[ועדה ציבורית]] למציאת פתרון למצוקתם. מסקנות ועדת הבדיקה העלו כי אכן שכבות רבות הופלו לרעה. בעקבות כך, הוגדלו באופן משמעותי תקציבי המשרדים שעסקו בעניינים חברתיים. כספים רבים הופנו לטיפול בשכבות המוחלשות. [[מלחמת יום הכיפורים]] שבאה לאחר האירועים העלתה בחזרה את נושא הביטחון לראש סדר העדיפויות של הממשלה והמשאבים שהוקצו בעקבות המלצות הוועדה הופנו לצורכי הביטחון.
-לימים הפכה התנועה לתנועה פוליטית. לקראת [[הבחירות לכנסת ה-8]] בשנת [[1973]] התמודדה התנועה כמפלגה לכנסת ה-7, והייתה קרובה ביותר לעבור את אחוז החסימה, שעמד אז על 1%. התנועה קיבלה 13,332 קולות, שהם 0.9% מהקולות. בהמשך, אירעו סכסוכים ומאבקים פנימיים שגרמו לפיצול בה. חלק ממנהיגיה השתלבו במפלגות אחרות ודרכן קידמו את הנושאים החברתיים, לקראת הבחירות בשנת 1977 [[סעדיה מרציאנו]] הצטרף ל[[מחנה של"י]] ונבחר לכנסת מטעמה. [[צ'רלי ביטון]] עמד בראש פלג של הפנתרים השחורים שיחד עם [[רק"ח]] הקימו את [[חד"ש]] והוא כיהן מטעמה בכנסת עד שנת 1992.
+לימים הפכה התנועה לתנועה פוליטית. לקראת [[הבחירות לכנסת ה-8]] בשנת [[1973]] התמודדה התנועה כמפלגה לכנסת ה-7, והייתה קרובה ביותר לעבור את אחוז החסימה, שעמד אז על 1%. התנועה קיבלה 13,332 קולות, שהם 0.9% מהקולות. בהמשך, אירעו סכסוכים ומאבקים פנימיים שגרמו לפיצול בה. חלק ממנהיגיה השתלבו במפלגות אחרות ודרכן קידמו את הנושאים החברתיים; לקראת הבחירות בשנת 1977 [[סעדיה מרציאנו]] הצטרף ל[[מחנה של"י]] ונבחר לכנסת מטעמה. [[צ'רלי ביטון]] עמד בראש פלג של הפנתרים השחורים שיחד עם [[רק"ח]] הקימו את [[חד"ש]] והוא כיהן מטעמה בכנסת עד שנת 1992.
 המודעות הציבורית לנושאים חברתיים בישראל גברה מאוד בעקבות פעולות הפנתרים השחורים והנושאים אותם העלו התנועה ופעיליה נכנסו לסדר היום של מדינת ישראל.
@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 כעבור עשרות שנים, ב-[[2007]], התברר כי אחד מחמשת מנהיגי התנועה שהשתתפו בפגישה עם גולדה מאיר היה סוכן של המשטרה. [[יעקב אלבז]], שהיה עבריין מוכר למשטרה, גויס בפברואר באותה שנה כסוכן ומודיע משטרתי בשורות ה"פנתרים השחורים". אלבז קיבל תשלום על שירותיו, והמשטרה אף העלימה עין מפעילותו כ[[סרסור]]. לדברי רפ"ק אברהם תורג'מן, מגייסו של אלבז, הוא חשש שתנועת הפנתרים השחורים תפעל באלימות כמו התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, ולכן רצה להיות מעודכן במעשיה. ייחודו של אלבז היה שלא היה פעיל זוטר אלא אחד מראשי התנועה, ובשלב מסוים אף נבחר ליו"ר הארגון. לדברי כוכבי שמש, עמיתו בהנהגת הפנתרים השחורים, אלבז הוא שהוביל את התנועה למאבקים אלימים, סיפק בעצמו חזיזים ורימוני עשן, ושימש למעשה כפרובוקטור של המשטרה [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=931449].
