מקרופאג

תא בולעני המשתייך למערכת החיסון של הגוף

מקרופאג או מקרופאג' (מהמילים היווניות "מקרוס" - גדול, "פאגאין" - לאכול) הוא תא בלען (פגוציט) השכיח בחולייתנים ומשתייך למערכת החיסון. הם מסלקים מנוזלי הגוף חלקיקים זרים ופתוגנים על ידי בליעתם ופירוקם. למקרופאגים תפקיד חשוב מאוד בהתגוננות של הגוף מפני פתוגנים דוגמת חיידקים ותאים סרטניים, וכן בריפוי פצעים והחלמתם. מקרופאגים מצויים ברקמת חיבור, בקשרי הלימפה, בדם, במח העצמות, בטחול ובכבד.

מקרופאג
שיוך תא דם לבן, differentiated hemal cell, תאים מציגי אנטיגנים, פגוציט עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנציקלופדיה הארמנית הסובייטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) macrophagocytus עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H2.00.03.0.01007 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 63261 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A11.329.372 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D008264 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0024432 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תא מקרופאג (בתמונה בצבע צהוב-כתום)
תאי מערכת החיסון. התאים הכחולים מהווים את מערכת החיסון המולדת, והאדומים - את מערכת החיסון הלומדת. התאים המוקפים במסגרת צהובה הם פגוציטים. חץ סגול מציין שתא המוצא הופך, או מתמיין, לתא היעד

המקרופאגים הם מונוציטים שעברו התמיינות. הם משתייכים למערכת החיסון המולדת, כיוון שפעולתם אינה ספציפית - הם בולעים פתוגנים ללא הבחנה, ותגובתם אינה מותאמת בצורה כלשהי לפתוגן אותו הם בולעים. המקרופאג מזהה גורם זר במספר דרכים. אפיטופים אופייניים למספר רב של פתוגנים עשויים להיות מזוהים על ידי המקרופאג. נוגדנים או חלבוני משלים הקשורים לפתוגן מזוהים על ידי המקרופאג ונבלעים על ידיו יחד עם הפתוגן. המקרופאג בולע חלקיקים על ידי שליחת "זרועות" בכיוונו, עטיפה על ידי הזרוע (בדומה לאמבה), ויצירת בועית פנימית (קצה הזרוע מתהפך פנימה כמו גרב) הנקראת "פאגוזום", בתוכה יעוכלו הגורמים הזרים, באמצעות ליזוזומים. מקרופאג בודד יכול לבלוע ולפרק כ-100 חיידקים לפני שהוא מת (מוות תאי שלא מזקנה). תוחלת חייהם של המקרופאגים היא מספר חודשים. המקרופאגים בולעים לא רק חיידקים אלא גם תאים סרטניים, תאים מתים או שבורים, שברי תאים וחלבונים, וכן חלקיקי פסולת. במובן זה, המקרופאגים שומרים על הפעילות התקינה של הגוף ומשמשים גם כמעין "שירותי ניקיון" המפנים מהגוף פסולת פנימית וחיצונית.

המקרופאג גם מפריש חומרים המזיקים לפתוגנים שסביבו, וחומרים המתקשרים עם תאים אחרים של מערכת החיסון. המקרופאגים, לצד התאים הדנדריטיים ותאי ה-B, הם תאים מציגי אנטיגן (תאי APC). לאחר שהם בולעים פתוגן ומפרקים אותו, שברי חלבונים מהפתוגן מועברים אל ממברנת המקרופאג, שם הם מוצגים על-גביה באמצעות מערכת חלבוני ה-MHC. מטרת הצגה זו היא לעורר תגובה חיסונית בתאי T. תאי ה-T מצוידים בקולטנים המזהים את האנטיגנים שמערכת ה-MHC מציגה על-גבי ממברנת המקרופאג; לאחר שנוצר זיהוי, מתרחשת סדרת תגובות בתאי ה-T הגורמת להתנעת תגובה חיסונית, להתרבות לימפוציטים ונוגדנים וליצירת דלקת. לפיכך, אף על פי שהמקרופאגים משתייכים למערכת החיסון המולדת, הם גם תורמים ישירות להפעלתה של מערכת החיסון הלומדת (או הנרכשת).

