מלקולם פרייזר
ג'ון מלקולם פרייזר (באנגלית: John Malcolm Fraser; 21 במאי 1930 - 20 במרץ 2015) היה מדינאי אוסטרלי ממוצא יהודי, שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה ה-22. הוא עלה לשלטון ב-1975 בעקבות פיטוריו של גוף ויטלם שהיה לפניו ראש הממשלה מטעם מפלגת הלייבור האוסטרלית, מהלך שבו הוא שיחק תפקיד מפתח. לאחר שלוש מערכות בחירות שהתקיימו במהלך תקופת כהונתו, הוא הובס בבחירות של 1983 על ידי בוב הוק וסיים את הקריירה הפוליטית שלו כשהוא מתנכר למפלגתו.
פרייזר בביקור בארצות הברית ב-1982 | |||||
לידה |
21 במאי 1930 מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
20 במרץ 2015 (בגיל 84) מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה | ||||
שם מלא | ג'ון מלקולם פרייזר | ||||
מדינה | אוסטרליה | ||||
מקום קבורה | בית הקברות הכללי של מלבורן | ||||
השכלה |
| ||||
מפלגה | המפלגה הליברלית (2009-1954) | ||||
בת זוג | תמרה "תמי" בגס | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
חתימה | |||||
ראשית חייו
עריכהג'ון מלקולם פרייזר נולד בפרבר טורק של העיר מלבורן, ויקטוריה למשפחה בעלת היסטוריה של מעורבות בפוליטיקה ובענף גידול בעלי החיים. סבו, סיימון פרייזר האב, היגר ב-1853 מנובה סקוטיה ונעשה סוחר מצליח במקנה וכן חבר אספת הנבחרים של ויקטוריה והשתתף באספות שהתקיימו לקראת איחוד אוסטרליה והיה חבר בסנאט האוסטרלי. דודו, סיימון פרייזר הבן, בלט כספורטאי שייצג את אוסטרלאסיה באולימפיאדת סטוקהולם (1912) בענף החתירה, וכן שיחק פוטבול אוסטרלי בליגת הפוטבול של ויקטוריה.[1]
אביו של מלקולם פרייזר, ג'ון נביל פרייזר, למד בקולג' טריניטי של אוניברסיטת מלבורן ובמשך השנים היה בעל עדרים בוויקטוריה ובניו סאות' ויילס.[2] אמו של פרייזר, אונה וולף, הייתה ממוצא יהודי מצד אביה.[1][2]
פרייזר גדל בחוות של המשפחה והתחנך בבתי ספר בטורק ובמלבורן וב-1952 השלים תואר בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה במודלין קולג' באוקספורד. אחד מחבריו לספסל הלימודים באוקספורד היה לימים ראש ממשלת קנדה, ג'ון טרנר. בשל לימודיו באוקספורד, בין השאר, הוא החל לדבר בגרסת האנגלית האוסטרלית של המבטא הידוע כ-Received Pronunciation (ההגייה המקובלת).
ב-1956 נישא פרייזר לתמרה "תמי" בגס. הזוג הביא לעולם ארבעה ילדים.
ראשית הקריירה הפוליטית
עריכהפרייזר התמודד בבחירות הכלליות של 1954 מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה של ואנון במערב ויקטוריה והפסיד לנציג מפלגת הלייבור, דון מקלאוד, בהפרש של 17 קולות. אף על פי כן, חלוקה מחדש של מחוזות הבחירה הפכה את המחוז למעוז ליברלי ומקלאוד פרש לפני הבחירות שהתקיימו שנה לאחר מכן. פרייזר זכה בבחירות עם רוב של יותר מ-5000 קולות. בגיל 25 הוא היה חבר הפרלמנט האוסטרלי הצעיר ביותר. הוא המשיך לייצג את מחוז ואנון עד לפרישתו מהפוליטיקה ב-1983.
