עתודה היא יחידה צבאית או משאב צבאי שמטרתם הארכת הקרב או חידושו וכן היערכות לבלתי צפוי. העתודה מאפשרת למפקד חופש פעולה וגמישות בניהול המשך הקרב בשל נגישותה המיידית אל גזרות שונות בהן מתקיים הקרב. העתודה קיימת ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית.

העתודה משמשת הן בקרבות הגנה והן בקרבות התקפה. מחד, כוח העתודה יכול להצטרף אל כוח שמצוי בעמדת נחיתות בקרב, זקוק לתגבור או שזקוק לחילוץ. מאידך, כוח העתודה יכול לשמש לניצול הצלחה בגזרה שבה הצד שכנגד הוכרע או עומד על סף הכרעה (למשל כאשר נפרצים בו קווי ההגנה של היריב), או לשמש להרחבת חזית הלחימה לגזרה חדשה, אם ליריב לא נותרו כוחות עתודה משלו להגן עליה.

הקצאת חיילים לעתודה מקובלת מאז העת העתיקה, בקרב צבאות רבים. בצבא הרומי נעשה שימוש קבוע בעתודה - חלקים מהלגיון היו נשארים מחוץ למעגל הלוחמה והשתמשו בו ברגע הקריטי של הקרב כדי להנחית מכה מוחצת. לא כל העמים נהגו כך כי הקצאת חיילים לעתודה מקצרת את קו החזית ולכן מגדילה את סיכון האיגוף. בימי הביניים באירופה פעמים רבות לא הפרישו כוחות לעתודה, אך בעת החדשה המוקדמת הפך הדבר לשגרה. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות פעמים רבות הייתה העתודה המפתח לניצחון בקרב. עתודה המשיכה לשמור על חשיבותה הטקטית במלחמות המאה ה-20.

יעילות העתודה נובעת מהעובדה שיתר החיילים המעורבים בלוחמה המיידית אינם זמינים להתקפה נוספת או להגשת סיוע. הם עסוקים בטיפול באויב המיידי שנמצא מולם. ייתכן אומנם שהם יצליחו לשבור את שורות האויב בלי עזרת העתודה, אך הפעלת מספר גדול של חיילים בנקודה קריטית בקרב יכולה לסייע להבקעת הקו.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.