ישראל זמורה
ישראל זמורה (7 במאי 1899, בסרביה (אז האימפריה הרוסית) – 4 בנובמבר 1983, תל אביב) היה עורך, מבקר ספרותי ומוציא לאור ישראלי.
לידה |
7 במאי 1899 Pociumbăuți, מולדובה |
---|---|
פטירה |
5 בנובמבר 1983 (בגיל 84) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית העלמין קריית שאול |
שם עט | י. זה |
שפות היצירה | עברית |
תקופת הפעילות | 1925–1983 (כ־58 שנים) |
צאצאים | אהד זמורה |
בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ומאז החל לקחת חלק פעיל ומרכזי בעולם הספרותי בארץ. הוא תרגם לעברית יצירות מרוסית ומצרפתית, פרסם מאמרים וביקורת ספרותית והיה חבר מערכת כתב העת הספרותי כתובים. בהמשך, היה ממקימי חבורת יחדיו וחבר מערכת כתב העת טורים, בהם היו חברים סופרים ומשוררים חשובים בעלי זיקה לספרות ולשירה המודרניסטית כמו שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג.
בשנת 1939 יסד את כתב העת "מחברות לספרות" והיה עורכו הראשי, ובשנת 1940 הקים הוצאת ספרים בשם זהה, הוצאת מחברות לספרות, מתוך כוונה להוציא לאור יצירות איכותיות בעלות ערך ספרותי, יצירות מקור מודרניסטיות, ספרות קלאסית כלל עולמית וספרות ילדים. ההוצאה, שהייתה מפעל חייו, הוציאה למעלה מ-300 כותרים.
תולדות חייו
עריכהישראל זמורה נולד בפוצ'ום-באוץ' בבסרביה בשנת 1899. בצעירותו למד לימודים תורניים בחדר ובגיל 16 עבר לאודסה, שהייתה באותה עת אחד משני מרכזי הספרות העברית החשובים בה פעלו גם ביאליק, רבניצקי ואחד העם.
באודסה ובפטרבורג, אליה עבר מאוחר יותר, רכש לעצמו השכלה כללית רחבה תוך לימוד עצמאי וקריאת ספרות עולמית במגוון תחומים. בזמן המהפכה הבולשביקית שהה בפטרבורג והיה פעיל בתנועת צעירי ציון.
זמורה למד שפות רבות ומלבד רוסית ועברית ידע גם צרפתית, גרמנית ויידיש, וכבר מצעירותו תרגם שירי משוררים שאהב משפות אלו לעברית.
בשנת 1925, לאחר שברח מהצבא האדום אליו גויס, ולאחר שהייה של מספר שנים ברומניה שם שימש מורה לעברית, עלה ישראל זמורה עם משפחתו לארץ וקבע את מקום מושבו בתל אביב.
במשך כחמש שנים שימש זמורה כשליח של קרן היסוד ברומניה ובמסגרת תפקידו סיפר על ארץ ישראל וגייס תרומות מיהודים.
מאז עלותו ארצה ועד יום מותו, היה זמורה פעיל בעולם הספרותי בארץ ישראל, בכתיבה, בעריכה, בהוצאה לאור של ספרי איכות ובפרסום מאמרים וביקורות ספרותיות.
ישראל זמורה תרם רבות לעולם הספרותי בישראל בהוצאת ספרי איכות שיהיו נגישים לקוראים במסגרת הוצאת הספרים "מחברות לספרות" אותה הקים בשנת 1940. זמורה זכה עוד בימי חייו בהערכה רבה של אנשי הספרות והרוח, אשר ידעו להעריך, לכבד ולהוקיר את פועלו למען פרסום ומתן במה לספרות ושירה איכותיים.
הוא נפטר בתל אביב ב-4 בנובמבר 1983.
פועלו הספרותי
עריכהעורך כתבי עת וחבר בחבורת יחדיו
עריכהישראל זמורה פרסם עם עלייתו לארץ מאמרים וביקורת ספרותית במספר כתבי עת ספרותיים ארץ - ישראליים בני התקופה ואף תרגם לעברית ספרות ושירה בעיקר מצרפתית ורוסית.
זמורה היה חבר מערכת בכתב העת "כתובים" בעריכת אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי. כתב העת בעריכתם נחשב לביטאון מתקדם של חבורת יוצרים צעירה. חדשנות זו הביאה להסרת חסותה של אגודת הסופרים מכתב העת. בהמשך, בשל מחלוקות על אופי ומדיניות העריכה של שטיינמן בכתב העת "כתובים" פרשו זמורה ושלונסקי ביחד עם אחרים מהמערכת. קבוצת הפורשים הקימה בתל אביב את חבורת יחדיו שבין חבריה הבולטים נמנו שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה גולדברג. חבורת יחדיו הייתה קבוצה יצירתית של סופרים ומשוררים עבריים שהיוותה את הרוח החיה של הפואטיקה המודרניסטית ("הכת" בפי מתנגדיה). חבורה זו הוציאה לאור את הביטאון הספרותי טורים בעריכת שלונסקי, ואף הוציאה לאור מספר ספרים חשובים של חבריה וביניהם "טבעות עשן" של גולדברג (1935) ו"כוכבים בחוץ" של אלתרמן (1938).
