מנגנוני הביטחון הפלסטיניים
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הוא הכינוי לזרועות הביטחון ברשות הפלסטינית הפועלים בעיקר ביהודה ושומרון. הם כוללים 12 גופי ביטחון, משטרה אזרחית, משמר נשיאותי, הביטחון המסכל, המודיעין הכללי[1] וכוחות הביטחון הלאומי. יושב ראש הרשות הפלסטינית נחשב למפקד העליון של המנגנונים.
.svg) | |
| מדינה |
 |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־31 שנים) |
| זרועות בצבא | |
| מטה | רמאללה |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון | יושב ראש הרשות הפלסטינית |
| תעשייה | |
| ספקים זרים |
 ארצות הברית  איטליה  בריטניה |
  | |
.jpg)
אחד מכל 16 פלסטינים בגדה המערבית עובד עבור המנגנונים, מה שהופך את האזור לאחת האוכלוסיות הממשוטרות ביותר בעולם.[2] ההכשרה והמימון שלהם מסופקים בעיקר על ידי ארצות הברית בשיתוף פעולה עם ישראל. הרשות הפלסטינית מוציאה יותר על תחזוק המנגנונים מאשר עבור שירותי חינוך ובריאות.[2]
רקע
עריכהלרשות הפלסטינית אין צבא סדיר, גם לא חיל אוויר או צי. אנשי הביטחון הפלסטינים אינם נושאים נשק כבד וציוד צבאי מתקדם כמו טנקים. לאורך כל תהליך המשא ומתן עם הפלסטינים, ישראל דרשה בעקביות שהרשות תישאר מפורזת. מנהלי המשא ומתן הישראלים דרשו להשאיר חיילים ישראלים בגדה המערבית, לשמור על השליטה במרחב האווירי ולהכתיב איזה נשק יכול להיכנס ומה כוחות הביטחון הפלסטיניים ל
א יכולים לרכוש. בנאום בר-אילן ביוני 2009 אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ש"אי אפשר לצפות מאיתנו להסכים מראש לעיקרון של מדינה פלסטינית, בלי שיובטח פירוזה של מדינה זו."[3]
סעיף XII של הסכם אוסלו ב' קובע ש″על מנת להבטיח סדר ציבורי וביטחון פנים לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, תקים המועצה [הפלסטינית] כוח משטרה חזק כמפורט בסעיף XIV להלן. ישראל תמשיך לשאת באחריות להגנה מפני איומים חיצוניים, לרבות האחריות להגנה על גבולות מצרים וירדן ולהגנה מפני איומים חיצוניים מהים ומהאוויר וכן באחריות לביטחון הכולל של הישראלים וההתנחלויות, לצורך שמירה על ביטחונם הפנימי והסדר הציבורי ויהיה להם כל הסמכויות לנקוט בצעדים הדרושים כדי לעמוד באחריות זו.″[4] סעיף II של נספח I קובע: ″המשטרה הפלסטינית היא רשות הביטחון הפלסטינית היחידה.″[4] סעיף IV של הנספח מאפשר כוח ביטחון מוגבל לשישה גופים:[4]
- משטרה אזרחית
- ביטחון ציבורי
- ביטחון מסכל
- משמר נשיאותי
- מודיעין
- שירותי חירום וחילוץ (הגנה אזרחית)
מנגנוני הביטחון
עריכהמאוסלו לאינתיפאדה השנייה
עריכהבעקבות הסכמי אוסלו ב-1993, גדל במידה ניכרת מספר כוחות הביטחון הפלסטינים, כולם בשליטתו הבלעדית של יאסר ערפאת. בהתבסס על הסכם קהיר מ-1994, הוקם "כוח משטרה חזק" שצמח בהתמדה הרבה מעבר למספרים המוסכמים. עד 1996, לרשות הפלסטינית היו יותר מ-35,000 קציני ביטחון בשכר כשערפאת שלט בכוחות בצורה אוטוריטרית על חלוקת-שלטון, שלא חפה משחיתות ונפוטיזם.
במהלך האינתיפאדה השנייה, בשנת 2002, צה"ל הרס כמעט לחלוטין את תשתית הביטחון והותיר חלל ביטחוני שהתמלא עד מהרה על ידי קבוצות טרור חמושות.[5] עד 2006, כ-70% מהפלסטינים סמכו על כוחות שאינם של הרשות הפלסטינית, כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, יותר מאשר בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית.
