צבי אדום חזית

צבי אדום חזית (שם מדעי:Eudorcas rufifrons), הוא מין אנטילופת-צבי בינונית החי במרכז ומערב אפריקה לכל אורך הסאהל. הוא תואר לראשונה בשנת 1846 על ידי החוקר והביולוג אדוארד גריי, ויש לו כ-5 תת-מינים וודאיים. בעבר סווג בסוג צבי תחת השם המדעי "Gazella rufifrons", אך בטקסונומיות חדשות הועבר לסוג צבי אמיתי בשל שוני גנטי בינו לבין צבאים אחרים.

צבי אדום חזית
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות ערבה
סוג:	צבי אמיתי
מין:	צבי אדום חזית
שם מדעי
Eudorcas rufifrons ‏גריי, 1846
תחום תפוצה

מספר מינים נוספים המצויים בסוג זה, נחשבו בעבר כתת-מינים שלו: צבי תומסון וצבי מונגאלה; לגבי סיווגו של צבי הוגלין עדיין אין הסכמה מלאה, והוא נחשב לסירוגין כתת-מין של צבי אדום חזית או כמין נפרד. צבי אדום חזית מבולבל לעיתים קרובות עם מין נוסף באותו הסוג - צבי אדום (Eudorcas rufina) שחי בעבר באלג'יריה ונכחד מן העולם. עם זאת, הסיווג של הצבי האדום כמין נפרד מוטל בספק, וייתכן כי בכלל היה שייך למין זה. יש לו חפיפה עם שני מיני צבאים: צבי הנגב בשולי הסהרה, וצבי סומרינג בשולי הרמה האתיופית.

תיאור

צבי אדום חזית מתאפיין בזוג קרניים ספירליות דמויות נבל, והן גדולות וישרות יחסית בדומה לשאר המינים בסוג צבי אמיתי. הקרן צומחת לכיוון מעלה, מתעגלת מעט לאחור תוך כדי נטייה לצדדים, ומסתיימת בקצוות ישרות הנוטות מעט כלפי פנימה. בניגוד למיני צבאים רבים העיקולים בקרניים עדינים מאוד ונותנים לקרן מראה ישר למדי, והן נראות במבט מלפנים כ-"V" ובמבט מהצד כחצי "S" עדין. לקרני הנקבות אין מבנה קבוע, והן עלולות להיות ישרות לחלוטין כקרני הדוקרנים, או לצמוח לכיוונים מנוגדים. הקרניים ממוקמות במרכז המצח מעל העיניים ובמרחק ניכר מהן ומהאוזניים, ואצל הנקבות זה בולט יותר. הקרניים סמוכות אחת לשנייה בבסיס - עם רווח ברור ביניהם, ובקצוות המרחק הוא פי 3–5 מהמרחק בסיס; אצל קרני הנקבות המרחק תלוי בצורה של הקרן. העובי של הקרן שווה בחציה הראשון, ולאחר מכן הופך לדק בהדרגה עד שמסתיים בשפיץ חד ודקיק. הקרניים של הנקבות דקות לכל אורכם, ואין הבדלים בולטים בין הבסיס לשפיץ שבקצוות. על כשני שלישים מהקרן יש 11–16 טבעות\חצאי טבעות גדולות ובולטות, ובין אחת לשנייה יש רווח ברור; הקצוות חלקות לגמרי. קרני הנקבות חלקות לאין ערוך מהזכרים, ותחת הטבעות עלול להיות להם חריצים קטנים עגלגלים. צבע קרני הזכרים שחור או אפרפר עם קצוות שחורות, ולנקבות שחור כחלחל בהיר; הטבעות בהירות מעט. מלבד ההבדלים הנזכרים קרני הזכרים נוטות להיות גדולות וכבדות יותר וקרני הנקבות גליליות דקיקות. בשל הבדלים בולטים אלה, הקרניים משמשות לזיהוי מהיר ונוח בין זכר לנקבה של מין זה.

