מצעד הסינגלים הבריטי
מצעד הסינגלים הבריטי או מצעד הפזמונים הבריטי (באנגלית: UK Singles Chart) הוא מצעד סינגלים אשר מופעל על ידי חברת המצעדים הרשמית. המצעד המלא מכיל את 200 הסינגלים הגדולים בממלכה המאוחדת, אשר מבוססים על הורדות דיגיטליות ומכירות דיסקים. ארבעים הגדולים, משודרים ברדיו מדי יום ראשון.
| מצעד הסינגלים הבריטי |
 1959-1952 • 1969-1960 • 1979-1970 |
שידור המצעד
עריכהארבעים הגדולים, משודרים ברדיו BBC באחרי הצהריים של יום ראשון, מהשעה 16:00 עד 19:00 (שעון UTC) וגם בערוץ MTV Hits. רשימת 75 הגדולים מפורסמת בעיתון Music Week ביום שני שלמחרת. את המצעד המלא, מפרסם המגזין האלקטרוני UKChatsPlus, ביום רביעי.
לעומת המצעדים בארצות הברית, אשר מבוססים בחלקם על השמעות ברדיו, מצעד הסינגלים הבריטי, מבוסס אך ורק על מכירת דיסקים ושירים. תוצאות המצעד מפורסמות אחת לשבוע ביום ראשון, מכיוון שרוב הסינגלים מבריטניה, מופצים ביום שני.
היסטוריה
עריכהמצעדים קודמים
עריכהלפני הורדת שירים, המצעד היה מבוסס על ידי מכירת פרטיטורה של שירים, כשהרעיון לבסס מצעד על מכירות, התחיל בארצות הברית, כשמגזין הבילבורד התחיל לבסס את המצעד על מכירות, ובבריטניה, הפעם הראשונה בה המצעד בוסס על מכירות תקליטים הייתה בשנת 1952 כשמגזין NME הצליח לאסוף נתוני מכירות מ-52 חנויות שונות[1]. כתב העיתון אסף את עשרת הגדולים מכמה חנויות, ויצר את מצעד 12 הגולים. המצעד נהיה פופולרי, והורחב לעשרים הגדולים. חברות נוספות החלו להפיק מצעדים משלהם, והמצעד של מלודי מייקר, היה הראשון לכלול את צפון אירלנד במצעד.
המצעד הרשמי
עריכהעד לשנת 1969 לא היה מצעד רשמי בבריטנה[2]. העיתון Record Retailer בשיתוף עם BBC, החלו לשתף פעולה עם BMRB לגבי מכירות שירים, והחלו בפרסום המצעד ב-15 בפברואר 1969[3]. ה- BMRB אסף את נתוני המצעד הראשון ממכירות מ-250 חנויות תקליטים[3]. עלות כל דגימה נאמדה בכ-52,000 לירות שטרלינג, וכל פעם נבחרו חנויות שנות באופן אקראי מתוך מאגר של כששת אלפים חנויות. נתוני המכירות הוכנסו לכרטיסים מנוקבים, ולכן היה ניתן לעבד אותם בעזרת מחשב, ובמאי 1978, מצעד הסינגלים הורחב מחמישים הגדולים ל-75 הגדולים.
העידן האלקטרוני
עריכהמשנת 1983 ועד 1990, המצעד היה ממומן על ידי BPI (50 אחוזים), Music Week (38 אחוזים), וה- BBC (12 אחוזים).[דרוש מקור] ב-4 בינואר 1983, ייצור המצעד הועבר ליידי גאלופ, אשר הוסיף למצעד את Next 25 (25 הבאים), והפך אותו למצעד 75 הגדולים. ביולי 1987, גאלופ חתם על חוזה חדש עם BPI, והגדיל את נתוני המצעד לכ-500 חנויות. נוסף על כך, הוא הוסיף ברקודים לקריאת המידע והכנסתו למחשב. המצעד בוסס אך ורק על מכירות פיזיות של סינגלים, ועודכן באופן מלא ביום שלישי, עד אוקטובר 1987. בשנות ה-80, המצעד בוסס גם הוא על מכירת סינגלים על קסטות. בינואר 1990, BPI סיים את החוזה עם BBC ו- Music Week, וטען שאי אפשר להרשות עלות של כ-600,000 לירות שטרלינג בשנה, ולכן, מה- 1 בינואר 1990, איסוף נתוני המצעד, נוהל על ידי UBM, המפרסם של Music Week, בשיתוף עם ה־BBC, ועם BARD.
בנובמבר 1990, חדל המגזין Music Week מלפרסם את החלק "25 הבאים" (Next 25) של מצעד הסינגלים הבריטי, כלומר את מקומות 76–100. לאחר מכן, חברת וירג'ין התקינה תוכנות JDA, והחלה לראשונה לספק נתוני מכירות לגאלופ. באפריל 1991 נפסקה הוצאתו לאור של השבועון Record Mirror.
במאי 1991, החל להתפרסם בעיתון החדש Charts+Plus המצעד, שכלל את מצעד הסינגלים עד מקום 200. בספטמבר 1992, עיתון שני בשם Hit Music החל להתפרסם וכלל את מצעד הסינגלים עד מקום 75, ואת "25 הבאים"[4].