רפורמת 2002–2004
עריכהבשנת 2002 יצר ערפאת את תפקיד שר הפנים עם אחריות על הסדר הציבורי וביטחון הפנים, לרבות סמכות על ארגוני הביטחון המסכל, המשטרה האזרחית וההגנה האזרחית.
המועצה לביטחון לאומי
עריכהתחת לחץ ישראלי ובינלאומי, בהתבסס על מפת הדרכים לשלום משנת 2003, החל ערפאת לארגן מחדש את המנגנונים. ב-30 באפריל 2003, ערפאת חתם על הקמת מועצה לביטחון לאומי שתפקח על שירותי הביטחון של הרשות. זה היה תוצאה של מאבק כוחות בין ראש הממשלה מחמוד עבאס לערפאת ולחץ בינלאומי - אמריקאי בעיקרו. עבאס יהפוך לשר הפנים בפועל בממשלתו החדשה. ב-11 בספטמבר הודיע ערפאת על הקמת המועצה בת 14 חברים שתפקח על כל גופי הביטחון. בדומה לקודמו, ראש הממשלה החדש שמונה אחמד קריע היה גם שר הפנים.
ב-8 בנובמבר 2003, ראש הממשלה קריע וערפאת, לאחר שהכריעו מחלוקות על בחירת שר הפנים החדש, הסכימו לחלק את האחריות הביטחונית בין הממשלה למועצה לביטחון לאומי.[6] המועצה (בראשות ערפאת) הפכה להיות אחראית לענייני ביטחון, בעוד שר הפנים אחראי על עניינים מנהליים ואזרחיים שאינם ביטחוניים. קריע היה גם חבר במועצה יחד עם שר האוצר סלאם פיאד וראשי סוכנויות הביטחון. בסופו של דבר, מקורבו של ערפאת חקאם בלאווי הפך לשר הפנים החדש בממשלתו של כורי, דבר שאושר ב-12 בנובמבר 2003.[7] עם זאת, המועצה לביטחון לאומי נותרה לא יעילה, שכן ערפאת המשיך לשלוט ישירות בגופי הביטחון.
שלושת הגופים המרכזיים
עריכהשוב בלחץ בינלאומי, ב-17 ביולי 2004 הכריז ערפאת על שינויים נוספים במנגנונים, תוך צמצום שמונה חטיבות הביטחון הנפרדות לשלושה גדודים.[8] שלושת הגופים היו: הביטחון הלאומי הפלסטיני, כוחות ביטחון הפנים והמודיעין הכללי. ערפאת מינה שלושה קרובי משפחה לראשי הגופים החדשים, ביניהם אחיינו מוסא ערפאת לראש המודיעין המסכל, שכבר היה ראש ענף הביטחון הכללי ברצועת עזה.[8] המינוי עורר מחאות ועימותים פנימיים בין חלקים יריבים של כוחות הביטחון המאוישים על ידי חברי מפלגתו של ערפאת. ההפגנות נתפסו כמאבק כוחות לקראת יישום תוכנית ההתנתקות.[9] יאסר ערפאת חזר בו מהמועמדות השנויה במחלוקת של מוסא ערפאת, אך האחרון נותר ראש ענף הביטחון הכללי ברצועת עזה.
רפורמת 2005
עריכה
בינואר 2005, המשיך מחמוד עבאס ברפורמה בשירותי הביטחון. ב-14 באפריל 2005, עבאס אישר כי 12 חטיבות הביטחון הקודמות אמורות להתאחד לשלושה גופים, בהתאם לצו משנת 2004 של קודמו ערפאת. ב-4 ביוני 2005, פרסם עבאס את מבנה הגופים החדש:
- כוחות הביטחון הלאומי
- כוחות הביטחון המסכל
- המודיעין הכללי
נאסר יוסף מונה לראש שלושת הגופים. עם הרפורמה הורחבו באופן ניכר תחומי אחריותו של יוסף, שמונה לשר הפנים חודשיים קודם לכן. ראשיד אבו שבק מונה לראש שירות הביטחון המסכל הפלסטיני החדש.
