יהדות התורה
יהדות התורה והשבת היא רשימה וסיעה חרדית אשכנזית בישראל שמהווה איחוד של המפלגות "אגודת ישראל" החסידית ו"דגל התורה" הליטאית. יהדות התורה תומכת בשמרנות דתית וחברתית ובמדינת הלכה.[1][2][3]
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שם רשמי | יהדות התורה והשבת אגודת ישראל - דגל התורה |
| מנהיגים | אברהם יוסף שפירא, מאיר פרוש, יעקב ליצמן, משה גפני, יצחק גולדקנופף |
| תקופת הפעילות | 1992–הווה (כ־32 שנים) |
| אפיון | מפלגה חרדית אשכנזית |
| אידאולוגיות |
שמרנות[1] מדינת הלכה[1][2][3] סוציאל-דמוקרטיה[4] |
| כנסות | 13 ואילך |
| ממשלות | 27, 28,[א] 29, 30,[ב] 32, 34–35, 37 |
| אותיות | ג |
| שיא כוחה | 8 מנדטים (21) |
| שפל כוחה | 4 מנדטים (13, 14) |
| נוצרה מתוך | אגודת ישראל, דגל התורה |
| מטה |
ירושלים, בני ברק, תל אביב-יפו  |
| ארגונים בינלאומיים |
אגודת ישראל העולמית |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| הכנסת |
7 / 120 |
  | |
היסטוריה
עריכה
בראשית ימיה של המדינה ייצגו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. עם השנים, פועלי אגודת ישראל דעכה ובבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים, הגם שהספרדים כמעט שלא יוצגו בכנסת. בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת ש"ס ובהמשך להקמת דגל התורה של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. בבחירות לכנסת ה-12 התמודדו אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית זו מול זו. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והעלאת אחוז החסימה ל-1.5% החליטו שתי המפלגות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה. האיחוד כלל בתוכו גם את הרב יצחק חיים פרץ, בניסיון למשוך את הציבור הספרדי, ואת אברהם ורדיגר כנציג פועלי אגודת ישראל, שקיבל ייצוג במסגרת הסכם רוטציה. לאחר הבחירות, משהתברר שהרב פרץ לא הביא עמו קהל ספרדי משמעותי, הוא נתבקש לפרוש מהכנסת וכך אכן עשה.
שתי המפלגות המרכיבות את רשימת יהדות התורה מתפקדות בכנסת בסיעה משותפת, אך כמפלגות עצמאיות. למפלגות מועצות גדולי תורה נפרדות ורק לעיתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת. בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-18 (למעט הכנסת ה-15) התפצלה סיעת יהדות התורה למרכיביה, והתנהל משא ומתן מחודש על ריצה משותפת. בכל הפעמים המשא ומתן הסתיים בהצלחה, ושתי המפלגות רצו שוב ברשימה משותפת. לעיתים עלו היחסים על שרטון עוד במהלך כהונת הכנסת. למשל, בינואר 2005 החליט ח"כ אברהם רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות לשתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ יעקב ליצמן, החל לכהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתיאום עם הקואליציה, בניגוד להוראות הרב יוסף שלום אלישיב, שחייבו את דגל התורה להישאר באופוזיציה.
ב-2008, היה מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר), מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.
לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר הפלג הירושלמי בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך הגיש רשימה לכנסת בשם נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור[5] וחמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.[6]
בבחירות לכנסת ה-20 השיגה יהדות התורה כ-210 אלף קולות, על אף שמחנהו של הרב אוירבך לא השתתף בהן. בשל שיעור ההצבעה הגבוה הצטמצם כוחה של הסיעה לשישה מנדטים בלבד (ארבעה לאגודת ישראל ושניים לדגל התורה).
בכנסת העשרים היו סיעות יהדות התורה והבית היהודי "שיאניות החקיקה" לחבר כנסת. חברי הכנסת של שתי הסיעות חוקקו 6.75 חוקים בממוצע, בניכוי שרים וסגני שרים.[7]
הרשימה זכתה ב-8 מנדטים בכנסת ה-21, ו-7 ב-22 וה-23.[8] במהלך הכנסת ה-23 נחקק החוק הנורווגי ולצד חברי הכנסת היו לה גם שר ושני סגני שרים.
