וירצבורג
וירצבורג (בגרמנית: Würzburg) היא עיר בגרמניה, הממוקמת באזור פרנקוניה, בצפון בוואריה, על נהר המיין (במרחק 80 דקות נסיעה ברכבת מפרנקפורט, ושעה מנירנברג). הדיאלקט המדובר בה הוא פרנקונית.
| |||
 | |||
| ארמון רזידנץ בווירצבורג, אתר מורשת עולמית | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 בוואריה | ||
| מחוז | פרנקוניה התחתית | ||
| ראש העיר | Christian Schuchardt | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-7 | ||
| שטח | 87.63 קמ"ר | ||
| גובה | 177 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 128,246 (31 בדצמבר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 1,522 נפש לקמ"ר (2007) | ||
| קואורדינטות | 49°47′00″N 9°56′00″E / 49.7833333333333°N 9.93333333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.wuerzburg.de | |||
ב-1801 הופקעו וירצבורג והמחוז שלה משלטון ההגמון וסופחו למדינת בוואריה, לאחר מכן שלט בה דוכס מבית הבסבורג האוסטרי, שלטון זה נמשך עד 1814. בקונגרס וינה הוחזרו וירצבורג ומחוזה לבוואריה.
העיר וירצבורג אינה שוכנת במועצה אזורית וירצבורג, אך היא מקום המושב הניהולי שלה. נכון לספטמבר 2019, היו בעיר 127,880 תושבים.
הקהילה היהודית בווירצבורג
עריכהבתקופת מסע הצלב השני, בכ"ב באדר ד'תתק"ז (פברואר 1147), התחוללה בוירצבורג עלילת דם כנגד היהודים, שהואשמו בצליבת ילד נוצרי. 40 מבני הקהילה נהרגו בפרעות הצלבנים, ורבים אחרים נפגעו. לדעת ישראל יובל זוהי עלילת הדם המתועדת הראשונה בהיסטוריה.[1] לאחר אירועי מסע הצלב השני, הקימו הרשויות בווירצבורג בית קברות יהודי, שהיה פעיל במשך כ-200 שנה, ושברי המצבות שלו (שנמצאו כעבור שנים כשהן משמשות בשימוש משני באחד מבתי העיר העתיקים) מלמדות רבות על הקהילה היהודית שישבה בעיר עד חורבנה בתקופת המוות השחור.
וביום המחרת ציוה ההגמון לאסוף את כל החסידים הנהרגים אל עגלות כל נתח טוב ירך וכתף ובהונות ידיהם ורגליהם הנטהרים בשמן הקודש וכל הנמצא מגופתם ומאיבריהם ויאמר לקברם בגנו ואחרי כן קנו ר' חזקיהו בן רבנו אליקים ומרת יהודית אשתו לאותו הגן עדן מאת ההגמון ונתנוהו להיות בית הקברות סלה. טוב עין הוא יבורך, כי נתן.
— רבי אפרים בן יעקב מבון, ספר זכירה
בית הקברות של העיר, בו נקברו הרוגים ונפטרים מהעיר בתקופות שבין מסע הצלב השני למגפה השחורה, מלמד רבות על עולמם התרבותי והדתי של יהודי העיר, על ההשפעות שספגו מחכמי תנועת חסידות אשכנז, ועל ההשפעות של העולם הנוצרי באותם ימים. בעקבות התגברות העיסוק במיסטיקה בעולם היהודי והנוצרי, המושגים "קידוש השם" ו"גן עדן" התעצמו בעולמם התרבותי של יהודי העיר[2].