ב-22 באפריל הדיח עבאס את ראש כוחות הביטחון הלאומי של עזה מוסא ערפאת והחליף אותו בסולימאן הלס; ראש המודיעין הכללי של עזה אמין אל-הינד אני הוחלף בטארק אבו רג'ב. עלא חוסני מונה לראש המשטרה הפלסטינית, בעוד ש-1,150 גורמי ביטחון פלסטינים נוספים פרשו גם הם. מספטמבר 2005, בראשות המועצה לביטחון לאומי עמדו יו"ר הרשות וראש הממשלה. חברים נוספים היו מחלקת המשא ומתן של אש"ף (NAD), מזכ"ל לשכת יו"ר הרשות, שר הפנים, שר האזרחים, שר האוצר, שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי.
הקמת המשטרה המשפטית
עריכהב-12 ביולי 2005 הקים ראש הממשלה אחמד קריע משטרה משפטית באחריות שר הפנים והביטחון הלאומי (נאצר יוסף). הכוח החדש היה חלק מהמשטרה האזרחית ומשימותיו תוארו בין היתר כיישום החלטות בתי המשפט והפרקליטות המקומית; להגן על המבנים המאכלסים את בתי המשפט, השופטים והפרקליטות; ולהסיע ולהגן על אנשים המוחזקים במעצר ועל מורשעים.[10] משטרה משפטית כבר הייתה קיימת מאז הסכמי אוסלו בשנת 1995, אך כעת קיבלה סמכויות משמעותיות.[11]
2006–2007. מאבק כוחות פנימי
עריכהבינואר 2006, חמאס ניצח בבחירות לפרלמנט והקים ממשלה בראשותו במרץ, מה שהוביל למאבק כוחות על שירותי הביטחון עם תנועת פת"ח. אבו מאזן ניסה להוציא את ארגוני הביטחון הנשלטים על ידי הפת"ח משליטת הממשלה ובתמיכת ממשלות המערב, לשקם את המבנה הישן של המנגנונים כפי שהיה קיים תחת ערפאת. במרץ 2006 הפך סעיד סיאם (חבר חמאס) לשר הפנים החדש של הרשות, במקום נאצר יוסף. עם זאת, כבר ב-20 בפברואר דווח בתקשורת כי עבאס מינה את רשיד אבו שבאכ המזוהה עם הפת"ח לראש הביטחון המסכל בגדה המערבית וברצועת עזה. שר הפנים היוצא נאסר יוסף הכחיש זאת.[12]
ב-6 באפריל 2006, שבוע לאחר הקמת ממשלת חמאס, מינה עבאס את רשיד אבו שבאכ המזוהה עם הפת"ח לראש שלוש סוכנויות הביטחון, כולל הביטחון המסכל, המשטרה האזרחית וההגנה האזרחית (ביטחון ציבורי). אבו שבאכ אמר שהוא מוסמך להעסיק ולפטר שוטרים בשלושת גופי הביטחון.[13] למרות שסיאם מבחינה טכנית יהיה הבוס של אבו שבאכ, כל מחלוקת בין השניים תיפתר במועצה לביטחון לאומי בראשות אבו מאזן. כמו כן, באפריל 2006, עבאס הקים בשליטתו מינהל ציבורי חדש לנקודות המעבר והגבולות. המשמר הנשיאותי הורחב והוקמה יחידה להתערבות מהירה.
לאחר שעבאס השתלט ישירות על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, ממשלת חמאס הקימה כוח משטרה צבאי משלה בן 3,000 איש ברצועת עזה, הנקרא כוח המבצעים, שהורכב מאנשי הזרוע הצבאית שלה, גדודי עז א-דין אל-קסאם. ב-20 באפריל מינה שר הפנים סעיד סיאם את המחבל ג'מאל אבו סמהדאנה, ראש ועדות ההתנגדות העממית המיליטנטיות, למנכ"ל כוח המבצעים. חמאס ביקש לכלול את חברי כל זרועות ההתנגדות (ועל ידי כך להשיג לפחות שליטה מסוימת על הגופים).[14]
היחידות הראשונות נפרסו ב-17 במאי 2006. עם זאת, ב-8 ביוני 2006, אבו סמהדאנה חוסל על ידי חיל האוויר הישראלי. בינואר 2007 הוציא עבאס אל מחוץ לחוק את כוח המבצעים של משרד הפנים. המשרד התנגד להוראת עבאס שעד אז ישולבו 6,000 מאנשי הכוח במנגנון הביטחון הנאמן לתנועת הפת"ח. במקום זאת, חמאס הכריז על תוכניות להכפיל את גודל הכוח שלו ל-12,000 איש. הכוח שימש ככלי של חמאס בהשתלטות המזוינת על עזה ביוני 2007. ב-18 ביוני 2007 פיזר עבאס את ממשלת הרשות הפלסטינית בראשות חמאס ואת המועצה לביטחון לאומי.
