לדלג לתוכן

יוסף הרמלין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
 
שורה 42: שורה 42:
}}
}}
}}
}}
'''יוסף הַרְמְלִין''' ([[19 באפריל]] [[1922]]<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b07170680034dc1/File/0b07170680d2455e|כותרת=Harmelin Josef|אתר=ארכיון המדינה|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-06-05}}</ref> – [[12 בספטמבר]] [[1994]]) היה [[ראש שירות הביטחון הכללי]] בשתי קדנציות, ו[[שגריר]] ישראל ב[[איראן]] וב[[דרום אפריקה]].
'''יוסף הַרְמְלִין''' ([[19 באפריל]] [[1922]]<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b07170680034dc1/File/0b07170680d2455e|כותרת=Harmelin Josef|אתר=ארכיון המדינה|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-06-05}}</ref> – [[12 בספטמבר]] [[1994]]) היה [[ראש שירות הביטחון הכללי]] (שב"כ) בשנים 1964–1974 ובשנים 1986–1988, ו[[שגריר]] ישראל ב[[איראן]] וב[[דרום אפריקה]].


== תחילת חייו ==
== תחילת חייו ==

גרסה אחרונה מ־15:04, 4 בנובמבר 2024

יוסף הרמלין
לידה 19 באפריל 1922
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1994 (בגיל 72)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 17 באפריל 1939
ראש השב"כ ה־4
19641974
(כ־10 שנים)
19861988
(כשנתיים)
תחת ראש הממשלה אשכול, מאיר, פרס ושמיר
שירות בשב"כ
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת הפעילות 19491974
19861988
תפקידים בשירות
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף הַרְמְלִין (19 באפריל 1922[1]12 בספטמבר 1994) היה ראש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) בשנים 1964–1974 ובשנים 1986–1988, ושגריר ישראל באיראן ובדרום אפריקה.

תחילת חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמלין נולד ב-19 באפריל 1922 בווינה שבאוסטריה והיה חבר בתנועת הנוער המכבי הצעיר ובאגודת הכח וינה. הוא עלה לארץ ישראל ב-17 באפריל 1939[1] במסגרת עליית הנוער, חצי שנה לאחר ליל הבדולח. היה חניך כפר הנוער בן שמן וחבר בגרעין גורדוניה מעפילים שהקים את קיבוץ נוה ים.

הרמלין הצטרף לארגון ההגנה וסיים קורס מפקדי כיתות. ב-1942 התנדב לצבא הבריטי ושירת בשורותיו במשך חמש שנים. עם שובו לארץ ישראל גויס שוב להגנה על ידי חיים לסקוב ועסק בהדרכה והכשרה צבאית. במלחמת העצמאות השתתף במבצע נחשון ופיקד על הפלוגה המסייעת של גדוד 58 בחטיבת גבעתי.

בפברואר 1949 גויס הרמלין לשב"כ על ידי איסר הראל. הוא התקדם בשירות, מונה לסגן ראש השב"כ ב-1960, ועמד בראשו בשנים 19641974. לאחר פרישתו היה שגריר ישראל באיראן (19781979), אך לא הספיק להגיש את כתב האמנתו לפני סגירת שגרירות ישראל בטהראן בעקבות המהפכה האיראנית[2]. בשנים 1979–1981 שימש כשגריר ישראל בדרום אפריקה. כמו כן כיהן כממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה.

עם התפטרותו של אברהם שלום מראשות השב"כ, בעקבות פרשת קו 300, נקרא הרמלין לעמוד בשנית בראש הארגון, בשנים 19861988[3]. לאחר פרישתו מהשב"כ עבד בעיריית ירושלים כממונה על קליטת עלייה בעיר[3].

הרמלין שימש כיו"ר חברת תשתיות נפט ואנרגיה.

משפחה ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאשתו הראשונה נולדו לו שתי בנות. אשתו השנייה, שרה (שריקה) גרבר, אחותו של השחקן יוסי גרבר, הייתה יקירת תל אביב ואלמנתו של סא"ל אשר דרומי (פופובסקי) שנהרג יחד עם אלוף אסף שמחוני בהתרסקות מטוס.

הרמלין אימץ את בנם של שריקה ואשר, אלון, ששינה את שם משפחתו להרמלין. אלון הרמלין הוא פרופסור לביולוגיה במכון ויצמן למדע, ומכהן נכון ל-2023 כסגן נשיא המכון למנהל וכספים.[4] רעייתו של אלון, מיכל, היא בתו של אברהם ארנן.[5]

לזכרו של יוסף הרמלין הוקמה קרן מלגות לאנשי שב"כ. בניין הנהלת של חברת תשתיות נפט ואנרגיה בהרצליה קרוי על שמו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Harmelin Josef, ארכיון המדינה
  2. ^ גדעון צור, הנציגות הישראלית, מעריב, 23 בפברואר 1979
  3. ^ 1 2 שלום ירושלמי, הרמלין קולט עלייה מרוסיה, כל העיר, 9 בפברואר 1990
  4. ^ פרופ' אלון הרמלין, באתר מכון ויצמן למדע
  5. ^ חתונה מודיעינית, באתר העולם הזה, ‏21 בספמבר 1977