נחום שימקין

נחום שימקין
לידה	14 ביולי 1879; יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה	13 ביולי 1952 (בגיל 72); חיפה, ישראל
תאריך עלייה	9 במרץ 1920
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
לימודי רפואה	אוניברסיטת אודסה
תפקידים	רופא
מחלקות ובתי חולים	מנהל בית החולים היהודי הראשון בעיר חיפה;

ד"ר נחום שימקין (14 ביולי 1879 – 13 ביולי 1952) היה פעיל ציוני ורופא עיניים, מנהל בית החולים העברי הראשון בחיפה.^[1]

קורות חיים

נחום איסאקוביץ' (בן יצחק) שימקין נולד בכפר ג'רבץ ליד יקטרינוסלב ברוסיה ובהמשך עבר עם משפחתו לקרץ שבקרים. מסיבות כלכליות הפסיק את לימודיו בסיום בית הספר העממי אך בגיל 19 ניגש לבחינות הקבלה לכיתה האחרונה בתיכון ועבר בהצטיינות, ובהמשך סיים בהצטינות גם את בחינות הבגרות. ב-1900 התקבל לאוניברסיטת אודסה, במחלקה למדעי הטבע, וב-1906 סיים את לימודיו בהצטיינות. עבודת הגמר שלו הייתה בנושא "ערך האלומיניום לצמחים". באותה שנה התקבל ללימודי הרפואה אותם סיים ב-1910. ב-1908 במסגרת בחינה של מחלת הגרענת בקרב המהגרים לארצות הברית ליווה ילדים מהגרים יתומי פוגרומים, ובשנים 1911–1912 נסע לברלין להשתלם במחלות עיניים. שימקין השלים את הבחינות לתואר דוקטור ב-1914 ועבודת הדוקטורט שלו עסקה בכלי הלימפה בארובת העין. בגלל המלחמה הפסיק את העבודה על הדוקטורט ושירת בצבא הרוסי כרופא צבאי שטיפל בפצועי עיניים. הוא כתב עבודת דוקטורט חדשה בנושא "פציעות עיניים בנשק חם" אותה פרסם בחלקים ועליה זכה ב-1916 בפרס ע"ש ווינוב. באוקטובר 1917 "הגן" על העבודה וזכה בתואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת קייב.

ב-1918 חזר לאודסה ושם עבד כרופא עיניים בבית החולים היהודי ובמרפאה העירונית. בתחילת 1919, כאשר השתלטו הבולשביקים על אודסה למשך ארבעה חודשים היה שימקין המפקח על כל מוסדות הבריאות בעיר.

שימקין היה פעיל ציוני מצעירותו. ב-1902 היה פעיל בחוג הסטודנטים "ירושלים" ועסק בתעמולה ציונית. הוא היה נציג הציונים בוועד הסטודנטים המרכזי ופעל לביטולו הזמני של הנומרוס קלאוזוס באודסה. מ-1905 ועד 1914 ארגן ופיקח על ההגנה העצמית של היהודים בעיר, והשיג וחילק להם נשק. הוא היה חבר הוועד הציוני באודסה ונבחר כציר בקונגרס הציוני מהקונגרס השביעי ועד לקונגרס האחד עשר. הוא גם ארגן את "מכבי" בעיר.

ד"ר שימקין מקבל את פני הלורד בלפור בביקורו בחיפה, 5 באפריל 1925. מאחורי הלורד בלפור עומד שמואל פבזנר ולימינו הנציב העליון, סר הרברט סמואל.

בשנת 1920 עלה שימקין לארץ ישראל, בעקבות פנייה של מנחם אוסישקין, בשל הצורך ברופא עיניים ביישוב. תחילה שימש כרופא ביפו ולאחר מכן בחיפה. כאשר הוקם בית החולים העברי הראשון בעיר, התמנה שימקין למנהלו, ושימש בתפקיד זה עד שנת 1927.