ב-3 ביוני 2022 התפטר מהכנסת ופרש מהחיים הפוליטיים מנהיג אגודת ישראל ויו"ר רשימת יהדות התורה במשך 19 שנה, יעקב ליצמן, לאחר שהואשם בפלילים.[9] בהתאם להסכם שנחתם טרם הבחירות לכנסת העשרים וארבע, נציג חסידות גור יצחק גולדקנופף[10][11] יעמוד בראש רשימת אגודת ישראל במהלך הבחירות לכנסת העשרים וחמש.
הרכב האיחוד
עריכה
החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, הוסכם שפילוח המצביעים הוא 60%-40% לטובת אגודת ישראל, ומשכך התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.
כן נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי, יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. כך אכן היה בכנסת ה-14, כאשר משה גפני התפטר כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל, וכך היה בכנסת ה-16, כאשר ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט. במקרה של שישה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.
בשנת 2005, בעקבות סירובו של ישראל אייכלר להתחייב כי יכהן שנתיים בלבד במסגרת הרוטציה, הוצב ברשימה במקומו יעקב כהן.
במהלך השנים טענו אנשי דגל התורה שיחסי הכוחות השתנו לשיעור של 50%-50% ולכן יש לשנות את הרכב הרשימה בבחירות הארציות ובבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות המוניצפליות לעיריית ירושלים שהתקיימו ב-30 באוקטובר 2018 התמודדו שתי המפלגות בנפרד.[12] דגל התורה השיגה שישה מושבים לעומת שלושה לאגודת ישראל.[13][14]
בעקבות זאת, בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, חתמו הסיעות על הסכם לחלוקת המקומות באופן שווה. לפי ההסכם, בכנסת ה-21 תקבל אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים ודגל התורה תקבל את המקומות הזוגיים, ובכנסת הבאה להפך. אם הסיעה תיכנס לקואליציה ותקבל שלושה תפקידים - תקבל דגל התורה את התפקיד הבכיר השלישי, ובממשלה שלאחריה להפך[15][16] בעקבות פיזור הכנסות העשרים ואחת והעשרים שתיים, זמן קצר לאחר הבחירות, הוחלט לדחות את קיום ההסכם ולכן בכנסת ה-23 קיבלה אגודת ישראל שוב את המקומות האי זוגיים. בבחירות לכנסת ה-24 הוחלט שדגל התורה יקבלו את כל המקומות האי-זוגיים כלומר שח"כ משה גפני יהיה ראש המפלגה. והוא יקבל גם את התפקיד החשוב (שלמעשה יהיה התפקיד אותו ירצה),[17] בנוסף לכך גם חבר הכנסת יצחק פינדרוס יעלה למקום ה-7.
התנהלות
עריכהשתי המפלגות נהגו במשך שנים רבות שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. למרות זאת, ב-2015 מונה יעקב ליצמן לשר הבריאות בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה מפלגת יש עתיד, בטענה שכהונה של סגן שר ללא שר מעליו אינה חוקתית ופוגעת בתפקוד הממשלה.[18] אך בעקבות משבר הרכבת שפרץ במושב החורף של 2018 התפטר ליצמן מתפקידו כשר וחזר לכהן כסגן שר לאחר שאושר תיקון בחוק יסוד: הממשלה המאפשר אצילת סמכויות של שר (אם השר הוא ראש הממשלה) לסגן שר. ב-29 בדצמבר 2019 חזר ליצמן לכהן כשר הבריאות. מדובר בעמדת ההנהגה הדתית החסידית של אגודת ישראל. ההנהגה המקבילה, הליטאית, לא עסקה בנושא, משום שתפקידים אלה בכל מקרה לא הוצעו מעולם לאנשיה, ובנובמבר 2022, לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש, כשהדבר הפך לרלוונטי, הודיע מנהיג דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין, כי הוא דבק במדיניות הישנה ומתנגד למינוי לתפקיד שר.[19]
כמו מפלגות חרדיות אחרות, ברשימות המפלגה לאורך השנים ישנם גברים בלבד.
הסיעה שואפת, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת.
החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2015 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה וזאת בהתאם לגידול האוכלוסייה החרדית במדינה (מכ-86,000 קולות שקיבלה המפלגה ב-1992 ועד ל-280,194 קולות שקיבלה ב-2022).
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת פתחה המפלגה לראשונה דף פייסבוק.