איור של צבאים אדומי-חזית משנת 1894.

הפרווה של צבי אדום חזית קצרה למדי ובעלת מראה חלק, והיא מורכבת משערות דקיקות וזיפיות. הפרווה מאפשרת לצבי להתמודד עם האקלים האפריקני. צבע הפרווה הכללי הוא חום אדמדם בהיר המשתרע על השוקיים, הגפיים והצוואר, ונוטה לצהבהב באזורים התחתונים. בצדדי הבטן ישנו כתם דהוי בצבע חום צהבהב-בז' או כתמתם-אפרסק. הרגליים מתחלקות בין חום אדמדם בהיר בצד החיצוני ללבן בוהק בצד הפנימי. לאורך הגב מהכתפיים עד לעכוז יש כתם גדול ובולט בצבע חום אדמדם כהה עד ערמוני, הגולש מעט גם לצדדים העליונים של הבטן ומזכיר במקצת אוכף. העכוז, המותניים, הגחון והחזה בצבע לבן קרמי. הפס השחור שנמשך בין השוקיים לגפיים ואופייני למיני הצבאים - דק מאוד אצל מין זה (4-2 ס"מ), ובכך ניתן לזהות בקלות את צבי אדום חזית מצבי תומסון או צבי מונגאלה, שמתאפיינים בפס שחור עבה. בין הפס השחור למותניים הבהירים מפרידה רצועה דקה של שיער אדמדם. הברכיים בצע אפרפר או חום כהה כתוצאה מההשתפשפות שלהם. הזנב של צבי אדום חזית חלק ושעיר וצבעו חום בעוקץ ושחור מבריק בשאר.

צבע ראשו של צבי אדום חזית בהתאם לגוף - חום אדמדם בהיר. סימוני הפנים האופייניים לצבאים מצויים גם אצל מין זה, אך הם אינם רבגוניים כל כך כצבי גראנט, או כצבי קיווייה. על פני המצח והחוטם יש כתם גדול בצבע חום אדמדם כהה - הבולט בעיקר במבט חזיתי, וזהו מקור שמו של צבי זה. סביב כל עין יש עיגול גדול ולבן הממשיך בפס עבה עד ללוע, ונראה מהצד בצורת "P". במקביל לפס הלבן מתחת לכל עין יוצא פס שחור דקיק או פס אדמדם עבה שנמשך אף הוא עד ללוע. סמוך לעיניים יש חריצים שחורים דקים שדרכם מגיע הנוזל מהעין לבלוטות הריח הצמודות שמחופות בשיער לבן. בלוטות הריח גדולות ובולטות בעיקר אצל הזכרים והן נראות כנפיחות גדולה. השפתיים בצבע לבן או אפרפר, והן מתחברות לעיתים קרובות עם הכתם הלבן שבסנטר ובחלק העליון שבגרון - מה שנראה כסינר. האוזניים הן אדמדמות-צהבהבות בצד החיצוני, ולבנות-שחרחרות בצד הפנימי.

גופו וצווארו של צבי אדום חזית ארוכים ודקים, ומבנה הגוף וצוואר הזכר עבה יותר משל הנקבה. הפנים קצרות ומעוגלות, והחרטום משולש. האוזניים צרות וארוכות כיתר הצבאים, והן עגולות בתחילתם ומשולשות בסופם. הרגליים ארוכות ודקיקות, ומסתיימות בפרסות קצרות וחדות בצבע שחרחר או אפרפר. הזנב ארוך יחסית למיני צבאים אחרים. העיניים גדולות, עגולות ושחורות, והנחיריים והפה דקים ומחורצים.
בדומה לצבי ספיקי, גם לצבי אדום חזית יש מאפיין ייחודי על האף; מאחורי הנחיריים - במרכז החוטם, עצמות האף בולטות כלפי החוצה בצורת מעוין, וכאשר הצבי נבהל העצמות גורמות לכיווץ הנחיריים כלפי קדימה ומטה ולהפקת קריאת אזעקה חזקה. מלבד הקרניים הזכרים והנקבות בעלי מידות גוף דומות למדי, והזכרים גדולים וכבדים במקצת.
מידות הגוף של צבי אדום חזית:
גובה הכתפיים: 70-65 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 110-90 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 40-22 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 40-15 ס"מ.
אורך הזנב: 30-20 ס"מ.
משקל: 30-25 ק"ג.

