עמנואל לנדאו – הבדלי גרסאות

עמנואל לנדאו
לידה	10 בנובמבר 1928; ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
נהרג	17 במרץ 1948 (בגיל 19); צפונית לקריית מוצקין, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	הר הרצל
תאריך עלייה	1943
השתייכות	פלמ"ח
דרגה	טוראי
תפקידים בשירות
	לוחם
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות
עיטורים
	אות גיבור ישראל

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־22:08, 5 בדצמבר 2024

עמנואל (אמיל) לנדאו (10 בנובמבר 1928 – 17 במרץ 1948) היה חייל בפלמ"ח שעוטר באות גיבור ישראל על מעשה גבורה שעשה במהלך תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין במלחמת העצמאות. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.

קורות חייו

עמנואל לנדאו נולד ב-10 בנובמבר 1928 בוורשה שבפולין. הוא ואחותו הצעירה ברחו מפולין לברית המועצות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו משה חלה בטיפוס במסגרת שירותו בצבא האדום, הגיע למקום מגוריה של המשפחה ושם נפטר. אמו פניה מסרה אותו ואת אחותו אלינה (לימים אילנה) לבית יתומים נוצרי, שכן לא יכלה לפרנסם. כעבור מספר חודשים הגיע לבית היתומים שליח מטעם עליית הנוער במטרה להוציא משם את הילדים היהודים. זאת בעקבות הסכם שנחתם ב-1942 בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, במסגרתו הותרה העברת 24,000 חיילים ופליטים פולנים משטחי ברית המועצות אל טהראן שהייתה בשליטה בריטית. אמיל ואלינה היו בין כאלף הילדים היהודים שהוסעו ברכבת לטהראן. הילדים, שרובם הגיעו ללא הורים, שוכנו בבית יתומים שהוקם עבורם. בשנת 1943 עלו עמנואל ואחותו לארץ ישראל במסגרת קבוצת ילדי טהראן.

אחרי ששהו זמן קצר בחוות הלימוד של עליית הנוער בירושלים עברו עמנואל ואחותו לקיבוץ גניגר. במהלך שהותו בקיבוץ התגלה עמנואל כבעל כישרון רב וכמנהיג. אהבתו לחקלאות הובילה אותו ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי ועם סיום לימודיו בהצטיינות, הצטרף לפלמ"ח ויצא להכשרה ברמת יוחנן.

סיפור הקרב

ערך מורחב – תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין

בתחילת חודש מרץ 1948 הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מביירות לכיוון חיפה, על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות היישוב. בשיירה היו שלוש משאיות עמוסות בשני טון חומר נפץ, 550 רובים, 5 ררנ"טים, כ-120 אלף כדורים לרובים ולתת-מקלעים וכ-1,000 רימוני יד ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.

ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד נהריה על ידי גדוד 21 מחטיבת כרמלי ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח שהגיעו מאזור רמת יוחנן בפיקוד מפקד המחלקה פנחס זוסמן.

הפעולה המהירה שנדרשה לא איפשרה התארגנות מסודרת וקבלת אישורים מהדרגים הגבוהים. הכיתה בפיקודו של נועם פסמניק הציבה מארב בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. כשהגיעה השיירה היא נתקלה במחסום חביות על הכביש. אנשי הכוח הסתערו על השיירה, אברהם אביגדורוב השתלט על שני מקלעי הברן של השיירה. פסמניק השליך רימון על השיירה ומטען חומר נפץ שהיה באחת המכוניות התפוצץ והביא למותו. בהתפוצצות נהרג גם מפקד הכוח הערבי. עמנואל לנדאו קפץ על אחת משתי משאיות הנשק הנותרות כדי לחלץ משם את השלל ולהעבירו לכוחות הפלמ"ח. אחד הכדורים שנורו הביא לפיצוץ חומרי הנפץ במשאית וכתוצאה מההתפוצצות העזה נהרג עמנואל לנדאו, ואברהם אביגדורוב נפצע קשה. בקרב נהרגו 17 ערבים, ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל חמד אל-חוניטי.