תקציב וחוזק
עריכהבשנת 2013 עמד תקציב הביטחון של הרשות על כמעט מיליארד דולר, המהווה 28% מסך התקציב הכולל. תקציב הביטחון הגדול זכה לביקורת משום שהוא נתפס כחלק ממערך הדיכוי הפנימי וכן שומר על ההגמוניה המתפוררת של תנועת הפת"ח והסטטוס קוו עם ישראל. כ-65,000 מעובדי המדינה ברשות (41%) היו רשומים כעובדי ביטחון; 34,000 לא היו עובדי ממשלת חמאס בעזה. נכון לנובמבר 2014, היו בעזה כ-17,000 אנשי ביטחון, כולל שוטרים, שנשכרו על ידי חמאס מאז יוני 2007. הם עדיין נחשבו בלתי לגיטימיים על ידי הממשלה הפלסטינית ב-2014 ולכן לא קיבלו שכר. בינואר 2005, מספר כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית היה, לפי סוכנות הידיעות Associated Press, כ-30,000. החלוקה הייתה כדלקמן:[15]
- כוחות הביטחון הלאומי הפלסטינים (משטרת הגבולות הפלסטינית, מודיעין צבאי, משטרה צבאית ויחידת האבטחה כוח 17): כ-15,000 חברים.
- מודיעין כללי (איסוף מידע ואבטחה עבור נציגויות פלסטיניות בחו"ל): כ-5,000 חברים בעזה.
- כוח המשטרה האזרחית הפלסטינית (המשטרה והביטחון המסכל בעזה שנועדו להילחם בפשיעה הפנימית, בזמנו באחריות שר הפנים): כ-10,000 חברים.
מחקר שנערך בשנת 2016 העלה כי ישנם כ-83.2 אלף אנשי ביטחון פלסטיניים, מתוכם כ-65 אלף בגדה המערבית וכ-18 אלף ברצועת עזה.[16]
שיתוף פעולה עם ישראל
עריכהשיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לפלסטין כרוך בשיתוף מודיעין בין הרשות הפלסטינית לצה"ל. שיתוף הפעולה מקורו בהסכמי אוסלו. כוח משטרה אזרחי פלסטיני הוקם על פי אוסלו ב', סעיף XII, "ועדת תיאום ושיתוף פעולה משותפת למטרות ביטחון הדדי", "כדי להבטיח סדר ציבורי וביטחון פנים לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה".[4] בעוד שגורמי ביטחון ישראלים שיבחו באופן קבוע את שיתוף הפעולה, מבקרים טוענים כי ההסכם התמקד מאוד ביצירת מבנה שיבטיח בעיקר את ביטחון ישראל.[17]
בהזדמנויות רבות, מחמוד עבאס איים להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני כדי להראות תקיפות כלפי ישראל, אולם מבלי לנקוט בצעדים ממשיים. באוקטובר 2014, העיתונאי ח'אלד אבו טועמה חישב כי עבאס השתמש באיום זה 58 פעמים. במאי 2014 הכריז עבאס כי שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל הוא קדוש.[18] במרץ 2015 החליטה המועצה המרכזית של אש"ף באופן רשמי להפסיק את התיאום הביטחוני, אך בסופו של דבר, ההחלטה לא יושמה.[19]
2015–2016
עריכהבאוקטובר 2015 פרצו עימותים בגדה ונראה היה שהמשטרה הפלסטינית הפגינה פחות נכונות לדכא הפגנות נגד ישראל. אף על פי כן, מפקד המודיעין הפלסטיני בגדה המערבית מג'יד פרג', חשף בינואר 2016, כי כוחות הביטחון מאז אוקטובר 2015 מנעו כ-200 פיגועי טרור נגד ישראל ועצרו כ-100 פלסטינים בחשד שתכננו פיגועים נגד ישראלים. זה עורר גל של גינויים מצד פלגים פלסטיניים שמתנגדים בתוקף לתיאום ביטחוני עם ישראל. כוחות הביטחון הפלסטינים זכו לא פעם לביקורת על דיכוי אזרחים וריסקו את ההתנגדות לישראל. הם כוונו להתנגדות המזוינת כמו גם לאופוזיציה פוליטית ולמפגינים. ככלל, תומכי חמאס מהווים יעד מרכזי למנגנונים.