מנהיגיה הרוחניים של המפלגה הם חברי מועצת גדולי התורה. בפילוג של שנת תשמ"ט הקימה דגל התורה מועצת גדולי התורה משלה. במועצה החסידית בולטים אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז, שלכל אחד מהם בדרך כלל גם נציג בכנסת. לצדם מכהנים גם אדמו"רים הקשורים לסיעת שלומי אמונים.
עמדות פוליטיות
עריכהיהדות התורה הוא פלג לא-ציוני שאינו תומך בהקמת מדינה יהודית חילונית, ודוגל במדינת הלכה במקום.[1][2][3] עמדותיה של המפלגה קרובות יותר לאלו של מחנה הימין, בשל מאפייניו השמרניים יותר בנושאי דת ומדינה.[20] עם זאת, בנושאים כלכליים המפלגה תומכת בגישה סוציאל-דמוקרטית, בשל החולשה הסוציו-אקונומית של מצביעיה.[4] בשנת 2013 יזם משה גפני (שמשך שנים רבות משמש יו"ר ועדת הכספים) 'תוכנית כלכלית אלטרנטיבית' יחד עם יו"ר מרצ זהבה גלאון.[21]
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים חתמה יהדות התורה על הסכם מול קבוצה דתית לאומית בראשות הרב דוד חי הכהן ולפיו המפלגה לא תתמוך בנסיגות משטחי ארץ־ישראל, תדאג למוסדות חינוך דתי־לאומי ועוד וזאת בתמורה לתמיכתם ברשימה.[22]
ראשי הרשימה
עריכה| תמונה | שם | התחלת כהונה | סיום כהונה | |
|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
אברהם יוסף שפירא | 1992 | 1996 |
| 2 | 
|
מאיר פרוש | 1996 | 2003 |
| 3 | 
|
יעקב ליצמן | 2003 | 2021 |
| 4 | .png)
|
משה גפני | 2021 | 2022 |
| 5 | 
|
יצחק גולדקנופף | 2022 | מכהן |
נציגי "יהדות התורה" בכנסת
עריכה
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
| כנסת | חברי כנסת | הערות |
|---|---|---|
| הכנסת ה-13 (1992) | 4 מנדטים (86,167 קולות):
|
|
| הכנסת ה-14 (1996) | 4 מנדטים (98,657 קולות):
|
|
| הכנסת ה-15 (1999) | 5 מנדטים (125,741 קולות):
|
|
| הכנסת ה-16 (2003) | 5 מנדטים (135,087 קולות):
|
|
| הכנסת ה-17 (2006) | 6 מנדטים (147,091 קולות):
|
|
| הכנסת ה-18 (2009) | 5 מנדטים (147,954 קולות):
|
|
| הכנסת ה-19 (2013) | 7 מנדטים (195,892 קולות):
|
|
| הכנסת ה-20 (2015) | 6 מנדטים (211,826 קולות):
|
|
| הכנסת ה-21 (2019) | 8 מנדטים (249,049 קולות):
|
|
| הכנסת ה-22 (2019) | 7 מנדטים (268,775 קולות):
|
|
| הכנסת ה-23 (2020) | 7 מנדטים (274,437 קולות)
|
|
| הכנסת ה-24 (2021) | 7 מנדטים (248,391 קולות):
|
|
| הכנסת ה-25 (2022) | 7 מנדטים (280,194 קולות):
|
|
תוצאות בחירות
עריכה| בחירות | מנהיגים | קולות | אחוז | מושבים | +/- | קואליציה/אופוזיציה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1992 | אברהם יוסף שפירא | 86,167 | 3.29 | 4 / 120
|
|
אופוזיציה |
| 1996 | מאיר פרוש ואברהם רביץ | 98,657 | 3.23 | 4 / 120
|
|
קואליציה |
| 1999 | 125,741 | 3.80 | 5 / 120
|
 1
|
קואליציה | |
| 2003 | יעקב ליצמן ואברהם רביץ | 135,087 | 4.29 | 5 / 120
|
|
אופוזיציה (2003-2005) |
| קואליציה (2005-2006) | ||||||
| 2006 | 147,091 | 4.69 | 6 / 120
|
1
|
אופוזיציה | |
| 2009 | יעקב ליצמן ומשה גפני | 147,954 | 4.39 | 5 / 120
|
 1
|
קואליציה |
| 2013 | 195,892 | 5.6 | 7 / 120
|
2
|
אופוזיציה | |
| 2015 | 210,143 | 4.99 | 6 / 120
|
1
|
קואליציה | |
| 2019א | 249,049 | 5.78 | 8 / 120
|
2
|
בחירות בזק | |
