פרופסור מוריארטי

פרופסור מוריארטי
**Professor Moriarty**
הופעה ראשונה	הבעיה הסופית (אנ')
יוצרים	ארתור קונאן דויל
גילום הדמות	אנדרו סקוט, ארנסט טורנס, ג'ורג' זוקו, אנטוני היגינס, Norman McKinnel, לין הרדינג, גוסטב פון סייפרטיטז, Viktor Yevgrafov, Booth Conway, אלכסיי גורבונוב, ליאו מק'קרן, ג'ון יוסטון, וינסנט ד'אונופריו, רייף פיינס, ג'ארד האריס, פול פרימן, אריק פורטר, לורנס אוליבייה, ריצ'רד רוקסבורו, הנרי דניאל, ליונל אטוויל, Dónal Finn, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מידע
מקצוע	פושע, מרצה באוניברסיטה, מתמטיקאי
אזרחות	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
תאריך פטירה	1891
מקום פטירה	מפלי רייכנבאך
דמויות קשורות
אויבים	שרלוק הולמס, בילי, דוקטור ווטסון, מייקרופט הולמס

פרופסור ג'יימס מוריארטי (באנגלית: Professor James Moriarty) הוא דמות בדיונית ספרותית משנית בסדרת סיפורי הבלשות שרלוק הולמס מאת ארתור קונאן דויל. פרופסור מוריארטי הוא האויב הגדול והמפורסם ביותר של שרלוק הולמס.

השראה

העבריין שדמותו שימשה השראה לפרופסור מוריארטי של הולמס, היה אדם וורת' (אנ'). וורת', בן למשפחה יהודית שהגרה מממלכת פרוסיה לארצות הברית, פעל במחצית השנייה של המאה ה-19 ונודע בכינויו "נפוליאון הפשע" — כינוי שמאוחר יותר שימש את ארתור קונן דויל לתיאור מוריארטי. וורת' היה ידוע בארגון פשעים מתוחכמים ובמיוחד בגניבות מתוחכמות ומעשי הונאה חוצי-גבולות. כמו מוריארטי, גם הוא נחשב לדמות כריזמטית ובעלת מוח מבריק, והצליח לחמוק מהחוק למשך תקופה ארוכה.

יצירת הדמות

בין השנים 1891–1893, פרסם דויל עשרים וארבעה סיפורים קצרים בעיתון הסטרנד, המתארים תעלומות שונות שפתר שרלוק הולמס. הולמס נהפך במהרה לדמות אהובה ואהודה, אך כתיבת סיפורי הולמס הסיחה את דעתו של דויל מנושאים אחרים שהתעניין בהם. הוא עצמו קיווה להיהפך למפורסם מכתיבת רומנים היסטוריים, ולא מספרי בלשות. על כן, הוא החליט להרוג את הולמס באחד מסיפוריו, וכך יוכל להתפנות לדברים אחרים. לשם כך, בסיפור "הבעיה הסופית", יצר דויל את דמותו של מוריארטי, הפושע היחיד שתואר כשווה להולמס, ועל כן האויב הגדול ביותר שלו. בסוף הסיפור שתי הדמויות נלחמות זו בזו והולמס ומוריארטי גורמים זה למותו של זה. המטרה הייתה שהמוות ההרואי של הולמס יספק את קוראיו של דויל.

הופעה ראשונה

כפי שנאמר לעיל, מוריארטי הופיע לראשונה בסיפור "הבעיה הסופית". בסיפור זה, הולמס הסביר שמוריארטי הוא ראש ארגון פשע גדול, הקשור באופן כלשהו כמעט לכל פשע המתרחש באנגליה, ובתמורה לכסף או טובות אחרות, הארגון דואג לטובת הפושע או הפושעים, ומנקה אותם מכל פשע. בנוסף, הולמס סיפר שבמפגש שלו עם מוריארטי^[1] הוא ראה שלפרופסור יש יכולות היקש ומחשבה מעולים^[2], מה שהופך אותו ליריב הראשון של הבלש שבאמת משתווה לו. למרות איומיו של מוריארטי, סירב הולמס לנטוש את החקירה כנגדו^[3]. אנשיו של מוריארטי ניסו להרוג את הולמס מספר פעמים מפני שהוא מצא די ראיות לחשיפת הארגון של מוריארטי. לאחר שהולמס הביא את כל הראיות לידי המשטרה, הוא נסע עם שותפו, דוקטור ווטסון, אל מפלי הרייכנבאך, אך מוריארטי עקב אחרי הולמס עד לשם והתעמת איתו. הולמס הלך לעבר המפלים, שם נאבק עם מוריארטי, עד שנפל יחד איתו במורד המפלים ושניהם מתו^[4].

