קונסוננס ודיסוננס
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
במוזיקה, קוֹנְסוֹנַנְס ודִיסוֹנַנְס הם סיווגים של צלילים בו-זמניים או עוקבים. קונסוננס הוא הרמוניה שהצלילים שמרכיבים אותה משלימים זה את זה ומגבירים את התהודה זה של זה. דיסוננס הוא הרמוניה שבה הצלילים מתנגשים זה עם זה ויוצרים אינטראקציות אקוסטיות מורכבות יותר. הגדרה פשטנית יותר למונחים היא שהרמוניות ומרווחים קונסוננטיים הם נעימים לאוזן ואילו הרמוניות ומרווחים דיסוננטיים אינם נעימים לאוזן. ניתן גם לחשוב על הדיסוננס והקונסוננס במונחים של יציבות: הרמוניות דיסוננטיות נחשבות לעיתים כ"לא יציבות" וכשואפות "להיפתר" על ידי מרווחים קונסוננטיים (למשל, כאשר נשמע אקורד דיסוננטי נרגיש צורך לשמוע אחריו אקורד קונסוננטי שיפתור לנו את ההרגשה הלא נעימה שמעורר הדיסוננס), אם כי ישנה הכרה רחבה שהדבר תלוי גם בהיכרות ובמומחיות מוזיקלית.[1] עם כל זאת, אין לטעות ולחשוב כי דיסוננס הוא אינו דבר רצוי; יצירה שתכתב כולה באקורדים קונסוננטיים, למשל, אולי תשמע נעימה לאוזן אך היא תשעמם את המאזין שכן לא תהיה בה שום "אי יציבות" שדרושה פתרון (דומה הדבר ליצירה ספרותית ללא כל סיבוך עלילתי).
המלודיה של יצירה מסוימת, לרוב מאורגנת כדי לתקשר עם הרמוניות משתנות (מעברי אקורדים) שמלוות אותה, ושבנויות על קונסוננס ודיסוננס. המיומנות של כתיבת מלודיה תלויה באופן מוחלט ביכולת לבחור תווים בהתאם (או, במכוון, שלא בהתאם) להרמוניות שלהם, תוך כדי שמירה על צורה מלודית מוגדרת (או לא מוגדרת באופן מכוון).
המונחים יוצרים דיכוטומיה מבנית שבה הם מגדירים זה את זה בהדרה הדדית: קונסוננס הוא מה שאינו דיסוננטי, ודיסוננס הוא מה שאינו קונסוננטי. עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר מראה שההבחנה יוצרת הדרגה, מהקונסוננטי ביותר לדיסוננטי ביותר. בשיח סתמי, כפי שהדגיש המלחין והתאורטיקן הגרמני פאול הינדמית: "שני המושגים מעולם לא הוסברו במלואם, ובמשך אלף שנים ההגדרות השתנו". המונח סוננס (sonance) הוצע להקיף או להתייחס באופן לא מחייב למונחים קונסוננס ודיסוננס.[2]
קישורים חיצוניים
עריכה
- קונסוננס ודיסוננס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)