תאים מאקרופאג'ים מתחלקים לשני סוגים: תאי M1 שהם תאים אפקטורים המפרישים ציטוקינים דלקתיים (דוגמת IL-12,IL-6, IFNɤ) הגורמים לסטימולציה של מערכת החיסון; ותאי M2, אלו תאים רגולטורים, המפרישים ציטוקינים אנטי-דלקתיים (לדוגמה IL-10 TGF β) ומעכבים את תגובת מערכת החיסון.[1] סוג התאים הראשון שכיח בעיקר בשלב המלחמה בזיהום והסוג השני שכיח בעיקר בשלבי ריפוי הפצע וההחלמה.

תהליך הבליעה

עריכה
  ערך מורחב – פגוציט
 
כיצד מקרופאג בולע ומעכל פתוגנים:
a. המקרופאג שולח זרוע אל עבר הפתוגן, מקיף אותו ובולע אותו.
b. הפתוגן שנבלע נכלא בתוך בועית שנקראת פאגוזום. אל הפאגוזום נצמדים ליזוזומים שמפרישים אנזימים שמפרקים את הפתוגן שבתוך הפאגוזום.
c. חומרי הפסולת של הפתוגן המפורק מורחקים החוצה (בתמונה) או נאגרים במקרופאג (לא מוצג בתמונה). חלקים: 1. פתוגנים. 2. פאגוזום. 3. ליזוזומים. 4. פסולת. 5. ציטופלזמה. 6. קרום התא.

התהליך בו בולע המקרופאג גופיפים אחרים (כגון פתוגנים ושברי תאים) נקרא "פאגוציטוזה". המקרופאג בולע מגוון רחב של גופיפים וחלקים כולל פתוגנים ובעיקר חיידקים, שברי תאים וחלבונים, תאים שבורים (למשל בפצעים), תאים מתים, תאים סרטניים וחומרי פסולת (כתוצאה מפעילות הגוף או מזיהום חיצוני). ברוב המקרים המקרופאג גם מעכל ומפרק את מה שהוא בולע, ובכך מנטרל את האיום שהוא מציב לגוף. מקרופאג יכול לבלוע ולעכל כ-100 חיידקים לפני שהוא יוצא מכלל שימוש ומת.

החלק הראשון בתהליך הבליעה (של חלקיק/פתוגן) הוא לכידתו. את זה הוא עושה באמצעות שליחת זרוע (באופן המזכיר אמבה) שעוטפת את הפתוגן וסוגרת עליו. החלק השני בתהליך הוא עיכולו. הפתוגן נכלא בתוך בועית, הנקראת "פאגוזום", ומועבר לתוך הציטופלזמה של המקרופאג, שם נצמדים לבועית זו ליזוזומים, אברונים המכילים אנזימים המתמחים בפירוק מולקולות ביולוגיות. בדרך כלל אנזימים אלה מצליחים לפרק את מה שהמקרופאג בלע אך יש מספר מיני חיידקים, נגיפים וטפילים שפיתחו עמידות נגד פירוק בשיטה הזו. בסוף תהליך הזה בתוך הבועית יש חומרי פסולת של הפתוגן המפורק והמושמד. המקרופאג או שפולט את הפסולת הזו החוצה או שהוא אוגר אותה בתוכו. באמצעות תהליך זה הוא מנטרל את האיום שמציב הפתוגן ואת הנזק שגורמת הפסולת.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מקרופאג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Martinez,F.,Gordon,S.,, The M1 and M2 paradigm of macrophage activation, time for reassessment.f1000 prime reports 10, עמ' 6-13