צביר הרקולס
צביר הרקולס (נקרא גם הצביר הגדול בקבוצת הרקולס, M13 או Messier 13 וכן NGC 6205) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים הרקולס הנמצא במרחק של כ-25,100 שנות אור ממערכת השמש. זהו הצביר הכדורי המרשים ביותר במחצית הצפונית של השמים ואחד הקלים ביותר לצפייה באמצעות ציוד חובבים.
 | |
| צביר הרקולס בצילום של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | הרקולס |
| שמות נוספים |
NGC 6205 ,M13 הצביר הגדול בהרקולס |
| מגלה |
אדמונד היילי  |
| תאריך גילוי | 1714 |
| סוג | צביר כדורי |
| בהירות נראית | 5.8+ |
| סיווג מורפולוגי | V |
| עלייה ישרה | 16ʰ 41ᵐ 41.44ˢ |
| נטייה | 36.9″ 27′ 36°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 8.6- |
| מרחק |
25,100 שנות אור 7,695.61 פארסק |
| קוטר | 145 שנות אור |
| מסה | 600,000[1] ☉M |
| מספר כוכבים | כ-300,000[2] |
  | |
היסטוריה
עריכההצביר התגלה על ידי אדמונד היילי בשנת 1714 ותואר על ידו כ"ערפילית הניתנת לצפייה בעין ללא ציוד עזר כאשר השמים נקיים ואין ירח". שארל מסיה כלל אותו בקטלוג מסיה בשנת 1764 ותיאר אותו כ"ערפילית עגולה ובהירה ללא כוכבים, בהירה יותר במרכז מאשר בשוליים". ויליאם הרשל צפה בה בשנת 1779 אך רק בשנת 1787 ציין שמדובר בצביר כוכבים עשיר ביותר ודחוס מאוד במרכזו.
בשנת 1974 נבחר הצביר כמטרה לשידור רדיו מהרדיו-טלסקופ של מצפה ארסיבו. ההודעה נועדה להגיע ליצורים תבוניים, אם ישנם כאלה, על כוכבי לכת המקיפים את כוכבי הצביר. למעשה, בזמן שההודעה תגיע למיקומו הנוכחי של הצביר, בעוד יותר מ-25,000 שנים, הצביר כבר לא יהיה במקום זה אלא ינוע משם, כך שגם אם יהיו קיימים בצביר יצורים תבוניים באותו הזמן, הם לא יקבלו את ההודעה.
תצפית
עריכההצביר נמצא בערך בשליש המרחק על הקו המחבר את η בהרקולס עם ζ בהרקולס, כך שמציאתו וזיהויו קלים למדי. בהירות נראיתו של הצביר היא מדרגה 5.8 וניתן להבחין בו ללא ציוד עזר בתנאי תצפית מיטביים. במשקפת ניתן להבחין בצורתו העגולה ובכך שבהירותו גדולה במרכז ופוחתת בשוליים ובאמצעות טלסקופ חובבים ניתן כבר להבחין בכוכבים בודדים, שלבהירים שבהם דרגת בהירות נראית 12.
כ-30 דקות קשת מצפון מזרח לצביר הרקולס ניתן להבחין באמצעות טלסקופ חובבים בגלקסיה NGC 6207 שבהירותה היא מדרגה 12.1. במחצית הדרך בין הצביר והגלקסיה ניתן להבחין באמצעות טלסקופ מקצועי בגלקסיה נוספת -IC 4617, שבהירותה היא מדרגה 15.
מאפייני הצביר
עריכהקוטרו של צביר הרקולס הוא כ-145 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-25,100 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הוא כ-20 דקות קשת - כשני שלישים מגודלו הזוויתי של הירח המלא. גילו של הצביר מוערך בכ-14 מיליארד שנים, כגילו של שביל החלב, אך למרות זה התגלה בצביר כוכב צעיר מסוג ספקטרלי B שגילו מאות מיליוני שנים לכל היותר. מכיוון שאין זה סביר שעדיין נוצרים בצביר כוכבים חדשים, ההסבר המקובל לנוכחותו של הכוכב הוא לכידתו על ידי כוח המשיכה העצום של הצביר, כאשר הצביר עבר דרך דיסקת הגלקסיה. הצביר מקיף את מרכז הגלקסיה בזמן הקפה של כ-545 מיליוני שנים[3] ובכל הקפה הוא חוצה פעמיים את דיסקת הגלקסיה.
עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 245,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F6.
הודעת ארסיבו
עריכה
ערך מורחב – הודעת ארסיבו
ב-16 בנובמבר 1974 נשלחה לעבר צביר הרקולס הודעת רדיו ממצפה ארסיבו בפוארטו ריקו . ההודעה נוסחה על ידי דוקטור פרנק דרייק, כותב נוסחת דרייק, יחד עם קרל סייגן ומספר מומחים נוספים.
ההודעה הכילה שבעה תת-מסרים הקשורים לאנושות ולכדור הארץ :
-
הודעת ארסיבו המיוצגת לאחר פענוח ויזואלי.
- המספרים הטבעיים 1 עד 10.
- מספר אטומי של האטומים המרכיבים את ה-DNA.
- הנוסחה לסוכרים ולבסיסים של הנוקלאוטיד.
- מספר הנוקלאוטידים ב-DNA, והצגה גרפית של מבנה ה-DNA.
- תצוגה גרפית של דמות האדם, גובה האדם הממוצע וגודל האוכלוסייה האנושית בכדור הארץ.
- תצוגה גרפית של מערכת השמש.
- תצוגה גרפית של מצפה ארסיבו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- M13 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
- צביר הרקולס, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
עריכה- ^ P. J. T Leonard, H. B. Richer & G. G. Fahlman: The Mass and stellar content of the Globular Cluster M13, The Astronomical Journal, December 1992, p. 2104
- ^ Collins Gem Guide: The Night Sky, p 122
- ^ Allen, C. & Martos, M. A The galactic orbits and tidal radii of selected star clusters p. 31