בפברואר 1993, חוזה המחקר של המצעד, הוצע למכרז לארבע שנים. במאי 1993, פורסם כי מילוורד בראון קיבל את תפקיד איסוף נתוני המצעד, בחוזה של מיליון לירות שטרלינג בשנה. ב-1 בפברואר 1994, החל מילוורד בראון באיסוף הנתונים למצעד, והגדיל את כמות החנויות מהם אוספים מידע. בסוף פברואר, לכל חנות היה ברקוד, שסרק את נתוני המכירות, שלח אותן למחשב ראשי, שקיבל נתונים מ-2500 חנויות. גאלופ, ניסה לבטל את הצלחת הזכיין החדש, ושלח תלונה למשרד לסחר הוגן, בטענה שהחנויות מספקות מידע רק ל־CIN, אך התלונה נדחתה, וביוני 1995 BARD אפשרה לחנויות להעביר מידע גם למקורות אחרים.
בנובמבר 1994, חדל העיתון Charts+Plus מלהתפרסם, ובתוך כך, Hit Music הרחיב את המצעד שלו ל-200 הסינגלים הגדולים ול-150 האלבומים הגדולים. בנובמבר 1996, מצעד האלבומים הורחב ל-200 הגדולים.
בפברואר 1997, CIN ו-BARD חתמו על חוזה נוסף ל-18 חודשים. ב-1 ביולי 1998, BARD ו-BPI העבירו את תפקיד ניהול המצעד לחברה חדשה, Music Industry Chart Services (Misc), אבל באוגוסט הם החליטו לפרסם את המצעד בשם "CIN".
בנובמבר 2001 CIN שינו את שם המצעד לחברת המצעדים הרשמית (The Official UK Charts Company), ולאחר מכן, במאי, Hit Music הפסיק להתפרסם, והחל להתפרסם השבועון UKCHartsPlus, אשר כלל את 200 השירים הגדולים.
עידן האינטרנט
עריכהבינואר 2004, My Coke Music, השיק את "חנות ההורדה הקמעונאית המשמעותית הראשונה"[5]. בתקופה זו, הורדת מוזיקה דיגיטלית לא הייתה פופולרית, שכן My Coke מכרה כמאה אלף עותקים בשלושה חודשים. ביוני, נפתחה חנות iTunes ויותר מ-450,000 עותקים נמכרו בשבוע הראשון[6]. בתחילת ספטמבר, התפרסם לראשונה מצעד ההורדות הרשמי של בריטניה, ו-Flying Without Wings של ווסטלייף הגיע למקום הראשון.
בהתחלה, האיגוד הבריטי למכירות תקליטים, חשש מהעובדה שהורדות דיגיטליות יפחיתו את המכירות בחנויות פיזיות.[דרוש מקור] בנוסף, הם טענו שהכללת שירים שאינם נמצאים בחנויות הפיזיות יפגע גם הוא במכירות, אך למרות זאת, הם הסכימו, אך בהתאם לתנאים החדשים שלפיהם מכירות דיגיטליות ייחשבו במצעדים רק אם ישנם תקליטים פיזיים שנמכרים באותו הזמן בחנויות. בחודשים שלאחר מכן, המכירות הפיזיות המשיכו לקטון, ולעומתן המכירות הדיגיטליות המשיכו לגדול, וכך זמרים רבים נכנסו ל-40 הגדולים מוקדם יותר, ואף מספר שירים נכנסו היישר אל המקום הראשון במצעד, בשבוע הראשון ליציאתם.
ב-1 בינואר 2007, כל ההורדות הדיגיטליות, כולל שירים שאינם נמצאים בחנויות נכללו במצעד, ובכך, הפך "מצעד הסינגלים הבריטי" ל"מצעד השירים הבריטי", שכן הוא כלל גם שירים שאינם סינגלים. לאחר זמן מה, הגיע למקום הראשון השיר Run בביצוע ליאונה לואיס, אשר לא יצא כסינגל, ונמכר רק בהורדות דיגיטליות. לאחר זמן מה, הסינגל Killing in the Name של רייג' אגיינסט דה מאשין הגיע למקום הראשון בעקבות קבוצה בפייסבוק אשר קראה להוריד את השיר על מנת להביא אותו אל המקום הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה ששיר הגיע למקום הראשון לא בזמן קצר לאחר שחרורו (אלא לאחר 17 שנים).
סטטיסטיקות ושיאים
עריכהלפי חברת המצעדים הרשמית, המצעד הבריטי הרשמי הוא מצעד הסינגלים הבריטי משנת 1969 והלאה. לפי סטטיסטיקות חברת מצעדים הרשמית עד התאריך 20 במרץ 2011, הגיעו למקום הראשון במצעד 1159 סינגלים.