הופעות נוספות בסיפוריו של הולמס

בעקבות הלחץ שנוצר על דויל להחיות את הולמס, ובעקבות הפיתוי הכספי שנלווה עם החייאת סיפוריו, דויל החזיר את הבלש לחיים בסיפור "הרפתקת הבית הריק", ב-1901. בסיפור זה מתגלה לווטסון שהוא טעה בהערכתו, משום שהולמס הצליח (על ידי שימוש באמנות הלחימה בריטסו) להפיל את מוריארטי לתוך אשד רייכנבך שבקרבת העיירה מיירינגן, והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים^[5]. למרות מותו של מוריארטי, המשיך דויל להשתמש בדמותו בעקיפין. ב"פרשת הבית הריק" מסופר שכמה מבכירי ארגון הפשע של מוריארטי המשיכו לפעול, כמו גם סגנו של מוריארטי, שניסה להתנקש בחיי הולמס. לאחר מכן, מוזכר מוריארטי שוב ושוב בידי הולמס, בין אם כתלונה על כך שאין יותר נבלים כמוהו, או כהשוואה בינו לבין פושע אחר^[6]. ב-1915, השתתף מוריארטי בתפקיד פעיל יותר בספרו של דויל "עמק הפחד", שעלילתו מתרחשת לפני הסיפור "הבעיה הסופית". מוריארטי מוזכר בתחילת הסיפור, כשהולמס מכריז שהוא קיבל מידע מודיעיני על הארגון ואחד מפשעיו, ומוכיח למפקח סקוטלנד יארד מקדונלד שהפרופסור הוא פושע, לפי זה שברשותו של מוריארטי ציור שעולה הרבה מעבר למשכורת ממוצעת של פרופסור. בסוף הסיפור, מוזכר רצח אחת מהדמויות המרכזיות בספר, והולמס אומר שמדובר בעבודה של מוריארטי.

במדיות אחרות

בתור אויבו המושבע של הולמס, כמעט בכל העיבודים של סיפורי הולמס מופיע גם פרופסור מוריארטי, כמו בסרט מ-2009 "שרלוק הולמס" ובהמשכו, "שרלוק הולמס: משחק הצללים", בסדרה "אלמנטרי", וכן במיני-סדרה של ה-BBC משנת 2010, "שרלוק". עם הזמן, החל מוריארטי להיחשב כשם של פושע רב עצמה ומסוכן, ועל כן דמותו של מוריארטי מופיעה, מוזכרת או נרמזת בסיפורים שאינם קשורים להולמס, כמו בסרט הקולנוע "ג'נטלמנים מובחרים", בו הוא הופיע בתור הנבל העיקרי נגדו הג'נטלמנים נלחמים. דמותו מופיעה גם בשני פרקים של סדרת המדע הבדיוני, "מסע בין כוכבים: הדור הבא", ותופיע גם בעונתה השלישית של "מסע בין כוכבים: פיקארד".

בשנת 2020 יצאה לאור סדרת האנימה מסוגת מאנגה מסתורין "מוריארטי הפטריוט"(אנ') בה הדמות הראשית היא מוריארטי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרופסור מוריארטי בוויקישיתוף