דרכו למנהיגות המפלגה
עריכהזמן רב המתין פרייזר עד אשר מונה לתפקיד שר. בסופו של דבר הוא קיבל את תפקיד שר הצבא בממשלתו של הרולד הולט ב-1966 ובמסגרת תפקידו זה היה אחראי על מעורבותה השנויה במחלוקת של אוסטרליה במלחמת וייטנאם. בממשלתו של ג'ון גורטון הוא שימש כשר החינוך והמדע וב-1969 הוא מונה להיות שר ההגנה, תפקיד מאתגר שהיה כרוך בהמשך המעורבות האוסטרלית בווייטנאם ובהתמודדות עם ההפגנות נגדה.
במרץ 1971 התפטר פרייזר בפתאומיות במחאה על מה שהוא הגדיר ההתערבות של גורטון בתחומי האחריות שלו כשר. מהלך זה הוביל לנפילתה של ממשלת גורטון ולהחלפתו בויליאם מקמהון. גורטון לא סלח מעולם לפרייזר על חלקו בנפילתו ועד ליום מותו ב-2002 הוא לא היה מסוגל לשהות עם פרייזר באותו חדר.
בממשלתו של מקמהון היה פרייזר שר החינוך והמדע. עם תבוסתה של המפלגה הליברלית בבחירות הכלליות של 1972 על ידי מפלגת הלייבור בהנהגתו של גוף ויטלם, הוא היה שר העבודה בממשלת הצללים בראשותו של בילי סנדן.
חלקו בהדחתו של ויטלם
עריכהלאחר שקואליציית האנטי לייבור בהנהגתו של סנדן נחלה מפלה בבחירות של 1974 קרא פרייזר תיגר על מנהיגותו, אך ללא הצלחה. יחד עם זאת, כשסנדן עדיין לא הצליח להשיג יתרון על ויטלם, התמודד מולו פרייזר שוב במרץ 1975 בבחירות על תפקיד מנהיג המפלגה והפעם הצליח.
מאוחר יותר באותה שנה, על רקע שורה של שערוריות שזעזעו את ממשלת ויטלם, החליט פרייזר לנצל את הרוב של קואליציית האנטי-לייבור בסנאט כדי לעכב את אישור חוק התקציב מתוך מטרה להקדים את הבחירות. לאחר כמה חודשים של מבוי סתום, התערב המושל הכללי, סר ג'ון קר וב-11 בנובמבר הדיח את ויטלם. פרייזר הושבע כממלא מקומו, בתנאי שיעביר את חוק התקציב ושיתקיימו בחירות חדשות לשני בתי הפרלמנט.
ב-19 בנובמבר 1975 נשלחה לפרייזר מעטפת נפץ שנוטרלה לפני שהגיעה אליו. מעטפות נפץ נוספות נשלחו למושל קר ולראש ממשלת קווינסלנד, ג'ו ביילקה-פטרסן.[3][4]
ראש ממשלה
עריכהבבחירות שהתקיימו בדצמבר 1975 זכתה הקואליציה של המפלגה הליברלית ומפלגת הכפר בניצחון מוחץ. 30 מושבים בפרלמנט עברו אליה מהלייבור ובסך הכול הסתכמו מספר המושבים של הקואליציה ב-55, הרוב הגדול ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה. באותה קלות זכתה הקואליציה בניצחון בבחירות של 1977. בשתי מערכות הבחירות הללו זכתה המפלגה הליברלית ברוב בזכות עצמה, הישג שאפילו רוברט מנזיס והרולד הולט לא הצליחו להגיע אליו. למרות שלא היה צורך ממשי בהרכבת קואליציה עם מפלגת הכפר, המשיכה קואליציית האנטי-לייבור הוותיקה להתקיים.
עד מהרה ביטל פרייזר כמה מהמהלכים של ממשלת הלייבור, כמו הקמתו של משרד התקשורת וביצע שינויים משמעותיים במערכת הבריאות הממלכתית. בתחילה הוא השאיר על כנם את רמות המיסוי וההוצאה הממשלתית כפי שהיו בימיו של ויטלם, אך עד מהרה חל גידול ברמות המיסוי וההוצאה הממשלתית לנפש. פרייזר הצליח לשלוט ברמת האינפלציה, שזינקה בימיו של ויטלם. צוות מטעמו שכונה "כנופיית התער" (Razor Gang),[5] יישם קיצוצים מחמירים בתקציב באופן רוחבי בכל תחומי השירות הציבורי הפדרלי, כולל ברשת הטלוויזיה ABC.
