ראש קרב

ראש קרב (בראשי תיבות: רש"ק) הוא לרוב החלק המורכב בראש הטיל או הרקטה והוא המרכיב הייעודי שתפקידו לבצע את הפעולה לשמה שוגר הטיל או הרקטה.

ראש קרב (רש"ק) גרעיני.

ראש הקרב מכיל מספר מערכות:

• מערכת הנחיה – נמצאת בעיקר בטילים וכוללת חיישנים שונים ומחשב שמנווט את הטיל למטרה בהתאם לקלט מהחיישנים והמשגר. חלק זה נקרא גם רב"ת = ראש ביות.
• מרעום – התקן שגורם להפעלת הרש"ק בזמן הרצוי (למשל בעת פגיעה במטרה).
• חימוש – המטען שהפעלתו גורמת לנזק הרצוי, לרוב כולל מרכיב של חומר נפץ.

הראש הקרבי יכול להתבסס על חומר נפץ קונבנציונלי או לא קונבנציונלי. לחלק הקדמי של ראש הקרב מחובר מרעום שתפקידו ליזום את הפיצוץ, על ידי השלמת שרשרת הניפוץ. ישנם מספר סוגי מרעומים וההבדל ביניהם הוא המנגנון ליזימת הפיצוץ (מגע, מרחק מהמטרה, גובה מהקרקע, זמן מרגע השיגור ועוד).

לרוב ראשי קרב בלתי קונבנציונליים (ביולוגי, כימי או גרעיני) יופעלו בגובה מסוים ולא עם הפגיעה בקרקע, במטרה לגרום נזק מרבי.

בנוסף למרעום מכיל הראש הקרבי גם את הרכיב הייעודי – החלק הפעיל שאמור לבצע פעולה כלשהי; על פי רוב פעולה אלימה. הֶרכּב וסוג הרש"ק משתנה בהתאם לייעודו: נפיץ (רקטה ארטילרית), מצרר (רקטה נגד מערכי שריון), חלול HEAT (טיל נגד טנקים), רסס או תרמובארי (טיל נגד בני אדם).

ראש קרב קונבנציונלי נמדד על פי משקלו, בדרך כלל מאות ק"ג בטילים וק"ג בודדים עד עשרות ק"ג ברקטות. טילי הסקאד שנורו במלחמת המפרץ, לדוגמה, היו בעלי רש"ק של 600 ק"ג.

המונח רש"ק משמש לרקטות וטילים. המונח המקביל לכדורים ופגזים הוא "קליע" או "פגז".

ייצוב הקליע בעת מעופו באוויר נעשה על ידי סיבובו (בעזרת קנה מחורק – בעל סלילים) או על ידי הוספת סנפירים. לרוב, ראשי קרב שיחס האורך-רוחב שלהם גדול מ-5:2 ייוצבו על ידי סנפירים. יוצאים מכלל זה הם פגזי המטען החלול, שעקב מבנה הרש"ק חייבים להיות מיוצבים בעזרת סנפירים. עקב כך, תותחים מודרניים שנבנו עד שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו עם קנה מחורק. עם התפתחות פגזי החלול והחודרנים הקינטיים מיוצבי הסנפירים, הוספה להם טבעת מסתחררת, הגורמת לכך שהרש"ק לא יסתחרר. תותחי טנקים בעשור האחרון של שנות האלפיים יוצרו עם קנה חלק (שאינו מחורק) כיוון שהם יורים בעיקר תחמושת חלול וחץ.

מרעומי הקשה למיניהם פועלים לרוב על בסיס מנגנון של גביש פיאזואלקטרי: הלחץ המופעל על הגביש יוצר מתח חשמלי. מתח זה משמש להתחלתה של שרשרת הניפוץ.