חיסול השיירה גרם לירידת המורל בקרב הערבים בחיפה וגברה בריחת התושבים הערבים מהעיר, כולל אנשי "הוועד הערבי העליון", עובדה שסייעה רבות בהמשך לכיבוש העיר.

אות גיבור ישראל

לעמנואל לנדאו ולאברהם אביגדורוב הוענק אות גיבור ישראל על גבורתם העילאית בקרב תוך חירוף נפש.

נימוקי צה"ל לקבלת האות:

ביום ה-17 במרץ 1948, בקרית מוצקין, בהתקפה על שיירת נשק ותחמושת של האויב, היה טוראי עמנואל לנדאו ז"ל בין אנשי היחידה שהסתערו על מכוניות האויב. בתור נהג קפץ על אחת המכוניות העמוסות נשק כדי להוציאה משדה הקרב ולקחת שלל את הנשק אשר בה. הוא התרסק בהתפוצצות שארעה ונפל חלל.

— נימוקי צה"ל לקבלת אות גיבור ישראל

אחותו הצעירה של עמנואל לנדאו, אילנה (לנדאו - קרניאל) שריד אחרון למשפחה, קיבלה בשמו את "אות גיבור ישראל" בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949 יחד עם 11 גיבורי ישראל נוספים ממלחמת העצמאות.

ביום העצמאות ה-25 למדינת ישראל, בשנת 1973, הודלקו 12 משואות על ידי נושאי אות גיבורי ישראל או בני משפחותיהם, ביניהם אחותו של לנדאו.^[1] בשנת 2017 התקיים טקס לציון 70 שנה למלחמת העצמאות אשר במהלכו חלקו כבוד לגבורתם של 12 מקבלי אות גיבור ישראל (לימים עיטור הגבורה) וביניהם עמנואל לנדאו.

קישורים חיצוניים

עיטור הגבורה שהוענק לעמנואל לנדאו, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
קורות החיים של עמנואל לנדאו, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
עמנואל לנדאו, באתר הפלמ"ח
סיפורו של עמנואל לנדאו באתר יד ושם
תמונה של עמנואל לנדאו ואחותו בקיבוץ גניגר ב-1944, באוסף הארכיון הציוני