למרות שזמן רב היה פרייזר מזוהה עם האגף הימני של המפלגה הליברלית, הוא לא ביצע תוכניות שמרניות רדיקליות כפי שצפו אויביו הפוליטיים וכפי שכמה מחסידיו רצו שהוא יבצע. המדיניות המתונה יחסית של פרייזר גרמה לאכזבה לשר האוצר שלו, ג'ון הווארד ולשרים נוספים מהאסכולה הפרו-תאצ'ריסטית, שהיו תומכים נלהבים של כלכלת שוק. לביצועים הכלכליים של פרייזר הזיקה העלייה באבטלה, שהגיעה לנתוני שיא בתקופת שלטונו ונבעה בין השאר מהשפעות משבר האנרגיה העולמי של 1973.
בתחום מדיניות החוץ היה פרייזר פעיל במיוחד. הוא תמך במערכה של חבר העמים הבריטי לביטול האפרטהייד בדרום אפריקה וסירב לאשר למטוס שהטיס את נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה לתדלק בתחומי אוסטרליה בדרכה למשחק השנוי במחלוקת בניו זילנד ב-1981. יחד עם זאת, ב-1977 הותר לנבחרת סקי המים של דרום אפריקה לעבור דרך אוסטרליה בדרכה לניו זילנד ודבר האישור הוסתר מהתקשורת במשך שנים.[6]
פרייזר התנגד לשלטון המיעוט הלבן ברודזיה. במהלך ועידת חבר העמים הבריטי ב-1979 שכנע פרייזר, יחד עם עמיתו הניגרי את ראש ממשלת בריטניה החדשה, מרגרט תאצ'ר, לעכב את ההכרה בהסדר הפנימי בממשלת רודזיה-זימבבואה, הסדר שקודם לכן הבטיחה תאצ'ר להכיר בו. בסופו של דבר, התקיימה ועידה בלונדון ובעקבותיה נבחר ב-1980 רוברט מוגאבה כנשיא זימבבואה העצמאית. פקיד בכיר לשעבר במשרד החוץ האוסטרלי העיד שפרייזר היה "האדריכל הראשי" בתהליך לעלייתו לשלטון של מוגאבה. על כך העידו גם נשיא טנזניה, ג'וליוס נייררה ונשיא זמביה, קנת קאונדה.[7]
בתקופת כהונתו כראש ממשלה, הכירה אוסטרליה בסיפוחה של מזרח טימור על ידי אינדונזיה, למרות שלפליטים רבים ממזרח טימור הוענק מקלט באוסטרליה. פרייזר היה בעל ברית נאמן של ארצות הברית ותמך בהטלת החרם על אולימפיאדת מוסקבה (1980) אך למרות שפרייזר שכנע כמה גופי ספורט לא להשתתף במשחקים הוא לא ניסה למנוע מהוועד האולימפי האוסטרלי מלשגר משלחת למוסקבה.
פרייזר גם הפתיע את מבקריו במדיניות ההגירה שלו. על פי מסמך ממשלתי מ-1977 אימצה ממשלת פרייזר מדיניות רשמית של "מחויבות הומניטרית ליישובם מחדש של פליטים".[8] פרייזר הרחיב את היקף ההגירה מארצות אסייה והתיר לפליטים נוספים להיכנס לאוסטרליה.
פרייזר תמך ברב-תרבותיות והקים במימון ממשלתי רשת טלוויזיה ורדיו רב-לשונית (SBS) למרות שהתחנות הראשונות של רשת זו הוקמו כבר בתקופת שלטונו של ויטלם.[9] למרות תמיכתו ברשת SBS, הטילה ממשלת פרייזר קיצוצים חריפים בתקציב רשת השידור הלאומית, ABC, שבאו על רקע ביקורת חוזרת ונשנית מצד הקואליציה על הסיקור הלא הוגן בעל הנטייה השמאלנית כביכול של הרשת.