זמורה היה העורך, איש המעשה והרוח, ומהדמויות המרכזיות בחבורת יחדיו, אף שלא היה יוצר מוביל כחבריו לחבורה. בתקופה זו רכש זמורה את ניסיונו בהוצאת ספרים לאור.
בשנת 1938 התפצלה חבורת יחדיו עקב ויכוחים ומאבקים ספרותיים בין מייסדיה, שהתמקדו בעיקר בראיית העולם בהקשר היצירתי ספרותי בין אלתרמן לשלונסקי. לאחר שלא התאפשר לו לערוך את "טורים" יסד זמורה בשנת 1939 את כתב העת מחברות לספרות והיה עורכו הראשי.
כתב העת הופץ כל רבעון ופורסמו בו שירים, סיפורים וביקורות ספרותיות של בני החבורה וגם של יוצרים אחרים. כתב עת זה לא הצליח מסחרית ותדירותו פחתה עד שהופסקה הוצאתו לאחר כחמש שנות פעילות, בשנת 1944. במקביל להוצאת כתב העת, הקים זמורה הוצאת ספרים בשם זהה "מחברות לספרות".
הוצאת ספרים "מחברות לספרות"
עריכההרקע להקמה
עריכהשנות העשרים והשלושים בהן עלו לארץ כמה מחשובי היוצרים העבריים, ביאליק, אלתרמן, שלונסקי, חלפי ואחרים, היו שנים מרתקות בספרות העברית ושזורות מאבקים ספרותיים. באותן שנים צמח דור המודרניזם, בראשו שלונסקי ואלתרמן, שדחה את הפואטיקה של דור התחייה בכלל ושל ביאליק בפרט.
ב-1940 ייסד ישראל זמורה את הוצאת ספרים מחברות לספרות אשר החלה להוציא לאור ספרות עברית מקורית קדומה ומודרנית ויצירות מהספרות העולמית. "מחברות לספרות" הוקמה בזמן מאבקים על מקום והשפעה פוליטית, כשכתבי עת והוצאות ספרים שימשו כאמצעי להשגת המטרה.
הוצאת ספרים זו הייתה גולת הכותרת של פועלו הספרותי הנרחב של ישראל זמורה ובה מצאו בית חם גדולי הסופרים והמשוררים העבריים באותה עת, אשר עד אז התקשו למצוא הוצאה שתוציא את יצירותיהם מאחר שהוצאות הספרים שהיו קיימות באותה עת, ובראשן הוצאת דביר, לא ייחסו חשיבות ליצירה ישראלית מודרנית צעירה. ישראל זמורה שידע להעריך את היצירה המודרניסטית של אותה עת, ראה הכרח בהקמת הוצאה לאור שתאפשר ליוצרים הצעירים במה לפרסום יצירותיהם. זמורה גם ראה חשיבות בהקמת הוצאה אשר תשחרר את היוצר מעריצות המו"לים שכל רצונם, לפי תפישתו היה להעשיר את עצמם.
פעילות ההוצאה לאור
עריכההספרים הראשונים שהוציא זמורה במסגרת "מחברות לספרות" היה ספרו "שני מספרים" (1940), "שמחת עניים" של אלתרמן (1941) "חופה שחורה" של יונתן רטוש (1941), "דמויות מאופק" של יוכבד בת מרים (1941), "על חוכמת דרכים" של אבות ישורון (1942).
בין ספרי הילדים שהוציא לאור היו "פו הדב", "עליסה בארץ הפלאות", "עלילות הברון מינכאוזן" ו"הרוח בערבי הנחל". הוצאת הספרים שלו, אותה הפעיל מבית המשפחה בתל אביב ביחד עם בנו צבי זמורה, שהצטרף לאביו ב-1950, הונעה משיקולים ספרותיים בלבד. כל שעמד בראש מעייניו כאשר בחר את הספרים שיצאו לאור היה האיכות של היצירות ותרומתן לספרות ולתרבות העברית.
ההוצאה פרסמה למעלה מ-300 כותרים ובהם ספרים ראשונים של יוצרים צעירים רבים. בין הסופרים והמשוררים שכתביהם פורסמו במחברות לספרות היו נתן אלתרמן, יעקב הורוביץ, אהרן אמיר, פנחס שדה, אבות ישורון, יונתן רטוש, יוכבד בת מרים ודליה רביקוביץ, שהוציאה בהוצאה זו את ספרה הראשון "אהבת תפוח הזהב".
