סוף

סוֹף

החלק הגומר, הנקודה בה הדבר חדל להתקיים.
- ”מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל.“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק טז)
- ”עִסָּה שֶׁתְּחִלָתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה; תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִיּן, תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִיּן וְסוֹפָהּ עִסָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ה)
- "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. / טוב יותר? / רע יותר? / לא יודעת מה יותר. / משהו אחר." (סוף זה תמיד התחלה, מאת לאה נאור)

”טוֹב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית-אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל-בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל-הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ.“ (קהלת ז, פסוק ב)
”חָלַץ, וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ, בָּעַל, וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט, וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ה, משנה ו)
”פְּלִשְׁתִּים בָאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ; בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ח, משנה א)

סוף

צמח עשבוני רב־שנתי, הצומח על גדות נחלים ומקוי מים מתוקים אחרים.
- ”וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.“ (שמות ב, פסוק ה)
- ”וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ.“ (ישעיהו יט, פסוק ו)