פרייזר גם יזם חקיקה שאפשרה לאבוריג'ינים בטריטוריה הצפונית לקבל שליטה על האדמות שלהם, אך לא כפה חוקים דומים על ממשלותיהן השמרניות של המדינות.
שקיעה
עריכהבבחירות של 1980 הצטמצם הרוב של הקואליציה ביותר מחצי. כמו כן איבדה הקואליציה את השליטה בסנאט. ב-1982 התחולל מיתון כלכלי חד ושערוריות מס של דמויות בולטות במפלגה הליברלית הטרידו את הממשלה. שר המסחר והתעשייה הפופולרי, אנדרו פיקוק, התפטר מהממשלה והתמודד בבחירות על מנהיגות המפלגה מול פרייזר. למרות שפרייזר ניצח, אירועים אלו החלישו אותו מבחינה פוליטית.
בראשית 1982 היה ברור שמנהיג האיגודים המקצועיים הפופולרי, בוב הוק, יחליף את היידן כמנהיג מפלגת הלייבור. פרייזר היה מודע היטב למאבק בין היידן והוק ותכנן להכריז על בחירות בזק באותה שנה, אך המציאות הכתה אותו בפניו. ב-3 בפברואר 1983, הכריז פרייזר על הקדמת הבחירות ל-5 במרץ. הוא חש עצמו חזק בזכות הגברת כוחה של הקואליציה בעקבות בחירות ביניים שהתקיימו אז. פרייזר גם האמין שהוא יוכל לנצח את הלייבור לפני שהוק יבחר להיות מנהיג המפלגה. למרות זאת, פרייזר איחר את המועד. מבלי שהוא ידע זאת, היידן התפטר ופינה את מקומו להוק. בבחירות נחלה הקואליציה תבוסה קשה ואיבדה 24 מושבים בפרלמנט, התבוסה הקשה ביותר של ממשלת ימין מאז איחוד אוסטרליה. עד היום פרייזר הוא ראש הממשלה האחרון שנבחר מטעם מחוז בחירה כפרי.
מיד לאחר התבוסה בבחירות התפטר פרייזר מתפקידו כמנהיג המפלגה הליברלית ופרש מהחיים הפוליטיים חודשיים לאחר מכן. במהלך 13 השנים שבהן בילו הליברלים על ספסלי האופוזיציה עד 1996, הם נטו להסביר את בעיותיהם ב"הזדמנויות המוחמצות" של תקופת פרייזר. פרייזר התרחק מפעילות במפלגה והתפטר ממנה ב-2009.
פרישה
עריכהלאחר פרישתו היה פרייזר פעיל בשורה של גופים בינלאומיים מטעם האו"ם וחבר העמים הבריטי שעסקו בפעולות סיוע וצדקה.
שערוריית ממפיס
עריכהב-14 באוקטובר 1986, התגלה פרייזר, אז יושב ראש ועדה לחקר האפרטהייד בדרום אפריקה, באולם הכניסה של מלון מוזנח בממפיס, ארצות הברית, כשהוא לא לובש דבר מלבד מגבת. המלון היה ידוע כמקום פעילות של זונות וסוחרי סמים. למרות שנפוצו שמועות על כך שראש הממשלה לשעבר בילה עם זונה, הצהירה אשתו של פרייזר שהוא לא זכר את האירועים שהובילו אותו לסיטואציה וככל הנראה הוא היה קורבן למתיחה שביצעו חבריו לוועדה.[10]
ההתרחקות מהמפלגה הליברלית
עריכהב-1993 הוצעה מועמדותו של פרייזר לתפקיד נשיא המפלגה הליברלית, אך ברגע האחרון בוטלה ההצעה עקב הביקורת שמתח פרייזר על מנהיג המפלגה, ג'ון יוסון, על ההפסד של המפלגה בבחירות מוקדם יותר באותה שנה.[11]
החל מ-1996 מתח פרייזר ביקורת על מדיניות החוץ של ממשלת ג'ון הווארד, במיוחד בנוגע ליישור הקו של הווארד עם ממשל בוש, שלדעתו של פרייזר הזיקה ליחסיה של אוסטרליה עם מדינות אסיה. הוא התנגד למדיניותו של הווארד בנוגע לפליטים, תמך במערכה להפיכתה של אוסטרליה לרפובליקה ותקף תופעות של חוסר יושרה בפוליטיקה האוסטרלית, בשיתוף עם ראשי הממשלה לשעבר, גוף ויטלם ובוב הוק שאיתם מצא שפה משותפת בנושאים אלה.[12]
בחירות 2001 היו השלב האחרון בניתוק של פרייזר מהמפלגה הליברלית. אישים רבים במפלגה מתחו ביקורת על "העשור של הזדמנויות מוחמצות" של שלטון פרייזר. בראשית 2004 קראה ועידת האגף הצעיר של המפלגה בהובארט לסיים את חברותו ארוכת השנים של פרייזר במפלגה.