צעד אחר צעד התרחבה פעילות ההוצאה, שהחלה בהוצאת ספרי שירה חדשה, והמשיכה גם בשירת ימי הביניים, ספרות השכלה, ספרי פילוסופיה, פרוזה, תרגומים וספרות ילדים במקור ובתרגום. זמורה פרסם ספרות מגוונת אף על פי שידע שיהיה קשה לשווק אותה.
ההוצאה, שלא פעלה ממניעים מסחריים והשיקולים הכלכליים נדחקו בה לקרן זווית לא הצליחה לשרוד מבחינה כלכלית, אך ישראל זמורה סירב להוציא ספרים משיקולים מסחריים.
ההוצאה הפסיקה את פעילותה כהוצאה עצמאית בשנת 1967.
לאחר הפסקת פעילותה של ההוצאה ניסה אהד זמורה בנו של ישראל זמורה לשקם את ההוצאה. חלק מספריה שהיו בעלי ערך ספרותי ופוטנציאל מסחרי הודפסו מחדש במהלך השנים שלאחר סגירת ההוצאה תחת המותג "מחברות לספרות", עד למיזוג ספריה בשנת 1973 לתוך הוצאת הספרים זמורה ביתן מודן שהוקמה באותה שנה.
פעילותה של ההוצאה, בעריכתו של צבי זמורה חודשה ב-1987 במסגרת הוצאת הספרים "זמורה ביתן" בה היה שותף אהד זמורה.
עוד מפועלו הספרותי
עריכהישראל זמורה פרסם גם ספרים שלו במקביל להיותו מוציא לאור, בעיקר ספרי ביקורת ספרותית. הספר המקיף ביותר היה אוסף הביקורת שלו, הקרוי "ספרות על פרשת דורות" שהתפרסם ב"מחברות לספרות" בשנת 1950. כמו כן הוציא ישראל זמורה ספר על אברהם שלונסקי, ספר על הסופרים הזז והורוביץ וספר סונטות על סופרים.
ב־1960 ערך זמורה את ספריית שחרית שהוציאה לאור ספרי מופת לילדים, היה מעורכי כתב העת "מאזנים" של אגודת הסופרים וכן ערך את המדור לספרות של קול ישראל.
לאחר שנסגרה ההוצאה המשיך זמורה לפרסם ביקורת ספרותית ומאמרים במוספים ספרותיים ובכתבי עת.
האני מאמין
עריכהבהרצאה שנשא זמורה במלאת 25 שנים להוצאה, כאב את העובדה שכתבי יד רבי משקל ורבי ערך מתגלגלים אצל המחברים, החוקרים והמו"לים ואינם מגיעים לכדי הדפסה והוצאה לאור. מבחינתו, הדבר החשוב ביותר היה להוציא לאור ולתת פרסום ובמה ליצירות איכותיות של ספרות ושירה.
ישראל זמורה התייחס להוצאת הספרים שלו כ-"במה ספרותית בעריכתי". אמירה זו של ישראל זמורה מראה יותר מכל את יחסו לספרות ולשליחות שראה בהוצאתו לאור של ספר. בראיית העולם שלו, הוצאת ספרים איננה מפעל או מקור פרנסה, אלא "במה ספרותית" לסופרים ומשוררים. ובהתאם, המדיניות בה נקט לאורך כל פועלו הספרותי, הן בכתבי העת שערך והן בהוצאת הספרים שלו הייתה של "ספרות לשמה", כשבמתו הספרותית הוכוונה לתועלת הספרות.
בפתיח ספרי הוצאת מחברות לספרות הודפס האני מאמין של ישראל זמורה, ממנו עולה כי כוונתו הראשונית בהקמת ההוצאה הייתה לטפח ספרות שאין המו"ל הרגיל להוט אחריה אם מחשש לחידושים טרם זמנם ואם מחשש להפסדים. בהמשך ראה כחשיבות עליונה לפרסם ספרים חשובים ולגשר על פני הדורות.
מכתב קצר, מאת נתן אלתרמן לישראל זמורה מעיד על האיש וזיקתו ליצירה הספרותית :
לישראל זמורה,
אשר בספרותנו פעלו חרות
ומגילת לכתו אחריה כמגילת רות,
שלוחה בזה, בנקוף עיתים,
ברכת קציר חיטים.
בידידות ובתודה,
נתן אלתרמן
— ערב שבועות
ארכיון
עריכהארכיונו האישי נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה תל אביב.
מספריו
עריכה- שני מספרים: חיים הזז, יעקב הורוביץ, תל אביב: ת"ש 1940.
