סביון (סוג)
סביון (שם מדעי: Senecio) הוא סוג קוסמופוליטי המקיף צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים (בישראל וסביבתה) או בני שיח לעיתים רחוקות שיחים, מטפסים ועצים קטנים ובה 1,463 מינים ממשפחת המורכבים[1]. בעבר שויכו אל הסוג כ-3000 מינים, ובכך היה הגדול במשפחתו, אך כיום, בעקבות מחקרים מולקולריים הסוג פוצל לסוגים נבדלים בשנת 1976, דוגמת Kleinia, Packera ו-Dendrosenecio. פרח הסביון - הפרח הנראה לעין - אינו פרח, אלא תפרח, כלומר מקבץ של פרחים רבים שיושבים על מצעית משותפת. תפרחת זו קרויה קרקפת.
 סביון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | סביון |
| שם מדעי | |
 Senecioליניאוס, 1753 | |
בישראל ובסביבתה 8 מינים, שלושה מינים נפוצים מאוד שהם בעצם שניים: סביון אביבי באזורים הגשומים בצפון ישראל ובמרכזה, סביון הערבות במדבריות דרום ישראל, וסביון יפו שהוא תת-מין של סביון הערבות לאורך מישור החוף. לשני המינים הללו מאפיינים המסייעים להם בהתפשטותם: צמיחה מהירה, יכולת האבקה עצמית, הקצאה אנרגטית רבה לרבייה, פרסומת אטרקטיבית (קרקפות גדולות) פיתיון כפול למשיכת מאביקים - גם אבקה וגם צוף, והפצה ברוח.
מאפיינים
עריכהלהבנת המורפולוגיה של הסביון מובאים כאן מונחים הנכונים לכל משפחת המורכבים. פרח הסביון - הנראה לעין - אינו פרח, וכמו כל בני משפחת המורכבים, הוא אינו אלא תפרחת - מקבץ של פרחים רבים שיושבים (ללא עוקץ) על מצעית משותפת. מקבץ זה קרוי קרקפת. הקרקפת מרובת הפרחים עטופה בבסיסה בדור אחד או יותר בקשקשים או חפים היוצרים יחד מעטפת. שתי צורות לפרחים: צורה צינורית כלומר הכותרת מאוחה לצינור בעל 4 או 5 שיניים (לעיתים רחוקות 2 או 3 שיניים) וצורה לשונית, כלומר הכותרת מעין רצועה (לשון). יש קרקפות שכל פרחיהן צינוריים או לשוניים, ויש כאלה שבהם הפרחים המרכזיים צינוריים וההיקפיים לשוניים. בכל הפרחים השחלה תחתית, האבקנים 5, הזירים מפורדים, המאבקים מאוחים לצינור, עמוד השחלה מסתיים בשתי צלקות. גביע הפרח חסר או על פי רוב מצויים במקומו בראש השחלה שערות, זיפים, או מוצים, או בצורת נזר או אוזנית. הפרי הוא זירעון שעיר או חלק על פי רוב בעל תוספת למשל שערות מנוצות או פשוטות, כתר ועוד. הצלקת בקליפת הזרע במקום שהיה החיבור של הזרע למצעית מכונה טבורית (hilum).
כל האמור לעיל בא להבהיר מספר מונחים ומעתה והלאה מצוינים המאפיינים הייחודים לסוג סביון.
מיני הסביון אינם קוצניים, אינם צמיריים והלוואים חסרים.
העלים מסורגים, פשוטים או מחולקים-מנוצים או גזורים-מנוצים או מאונים (סביון מזוות).
הקרקפות (התפרחות) מפורדות (על צירים נפרדים) וערוכות במכבדים.
המעטפת דמוית ספל. חפי המעטפת הפנימיים ערוכים בדור אחד, ומלווים בבסיסם בחפים קטנים יותר שמהווים כעין גביעון חיצוני[2][3]. חפי המעטפת הפנימיים זקופים, שווים באורכם ומסתיימים כרגיל בשערות לבנות קצרות ועדינות. המעטפת נוטה לאחור אחרי פיזור הזירעונים.
המצעית עליה יושבים הפרחים שטוחה על פי רוב (וללא גומות גומות) וחשופה (ולא מכוסה קשקשים (מוצים) או שערות).
שני טיפוסים בסדור הפרחים בקרקפת במיני הסביון: האחד, פרחי ההיקף לשוניים ונקביים ופרחי המרכז צינוריים ודו-מיניים באופן ברור (למשל סביון אביבי, סביון הערבות וסביון יפו). השני, פרחי הקרקפת כולם צינוריים ודו-מיניים ואין פרחים לשוניים, אבל אם יש הרי הם דלילים ואינם בולטים מתוך הקרקפת (למשל, סביון צהוב, סביון פשוט וסביון מצרי).