הזמרים עם הכי הרבה שירים בפסגה
עריכה- אלביס פרסלי - 21
- הביטלס - 17
- קליף ריצ'רד - 14
- וסטלייף - 14
- מדונה - 13
- טייק ד'את - 11
האמנים שאיישו את כל העשירייה הפותחת (לא בו-זמנית)
עריכה| האמנים שאיישו את כל העשירייה הפותחת (לא בו-זמנית) | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אמנ/ית | #1 | #2 | #3 | #4 | #5 | #6 | #7 | #8 | #9 | #10 |
| לוני דונגן | "Cumberland Gap" | "Lost John"/"Skewball" | "Tom Dooley" | "Don't You Rock Me Daddy-O" | "I Wanna Go Home" | "The Grand Coolie Dam" | "Bring a Little Water, Sylvie"/"Dead or Alive" | "Rock Island Line" | "The Party's Over" | "My Dixie Darling" |
| אלביס פרסלי | "All Shook Up" | "Heartbreak Hotel" | "(Let Me Be Your) Teddy Bear" | "A Big Hunk o' Love" | "Until It's Time for You to Go" | "Too Much" | "Santa Bring My Baby Back (To Me)" | "Paralyzed" | "Blue Suede Shoes" | "Kissin' Cousins" |
| מדונה | "Into the Groove" | "Crazy for You" | "Like a Virgin" | "Gambler" | "Angel" | "Fever" | "Rain" | "Human Nature" | "The Look of Love" | "Bad Girl" |
| מריה קארי | "Without You" | "I'll Be There" | "Endless Love" | "Fantasy" | "Heartbreaker" | "One Sweet Day" | "Hero" | "Anytime You Need a Friend" | "Vision of Love" | "Thank God I Found You" |
| טום ג'ונס | "It's Not Unusual" | "I'll Never Fall in Love Again" | "Sex Bomb" | "Mama Told Me Not to Come" | "Help Yourself" | "The Young New Mexican Puppeteer" | "Funny Familiar Forgotten Feelings" | "Detroit City" | "Love Me Tonight" | "Without Love (There is Nothing)" |
| אלטון ג'ון | "Don't Go Breaking My Heart" | "Rocket Man" | "Nikita" | "Daniel" | "Crocodile Rock" | "Goodbye Yellow Brick Road" | "Saturday Night's Alright for Fighting" | "Blue Eyes" | "I Want Love" | "Lucy in the Sky with Diamonds" |
| יו 2 | "Desire" | "Hold Me, Thrill Me, Kiss Me, Kill Me" | "Pride (In the Name of Love)" | "With or Without You" | "Walk On" | "The Unforgettable Fire" | "One" | "Even Better Than the Real Thing (Remix)" | "Angel of Harlem" | "New Year's Day" |
| קליף ריצ'רד | "Living Doll" | "Move It" | "Nine Times Out of Ten" | "Gee Whiz It's You" | "Santa's List" | "I Could Easily Fall (In Love With You)" | "High Class Baby" | "I'm the Lonely One" | "It's All Over" | "Mean Streak" |
| פינק | "Lady Marmalade" | "Get the Party Started" | "Feel Good Time" | "Stupid Girls" | "Most Girls" | "There You Go" | "Trouble" | "Try" | "You Make Me Sick" | "U + Ur Hand" |
| אשר | "You Make Me Wanna..." | "Pop Ya Collar" | "U Remind Me" | "I Need a Girl (Part One)" | "U Got It Bad" | "I Need a Girl"/"U Don't Have to Call" | "DJ Got Us Fallin' in Love" | "I Don't Mind" | "Caught Up" | "Good Kisser" |
| טיילור סוויפט | "Look What You Made Me Do" | "Love Story" | "Me!" | "We Are Never Ever Getting Back Together" | "I Don't Wanna Live Forever" | "Cardigan" | "Everything Has Changed" | "Exile" | "22" | "The 1" |
שיאים נוספים
עריכה- הזמן הארוך ביותר בין יציאת שיר להגעתו למקום הראשון: 37 שנים, קייט בוש - Running Up That Hill
- הזמן הארוך ביותר בין שני שירים שהגיעו למקום הראשון מאותו יוצר: 44 שנים, קייט בוש - Running Up That Hill
- היוצרת המבוגרת ביותר שהגיעה למקום הראשון: קייט בוש, בגיל 63[7]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מצעד הסינגלים הבריטי (באנגלית)- האתר הרשמי, חברת המצעדים הרשמית
- מצעד הסינגלים הבריטי, Radio BBC 1
הערות שוליים
עריכה- ^ האיש שהביא את מצעד עשרת הגדולים לבריטניה, עיתון הגארדיאן
- ^ אלן סמית', מצעדי שנות החמישים והשישים - האמת!, האתר של Dave McAleer
- ^ 1 2 נקודות ציון בהיסטוריית חברת המצעדים הרשמית, אתר חברת המצעדים הרשמית
- ^ רקע, UKChartsPlus
- ^ עלינו - מי אנחנו, אתר חברת המצעדים הרשמית (דרוש פלאש)
- ^ מוזיקה דיגיטלית ותעשיית המוזיקה של בריטניה, BPI, מאי 2006
- ^ Eleonora Pilastro (30 ביוני 2022). "Kate Bush's "Running Up That Hill" breaks records after Stranger Things success". גינס שיאי עולם (באנגלית).
{{cite web}}: (עזרה)