תת-מינים

לצבי אדום חזית יש מספר משתנה של תת-מינים, הנע בין 5 ל-6 כדלהלן:

• צבי אדום חזית סנגלי (E. r. rufifrons), תואר ב-1846.
• צבי אדום חזית נובי (E. r. laevipes), תואר ב-1847.
• צבי אדום חזית ניגרי (E. r. hasleri), תואר ב-1912.
• צבי אדום חזית צ'אדי (E. r. centralis), תואר ב-1914.
• צבי אדום חזית קאנורי (E. r. Kanuri), תואר ב-1914.
• צבי הוגלין (E. r. tilonura), תואר ב-1868. אין הסכמה מלאה לגביו האם הוא מין נפרד או תת-מין.

תפוצה ואקולוגיה

בתי גידול אופייניים לצבי אדום חזית בסאהל.

צבי אדום חזית נפוץ במרכז ומערב אפריקה. הטווח הרציף והגדול ביותר משתרע על צפון סנגל, דרום מאוריטניה, מרכז מאלי, צפון בורקינה פאסו, דרום ומרכז ניז'ר, צפון בנין, ניגריה וקמרון, מרכז צ'אד, צפון הרפובליקה המרכז-אפריקאית ודרום סודאן, ודרום ומרכז סודאן; שתי אוכלוסיות מבודדות מצויות מזרחה יותר: אחת מתפרשת על פני מזרח סודאן, צפון-מערב אתיופיה ודרום אריתריאה, ואחת קטנה יותר מצויה בצפון מזרח סודאן (מחוז אל-בחר אל-אחמר) סמוך לים סוף. ייתכן כי הוא נכחד בגאנה.

בית הגידול של צבי אדום חזית הוא בעיקר האזורים הצחיחים למחצה לאורך הקו של הסאהל, עם פסיפס של סוואנות, שיחים, יערות וחורשים דלילים, וכן באזורים הרריים כדוגמת הסוואנות של הרמה האתיופית עד גבהים של 1,400 מטר מעל פני הים. הגובה הרגיל שבו צבאים אלה נמצאים הוא בעיקר מישורים ושפלות בגובה 200–500 מטר. בתקופות מסוימות הצבאים נמצאים גם בשולי מדבר סהרה, אך נמנעים בדרך כלל מאזורים מדבריים ויערות סבוכים או טרופיים. הטמפרטורות בתחומי תפוצתם 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 100–500 מילימטר לשנה.

צבי אדום חזית פעיל בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב, בדומה ליונקים נוספים החיים באזורים חמים. בשעות החמות של היום הוא נח בצל של עצים או שיחים. התזונה שלו מבוססת בעיקר על עשבים, ובמידה פחותה גם שיחים, עלים וענפים. צבאים אדומי-חזית אינם מותאמים היטב לתנא יובש; מסיבה זאת בתקופת הגשמים הם עוברים לשוליים הדרומיים של מדבר סהרה שאז יש צמיחה של עשבים חדשים, אולם הם חייבים לנדוד דרומה בעונה היבשה כיון שהם תלויים במקורות מים. גם במקומות בהם יש שפע במזון צפיפות האוכלוסייה נמוכה יחסית, בסביבות 0.7-0.3 לכל קילומטר.

