הצגת המקור של הדף "ספר תולדות ישו"

{{להשלים|כל הערך=כן|סיבה=חסר מידע על הנוסחאות השונות וההבדלים ביניהם|נושא=ספרות}}
{{ספר
| שם בשפת המקור = (תליית ישו)
| מאת = מחבר אנונימי
| סוגה = [[היסטוריוגרפיה]]
| נושא = [[ישו]]
| שפת המקור = [[עברית עתיקה]]
| מקום הוצאה = [[ארץ ישראל]]
| תאריך הוצאה = [[המאה ה-3]] עד [[המאה ה-9]]
| תאריך הופעה ראשונה = [[המאה ה-11]] (אזכור ראשון){{ש}}או [[המאה ה-9]] (אזכור אפשרי)
| מקום התרחשות = [[ממלכת הורדוס]] ו[[פרובינקיה יודיאה]], [[האימפריה הרומית]]
| תקופת התרחשות = [[התקופה הרומית בארץ ישראל]]
}}
'''ספר תולדות ישו''' (בעבר: '''ספר תליית ישו''' או '''מעשה ישו''') הוא [[ספר]] [[עברית|עברי]] שנפוץ ב[[ימי הביניים]] ומציג היסטוריה חלופית ולעגנית לקורותיו של [[ישו]]. בעיני רבים, הספר נמנה עם סוגת ספרות היסטורית המכונה מנגד, על מנת לעצב את דעת הקהל על תולדות ההיסטוריה.

== על החיבור ==
ב[[תלמוד הבבלי]] מובעת לגיטימציה ל[[פרודיה]] על [[עבודה זרה|דתות אליליות]]{{הערה|{{בבלי|מגילה|כה|ב|ללא=שם}}: {{ציטוטון|כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא}} (כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות של עבודה זרה שמותרת)}}, וה[[הלכה|הלכה היהודית]] מגדירה את ה[[נצרות]] ככזו{{הערה|כמבואר ב{{רמב"ם|עבודה זרה|ט|ד}}: {{ציטוטון|הנוצרים עובדי עבודה זרה הם}} (בדפוסים הבלתי [[צנזורה על ספרים עבריים|מצונזרים]])}}. ואכן, רבים משייכים את החיבור לזרם ה[[שכתוב ההיסטוריה|היסטוריה שכנגד]], כלומר הוא חיבור שמטרתו לשים ללעג ולקלס את ה[[נצרות]] על ידי מתן פרשנות שלילית למאורעות חייו של ישו.

החיבור הוא אנונימי, ומועד כתיבתו לא ידוע. כתבי היד הקדומים ביותר שלו הם מן [[המאה ה-15]] מ[[יהדות תימן]] בשם "'''מעשה ישו'''".
המקום הראשון שבו נזכר קיומו של החיבור הוא חיבור קטן בשם "על אמונות ההבל של היהודים", שכתב [[אגוברד]] {{אנג|Agobard}} [[בישוף]] העיר ליון (Lyons) במחצית הראשונה של [[המאה ה-9]]{{הערה|[[יצחק חן]], '''ראשיתה של אירופה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך ב, יחידה 5, עמ' 283.}}. [[ריימונדוס מרטיני]] מצטט קטעים ממנו בספרו "פגיון האמונה" מן [[המאה ה-13]]. יש המשערים שחובר עוד בסוף [[המאה ה-3]]{{הערה|החוקר [[ויליאם הורבורי]], בספרו "בחינה ביקורתית של ספר תולדות ישו"}}, היינו בתקופת ה[[תלמוד]]. חוקרים תמהו על כך שאין הוא מוזכר כלל במקורות העבריים; ייתכן שנעשה מאמץ לשמרו בסוד, אך מסתבר ש[[רש"י]] - שחי בתקופת [[מסע הצלב הראשון]] - הכירו והזכירו (בשם "'''ספר תליית ישו'''") בקטע שצונזר מן התלמוד הבבלי, ופירושו, המדבר על כך, צונזר אף הוא. בגרסתו המצונזרת נאמר: {{ציטוט|כתב ולשון - של רומיים, מאומה אחרת באה להן, אחרים תקנו להן כל ספריהם|מירכאות=כן}}ואולם, ב"[[דקדוקי סופרים]]" מובא נוסח אחר:{{ציטוט|כל ספרי טעותם, [[יוחנן בן זבדי|יוחנן]] [[פאולוס]] [[פטרוס]] והם [[יהודים]] היו... הם שנו ועמקו הלשון, ועשו להם הבל לחשבה בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל, ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכוונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק, מתרמיתי ישו עשו עצמם כאלו הם עמו בקדישות וצוו עליהם, הכל כמפורש ב'''ספר תליית ישו'''|מירכאות=כן|מקור=[[פירוש רש"י לתלמוד|פירוש רש"י]] על {{בבלי|עבודה זרה|י|א}}}}

הספר משך את תשומת לבם של אישים כגון [[מרטין לותר]] ו[[יוהאנס רויכלין]], וזכה ללעג מצד נציגים בולטים של [[תנועת ההשכלה היהודית]], מ[[משה מנדלסון]] ועד [[היינריך גרץ]]. אין לו נוסח אחד, אלא כמה וכמה גרסאות שונות בפרטיהן. 

