לוחמי הגטאות
לוֹחֲמֵי־הַגֵּטָאוֹת הוא קיבוץ בגליל המערבי, שהוקם בשנת 1949 על ידי ניצולי השואה, פרטיזנים ולוחמי הגטאות, ביניהם לוחמי מרד גטו ורשה יצחק צוקרמן וצביה לובטקין. בקיבוץ הוקם בית לוחמי הגטאות, המשמש כמוזיאון לתולדות השואה על שם יצחק קצנלסון.
 מוזיאון לוחמי הגטאות
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 17 מטר |
| תאריך ייסוד | 1949 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 978 תושבים |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   לוחמי הגטאות  באדום - לוחמי הגטאות בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
הקמת הקיבוץ
עריכהבקיבוץ נמצא בית קברות מהתקופה הפרסית, המזוהה עם האוכלוסייה הפיניקית המקומית.[3] לפני הקמת היישוב התקיימו במקום המחנה הצבאי הבריטי סמריה (Sumeiriya) והכפר הערבי א-סמריה (אנ').[4]
הגרעין המייסד של לוחמי הגטאות הוקם ממספר קבוצות שהתגבשו ביגור, גינוסר ובית השיטה וכן חברים נוספים. תקופה מסוימת שהו בוולדהיים לפני שהתיישבו באתר הקיבוץ בין עכו לנהריה[5]. בשנת 1948 הקצו מוסדות היישוב 3,600 דונם לקיבוץ, סמוך למחנה הצבאי הבריטי ובאדמות הכפר הערבי א-סמריה (אנ')[6]. ב-27 בינואר 1949 הוקם הקיבוץ.[7] ראשוני הקיבוץ עלו לקרקע בחודש פברואר 1949 והתיישבו במקצת מן מבנים נטושים בקצהו המזרחי של המחנה הבריטי. ב־18 באפריל 1949, יום אחד בטרם יום השנה השישי למרד גטו ורשה נערך במקום טקס ההתנחלות של הקיבוץ ובו גרעין של כמאתיים איש ניצולי שואה[8][9]. לכבוד באי הטקס יזם יצחק צוקרמן תערוכת תמונות בשם: "כך היה – תמונות מהשואה והמרד".
טקס העלייה על הקרקע היה מהגדולים ביותר שהתקיימו לכבוד הקמת יישוב והשתתפו בו גם נציגים של ממשלת פולין[10]. שטחי הקיבוץ השתרע על כ־4000 דונם, מהם 3500 לפלחה, 120 דונם לגן ירק, 40 דונם גפן ו־30 דונם בננות[11]. באפריל 1950 הוקמה מועצה אזורית געתון אשר אליה שויך הקיבוץ[12]. הקיבוץ התייחד בכך שחבריו היו מבוגרים לעומת יישובים אחרים וכן באחוז יחסית גבוה של חולים שלא היו מסוגלים לעבודה פיזית. כן התייחד הקיבוץ באחוז גבוה של משפחות מרובות ילדים[5]. באביב 1950 הוחלט בישיבה משותפת של נציגי הקיבוץ ומזכירות הקיבוץ המאוחד על הקמת בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד ע"ש יצחק קצנלסון. טקס חנוכת המוזיאון, במשכנו הארעי, נערך ב־19 באפריל 1951.
שמו הראשון של הקיבוץ, כפי שנקבע על ידי קק"ל, היה אשר, על שם נחלת שבט אשר בה הוא שוכן. אנשי קק"ל התנגדו לקריאת היישוב על שם לוחמי הגטאות בטענה כי אין מדובר בשם עברי, זאת למרות דרישת חברי הקיבוץ לשינוי השם. לבסוף, בפברואר 1952, נעתרה ועדת השמות הממשלתית לבקשת הקיבוץ, אולם הציעה לחבריו כי עדיף לקרוא לקיבוץ בשם "מורדי הגטאות", תוך שהיא מותירה הבחירה לחברי המשק. באספת הקיבוץ הוחלט להעדיף ברוב קולות, אל מול מתנגד בודד, להעדיף את שמו הנוכחי של הקיבוץ. שמה הרשמי של האגודה השיתופית, "קיבוץ על־שם לוחמי הגטאות, קבוצת דרור להתיישבות שיתופית בע״מ" פורסם באופן רשמי ברשומות באפריל 1954.