צבאים אלה פעילים בבדידות, בזוגות, או בקבוצות קטנות של עד 6 פרטים. מדי פעם יש תצפיות של עדרים קטנים עד 15 פרטים. כאמור למין זה יש עצמות אף בולטות, וכאשר הצבי נבהל או חש בסכנה הוא פולט דרכם "נחירה-חורקנית" המזהירה את שאר הצבאים באזור. טורפיו העיקריים הם הטורפים הגדולים של אפריקה, כדוגמת אריה, נמר ברדלס, צבוע וזאב טלוא.

הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה מסוימת. הזכרים המבוגרים מקימים לעצמם טריטוריות באזורים שבהם חולפים עדרי הנקבות; זכרים שנכנסים לשטח מסולקים ממנו בדרך כלל. ההריון נמשך 184–189 ימים, לאחריהם נולד עופר אחד במשקל 3–5 קילוגרם. בדומה לפרסתנים רבים, העופר שוהה בימים או בשבועות הראשונים לחייו חבוי בצמחייה, ואימו מבקרת ומניקה אותו מספר פעמים ביום. העופר נגמל לאחר 3 חודשים. גיל ההגעה לבגרות מבוסס על צביי תומסון, ומתחלק בין 9 חודשים לנקבה ועד 18 חודשים לזכר.

תוחלת החיים המרבית של צבי אדום חזית היא 14.5 שנים בשבי.

איומים ושימור

צבי אדום חזית מסווג על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU) החל מ-1988, מכיוון שהאוכלוסיות הגדולות צומצמו לשרידים הפזורים על פני רוב הטווח ההיסטורי שלו, והוא חווה ירידה גדולה המוערכת בלמעלה מ-30% על פני תקופה של 15–18 שנים (2006-1988). מקורה של הירידה בציד לא חוקי, תחרות עם בעלי חיים מקומיים כדוגמת גמלים ועיזים על מקורות מזון, ואובדן בית גידול למטרות חקלאות או התיישבות אנושית. אף על פי שישנן אוכלוסיות מסוימות באזורים מוגנים שמספריהם גדלים, רובה המכריע של האוכלוסייה העולמית נמצאת מחוץ לאזורים מוגנים שם הם נתונים לאיומים הנזכרים. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ההפצה והמספרים של צבאים אדומי-חזית תחווה כנראה ירידה נוספת עד שמעמדו יגיע לקטגוריה של סכנת הכחדה (EN) או סכנת הכחדה חמורה (CR). עם זאת, כל עוד האזורים המוגנים יחזיקו בלפחות מ-10% מהאוכלוסייה עם מגמות מקומיות יציבות או בעלייה, מצבו של צבי זה יהיה סביר.

נכון להיום כ-15% מכלל האוכלוסייה של צבאים אדומי-חזית מצויה באזורים מוגנים. אזורים מוגנים בולטים הם הפארק הלאומי W (ניז'ר, בורקינה פאסו ובנין), "הפארק הלאומי וואזה" (קמרון), ו"הפארק הלאומי זאקואומה" (צ'אד). תת-המין (או המין) "צבי הוגלין" מוגן ב"פארק הלאומי דינדאר" (סודאן), אך לדברי הסוקרים הפארק אינו נותן הגנה יעילה כל כך, ונוודים מנצלים בעונה היבשה את הפארק למקום מרעה לגמלים ועיזים אשר הורסים את העצים המספקים צל לצבאים. אף על פי שאין תוכניות רבייה רשמיות, יש מספר משמעותי של צבאים אדומי חזית בשבי.

אומדן האוכלוסייה העולמי לצבי אדום חזית נאמד בשנת 1999 בכ-25,000 פרטים מתוכם 4,000-3,000 פרטים של "צבי הוגלין". המעוזים העיקריים של צבאים אדומי-חזית הם בניז'ר (4,000) ומאלי (3,000).

קישורים חיצוניים

• צבי אדום חזית, באתר ITIS (באנגלית)
• צבי אדום חזית, באתר NCBI (באנגלית)
• צבי אדום חזית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צבי אדום חזית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• צבי אדום חזית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צבי אדום חזית, באתר GBIF (באנגלית)