בעיקרו החיבור מתמקד בישו - ולא ב[[נצרות]] בכללותה. עלילת הספר עושה שימוש בחלק מהכתוב ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] תוך כדי מתן פרשנות מלעיגה. הספר לא תואם תמיד לגרסה ה[[תלמוד]]ית.{{הבהרה|סיבה=נא לציין מקור או דוגמה}}

==עלילת הספר==
===לידת ישו===
הספר מרחיב מאוד בעניין [[לידת ישו]], שלפי הגרסה הנוצרית הייתה מרוח הקודש. נביא בישר ל[[יוסף הקדוש|יוסף אבי ישו]] על התגלות בן ה[[אלוהים]] בבטן ארוסתו. 

לפי גרסת "ספר תולדות ישו", אדם רע-מעללים בשם יוסף פנדרא התחזה בפני [[מרים הבתולה|מרים]] ל[[אירוסים|ארוסה]] הצדיק יוחנן, ו[[אונס|אנס אותה]] פעמיים בעודה ב[[נידה|נידתה]]. מחמת הבושה גלה ארוסה יוחנן מהארץ. הבן שנולד למרים מהזנונים, ישוע שמו, נודע בחוכמתו ובלמדנותו, אך גם בחוצפתו. הוא סירב לכרוע ברך ולכסות ראשו לפני ה[[סנהדרין]]. מכך הסיק [[שמעון בן שטח]] שהוא [[ממזר]] ובן הנידה. אחרי שהדבר התברר, תקעו ב[[שופר]]ות, הוא הוחרם ונפסל לבוא בקהל ישראל; שמו נקרא מאז "ישו", ראשי תיבות של "ימח שמו וזכרו".

מסורת זו מתאימה לדברים המובאים בעניינו של ישו ב[[אוצר הגאונים]] על התלמוד{{הערה|{{בבלי|ברכות|יז|ב|ללא=שם}} בעניין "גובאי"}}, ולמובא ב[[מסכת כלה]] אודות הנער שגילה ראשו{{הערה|כלה רבתי, ב, ב - אף שלא מפורש שם שמדובר על ישו, יש שהבליטו את ההתאמה לאופיו - ראו שיחות [[צבי יהודה קוק|הרצי"ה]] על יהדות ונצרות, עמ' 43-44}}.

===המופתים===
בהמשך הספר מסופר שישו ברח תחילה ל[[הגליל|גליל]] ואחר כך ל[[ירושלים]]. הוא מצא את [[השם המפורש]] ב[[קודש הקודשים]] שב[[בית המקדש]], רשם אותו על פתק והטמינו בבשרו, משום שנביחת כלבי הנחושת שעמדו בשער [[בית המוקד]] הייתה אמורה להשכיח את [[השם המפורש]] מזיכרון עולי הרגל. לבסוף חזר ישו ל[[בית לחם]] וחולל שם [[נס|נסים]]: הוא החיה [[מוות|מתים]] וריפא [[צרעת|מצורעים]] בעזרת כוחות על-טבעיים שהקנתה לו אחיזתו בשם המפורש. את יכולתו לחולל מופתים ניצל בהכריזו על עצמו כבן ה[[אלוהים]]. הנסים שעשה הקנו לו את אהדתה של [[שלומציון המלכה]] (שחיה בשנים 67-140 לפנה"ס), אך לא את לב החכמים, אשר דרשו להורגו.
אז ניאות אחד החכמים, יהודה שמו (המייצג את [[יהודה איש קריות]]), לחטוא גם הוא בעוון אמירת השם המפורש כדי לסכל את מזימת ישו. השניים נאבקו זה בזה ב[[בעל מופת|מופתים]] ולבסוף אף מול המלכה, עד שיהודה הטיל מימיו על ישו. כתוצאה, נטמא האחרון ולא יכול היה להמשיך בנסיו. אז ניתן היה לתופסו ולגזור עליו דין מוות. 
ואולם, ישו הצליח לחמוק שוב, כשהפעם ברח למצרים; לאחר זמן הוא חזר והגיע ל[[נהר הירדן]]. שם טבל, נטהר ושב לעשות נסים, בין השאר בהליכה על פני ה[[מים]].

