מרים יחיל-וקס
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
מרים יחיל-וקס (12 ביוני 1946, בוקרשט, רומניה – 30 ביולי 2023, ישראל) הייתה חוקרת תיאטרון וספרות, מתרגמת, דרמטורגית, סופרת ומשוררת ישראלית, ילידת רומניה.
לידה |
12 ביוני 1946 בוקרשט, ממלכת רומניה |
---|---|
פטירה |
30 ביולי 2023 (בגיל 77) ישראל |
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | בית חינוך, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת סטנפורד |
שפות היצירה | עברית |
תקופת הפעילות | 1973–2023 (כ־50 שנה) |
ביוגרפיה
עריכהשנותיה הראשונות ולימודיה
עריכהמרים יחיל-וקס נולדה ב-1946 בבוקרשט בשם מרצ'לה - מרים וינשטיין. היא עלתה לישראל עם משפחתה בשנת 1951. בשנת 1966 נישאה לראשונה ליונתן (ג'וני) יחיל (1945–1967), סטודנט לאדריכלות. הזוג התגורר בחיפה. ב־6 ביוני 1967, פחות משנה אחרי נישואיהם, בעלה הצעיר נהרג בירושלים בקרב באבו תור. בשנת 1972 מרים יחיל סיימה את לימודיה בבית הספר למשחק ניסן נתיב, נישאה לגבי ווקס, טייס ואדריכל, וילדה את בנה, יונתן. בשנת 1973 סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך למדה באותה אוניברסיטה ספרות אנגלית ואמריקאית וקיבלה תואר מוסמך בתחום זה בשנת 1977. בשנים 1981-1977 למדה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה וקיבלה תואר דוקטור בתחום המחזאות האירופית המודרנית.
קריירה אקדמית
עריכהלימדה באוניברסיטאות סטנפורד, חיפה, UCSC ותל אביב. הצטיינה גם בהיקף עבודתה בתחום התרגום. משנת 2005 חברה בסגל ההוראה של התוכנית לתרגום ולעריכה של אוניברסיטת תל אביב.
פעילותה בתחום התיאטרון
עריכהיחיל-וקס פעילה בתחומים בעולם התיאטרון (לרבות משחק, בימוי, מחקר, דרמטורגיה, תרגום וניהול) וההוראה. שיחקה בעבר בתיאטרון לילדים בירושלים וביימה הצגות בתיאטרון לילדים ונוער ע"ש אורנה פורת ובבית הספר למשחק ניסן נתיב. היא כתבה מחזות כמו Shit Path - על נושא הסכסוך הישראלי-ערבי, (1988) ו"האבן הראשונה" בנוגע לתלאותיה של אשה ערבייה פלסטינית. המחזה האחרון הוצג בבימויו של מכרם ח'ורי ובביצועה של השחקנית סלווה נקארה בפסטיבל "תיאטרונטו" בשנת 1994 וזכתה בפרס השני. בשנים 1989–1991 כיהנה כמנהלת אמנותית של התיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער. ייסדה את פסטיבל חיפה להצגות ילדים. היא הייתה דרמטורגית בעירוני חיפה, "הבימה"[1], "גשר" בשנים 1992–2000, ו"החאן"[2].
פעילותה השירה והתרגום
עריכההיא תרגמה כ-50 רומנים ומחזות מאנגלית ומצרפתית, ביניהם יצירות של צ'ארלס דיקנס ("בין שתי ערים")[3], דוריס לסינג[4], קרסון מקקלרס, טורגנייב, לואי דה ברנייר, ג'ויס קרול אוטס, א"ל דוקטורוב, מחזות מאת שילר ("מזימה ואהבה"), גולדוני, מולייר, בריאן פריל[5], שון או'קייסי ואחרים. היא עיבדה ותירגמה את המחזות "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" מאת טום סטופארד, "בשפל" מאת מקסים גורקי, הייתה שותפה לעיבוד המחזות "טרטיף" מאת מולייר, "שלוש אחיות" מאת צ'כוב, הרומן "אידיוט" מאת דוסטויבסקי, הרומן "אדם בן כלב" מאת יורם קניוק, ועיבדה לבמה את "סיפורי אודסה" מאת איסאק באבל בשם "עיר." ואחרים.
פרסמה ספר שירים בשם "בלי כוונה" בהוצאת עקד בשנת 1978, וסיפורים קצרים ב"קשת", "ידיעות אחרונות" ו"עתון 77."
בשנת 2009 מרים יחיל-וקס פרסמה יחד עם היזם רוני עינב את הספר "נורדאו פינת וול סטריט" (זמורה-ביתן-דביר)[6].
בשנת 2016 פורסם ספרה "הפרק החסר" (הוצאת ספרים כרמל), רומן דוקומנטרי שעלילתו מתרחשת ברומניה וברוסיה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה.
פרסים והוקרה
עריכה- פרס ואלנרוד לשירה
- פרס ויצו לתרגום
קישורים חיצוניים
עריכה- ביוגרפיה קצרה
- מרים יחיל-וקס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מרים יחיל-וקס, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- מידע על מרים יחיל-וקס בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרים יחיל-וקס, "ילדה איך קוראים לך", סיפור, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 28 במרץ 2018
- מרים יחיל־וקס, פרק ראשון מרומן בכתובים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 4 באוקטובר 2018
- מרים יחיל־וקס, ייסור אחד שאין לו שם, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 19 בספטמבר 2021
- מרים יחיל-וקס, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מרים יחיל-וקס, דף שער בספרייה הלאומית
- מרים יחיל-וקס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מרים יחיל-וקס, בארכיון הבימה
הערות שוליים
עריכה- ^ ציפי שוחט, מרים יחיל-וקס דרמטורגית הבימה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "המקצוען": זר לא יבין זאת, באתר הארץ, 15 ביוני 2014
- ^ שלומית כהן-אסיף, היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של היאוש, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2011
גליה בנזימן, חירות, שוויון ואחווה - או מוות, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2011 - ^ גליה בנזימן, מה זאת אהבה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
- ^ מיכאל הנדלזלץ, לטעום מעץ הדעת, באתר הארץ, 27 ביולי 2011
- ^ חן שליטא, "כשיש לך מעל 100 מיליון, מה זה כבר משנה כמה בדיוק", באתר גלובס, 13 באוגוסט 2009