פרחי ההיקף הלשוניים פוריים וערוכים בדור אחד ומספרם על פי רוב 5, 8, 13 21 בהתאם למינים ותנאי הסביבה. הפרחים הלשוניים נגללים לאחור בשעות הלילה ובימי גשם.
מבנה הפרח: הגביע חסר או על פי רוב מצויים במקומו בראש השחלה שערות, זיפים, או מוצים, או בצורת נזר או אוזנית. הכותרת מאוחת עלים בעלת 5, לעיתים רחוקות 4 אונות או שיניים.
האבקנים שמספרם 5, ניצבים במסורג עם אונות הכותרת. המאבקים מאוחים זה לזה ומהווים צינור מסביב לעמוד השחלה[4].
השחלה תחתית, בעלת שני עלי שחלה, בעלת מגורה אחת וביצית אחת. עמוד השחלה מחולק בראשו לשתי צלקות ארוכות[2][3].
הפרי הוא זירעון, שעטור על פי רוב בציצת, שכולה עשויה אך ורק בשערות והן לבנות עדינות ומרובות, וערוכות בשני דורים או יותר ונשירות על פי רוב. הזירעונים מחוסרי מקור, שווים זה לזה, גליליים ובעלי 5 עד 10 צלעות וחריצים[2]. הזרע חסר אנדוספרם.
מיני הבר בישראל וסביבתה
עריכה
בישראל וסביבתה גדלים בר 7 מינים של סביון, אחד גדל בחרמון (סביון ההרים), שניים בסיני (סביון הוגאר וסביון מצרי).ארבעת המינים האחרים הם חד-שנתיים שניים מהם נפוצים מאוד: סביון אביבי בצפון ישראל ומרכזה וסביון הערבות במדבריות דרום ישראל, וסביון יפו שהוא תת-מין של סביון הערבות משתרע לאורך מישור החוף. שני האחרים: סביון פשוט וסביון צהוב.
סביון אביבי
עריכה
סביון אביבי (Senecio vernalis Waldst. & Kit) - צמח עשבוני חד-שנתי שגובהו 50 עד 10 ס”מ שגדל בקרקעות מעובדות, בשדות בור, במקומות נטושים ובצד דרכים בצפון ישראל ובמרכזה, מהנפוצים שבסביוני ארץ ישראל. הגבעול שעיר, בייחוד בצעירותו. העלים מנוצים-מחולקים לאונות רחבות וקצרות שמשוננות שינון חד על פי רוב. שפת העלים אינה כפופה לאחור או כפופה במקצת. העלים אינם בשרניים כרגיל אבל העלים בשרניים במידה קטנה בפרטים הגדלים בחוף הים בחגורת הרסס. החפים החיצוניים שבבסיס המעטפת קהים ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. פרחי ההיקף לשוניים ונקביים ופרחי המרכז צינוריים ודו-מיניים באופן ברור. ברוב הקרקפות היפות והסימטריות יש 13 פרחים לשוניים ואילו בקרקפות קטנות או א-סימטריות יש בדרך כלל רק 8[5]. הפרחים הלשוניים נפתחים ראשונים. במין זה לא תיתכן האבקה עצמית כי קימת אי-סבילות עצמית. הפריחה מסוף אוקטובר ועד אמצע מאי.
סביון ההרים
עריכה
סביון ההרים (.Senecio doriiformis DC, כונה בעבר סביון החרמון) - צמח עשבוני רב-שנתי בן חלוף, נדיר מאוד, זקוף, גבעוליו מרובים וללא גזע מרכזי, גובהו 40 עד 60 ס"מ, שעליו גדולים וקירחים ותפרחותיו הצהובות גדולות. הוא גדל כגוש צפוף וגבוה, לרגלי סלעים ובשולי קרקע הדולינות. תפוצתו העולמית משתרעת בבתות טרגקנטיות של ההרים גבוהים בארצות סביב אגן הים התיכון: טורקיה, עיראק, איראן, סוריה לבנון והחרמון בישראל - גבול תפוצתו הדרומי[6][7]. בחרמון גדל סַבְיוֹן הֶהָרִים בקרקעית של דולינה ברום 1,900 מ' ועד 2,300 מ' (סביון אביבי נפוץ בחרמון עד רום 1,400 מ')[8]. העלים גדולים וקירחים, תמימים או משוננים שינון קל, דמויי ביצה או מוארכים. הקרקפת בת פרחים צינוריים ואם יש פרחים לשוניים אז הם אינם בולטים ודלילים. בתחילת אפריל מתחדשים חלקיו העליונים של סביון ההרים מהגבעול התת-קרעי (קנה השורש) ושורשיו. פרט לריבוי באמצעות זרעים, מתרבה הסביון גם באמצעות קנה השורש המצמיח עלים ממפרקיו וגבעולים כלפי מעלה ושולח שורשים כלפי מטה ולצדדים. הפריחה מסוף מאי עד תחילת אוקטובר.