במחצית הראשונה של המאה ה-13 הפכה וירצבורג למרכז התורני הראשי בגרמניה, ופעלו בה חכמים ידועים כרבי יצחק מווינה, רבי יהודה בן משה הכהן, רבי יהונתן בן יצחק. מהחכמים הידועים בשמם בגרמניה ברבע השני של המאה ה-13, כמחצית פעלו בוירצבורג. גם מהר"ם מרוטנבורג, מלבד לימודיו בישיבות צרפת, למד מפי חכמי וירצבורג. בכתביו, מנהגיה של וירצבורג משמשים מקור סמכות, והוא מסתייע בהם גם כדי להכריע בדיני תקנות שו"ם, יותר מאשר בקהילות שו"ם עצמן. נראה כי ברבע השני של המאה ה-13 תפסה וירצבורג את הבכורה בין קהילות אשכנז, במקומן של הקהילות הוותיקות כמו קהילות שו"ם ורגנסבורג.[3]
בי"ג באב ה'נ"ח (אוגוסט 1298) התחוללו בעיר פרעות כנגד היהודים כחלק מגזירות רינדפלייש, ולמעלה מ-900 יהודים נהרגו במהלך הפרעות. פרעות אלה סיימו למעשה את תקופת הפריחה של הקהילה. בב' באייר ה'ק"ט (1349), במהלך גזירות ק"ט שבימי המגפה השחורה הציתו היהודים את בתיהם כדי שלא ליפול בידי הפורעים, וכל הקהילה נספתה. לאחר הפרעות השתמשו אנשי העיר במצבות הקהילה היהודית לבניית חומתה החדשה ושאר מבני ציבור.[4]
לאחר כמה עשרות שנים נוסדה הקהילה מחדש, אולם היא התמודדה עם אנטישמיות ומספר ניסיונות גירוש. באמצע המאה ה-15 הוענק לקהילה כתב חסות שהגן על זכויותיה הכלכליות והמשפטיות ותרם לפריחה מחודשת שלה. בתקופה זו כיהן כרב העיר מהר"ם מינץ. בסוף אותה מאה הידרדר שוב מצב היהודים בעיר, ובאמצע המאה ה-16 פרסם פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה צו גירוש ליהודי וירצבורג והאזור.
תקופת השלטון האוסטרי נחשבת בתולדות העיר כתקופת חידוש. בשנת 1803 בוטל שלטון הכמורה, והעיר סופחה להגמונות בווריה. ב-1805 התמנה הנסיך הבוחר מקסימיליאן יוזף ה-1 למלך בווריה. כחלק מרוחות הקידמה קיבל ספק הצבא של המלך, משה הירש, היתר ישיבה בעיר. בעידודו של דיקן אוניברסיטת וירצבורג, שתמך בשוויון זכויות ליהודים, קבע המלך מדיניות פרו-יהודית. בעקבות זאת הותרה בהדרגה שיבתם של כלל היהודים לעיר.
אט אט, לראשונה מאז ימי הביניים, התחדש היישוב היהודי בווירצבורג. יעקב הירש (קרוב משפחתו של ספק המלך), סבו של הברון הירש, שהיה בעל האדמה היהודי הראשון בבווריה, הגיע אף הוא להתגורר בעיר ומונה לבנקאי החצר של הדוכס פרדיננד ובשנת 1818 עוטר בתואר האצולה "auf Gereuth", כגמול על תרומותיו למימון מאמץ המלחמות נגד נפוליאון. גם בניו יואל ויוזף עשו חיל בעיר; יואל, פתח בנק בווירצבורג, ותרם לפיתוח המסחר והתעשייה בעיר. ויוזף, אביו של ה"ברון הירש", עבר להתגורר במינכן כדי לשמש כבנקאי של מלך בווריה והוא עסק בפיתוח את מסילות הברזל, על כך קיבל בשנת 1869 תואר ברון.
ב-14 באוקטובר 1813 הוענק לרבה הראשי של המדינה, רבי אברהם בינג היתר מגורים בעיר. הוא העביר את לשכת הרבנות הראשית מהעיר היידינגספלד - (Heidingsfeld) הסמוכה, לווירצבורג. תחת הנהגתו שגשגה הקהילה, ונפתחו בה ישיבה, תלמוד תורה, בית כנסת וב-1828 כבר היו בעיר עוד שני בתי מדרש ושבעה בתי כנסת בבתים פרטיים. היהודים הלכו ונעשו גורם כלכלי משמעותי במסחר העירוני. התפתחות הקהילה היהודית הזניקה את העיר קדימה מבחינה כלכלית, אולם בד בבד עם התחזקות המסחר בידי הסוחרים היהודים, הסוחרים הוותיקים בעיר החלו בגילויי אנטישמיות. בגלל השפעת בעלי ההון היהודיים על שלטונות המדינה, לא העזו מתנגדיהם לנסות לסלקם מהעיר, אך לכל הפחות ניסו להצר את צעדיהם. ב-2 באוגוסט 1819 למחרת תשעה באב החלו פרעות בעיר. במהלך התקופה שלפני פרוץ המאורעות החלו תושבי העיר לקרוא כלפי היהודים ברחובות בקריאת הגנאי "הפ-הפ" (המשמשת בדרך כלל כביטוי לזירוז צאן), ולכן פרעות אלה מכונות בשם פרעות הפ-הפ.