ד"ר שימקין במרפאתו בחיפה

במסגרת המלחמה בגרענת, משנות העשרים בדיקות העיניים בבתי ספר נעשו על ידי "רופא נודד", שעבר מיישוב ליישוב, בדק תלמידים ודיווח על כך למועצה המדיצינית של הדסה. בהוראת הדסה, הוא אף נטל על עצמו את העבודה ההיגיינית-סניטרית ביישובים אלו. רופא עיניים נודד ראשון, שמלא תפקיד זה היה אריה פייגנבאום, ואחריו מלאו את התפקיד שימקין, מרים נופך, אפרים סיני, חיים יסקי ואחרים.^[2]

שימקין היה חבר בסניף הסתדרות הרופאים בחיפה שהקים הלל יפה, עם חברים נוספים: חיים יסקי, ברוך ניסנבוים, אריה (לייב) עפרון ויצחק גליקר.^[3]

קברם של ד"ר אסתר וד"ר נחום שימקין בבית העלמין היהודי חוף הכרמל

שימקין עסק גם בעבודה מדעית ומחקרית. הוא אסף ועיבד חומר על מחלות העיניים בארץ ופרסם עבודה רבת היקף על הגרענת. הוא פרסם למעלה מחמישים מחקרים בחמש שפות, וגם בעברית, בין היתר בכתב העת הרפואה.

שימקין ניהל את מחלקת העיניים בבית החולים הדסה חיפה והתמחה בעיקר בניתוחי עפעפיים, סיבוכי גרענת ודלקת אביב.^[4]

היה נשוי לחנה לבית סלפוב ואב לשלושה, בהם המהנדס יצחק שימקין. בהמשך נפרד מאשתו ונשא את הרופאה החיפאית ד"ר אסתר קראוזה-גינצברג, שהייתה מנהלת המעבדה בהדסה. קראוזה גינצבורג מהרופאות היהודיות הראשונות ביישוב, הייתה אחותו של אשר צבי גינצברג (אחד העם).

שימקין חיבר מחזות תנ"כיים, בהם "שאול המלך" (ניו יורק: 1937)^[5] ו"המלך שלמה: דרמה היסטורית בשלש מערכות ובשתי תמונות" (חיפה: 1940). המחזות האחרים נכתבו אודות דוד ומעשה אוריה. כל המחזות נכתבו ברוסית.^[6]

שימקין קבור בבית העלמין היהודי חוף הכרמל שבחיפה.^[7] הונצח ברחוב הנושא את שמו, בשכונת רמת בגין בחיפה.

ראו גם

לקריאה נוספת

נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, * איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 372.
נסים לוי, בשרות הקהילה - ראשיתו של בית החולים הדסה רוטשילד בחיפה, הקיבוץ המאוחד - המרכז הרפואי בני-ציון חיפה, 1997, עמ' 23–25

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נחום שימקין בוויקישיתוף

אמציה פלד, רחוב שימקין, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
ד"ר ב.ניסנבוים, ד"ר נחום שימקין ז"ל (שלושים לפטירתו), הארץ, 15 בספטמבר 1952

הערות שוליים

^ בית החולים נוסד בשנת 1922 על ידי הסתדרות מדיצינית הדסה, והיה קרוי "בית חולים הדסה חיפה", ב- 1942 הוסב שמו ל-"בית החולים רוטשילד", ומשנת 1988 מרכז רפואי בני ציון
^ אורית נבות, אברהם גרוס, ‏המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 106
^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור, 1984, עמ' 141
^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור, 1984, עמ' 92
^ קרית ספר, הארץ, 26 בפברואר 1937
^ שושנה שרירא, עונת התיאטרון מתחדשת היום, הַבֹּקֶר, 9 בספטמבר 1941
^ הקבר של נחום שימקין בבית העלמין היהודי חוף הכרמל, באתר BillionGraves

[1] בית החולים נוסד בשנת 1922 על ידי הסתדרות מדיצינית הדסה, והיה קרוי "בית חולים הדסה חיפה", ב- 1942 הוסב שמו ל-"בית החולים רוטשילד", ומשנת 1988 מרכז רפואי בני ציון

[2] אורית נבות, אברהם גרוס, ‏המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 106

[3] ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור, 1984, עמ' 141

[4] ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור, 1984, עמ' 92

[5] קרית ספר, הארץ, 26 בפברואר 1937

[6] שושנה שרירא, עונת התיאטרון מתחדשת היום, הַבֹּקֶר, 9 בספטמבר 1941

[7] הקבר של נחום שימקין בבית העלמין היהודי חוף הכרמל, באתר BillionGraves

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	14 ביולי 1879 יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה	13 ביולי 1952 (בגיל 72) חיפה, ישראל
תאריך עלייה	9 במרץ 1920
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
לימודי רפואה	אוניברסיטת אודסה
תפקידים	רופא
מחלקות ובתי חולים	מנהל בית החולים היהודי הראשון בעיר חיפה