סביון הוגאר
עריכהסביון הוגאר (.Senecio hoggariensis Batt. & Trab) - צמח חד-שנתי נדיר מאד שגדל בהרי דרום סיני. תפוצתו מקוטעת מהרי הוגאר שבדרום אלג’יריה, צ'אד, סודן, ערב הסעודית וסיני. למין זה לרוב יש לו בתפרחת 8 פרחים לשוניים צרים ארוכים שמרווחים האחד מן השני וצבעם ורוד ופרחים צינוריים צהובים. העלים גזורים פעם אחת ושפת העלעלים תמימה. הפרח דומה לסביון צהוב אך הפרחים הלשוניים כאמור ורודים, ואילו העלים דומים מאוד לעלי סביון הערבות.
סביון הערבות
עריכה
סביון הערבות (Senecio glaucus subsp. coronopifolius (Maire)) - צמח מדבר עשבוני חד-שנתי נפוץ, זקוף, גובהו 13 עד 25 ס"מ, שגדל באזור הספר והמדבר. העלים גזורים-מנוצים לאונות מוארכות וצרות, דמויות סרגל שרובן מ"מ אחד, האונה הקיצונית ארוכה ותמימה. האונות בשרניות ושפתן כפופה לאחור ואינן משוננות (עלי סביון אביבי, שגדל בנגב בעיקר במקומות מופרים, אינם בשרניים ואונותיהם רחבות וקטנות). החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך, כרגיל אין צבע ראשם כהה, מספרם אינו עולה על 12. פרחי ההיקף לשוניים, מוארכים ונקביים ופרחי המרכז צינוריים, קטנים ודו-מיניים ניכרים באופן ברור (בשונה מסביון צהוב). ברוב הקרקפות היפות והסימטריות יש 13 פרחים לשוניים ואילו בקרקפות קטנות או א-סימטריות יש בדרך כלל רק 8[5]. הזירעונים זעירים בעלי ציצית לבנה שאורכה כ-12 מ"מ. זיפי הציצית אינם מנוצים. סביון הערבות נפוץ בכל המדרונות ברחבי המדבר וגדל גם בוואדיות במדבר הקיצוני (שם כמות המשקעים בה פחות מ-70 מ"מ). מין זה נפוץ בשנה גשומה בכל רחבי המדבר. הפריחה מסוף ינואר עד תחילת מאי ושיא הפריחה בחודש מרץ[9].
סביון יפו
עריכהסביון יפו (Senecio glaucus subsp. glaucus, שם מדעי קודם: Senecio joppensis) - צמח עשבוני חד-שנתי נפוץ אנדמי למישור החוף מאזור ביירות בלבנון ועד רצועת עזה, סיני ואף עד מצרים. העלים בשרניים, קרקפות גדולות, פרחי ההיקף לשוניים ונקביים ופרחי המרכז צינוריים ודו-מיניים באופן ברור. מספר הפרחים הלשוניים הרב של הקרקפת (בסביון יפו שכיח, המספר 21 לעומת 13 בסביון אביבי ובסביון הערבות)[5].
סביון מצרי
עריכהסביון מצרי (.Senecio aegyptius L) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר שגדל בסיני שתפוצתו העולמית מלוב ועד סיני ועד צפון מזרח אפריה הטרופית (מרים, סודן, אתיופיה) וכן בצפון קפריסין. אורך הקרקפת כ-5 מ"מ.
סביון פשוט
עריכהסביון פשוט (.Senecio vulgaris L) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר שגדל בצפון ומרכז הארץ, בעיקר באזורים מיושבים ומקומות נטושים. אך, הוא שכיח באירופה כ"עשב רע" (Weed). עלי הגבעול מחולקים-מנוצים, האונות מוארכות ומשונשנות. עוקצי הקרקפות קצרים מהקרקפות או ארוכים מהן במקצת. אורך הקרקפת כס"מ אחד או יותר. כל הפרחים צינוריים. אך, ידוע כי באותו מין קיימים זנים בעלי פרחי-היקף לשוניים וכאלה חסרי פרחי היקף לשוניים. מספר הפרחים הלשוניים בקרקפת מועט והם קצרים מאוד ומרווחים האחד מן השני. הפריחה מסוף ינואר עד תחילת מאי.