ב-2006 שיגר פרייזר מתקפה נוקבת על ממשלתו הליברלית של הווארד על רקע המדיניות שלה בנושאי הפליטים, המלחמה בטרור וזכויות האדם. כמו כן הוא אמר ש"אם אוסטרליה תמשיך ללכת בעקבות המדיניות האמריקנית, היא עלולה למצוא את עצמה שקועה במלחמת עיראק למשך שנים רבות והפחד מהאסלאם בחברה האוסטרלית יעקר רק לאחר זמן רב".
ביולי 2007 שיגר פרייזר מכתב תמיכה בקבוצת פעולה לשינוי המדיניות בעיראק ולהוצאת הכוחות משם. במכתבו זה ציין פרייזר: "דבר אחד עלינו לומר לאמריקאים, בצורה הפשוטה ביותר, שאם ארצות הברית לא מוכנה להיות מעורבת במהלכים דיפלומטיים בנוגע לעיראק ובנוגע לשאלות אחרות הנוגעות למזרח התיכון, כוחותינו ייסוגו משם עד לחג המולד".
לאחר התבוסה של ממשלת הווארד בבחירות של 2007, טען פרייזר שהווארד ניגש אליו לאחר ישיבת ממשלה במאי 1977 שעסקה בפליטים מווייטנאם ואמר: "אנו לא מעוניינים שיגיעו יותר מדי מאנשים אלה. אנו עושים זאת רק למען הרושם החיצוני, נכון?" הטענות הועלו על ידי פרייזר בראיון שנערך לרגל חשיפתם של המסמכים מאותה התקופה. הווארד, באמצעות דוברו, סירב להגיב.[13]
בינואר 2008 תקפה חברת הפרלמנט סופי מירבלה את פרייזר על נאום שנשא באוניברסיטת מלבורן על כך ש"ממשל בוש החזיר לאחור התקדמות של 60 שנה של בניית מערכת בינלאומית המבוססת על החוק".[14][15]
בדצמבר 2009, זמן קצר לאחר בחירתו של טוני אבוט כמנהיג המפלגה הליברלית, פרש פרייזר מהמפלגה, באומרו כי "המפלגה היא כבר לא ליברלית, אלא שמרנית".[16][17]
בדצמבר 2011 מתח פרייזר ביקורת חריפה על החלטתה של ממשלת אוסטרליה (בתמיכת המפלגה הליברלית שישבה באופוזיציה), להתיר יצוא אורניום להודו, בניגוד למדיניות ממשלתו של פרייזר שלא לייצא אורניום למדינות שלא חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.[18]
ב-2012 מתח פרייזר ביקורת על הצבתם של כוחות אמריקנים באוסטרליה.[19] בסוף 2012 כתב פרייזר הקדמה לכתב עת משפטי ובה ביקר באופן גלוי את מצב זכויות האדם באוסטרליה ובעולם המערבי כולו: "זוהי מחשבה מפוכחת שבתקופה האחרונה, זכויות שהושגו במאבק של מאות שנים, נשחקו בבריטניה ובמקומות אחרים. באוסטרליה קיימים חוקים המאפשרים מעצר סודי של חפים מפשע. כוחן של סוכנויות המודיעין עלה. במקרים רבים הצדק שהיה מנת חלקנו בעבר נשקל כיום בפחות כובד ראש".[20]
ב-2014, בריאיון לרשת הטלוויזיה Russia Today, פסל פרייזר את הגישה של האמריקניזם ואת מדיניות החוץ של ארצות הברית.[21]
מותו
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- ##Malcolm Fraser– Australia's Prime Ministers / National Archives of Australia
- Australian Biography– Malcolm Fraser An extensive 1994 interview with Fraser
- ##Malcolm Fraser on Twitter
- מלקולם פרייזר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מלקולם פרייזר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מלקולם פרייזר, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 "Prime Ministers of Australia: Malcolm Fraser". National Museum of Australia. Retrieved 17 June 2010.
