פוסום ננסי זנבתן

פוסום ננסי זנבתן (שם מדעי: Cercartetus caudatus; ידוע גם כפוסום ננסי ניו-גינאי או בכינוי סומסום) הוא מין כיסאי קטן בסוג פוסום ננסי המצוי בצפון יבשת אוסטרליה ובעיקר באי גינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1877 על ידי הזואולוג הצרפתי אנסלם גאייטאן דמארה , ואחד הגדולים בסוגו. פוסום זה חי ביערות גשם ונבדל מקרוביו בזנבו הארוך, בסימוני פניו הבולטים ובתזונתו מבוססת בעיקר על חרקים.

פוסום ננסי זנבתן
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומים ננסיים
סוג:	פוסום ננסי
מין:	פוסום ננסי זנבתן
שם מדעי
Cercartetus caudatus ‏מילנה-אדואר, 1877
תחום תפוצה

הפוסום הזנבתן מפוצל לשני תת-מינים, העשויים לייצג שני מינים:

• C.c. macrura - מצוי באוסטרליה.
• C.c. caudatus - מצוי בגינאה החדשה.

תיאור

הפוסום הננסי הזנבתן הוא כיסאי אוסטרלי זעיר, שנודע בדמיון יוצא מן הכלל לאופוסום העכברי מאמריקה הדרומית. מבנה גופו עגלגל ואלגנטי, ראשו שטוח, וחוטמו המחודד ארוך משמעותית מהפוסומים האחרים בסוגו. העיניים שלו גדולות ובולטות, והאוזניים העכבריות שלו קצרות יחסית לקרוביו. הלוע קצר, הלשון ארוכה, והאף קטנטן; סביב האף יש שפם ארוך. בכפות הידיים והרגליים יש רפידות מחוספסות לצד כריות דביקות רחבות בקצה האצבעות, והטפרים זעירים ונעדרים בבהונות. סימן ההיכר של המין שהעניק לו את שמו, הוא זנבו הדקיק והסלילי שארוך יותר מאורך גופו. לנקבה כיס מפותח שנפתח כלפי קדימה ובו 4–6 פטמות. אורך ראשו וגופו של הפוסום הזנבתן: 10 סנטימטרים, אורך זנבו: 15-12 סנטימטרים, ומשקלו 25–40 גרם.

לפוסום הננסי הזנבתן פרווה עדינה ורכה עם שיער זיפי. צבעה הכללי נע בין חום-קקאו לקרמל, בז' או חום-אפרורי, והיא עשויה להיות גם בגוון אפור-קוורץ או כתמתם. הצד התחתון שכולל את הבטן, המפשעה, הגרון והחזה, מנוגד לחלוטין לשאר הגוף וצבעו נע בין לבן בוהק לצהבהב-קרמי. על הזרועות והירכיים של הפוסום, יש לעיתים רצועות כהות בצבע חום-אגוז. ראשו של הפוסום בצבע חום-קרמל או כתמתם, וסנטרו ולחייו לבנבנים.

סימוני הפנים של הפוסום הזנבתן הם הבולטים ביותר מבין הפוסומים הננסיים, עד כדי דמיון מסוים לפוסום מנוצה-זנב; סביב העיניים יש לו כתמים שחורים גדולים במיוחד בצורת יהלום, ולעיתים יש לו גם משולש לבן בוהק על לאורך החרטום שמבליט עוד יותר את הכתמים הכהים סביב העיניים. המקומות החשופים אצל הפוסום דוגמת החוטם, האוזניים וכפות היד והרגל - בצבע ורוד, והאף אדמוני יותר. להוציא את הבסיס, שיער הזנב דליל למדי, וצבעו נע בין אפור לבורדו.

תפוצה

הפוסום הננסי הזנבתן מצוי בצפון אוסטרליה וברחבי גינאה החדשה. באוסטרליה התפוצה שלו מוגבלת לאורך החוף המזרחי של חצי האי כף יורק בקווינסלנד - בין קוקטאון לטאונסוויל; בגינאה החדשה, הוא מצוי הן בפפואה והן באינדונזיה לאורך רכסי ההרים החוצים את האי ממזרח למערב: רכס אואן סטנלי, רכס ביסמרק ורכס מאוקי; יש גם אוכלוסיות מבודדות בחצי האי הואון ובחצי האי ראש-ציפור (ווגלקופ). משלחת חוקרי טבע שביקרה בהר פוג'ה המבודד בשנת 2007, גילתה אוכלוסייה לא ידועה שלו שעשויה לייצג מין חדש.