הערות שוליים

^ דבר, "'גיבורי ישראל' ושאיריהם ידליקו משואות העצמאות", 26 באפריל 1973

[1] דבר, "'גיבורי ישראל' ושאיריהם ידליקו משואות העצמאות", 26 באפריל 1973

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{אישיות ביטחונית
-{{חייל
 |שם=עמנואל לנדאו
 |תמונה=[[קובץ:עמנואל לנדאו.jpg|200px|]]
 |כיתוב=
 |תאריך לידה עברי=
-|מקום לידה={{דגל|פולין}} [[ורשה]], [[פולין]]
+|מקום לידה=[[ורשה]], [[הרפובליקה הפולנית השנייה]]
-|עלה לישראל=[[1943]]
 |תאריך פטירה עברי=
-|מקום פטירה=צפונית ל[[קריית מוצקין]]
+|מקום פטירה=צפונית ל[[קריית מוצקין]], [[פלשתינה (א"י)]]
 |כינוי=
 |השתייכות={{סמל|פלמ"ח||+}}
-|תקופת שירות=
 |דרגה=[[טוראי]]
-|תפקידים צבאיים=לוחם
-|מלחמות וקרבות={{דרגה|מלחמת העצמאות||+}}
 |עיטורים={{דרגה|אות גיבור ישראל||+}}
 |תפקידים אזרחיים=
@@ שורה 19: / שורה 15: @@
 |תאריך לידה=[[10 בנובמבר]] [[1928]]
 |תאריך פטירה=[[17 במרץ]] [[1948]]
-|סיבת המוות=נהרג}}
+|סיבת המוות=נהרג
+|תאריך עלייה=[[1943]]
-'''עמנואל (אמיל) לנדאו''' ([[10 בנובמבר]] [[1928]] - [[17 במרץ]] [[1948]]) היה [[חייל]] ב[[פלמ"ח]] שעוטר ב[[אות גיבור ישראל]] על מעשה גבורה שעשה במהלך [[תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין]] ב[[מלחמת העצמאות]]. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.
+|סיווג=חייל
+|תפקידים בשירות=לוחם
+|פעולות ומבצעים={{דרגה|מלחמת העצמאות||+}}}}
+'''עמנואל (אמיל) לנדאו''' ([[10 בנובמבר]] [[1928]] – [[17 במרץ]] [[1948]]) היה [[חייל]] ב[[פלמ"ח]] שעוטר ב[[עיטור הגבורה|אות גיבור ישראל]] על מעשה גבורה שעשה במהלך [[תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין]] ב[[מלחמת העצמאות]]. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.
 == קורות חייו ==
-עמנואל לנדאו נולד ב-[[10 בנובמבר]] [[1928]] ב[[ורשה|וורשה]] שב[[פולין]]. הוא ואחותו הצעירה ברחו מ[[פולין]] ל[[ברית המועצות]] ערב פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. אביו משה חלה ב[[טיפואיד (מחלה)|טיפוס]] במסגרת שירותו בצבא האדום, הגיע למקום מגוריה של המשפחה ושם נפטר. אמו פניה מסרה אותו ואת אחותו אלינה (לימים אילנה) לבית יתומים נוצרי, שכן לא יכלה לפרנסם. כעבור מספר חודשים הגיע לבית היתומים שליח מטעם [[עליית הנוער]] במטרה להוציא משם את הילדים היהודים. זאת בעקבות הסכם שנחתם ב-1942 בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, במסגרתו הותרה העברת 24,000 חיילים ופליטים פולנים משטחי ברית המועצות אל [[טהרן]] שהייתה בשליטה בריטית. אמיל ואלינה היו בין כאלף הילדים היהודים שהוסעו ברכבת לטהרן. הילדים, שרובם הגיעו ללא הורים, שוכנו בבית יתומים שהוקם עבורם. בשנת [[1943]] עלו עמנואל ואחותו ל[[ארץ ישראל]] במסגרת קבוצת [[ילדי טהראן]].