פרופסור מוריארטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 452, "האמת היא, שבעת כניסתו חשתי מיד בסכנה האישית הגדולה האורבת לי. דרך ההצלה היחידה שהייתה פתוחה לפניו הייתה השתקתי. כהרף עין חטפתי את האקדח מן המגירה ותחבתי אותו לתוך כיסי. הבגד הסתיר אותו מן העין".
^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "אני מכיר כל מהלך במשחקך. אינך יכול לעשות דבר לפני יום שני. היה זה דו - קרב בינך לביני, מר הולמס. אתה מקווה להיא אותי לספסל הנאשמים. אני מבטיח לך כי לעולם לא אעמוד בתא הנאשמים. אתה מקווה להביס אותי. אני מבטיח לך כי לעולם לא תצליח להביס אותי. אם תהיה מספיק פיקח להביא עלי חורבן, היה בטוח כי גם אני אעשה זאת לך".
^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "'חלקת לי מחמאות אחדות מר מוריארטי,' אמרתי. 'הרשה לי לחלוק גם לך מחמאה ולומר כי לו הייתי בטוח באפשרות הראשונה, הייתי מקבל בשמחה גם את האפשרות השנייה, למען טובת הציבור".
^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "בדיקה של מומחים אינה מותירה מקום לספק בכך שמאבק אישי בין שני הגברים הסתיים - כפי שניתן היה לשער במצב כזה - בצניחתם מטה, לפותים זה בזרועותיו של זה. כל המאמצים למצוא את גופותיהם עלו בתוהו, ושם, עמוק בתוך היורה מטילת המורא של מים גועשים וקצף תוסס, ישכבו לעד הפושע ואלוף החוק הגדולים בדורם".
^ ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע בריטסו - שיטת ההיאבקות היפנית - שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק - הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".
^ ארתור קונאן דויל, "פרשת נזר התרשיש'", "פרשת שחקן הרוגבי הנעדר", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 212, "'דוקטור לסלי ארמסטרונג הוא, ללא ספק, אדם נמרץ ובעל אופי", אמר. לא ראיתי אדם שיתאים יותר - לו הפנה את כשרונותיו לכיוון הזה - למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מוריארטי הנודע". יש להעיר, כפי שהעירו עורכי הגרסה העברית, כי לאור המשך הסיפור נראה שגם הולמס וגם הד"ר ארמסטרונג שפטו זה את זה בחומרה יתירה ובפזיזות ולא נראה כי הד"ר ארמסטרונג היה אכן בעל אופי נפשע.

[1] ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 452, "האמת היא, שבעת כניסתו חשתי מיד בסכנה האישית הגדולה האורבת לי. דרך ההצלה היחידה שהייתה פתוחה לפניו הייתה השתקתי. כהרף עין חטפתי את האקדח מן המגירה ותחבתי אותו לתוך כיסי. הבגד הסתיר אותו מן העין".

[2] ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "אני מכיר כל מהלך במשחקך. אינך יכול לעשות דבר לפני יום שני. היה זה דו - קרב בינך לביני, מר הולמס. אתה מקווה להיא אותי לספסל הנאשמים. אני מבטיח לך כי לעולם לא אעמוד בתא הנאשמים. אתה מקווה להביס אותי. אני מבטיח לך כי לעולם לא תצליח להביס אותי. אם תהיה מספיק פיקח להביא עלי חורבן, היה בטוח כי גם אני אעשה זאת לך".

[3] ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "'חלקת לי מחמאות אחדות מר מוריארטי,' אמרתי. 'הרשה לי לחלוק גם לך מחמאה ולומר כי לו הייתי בטוח באפשרות הראשונה, הייתי מקבל בשמחה גם את האפשרות השנייה, למען טובת הציבור".

[4] ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "בדיקה של מומחים אינה מותירה מקום לספק בכך שמאבק אישי בין שני הגברים הסתיים - כפי שניתן היה לשער במצב כזה - בצניחתם מטה, לפותים זה בזרועותיו של זה. כל המאמצים למצוא את גופותיהם עלו בתוהו, ושם, עמוק בתוך היורה מטילת המורא של מים גועשים וקצף תוסס, ישכבו לעד הפושע ואלוף החוק הגדולים בדורם".

[5] ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע בריטסו - שיטת ההיאבקות היפנית - שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק - הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".

[6] ארתור קונאן דויל, "פרשת נזר התרשיש'", "פרשת שחקן הרוגבי הנעדר", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 212, "'דוקטור לסלי ארמסטרונג הוא, ללא ספק, אדם נמרץ ובעל אופי", אמר. לא ראיתי אדם שיתאים יותר - לו הפנה את כשרונותיו לכיוון הזה - למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מוריארטי הנודע". יש להעיר, כפי שהעירו עורכי הגרסה העברית, כי לאור המשך הסיפור נראה שגם הולמס וגם הד"ר ארמסטרונג שפטו זה את זה בחומרה יתירה ובפזיזות ולא נראה כי הד"ר ארמסטרונג היה אכן בעל אופי נפשע.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]