בשנת 2008 הציג ראש המשטרה האזרחית הפלסטינית לישראלים רשימת פעולות שנקטה הרשות נגד חמאס. בגדה המערבית נעצרים לעיתים קרובות אנשי חמאס, וכך גם סטודנטים התומכים בחמאס.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Roland Friedrich, Arnold Luethold, Entry-points to Palestinian Security Sector Reform, DCAF, 2007. (באנגלית)
- ^ 1 2 Perry Anderson, The House of Zion, New Left Review 96, לונדון, 2015 (באנגלית)
- ^ נאום בר-אילן, באתר ויקיטקסט
- ^ 1 2 3 4 THE ISRAELI-PALESTINIAN INTERIM AGREEMENT, משרד החוץ, 28.09.1995 (באנגלית); הסכם ביניים ישראלי־פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, כתבי אמנה 1071, 28 בספטמבר 1995 (בעברית ובאנגלית)
- ^ עלאא תרתיר, The Evolution and Reform of Palestinian Security Forces 1993-2013, Stability, 1 4, 2015 doi: 10.5334/sta.gi (באנגלית)
- ^ New Palestinian government approved, CNN, 12 בנובמבר 2003 (באנגלית)
- ^ Qurei cabinet: Full list, BBC, 12 בנובמבר 2003 (באנגלית); The PA Ministerial Cabinet List November 2003, אתר JMCC (אנ') (באנגלית)
- ^ 1 2 Arafat refuses Qorei resignation, מייל וגרדיאן (אנ'), 18 ביולי 2004 (באנגלית)
- ^ Arafat denies he is facing crisis, BBC, 24 ביולי 2004 (באנגלית)
- ^ Chronological Review of Events Relating to the Question of Palestine: April 2005, המחלקה לזכויות הפלסטינים של האומות המאוחדות (אנ'), 4 במאי 2005 (באנגלית)
- ^ גרג מיירי (אנ'), Abbas Puts His Own Stamp on Security Force, הניו יורק טיימס, 25 באפריל 2005 (באנגלית)
- ^ חוסאם אלמדהון, The Palestinian Security Services: Past and Present, MIFTAH, 30 במאי 2006 (באנגלית)
- ^ סטיבן גוטניק, [www.miftah.org/Display.cfm?DocId=9950&CategoryId=5 The Palestinian Security Services: Past and Present], MIFTAH, 8 באפריל 2006 (באנגלית)
- ^ ח'אלד אבו טועמה, Hamas to expand 'Executive Force', The Jerusalem Post, 21 בדצמבר 2006
- ^ Associated Press, Palestinian security forces, The Orange County Register, 19 בינואר 2005 (באנגלית) (ארכיון)
- ^ كم يبلغ عدد موظفي أجهزة الأمن الفلسطينية؟ دراسة جديدة تجيبك, الاقتصادي, 29 בדצמבר 2016 (בערבית)
- ^ ג'סיקה פורקיס, אחמד נאפע, Palestinian security cooperation with Israel (עמ' 12), מוניטור המזרח התיכון, 28 באוקטובר 2015 (באנגלית)
- ^ אלחנן מילר, Abbas vows to uphold ‘sacred’ security coordination with Israel, The Times of Israel, 28 במאי 2014 (באנגלית)
- ^ פיטר בומונט (אנ'), PLO leadership votes to suspend security cooperation with Israel, TheGuardian.com, 5 במרץ 2015 (באנגלית)