+עמנואל לנדאו נולד ב-[[10 בנובמבר]] [[1928]] ב[[ורשה|וורשה]] שב[[פולין]]. הוא ואחותו הצעירה ברחו מ[[פולין]] ל[[ברית המועצות]] ערב פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. אביו משה חלה ב[[טיפואיד (מחלה)|טיפוס]] במסגרת שירותו בצבא האדום, הגיע למקום מגוריה של המשפחה ושם נפטר. אמו פניה מסרה אותו ואת אחותו אלינה (לימים אילנה) לבית יתומים נוצרי, שכן לא יכלה לפרנסם. כעבור מספר חודשים הגיע לבית היתומים שליח מטעם [[עליית הנוער]] במטרה להוציא משם את הילדים היהודים. זאת בעקבות הסכם שנחתם ב-1942 בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, במסגרתו הותרה העברת 24,000 חיילים ופליטים פולנים משטחי ברית המועצות אל [[טהראן]] שהייתה בשליטה בריטית. אמיל ואלינה היו בין כאלף הילדים היהודים שהוסעו ברכבת לטהראן. הילדים, שרובם הגיעו ללא הורים, שוכנו ב[[בית יתומים]] שהוקם עבורם. בשנת [[1943]] עלו עמנואל ואחותו ל[[ארץ ישראל]] במסגרת קבוצת [[ילדי טהראן]].
 אחרי ששהו זמן קצר בחוות הלימוד של [[עליית הנוער]] ב[[ירושלים]] עברו עמנואל ואחותו ל[[קיבוץ]] [[גניגר]]. במהלך שהותו בקיבוץ התגלה עמנואל כבעל כישרון רב וכמנהיג. אהבתו ל[[חקלאות]] הובילה אותו ללמוד ב[[בית הספר החקלאי כדורי]] ועם סיום לימודיו בהצטיינות, הצטרף ל[[פלמ"ח]] ויצא להכשרה ב[[רמת יוחנן]].
@@ שורה 29: / שורה 29: @@
 == סיפור הקרב ==
 {{ערך מורחב|תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין}}
-בתחילת חודש מרץ [[1948]] הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מ[[ביירות]] לכיוון [[חיפה]], על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות [[היישוב]]. בשיירה היו שלוש משאיות עמוסות בשני טון [[חומר נפץ]], 550 רובים, 5 [[ררנ"ט]]ים, כ-120 אלף [[כדור (תחמושת)|כדורים]] לרובים ול[[תת-מקלע|תת-מקלעים]]ים וכ-1,000 [[רימון יד|רימוני יד]] ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.
+בתחילת חודש מרץ [[1948]] הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מ[[ביירות]] לכיוון [[חיפה]], על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות [[היישוב]]. בשיירה היו שלוש משאיות עמוסות בשני טון [[חומר נפץ]], 550 רובים, 5 [[ררנ"ט]]ים, כ-120 אלף [[כדור (תחמושת)|כדורים]] לרובים ול[[תת-מקלע]]ים וכ-1,000 [[רימון יד|רימוני יד]] ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.
-ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד [[נהריה]] על ידי גדוד 21 מ[[חטיבת כרמלי]] ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מהגדוד הראשון (גדוד 'העמק') של הפלמ"ח מאזור [[רמת יוחנן]] בפיקוד מפקד המחלקה [[פנחס זוסמן]].
+ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד [[נהריה]] על ידי גדוד 21 מ[[חטיבת כרמלי]] ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מ[[גדוד העמק|הגדוד הראשון של הפלמ"ח]] שהגיעו מאזור [[רמת יוחנן]] בפיקוד מפקד המחלקה [[פנחס זוסמן]].
 הפעולה המהירה שנדרשה לא איפשרה התארגנות מסודרת וקבלת אישורים מהדרגים הגבוהים. הכיתה בפיקודו של נועם פסמניק הציבה מארב בצד הכביש הראשי, מצפון ל[[קריית מוצקין]]. כשהגיעה השיירה היא נתקלה במחסום חביות על הכביש. אנשי הכוח הסתערו על השיירה, [[אברהם אביגדורוב]] השתלט על שני [[ברן (מקלע)|מקלעי הברן]] של השיירה. פסמניק השליך רימון על השיירה ומטען חומר נפץ שהיה באחת המכוניות התפוצץ והביא למותו. בהתפוצצות נהרג גם מפקד הכוח הערבי. עמנואל לנדאו קפץ על אחת משתי משאיות הנשק הנותרות כדי לחלץ משם את השלל ולהעבירו לכוחות ה[[פלמ"ח]]. אחד הכדורים שנורו הביא לפיצוץ חומרי הנפץ במשאית וכתוצאה מההתפוצצות העזה נהרג עמנואל לנדאו, ואברהם אביגדורוב נפצע קשה. בקרב נהרגו 17 [[ערבים]], ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה [[מוחמד אל-חוניטי|מוחמד אל חמד אל-חוניטי]].