ראשי קרב קונבנציונליים

• מטען חלול – הוא ראש קרב המכיל חומר נפץ ומתקן חרוטי היוצר סילון מתכת חמה ומותכת המסוגלת לחדור דרך שריון. נפוץ בתחמושת טנקים וטילים נגד טנקים.
• טַנְדֶם – הוא ראש קרב המכיל 2 מטענים חלולים, בזה אחר זה. המטען הראשון מטרתו היא חדירת המיגון הריאקטיבי והמטען השני חודר את מיגון הרכב הקרבי המשוריין (רק"ם) עצמו.
• חנ"מ – ראש קרב המכיל חומר נפץ מרסק מסוגים שונים בתצורות שונות, נמצא ברימונים, פצמ"רים, פגזים, רקטות וכדומה.
• פצצת תאורה – פגז/רימון תאורה אשר נורה לגובה לצורך תאורה, ישנם סוגים שונים שנורים החל מתותחים ועד מרגמות ומטולים קלים.
• חודרן קינטי – פגז חודר שריון נטול חומר נפץ אשר משמיד את מטרתו על ידי שחרור האנרגיה הקינטית שנצברה במעופו. פגז זה אינו מופעל על ידי מרעום אלא על ידי פגיעה במטרה.
• פלאשט – פגז נגד אדם. הפגז מכיל מאות עד אלפי חיצים קטנים אשר פוגעים בכל הנקרה בדרכם. הפעלת המרעום נקבעת על ידי מערכת בקרת האש.
• פגז רב-תכליתי – פגז רב-תכליתי המיועד לפגוע ברוב סוגי המטרות. בישראל פגז זה קיים בגרסת 120 מ"מ ונקרא כלנית ובגרסת 105 מ"מ הנקרא רקפת. פגזים אלו בעלי 6 דיסקיות נפץ, אשר ביכולתן להשמיד מטרות חי"ר, לחדור שריון קל–בינוני בעל מיגון ריאקטיבי, לפגוע בכלי טיס ועוד. הפגז נועד לחליף את פגזי הפלאשט ופגזי החנ"מ ולחסוך מקום.
• ראש קרב תרמובארי – נגד אדם.
• מצרר – ראש קרב המפזר מספר רב של פצצות קטנות (מכונות "פצצונות") על פני שטח נרחב. פצצות אלו מופעלות בעת מגע בהן.
• רסס – ראש קרב נגד אדם המכיל בנוסף לחומר נפץ גם מספר רב של חלקי מתכת קטנים שמיועדים לשמש כרסס ולפגוע ברקמות גוף האדם.
• מרובה ראשי נפץ (Multiple Re-entry Vehicle, MRV) משמש בטילים בין-יבשתיים. ראש קרב הכולל בתוכו מספר גופי חדירה, שכל אחד מהם נושא ראש קרב ובעל יכולת ניווט והנחיה באופן עצמאי.

ראשי קרב בלתי קונבנציונליים

ראש הקרב יכול לשאת גם נשק בלתי קונבנציונלי:

• נשק גרעיני – ראש נפץ המהווה למעשה פצצה גרעינית. ראש נפץ זה מקובל בטילים בין-יבשתיים גדולים.
• נשק גרעיני מזהם – ראש נפץ שאינו מביא לביקוע או להיתוך גרעיני, אלא מפזר חומר גרעיני רדיואקטיבי באמצעות הפיצוץ של חומר הנפץ. מטרתו היא זיהום גרעיני של אזור הפגיעה. ראש נפץ מסוג זה אינו מקובל שכן אין שליטה על הזיהום, אשר יכול לגרום לאזור שלם להיות בלתי נגיש לכל יצור חי לתקופות ארוכות.
• נשק כימי – חומר לחימה כימי הפוגע בעיקר ביצורים חיים ופחות ברכוש. קיימים קשיים בהרכבת ראש נפץ כימי על טיל כך שהחומר יישמר בזמן המעוף, ויתפזר באופן יעיל עם הפגיעה.
• נשק ביולוגי – חומר לחימה ביולוגי, הגורם למחלות באזור הפגיעה. בעייתי שכן אין שליטה על התפשטות המחלה לאחר הפגיעה.