- עיונים בספרות העמים, תל אביב: מחברות לספרות, תש"ך 1960.
- ספרות על פרשת דורות עם אחרית דבר ומפתח השמות, תל אביב: תש"י 1950.
- נביאים אחרונים, מסות, תל אביב: תשי"ג 1953.
- המספר קו לקו, אורי ניסן גנסין, פסיפס של הבאות, ניתוחים והערכות, תל אביב: תשי"א 1951.
- ל’ סונטות דברי הערכה של סופרים וספרים, תל אביב: 1973.
- חמש מגילות, מסות, תל אביב, 1973.
- ארשת, שירים ותרגומי שירים, תל אביב, 1965.
- אנשי שם מתלוצצים, סודר ולוקט על ידי י. זה, (זמורה), תל אביב, תרצ"ג 1933.
- אברהם שלונסקי, תל אביב, יחדיו, תרצ"ז 1937.
- חמש מגילות, מסות.
- נשים בתנ"ך והשתקפותן באגדה, בשיר, בספור, במסה ובמקורות.
מתרגומיו
עריכה- פול ואלרי אדון טסט, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: ישראל זמורה, מחברות לספרות, תל אביב, תשי"א 1951.
- ורנר קלר, התנ"ך כהיסטוריה, תרגם: ישראל זמורה, עריכה מדעית: דוד זכאי, יוסף ברסלבי, מחברות לספרות, תשי"ח, 1958, ו-תשכ"א, 1961.
- ריינר מריה רילקה אוגוסט רודן, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית-דבר: ישראל זמורה, תל אביב, מחברות לספרות, תשכ"ד 1964.
- הינריך פון קלייסט אל בני דורי, כתבים קצרים, מגרמנית - ישראל זמורה, מחברות לספרות, תל אביב, תשנ"ו 1996.
- פרנסואה דוכס לרושפוקו, אמרות, או, הרהורים וכללי מוסר, מצרפתית: ישראל זמורה, תל אביב, 1957.
- ארבעה סיפורי מופת רוסיים, מאת ל"נ טולסטוי, נ"ו גוגול, א’ צ’כוב, נ"ס לסקוב, תרגם מרוסית: ישראל זמורה, תל אביב, 1966.
- שטפן צווייג ארטורו טוסקאניני : דמותו, תרגם: י’ זמורה, תל אביב, 1936.
- ניקולאי וסיליביץ גוגול בעלי האחוזה, נוסח ישן, תרגם מרוסית והוסיף אחרית דבר: ישראל זמורה, תל אביב, תשי"א 1951.
- אפרים אוירבך בעקבות הגאולה : נהגי הפרדות בגליפולי, מיידיש: ישראל זמורה, תל אביב 1980.
- מרסל פרוסט בעקבות הזמן האבוד, מצרפתית: ישראל זמורה, תל אביב, 1987.
- אסיה אברמוב בקולי, שירים, תרגם לעברית: י. זמורה, תל אביב תשל"ו 1976.
- גוטפריד אוגוסט בירגר הברון מינכהויזן, מגרמנית: ישראל זמורה, תל אביב 1989.
- אנטון פבלוביץ צ'כוב הגברת עם הכלבלב, תרגם מרוסית והוסיף אחרית-דבר: ישראל זמורה, תל אביב, תשי"א 1951.
ביבליוגרפיה
עריכה- ג. קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית הפועלים, 1965.
- צפרירה שועלי, מחברות לספרות: כתב העת והוצאת הספרים כגורמים במערכת הספרותית בשנים 1940-1967, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.
- משפחות במו"לות בישראל- מו"לות כעסק משפחתי, התאחדות המו"לים ואוניברסיטת בן-גוריון, ספר בהכנה.
- "שושלות מו"לים: הכל נשאר במשפחה (ולפעמים לא)", ריאיון עם אהד זמורה, ידיעות אחרונות (המוסף לשבת), יוני 2002.
לקריאה נוספת
עריכה- "זמורה קורא בנביאים אחרונים", ביקורת על פרשנותו, מאת בנימין יצחק מיכלי, מאזנים, מ'ח, 2, תשל'ט 1979.
- לא די לעשות תעמולה לספרים טובים, צריך גם להוציא אותם - ישראל זמורה משוחח על ספרות, ספרים וספריות, בתוך: "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
קישורים חיצוניים
עריכה- כתבי ישראל זמורה בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של ישראל זמורה, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ישראל זמורה, דף שער בספרייה הלאומית
- ישראל זמורה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- ישראל זמורה, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- מוציא לאור מסוג שכבר לא קיים יותר-על ישראל זמורה והוצאת "מחברות לספרות"
- זהר שביט, יומן על הנשגב והמכוער, הקטנוני והיצרי, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2020