בווירצבורג הייתה קהילה יהודית גדולה, ובמאה ה-19 היה הרב של וירצבורג, ר' יצחק דב במברגר, אחד מחשובי הרבנים האורתודוקסים של יהדות גרמניה, ומי שהוביל את הקו הבלתי מתפלג בפולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה.
בעיר וירצבורג נולדו גם עסקנים ואנשי תרבות יהודים שלאחר מכן עלו לארץ ישראל, וביניהם המשורר יהודה עמיחי. בשנות ה-30 של המאה ה-20, ברחו הרבה יהודים מגרמניה. חלק גדול מהם הגיעו לוושינגטון הייטס שבניו יורק, ושם הקימו את בית הכנסת "שערי התקוה" ששמר על מנהגי וירצבורג. בית הכנסת נסגר סופית בתחילת מגפת הקורונה.[5]
בווירצבורג ישנה כיום קהילה יהודית הכוללת כ-1,100 חברים רשומים, אשר רובם ככולם מיוצאי ברית המועצות לשעבר. בראש הקהילה עומד ד"ר יוסף שוסטר המשמש גם כיושב ראש איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה וכנשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. רב הקהילה הוא הרב שלמה אברזין.
ערים תאומות
עריכה
נופי העיר
עריכה-
-
-
-
וירצבורג, 1493
לקריאה נוספת
עריכה- אברהם (רמי) ריינר, "היצגי תאריך יוצאי דופן במצבות וירצבורג 1147–1346", תרביץ עט [א] (תש"ע–תשע"א), עמ' 143–147.
- אברהם (רמי) ריינר, "מ'גן עדן' ועד 'צרור החיים': ברכות המתים במצבות מאשכנז בימי הביניים", ציון עו [א] (תשרי תשע"א), עמ' 5–28.
- אברהם (רמי) ריינר, אבן שכתוב עליה: תוארי הנפטרים על מצבות בית העלמין בווירצבורג 1147–1346, תרביץ עח [א] (תשרי תשס"ט), עמ' 123–152, באתר אוצר החכמה.
- אברהם (רמי) ריינר, "שבר קרב על שבר: גילויים מבית־הקברות היהודי של וירצבורג", זמנים 95 (2006), עמ' 52–57.
- אברהם (רמי) ריינר, "עד הגל ועדה המצבה: לרגל הופעת הספר 'מצבות וירצבורג מן התקופה הקודמת למגפת המוות השחור'", ירושתנו ו (תשע"ב), עמ' שיג–שכה.
קישורים חיצוניים
עריכה
וירצבורג, ברשת החברתית פייסבוק
וירצבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
וירצבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
וירצבורג, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
- וירצבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של וירצבורג (בגרמנית)- תערוכת אינטרנט על קהילת יהודי וירצבורג, באתר יד ושם
- על גירוש יהודי וירצבורג בתקופת השואה, באתר יד ושם
- קהילת וירצבורג, באתר "זכור – אמונה בימי השואה" של מכללה ירושלים
הערות שוליים
עריכה- ^ ישראל יובל, "הדם והקללה, הנקם והעלילה: מעלילות קדושים לעלילות דם", ציון נח, א (תשנ"ג), עמ' 79–81. יובל טען כי עלילת הדם בנוריץ' שהתרחשה כביכול בנוריץ' ב-1144, הומצאה למעשה מספר שנים לאחר מכן.
- ^ במהלך המחקר של בית הקברות היהודי, החוקרים שמו לב כי חלה התגברות בעיסוק במוות על קידוש השם, והתעצמה ההתעסקות בתגמול על המוות על קידוש השם, ובחיים שלאחר החיים ("גן עדן").
- ^ שמחה עמנואל, חכמי גרמניה במאה ה-13: רצף או משבר?, תרביץ פב [ד] (תמוז תשע"ד), עמ' 563–567, באתר אוצר החכמה.
- ^ אברהם ריינר, "עד הגל ועדה המצבה: לרגל הופעת הספר 'מצבות וירצבורג מן התקופה הקודמת למוות השחור'", ירושתנו ו (תשע"ב), עמ' שיג–שכה. (המאמר, באתר היברובוקס)
- ^ לאתר הרשמי של קהילת שערי התקוה.