===לכידת ישו והריגתו===
יהודה לא התייאש מכך שאויבו נשמט מבין ידיו. הוא הגיע בחשאי אל מיטתו של ישו כשהתכנס עם תלמידיו באזור הירדן, והוציא את הפתק עם השם המפורש מבשרו; אחר כך הסתתר בין תלמידיו. לישו לא נותרה ברירה אלא לשוב מחופש לירושלים, לקודש הקודשים, כדי להשיב לעצמו את השם.
יהודה, שנמנה עם פמליית ישו, ניצל הזדמנות זו כדי להידבר עם החכמים ולהסגיר את ישו לידיהם. 

כך נלכד ישו בשנית, כשהפעם קשרוהו והיכוהו בשוטים והניחו [[כתר קוצים]] על ראשו. כשביקש [[מים]], נתנו לו [[חומץ]], ולעגו לו: "איה כל נפלאותיך אשר עשית". ישו תירץ ואמר: "דמי יכפר על באי עולם". אחרי שפסקה ה[[סנהדרין]] את דינו, נתלה על קלח כרוב שהביא יהודה, לאחר שכל ה[[עץ|עצים]] סירבו לקבלו (ישו השביעם בשעה שהיה בידו השם המפורש שלא ייתלה עליהם).

אחר כך העבירו יהודה מקברו. תלמידיו לא ידעו זאת ומשמצאו את הקבר ריק, סברו שרבם עלה השמימה. השמועה הגיעה למלכה, שהשתאתה על ריקנות הקבר; עובדה זו סייעה בידה להוכיח לחכמים כי ישו אכן בן אלהים, ומכאן נחישותה להעניש בחומרה את הורגיו. החכמים מצאו את יהודה, שסיפר להם שטמן את ישו המת בגינתו. החכמים הביאו את הגופה לפני המלכה תוך גרירתה בזנב סוס. מכיוון שעקרו את [[שיער|שערות]] [[ראש]]ו תוך כדי סחיבתה, נוהגים ה[[כומר|כמרים]] נוצרים לגלח את שער אמצע ראשם.

===מעשה פטרוס===
אז החליטו הנוצרים הלומי ה[[צער]], שאמונתם לא פגה, להתנכל ליהודים ולהקדיש עצמם ל[[המרת דת]]ם ול[[רצח|הריגתם]].
החכמים היו אובדי עצות, אולם לאחד מהם, שמעון [[פטרוס|כיפא]] שמו, היה רעיון: הוא הוציא את השם המפורש ויצא עימו לערי הנוצרים. באמצעותו חולל נסים והוכיח להמון כי הוא [[שנים-עשר השליחים|שליח]] ישו; בשמו ציווה עליהם להיבדל מעם ישראל, והטיף כי אין ישו רוצה בכליון היהודים, אלא חפץ שעל ידי קיומם ייזכר סבלו. את עונשם יקבלו רק ב[[גיהנום]], ב[[העולם הבא|עולם הבא]]. על כן אם יכה יהודי נוצרי על לחי שמאל, יושיט לו הנוצרי גם את לחי ימין. 

אחר כך, לשם קיום ה[[מצוות]] בנחת, ציווה שמעון כיפא שיוקם לו מגדל גבוה, שם ישב והתקיים על [[לחם]] ומים וחיבר [[פיוט]]ים. נראה שהרמז כאן ל"[[נשמת כל חי]]", אשר היו שטענו כי נכתב על ידי פטרוס{{הערה|{{אנצ דעת|2350|נשמת כל חי}}}}.

שמעון כיפא מקביל ל[[פטרוס]] מהברית החדשה, המצוין בספר כגיבור חיובי מבחינת היהודים.

== ראו גם ==
* [[ישו (יהדות)]]

==לקריאה נוספת==
* [[אורה לימור]], '''הדימוי המנוגד: ספר תולדות ישו''', בתוך '''בין יהודים לנוצרים''', כרך ד', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]
* '''ספר תולדות ישו''' מהדורת יוהאנס הולדריקוס, מבוא מאת ד"ר יעקב דויטש, [[דחק - כתב עת לספרות טובה]], כרך א', 2011

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיטקסט=תולדות ישו}}
* {{רמב"י נושא|תולדות ישו|Toledot Yeshu}}
* {{מרחב}}
* {{הספרנים|עמית נאור|מחרוזת שירים בגנותו של ישו|sodot-jesus-parodies|22.10.2019}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל: תולדות ישו}}
[[קטגוריה:הפולמוס היהודי-נוצרי]]
[[קטגוריה:ספרות ימי הביניים]]
[[קטגוריה:ספרי עיון בעברית: ביוגרפיות]]
[[קטגוריה:יצירות שמחברן אינו ידוע]]
[[קטגוריה:ישו]]
[[קטגוריה:ישו בתרבות ובאמנות]]