-בשנת [[2008]] הקימו קבוצה של פעילים חברתיים בירושלים [http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=23574], בראשותה של איילה סבאג (אחותו של סעדיה מרציאנו, ממייסדיה הראשונים של התנועה), מפלגה חדשה בשם "הפנתרים השחורים מודל 2008", שהודיעה על כוונתה להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. שורה של משוררים ואומנים הביעו את תמיכתם בהקמתה המחודשת של התנועה [http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/762/447.html]. אמנם, התנועה הצליחה לגייס רק עשרת-אלפים שקלים מתוך העירבון הכספי על סך עשרים-ושלושה אלף שקלים הדרוש לשם התמודדות בבחירות, ולבסוף לא התמודדה בהן [http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3612521,00.html].
+בשנת [[2008]] הקימו קבוצה של פעילים חברתיים בירושלים [http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=23574], בראשותה של איילה סבאג (אחותו של סעדיה מרציאנו, ממייסדיה הראשונים של התנועה), מפלגה חדשה בשם "הפנתרים השחורים מודל 2008", שהודיעה על כוונתה להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. שורה של משוררים ואמנים הביעו את תמיכתם בהקמתה המחודשת של התנועה [http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/762/447.html]. אולם, התנועה הצליחה לגייס רק עשרת-אלפים שקלים מתוך העירבון הכספי על סך עשרים-ושלושה אלף שקלים הדרוש לשם התמודדות בבחירות, ולבסוף לא התמודדה בהן [http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3612521,00.html].
 ==ראו גם==

היסטוריה של מדינת ישראל
ביטחון • תעשייה • מדע וטכנלוגיה • חינוך • כלכלה • משפטים • דת • תרבות
שנות ה-40	הכרזת העצמאות • מלחמת העצמאות • אלטלנה • הסכמי שביתת הנשק • הממשל הצבאי על ערביי ישראל • מבצע על כנפי נשרים
שנות ה-50	העלייה ההמונית • תקופת הצנע • המדיניות הכלכלית החדשה • הסכם השילומים • חינוך ממלכתי • העסק הביש • פעולות התגמול • ייבוש החולה • מלחמת סיני • אירועי ואדי סאליב
שנות ה-60	הקמת המוביל הארצי • המלחמה על המים • משפט אייכמן • הקמת הקריה למחקר גרעיני - נגב • מיתון 1966 • תקופת ההמתנה • מלחמת ששת הימים • מלחמת ההתשה
שנות ה-70	הפנתרים השחורים • מלחמת יום הכיפורים • הקמת גוש אמונים • מבצע יונתן • יום האדמה • המהפך • הקמת שלום עכשיו • מבצע ליטני • הסכם השלום עם מצרים
שנות ה-80	מלחמת לבנון הראשונה • המערכה ברצועת הביטחון • פרשת קו 300 • האינפלציה • משבר מניות הבנקים • תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 • משבר הקיבוצים • האינתיפאדה הראשונה
שנות ה-90	מלחמת המפרץ • העלייה מברית המועצות לשעבר • ועידת מדריד • הסכמי אוסלו • טבח מערת המכפלה • הסכם השלום עם ירדן • רצח יצחק רבין • המהפכה החוקתית • אסון המסוקים
עשור ראשון של המאה ה-21	הנסיגה מרצועת הביטחון • אירועי אוקטובר 2000 • האינתיפאדה השנייה • מבצע חומת מגן • חומת מגן כלכלית • הקמת גדר ההפרדה • תוכנית ההתנתקות • מלחמת לבנון השנייה • מבצע עופרת יצוקה
עשור שני של המאה ה-21	אסון הכרמל • המחאה החברתית • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן • המשבר הפוליטי
עשור שלישי של המאה ה-21	מגפת הקורונה בישראל • הסכמי אברהם • אסון הר מירון • מבצע שומר החומות • הרפורמה המשפטית • טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל
פורטל ישראל • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל • ציר הזמן של ההיסטוריה של ישראל

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הפנתרים השחורים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפנתרים השחורים