הפוסום הזנבתן שוכן בעיקר ביער גשם ממוזג או טרופי, אך גם בטונדרה אלפינית בפסגות ההרים. באוסטרליה הוא נמצא בשפלות עד מדרונות הררים ברום 1,800 מטר, בעוד שבגינאה החדשה הוא נמצא בעיקר ברכסים הררים עד רום 3,450 מטר. בית הגידול לח ורטוב עם כמות משקעים גבוהה במיוחד, ומתאפיינים בנוכחות גבוהה של שרכים, טחב וחזזיות ובאדמה לחה ובוצית. בסביבה התת-אלפינית בפסגות ההרים, בית הגידול מתאפיין בשיחים ועצים נמוכים ובכרי דשא.

אקולוגיה

נוף אופייני לבית גידולו של הפוסום הזנבתן.

בהתחשב בבית הגידול הבלתי נגיש, המידע אודות האקולוגיה של הפוסום מועט יחסית. הוא פעיל בשעות הלילה, ומבלה את מרבית זמנו על העצים. הוא נע מענף לענף בזריזות באמצעות זנבו וכפותיו הדביקות, וחרף גודלו הקטן, הוא מסוגל לקפוץ אופקית למרחק של יותר ממטר. הפוסום בונה לעצמו קן כדורי מעלים ושרכים בחלל עץ או תחת שיח, והוא ישן בתוכו בשעות היום לבדו או בחברת 4–5 פוסומים אחרים. נקבה עם גורים חולקת את הקן עם צאצאיה תקופה קצרה לפני שהם יוצאים לעצמאות, ובתקופה זו היא אינה מאפשרת לפוסומים בוגרים לשהות בו.

כשטמפרטורת הסביבה מתקררת ויורדת ל-9 מעלות צלזיוס ומטה, הפוסום הזנבתן נכנס למצב של תרדמת זמנית (טורפור), במהלכה הוא נראה חסר חיים. התרדמת מאפשרת לו לשרוד תקופות של מחסור במזון מבלי להוציא אנרגיה. זנבו של הפוסום משמש כמאגר שומן, והוא מתרחב בהדרגה לפני בוא העונה הקרה.

הפוסום תר אחר מזון בגפו, אך מדי פעם ניתן לראות גם קבוצה של 4 פוסומים. הפוסום הזנבתן נבדל מהפוסומים הננסיים האחרים בתזונתו; בעוד ששאר המינים מתבססים בעיקר על צוף ואבקה כמזון עיקרי, מין זה מתבסס בעיקר על חרקים כמקור מזון, וצוף ואבקה משמשים כמזון משלים. מערכת השיניים שלו מפותחת יותר מהאחרים, והחותכות הקדמיות שלו מותאמות גם לכסיסת קליפות עצים בדומה לפוסום הסנאי. מאפיין זה מאפשר לפוסום להגיע לחרקים הקבורים בתוך הקליפה הקשה, והוא מאתר אותם באמצעות חוש השמיעה המצוין שלו. הטורפים של הפוסום הזנבתן רבים ומגוונים, וכדי להתחמק מטריפה הוא מסתתר בעלווה הצפופה וסורק תדיר את סביבתו באמצעות חושיו החדים.

הפוסום הזנבתן מתרבה פעמיים בשנה, ושיאי המלטות מתרחשים בינואר-פברואר ובין אוגוסט לנובמבר. בכל המלטה, גודל השגר של הפוסומית נע בין 1 ל-4 גורים. ההיריון נמשך כנראה 30 יום, והגורים עוזבים את הכיס בגיל 45 ימים, כשמשקלם 5–7 גרם. הגורים מתלווים לאם ולנים בקן שלה במשך חודש נוסף, ולאחר מכן הופכים לעצמאיים. הם מגיעים לבגרות בגיל שנה.

מצב

הפוסום הננסי הזנבתן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה, נוכחותו באזורים מוגנים, והעדר איומים משמעותיים. באוסטרליה יש צורך בפיקוח על האוכלוסיות עקב טווח התפוצה המצומצם וטריפה על ידי חתולים. נדרשים מחקרים גנטיים ומורפולגיים על מנת לקבוע האם האוכלוסיות האוסטרליות והניו-גינאיות מייצגות מינים נפרדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פוסום ננסי זנבתן בוויקישיתוף

• פוסום ננסי זנבתן, באתר ITIS (באנגלית)
• פוסום ננסי זנבתן, באתר NCBI (באנגלית)
• פוסום ננסי זנבתן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• פוסום ננסי זנבתן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• פוסום ננסי זנבתן, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ תמונות של פוסום ננסי זנבתן בפליקר.