| 2019ב | 268,775 | 6.06 | 7 / 120
|
1
|
בחירות בזק | |
| 2020 | 274,437 | 5.98 | 7 / 120
|
|
קואליציה | |
| 2021 | 248,391 | 5.63 | 7 / 120
|
|
אופוזיציה | |
| 2022 | יצחק גולדקנופף ומשה גפני | 280,194 | 5.88 | 7 / 120
|
|
קואליציה |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
יהדות התורה, ברשת החברתית פייסבוק
יהדות התורה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יהדות התורה, סרטונים בערוץ היוטיוב- סיעת יהדות התורה והשבת - אגודת ישראל דגל התורה בכנסת העשרים וארבע, באתר הכנסת
- מצע המפלגה משנת 1999
- עקיבא נוביק, יהדות התורה מפולגת: "מלחמת הכול בכל", באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Knesset Elections 2021: A Guide to Israel's Political Parties, Israel Policy Forum, 10 במרץ 2021
- ^ 1 2 3 Israel Political Parties: United Torah Judaism, Jewish Virtual Library
- ^ 1 2 3 United Torah Judaism, Israel Policy Forum
- ^ 1 2 מיכל צ'רנוביצקי, סוציאליזם חרדי, באתר נאמני תורה ועבודה
- ^ שלמה גרין הושגה האחדות הגר"ש אוירבך יחתום למען ג', באתר jdn.
- ^ תלם יהב, מפלגת "נצח" שהתפצלה מדגל התורה לא תתמודד בבחירות, באתר ynet, 17 בינואר 2012
- ^ עמיחי אתאלי, שיאני החקיקה: יהדות התורה והבית היהודי, באתר ynet, 20 בינואר 2019
- ^ הנתונים באתר וועדת הבחירות
- ^ יערה שפירא, כדי להימנע מקלון: יעקב ליצמן התפטר מהכנסת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 ביוני 2022
- ^ בגור הכריעו: יצחק גולדקנופף נציג החסידות בכנסת, באתר בחדרי חרדים.
- ^ מסתמן: המחליף של ליצמן - גולדקנופף, באתר כיכר השבת
- ^ לאחר ניסיונות כושלים: דגל ואגודה הגישו רשימות נפרדות למועצת העיר ירושלים באתר לדעת
- ^ ראוכברגר בחגיגות הניצחון: "אנחנו הציבור הגדול ביותר" באתר רדיו קול חי
- ^ סך המצביעים: דגל התורה תחת הסימן 'דת', 41,540 קולות; אגודת ישראל תחת הסימן ג' 26,116 קולות; מפלגת בני תורה שהתפצלה מדגל התורה - 9,077 קולות. ראו: כמה הצביעו למפלגות החרדיות בשכונות י-ם: כל הנתונים, באתר "קול רגע"
- ^ אהרן רבינוביץ, אגודת ישראל ודגל התורה סיכמו כי ימשיכו לרוץ תחת רשימת יהדות התורה, באתר הארץ, 16 בינואר 2019
- ^ בנימין ברגר, ויעשו כולם אגודה אחת: נחתם ההסכם בין 'אגודה' ל'דגל' • כל הפרטים, באתר JDN, 16.01.2019; רשמית: דגל התורה ואגודת ישראל ברשימה מאוחדת, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2019
- ^
אהרן רבינוביץ, גפני צפוי לעמוד בראש רשימת יהדות התורה, לאחר שני עשורים בהובלת ליצמן, באתר הארץ, 1 בפברואר 2021
- ^ רוני לינדר, יש עתיד נגד מינוי ליצמן לסגן שר הבריאות: "אם לא ימונה שר במשרד הבריאות נעתור לבג"ץ", באתר TheMarker, 3 במאי 2015
- ^ קובי נחשוני, מורן אזולאי, כאב הראש של נתניהו: מאחורי העימות הפנימי ביהדות התורה, באתר ynet, 24 בדצמבר 2022
- ^ יהדות התורה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ תולדות הימין הכלכלי החרדי, השילוח
- ^ אריאל כהנא, רבנים בציונות הדתית יתמכו ביהדות התורה, באתר ישראל היום, 3 בספטמבר 2019; רבנים מהציונות הדתית חתמו על הסכם עם יהדות תורה, באתר כיפה, 3 בספטמבר 2019
| יהדות התורה - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|