חתימת הסכם השילומים עם גרמניה, בשנת 1952, וזכאותם של חברי קיבוץ רבים לקבלת פיצויים אישיים, עוררו מתחים רבים בקיבוץ הצעיר. חלק מן החברים סירבו להגיש תביעה לפיצויים על אף זכאותם לכאורה. חברים אחרים ביקשו לקבל באופן אישי את הפיצויים אותם תבעו וסירבו להעבירם לקופת המשק. לאחר שהתקבלה החלטה המחייבת חברים להעביר פיצויים מגרמניה לקופת המשק, עזבו מספר משפחות את הקיבוץ.
בקיבוץ נמצא בית אוסף קופפרמן, המציג את עבודותיו של חבר הקיבוץ, זוכה פרס ישראל לציור – האמן משה קופפרמן וכמו כן תערוכות קשורות.
הקיבוץ עבר הפרטה. עד שנת 2021 פעל בו מפעל "טבעול" לייצור תחליפי בשר מן הצומח.
גלריה
עריכה-
-
אמת עכו ליד הקיבוץ -
בתי מגורים בקיבוץ -
חדר האוכל בקיבוץ, בתכנון חברת הקיבוץ נעמי יודקובסקי -
אולם האכילה בחדר האוכל -
מועדון וגלריה, בתכנון חברת הקיבוץ נעמי יודקובסקי
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לוחמי הגטאות- על הקיבוץ, באתר מוזיאון לוחמי הגטאות
- לוחמי הגטאות, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- יהושע א. גלבוע, קיבוץ לוחמי הגטאות, מעריב, 14 באפריל 1963
- נוף ילדות: סיור להיסטוריה המרירה-מתוקה של קיבוץ לוחמי הגטאות, באתר וואלה, 27 ביוני 2013
- מיכאל יעקובסון: סקירה על בניין חדר האוכל בקיבוץ לוחמי הגטאות בתכנון נעמי יודקובסקי, באתר 'חלון אחורי', 18.8.2014
עופר אדרת, "אין עוד יישוב כזה בארץ הממחיש את הזיקה בין השואה לטרגדיה הפלסטינית", באתר הארץ, 17 באפריל 2023- בית ספר יסודי גוונים עין המפרץ
לוחמי הגיטאות (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ נטלי מסיקה, קברים מן התקופה הפרסית בקרבת תל אל־סמרייה (לוחמי הגטאות), עתיקות 29, 1996, עמ' 38*; Natalie Messika, Persian Period Tombs and Graves near Tell Es-Sumeiriya (Loḥamé Hageta'ot), עתיקות 29, 1996, עמ' 109
- ^ ד.ג., יום מרד הגיטו – בקיבוץ ע״ש לוחמיו, מעריב, 23 באפריל 1952
- ^ 1 2 יהושע גלבוע, דמותו של יישוב, קיבוץ לוחמי הגיטאות, מעריב, 14 באפריל 1963
- ^ ד.ג., יום מרד הגיטו – בקיבוץ ע״ש לוחמיו, מעריב, 23 באפריל 1952
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 253.
- ^ לוחמי הגיטו מתנחלים בגליל ביום השנה למרד ורשה, דבר, 19 באפריל 1949
- ^ קיבוץ לוחמי הגטאות: סיפור המקום. עורך: צביקה דרור. הוצאת קיבוץ לוחמי הגטאות, התשס"ה, 2005. ISBN 965-518-031-X
- ^ ה.ו., מורדי הגיטאות, דבר, 21 באפריל 1949
- ^ מ. זינגר, על מורשת השואה והמרד, דבר, 3 במאי 1951
- ^ אישור מועצה אזורית חדשה בגליל, דבר, 14 באפריל 1950