- ^ 1 2 Australian Biography profile of Malcolm Fraser, part 10, 14 April 1994
- ^ "Letter Bomb Injures Two". The Palm Beach Post. 20 November 1975. p. A14. Retrieved 22 April 2013.
- ^ O'Malley, Brendan (8 October 2009). "Letter bomb spells an explosive end to innocence". The Courier-Mail. Retrieved 22 April 2013.
- ^ "The 7:30 Report". Abc.net.au. Retrieved 25 April 2010.
- ^ "Australia let apartheid-era team pass through to NZ". New Zealand Herald. 2 January 2008.
- ^ Colebatch, Hal G.P. (16 April 2008). "You got him in, so help kick him out". Australian. News. Retrieved 14 December 2012.
- ^ Steketee, Mike (1 January 2008). "Howard in war refugee snub: Fraser". Australian. News. Retrieved 6 January 2008
- ^ The History of Australian Television: SBS Television, accessed 22 May 2007
- ^ Madden, James (25 August 2007). "Mal's trousers and me: Tamie". The Australian. Retrieved 22 April 2012.
- ^ Malcolm Fraser & Margaret Simons, Malcolm Fraser: The Political Memoirs, The Miegunyah Press, 2010, p. 721
- ^ "7.30 Report – 10/11/2005: Fraser speaks out on Whitlam dismissal". Abc.net.au. Retrieved 25 April 2010.
- ^ Mike Steketee, National Affairs editor (1 January 2008). "Howard in war refugee snub: Fraser– The Australian 1/1/2008". Australianit.news.com.au. Retrieved 25 April 2010.
- ^ Schubert, Misha; Cooke, Dewi (14 February 2008). "Ms Mirabella boycotted the historic national apology to the 'Stolen Generations'". Melbourne: Theage.com.au. Retrieved 25 April 2010.
- ^ Sexton, Reid (6 January 2008). "Liberal MP attacks 'frothing' Fraser– National". Melbourne: Theage.com.au. Retrieved 25 April 2010.
- ^ Austin, Paul (26 May 2010). "Malcolm Fraser Quits Liberal Party: The Age 26/5/2010". Melbourne: Theage.com.au. Retrieved 5 June 2010.
- ^ Gillham, Alexis (26 May 2010). "Former PM Malcolm Fraser quits Liberals: Herald Sun 26/5/2010". Heraldsun.com.au. Retrieved 5 June 2010.
- ^ Fraser, Malcolm (12 December 2011). "Why Gillard's uranium-to-India policy is dangerously wrong". Sydney Morning Herald. Fairfax. Retrieved 12 December 2011.
- ^ Gidget Fuentes, A flap grows Down Under over new USMC rotations, Battle Rattle, April 23, 2012
- ^ The Journal Jurisprudence 15, September 2012
- ^ Former Australian PM Attacks America: 'Thinks it's Superior, Rules Only Apply to Inferior Nations'
- ^ "Former prime minister Malcolm Fraser dead at 84". Sydney Morning Herald. Fairfax. 20 March 2015. Retrieved 20 March 2015.
- ^ "Malcolm Fraser: Australia's 22nd prime minister dies aged 84". ABC News. 20 March 2015. Retrieved 20 March 2015.