סביון צהוב
עריכה
סביון צהוב (.Senecio flavus (Decne.) Sch.Bip) - צמח עשבוני חד-שנתי מדברי, מצוי, זקוף שגובהו 10 עד 20 ס"מ. העלים רחבים, בשרניים במקצת ואינם מחולקים, והם לופתים את הגבעולים. גוון העלים ירוק-סגול וצידם התחתון סגולים עמוק, אולם אם מסתכלים בו מול השמש ייעלם הצבע הסגול. עוקצי הקרקפות ארוכים בהרבה מהקרקפות עצמן. הפרחים הלשוניים מעטים, לא בולטים ואף חסרים ואם יש אז קטנים בהרבה מעלי המעטפת. אך, ידוע כי באותו מין קיימים זנים בעלי פרחי-היקף לשוניים וכאלה חסרי פרחי היקף לשוניים. מין זה אוהב חום, גדל על קרקע חולית או אבנית בערוצים חמים במדבר הקיצוני, מתחת ל-100 מ"מ משקעים, בדרום הארץ: מדבר יהודה, הר הנגב, צפון הנגב ודרומה, הערבה, סיני ואדום. הוא עולה צפונה בחוף ים המלח וגדל גם בקניונים העמוקים מדבר יהודה ובוואדיות המתנקזים לערבה. הפריחה מסוף פברואר עד סוף אפריל. אפשר למצוא פרטים הממשיכים לפרוח גם בחודשי הקיץ[9].
פרחי סביון בגינון ובנוי בישראל
עריכהפרחי גינון רבים המשויכים לסוג סביון הועברו לסוגים אחרים.
סביון מזוות
עריכה
סביון מזוות (.Senecio angulatus L.f) הוא בן שיח מטפס נכרך, רב-שנתי וירוק-עד שמוצאו מדרום אפריקה. הגבעולים ארוכים, לעיתים מגיע ל-2 2 מ' או יותר. העלים, שאורכם עד 6.3 ס"מ, ירוקים רעננים, מבריקים בוהקים, בשרניים במקצת, האונות מעטות, קצרות ורחבות או דמויות שינים. אורך הפטוטרות 3.8 ס"מ. הקרקפות מרובות, ערוכות באשכול-סוכך. הפרחים צהובים, מספר הפרחים הלשוניים 4 עד 6. מספר הצינוריים כ-20. מין זה זקוק לחצי-צל ואור מלא, עמיד בקרה, בגיר וביובש (חסכני במים), רגיש למליחות. גדל בכל אזורי ישראל ובקרקעות שונות. הגיזום לאחר הפריחה. הריבוי באמצעות ייחורים בחורף ובאמצעות זרעים בסתיו או באביב. הפריחה בחורף ובאביב[4].
סביון עדין
עריכה
סביון עדין (.Senecio elegans L) הוא צמח עשבוני חד-שנתי דביק זקוף או פושט שגובהו 30 עד 60 ס"מ. העלים מגוונים, על פי רוב מוארכים, אורכם 2.5 עד 7.5 ס"מ, שפתם מנוצה-מחולקת לאונות משוננות ובעלות מפרצים, עגולים על פי רוב, בסיסם חובק את הגבעול. הקרקפות ערוכות באשכול סוכך דליל. הפרחים הצינוריים צהובים והפרחים הלשוניים ארגמניים, אדומים או לבנים. קוטר הקרקפות 18 עד 25 מ"מ. המוצא פרובינציות הכף בדרום אפריקה[4].
סביון קיסוסי
עריכהסביון קיסוסי (Senecio macroglossoides Hilliard) הוא צמח מטפס עשבוני קירח ירוק-עד שמוצאו מדרום אפריקה ומשמש כצמח זוחל לכיסוי שטח. העלים משולשים, דמויי רומח בעלי פטוטרות, אורכם כ-6 ס"מ, בדרך כלל בעלי 3 עד 6 אונות שמחודדות או חדות. הקרקפות בודדות על עוקצים, חיקיות או אמיריות. הפרחים צהובים. הפרחים הלשוניים 8 או יותר, אליפטיים, אורכם עד 2.5 ס"מ[4].
סביון הלימיפוליוס
עריכה_(Photo_JC_PLE)_(52872403634).jpg)
סביון הלימיפוליוס (.Senecio halimifolius L) - חסר מידע
תמונות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ .Senecio L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 465
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 706
- ^ 1 2 3 4 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 472-474
- ^ 1 2 3 שמידע, א., על קבוצת הסביון האביבי בישראל ובסביבתה, באתר כתב-עת "כלנית" מספר 2, 2015
- ^ סביון ההרים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Senecio doriiformis DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מיכה לבנה, עזי פז (ע), בין שלגי חרמון, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע, עמ' 30
- ^ 1 2 אבי שמידע, מדריך פרחי הבר בישראל, צמחיית המדבר, כרך ב, ירושלים: בית הוצאת כתר, 1988, עמ' 98, 108