@@ שורה 45: / שורה 45: @@
 אחותו הצעירה של עמנואל לנדאו, אילנה (לנדאו - קרניאל) שריד אחרון למשפחה, קיבלה בשמו את "אות גיבור ישראל" בטקס שנערך ב-[[17 ביולי]] [[1949]] יחד עם 11 גיבורי ישראל נוספים מ[[מלחמת העצמאות]].
-בשנת [[2017]] התקיים טקס לציון 70 שנה ל[[מלחמת העצמאות]] אשר במהלכו חלקו כבוד לגבורתם של 12 מקבלי אות גיבור ישראל (לימים [[עיטור הגבורה]]) וביניהם עמנואל לנדאו.
+ביום העצמאות ה-25 למדינת ישראל, בשנת 1973, הודלקו 12 משואות על ידי נושאי אות גיבורי ישראל או בני משפחותיהם, ביניהם אחותו של לנדאו.{{הערה|[[דבר (עיתון)|דבר]], "[https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1973/04/26/01/article/36/?e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1 'גיבורי ישראל' ושאיריהם ידליקו משואות העצמאות]", 26 באפריל 1973}} בשנת [[2017]] התקיים טקס לציון 70 שנה ל[[מלחמת העצמאות]] אשר במהלכו חלקו כבוד לגבורתם של 12 מקבלי אות גיבור ישראל (לימים [[עיטור הגבורה]]) וביניהם עמנואל לנדאו.
 == קישורים חיצוניים ==
 * {{בעוז רוחם|28182|עיטור הגבורה|}}
-* {{נזכור את כולם|8537|מלא=כן}}
+* {{יזכור|8537|מלא=כן}}
 * {{חלל הפלמ"ח|31505}}
 * [http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments/stories/fragments-of-childhood/karniel.html סיפורו של עמנואל לנדאו] באתר [[יד ושם]]
 * [http://www.zionistarchives.org.il/Pages/ArchiveItem.aspx?oi=09001e15815a2886&ot=cza_photo תמונה של עמנואל לנדאו ואחותו בקיבוץ גניגר ב-1944], באוסף [[הארכיון הציוני]]
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים}}
 {{מעוטרי עיטור הגבורה}}
@@ שורה 58: / שורה 61: @@
 {{מיון רגיל:לנדאו, עמנואל}}
-[[קטגוריה:ילידי 1928]]
+[[קטגוריה:חללי הפלמ"ח במלחמת העצמאות]]
-[[קטגוריה:אישים במאה ה-20]]
-[[קטגוריה:חללי המחתרות]]
 [[קטגוריה:ילדי טהראן]]
 [[קטגוריה:בוגרי בית הספר כדורי]]
-[[קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח]]
 [[קטגוריה:מעוטרי עיטור הגבורה במלחמת העצמאות]]
-[[קטגוריה:חללי צה"ל במלחמת העצמאות]]
+[[קטגוריה:חללי מלחמת העצמאות עד להקמת המדינה]]
 [[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל]]
-[[קטגוריה:נפטרים ב-1948]]
+[[קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1928]]
+[[קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1948]]

מעוטרי עיטור הגבורה
מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל)	אברהם אביגדורוב • יוחאי בן-נון • אמיל בריג • סימן-טוב גנה • זרובבל הורביץ • צבי זיבל • בן ציון ליטנר • עמנואל לנדאו • אריה עצמוני • יזהר ערמוני • רון פלר • יאיר רחלי
פעולות התגמול	יעקב מזרחי • פנחס נוי • צבי עופר
מלחמת סיני	עוזי בר-צור • דן זיו • שלמה ניצני • יהודה קן-דרור
מלחמת ששת הימים	נתי גולן • משה דרימר • דניאל ורדון • אורי וייסלר • שאול ורדי • משה טל • יוסף לפר • איתן נאוה • בני ענבר • מרדכי פרידמן • גד רפן • דוד שירזי
מלחמת ההתשה	עמי אילון
מלחמת יום הכיפורים	עודד אמיר • גדעון גלעדי • צביקה גרינגולד • משה לוי • יובל נריה • שלמה ערמן • אסא קדמוני • אביגדור קהלני