וינדהאם דידס

וינדהאם דידס (באנגלית: Wyndham Deedes; ‏10 במרץ 1883 – 2 בספטמבר 1956) היה איש צבא וממשל בריטי. המזכיר הראשי של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל בראשית תקופת המנדט. אוהד הציונות.

וינדהאם דידס
Wyndham Deedes

לידה	10 במרץ 1883 קנט, הממלכה המאוחדת
פטירה	2 בספטמבר 1956 (בגיל 73) קנט, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
השכלה	איטון קולג'
פרסים והוקרה
אות השירות המצוין עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש

קורות חיים

רקעו האישי והצבאי

וינדהאם הנרי דידס נולד בשנת 1883 בעיר קנט כבן למשפחת אצולה. בצעירותו התגייס לצבא הבריטי ובמרוצת השנים הגיע לדרגת בריגדיר גנרל.

דידס היה איש אשכולות, בעל ידע נרחב בפילוסופיה ותאולוגיה ובזמנו החופשי למד את השפה הטורקית. בשל שליטתו בשפה זו הוצב דידס בימי מלחמת העולם הראשונה לחזית המזרח התיכון כקצין מודיעין במטהו של הגנרל אדמונד אלנבי, תחת פיקודו של הקולונל ריצ'רד מיינרצהגן והשתתף בין היתר בקרב גליפולי.

בארץ ישראל

בשנת 1920 נשלח דידס לארץ ישראל לשמש כמזכיר הראשי הראשון של ממשלת המנדט הבריטי לצידו של הנציב העליון הרברט סמואל. דידס ארגן את המנגנון המינהלי של ממשלת המנדט, שבאה להחליף את הממשל הצבאי הבריטי שמשל בארץ מאז כיבושה על ידי הבריטים. דידס הותיר רושם רב על אנשי הרשות הבריטיים, בשל ניסיונו הצבאי, כישרונו האדמיניסטרטיבי ויכולתו לחדור לעומקה של כל בעיה.

דידס היה בעל אמונה נוצרית עמוקה ואמונתו משכה אותו לשרת בארץ הקדושה והכשירה אותו להבין ולחוש אהדה למהותה הרוחנית של הציונות והוא היה משוכנע כי יש להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. על פי אמונתו הוא סבר כי ככל שהוא מחיש את שובם של היהודים למולדתם הוא מחיש את שובו של ישו המשיח. הוא האמין כי קיימת ברית בלתי כתובה בין האימפריה הבריטית לבין העם היהודי. להשקפתו שיתוף הפעולה בין היהודים לאנגלים שיביא להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, הוא חלק מן המאמץ לקיים שלום עולמי. נורמן בנטויץ' היועץ המשפטי היהודי של ממשלת המנדט, שעבד בשיתוף פעולה עם דידס, תיאר את דידס כ"קדוש מודרני".

הצמד וינדהאם דידס ונורמן בנטויץ', אשר שניהם גילו עמדה אוהדת ליישוב ולציונות, שימש משקל נגד לצמד רונלד סטורס מושל ירושלים וארנסט ריצ'מונד היועץ המדיני לממשלת המנדט, שגילו עוינות ליישוב ולציונות.

דידס (שני מימין) בחברת המלך עבדאללה הראשון והרברט סמואל, בעת ביקורו של סמואל בירדן, אפריל 1921

במאי 1921 בעת מאורעות תרפ"א, בעת הפרעות שערכו ערביי יפו (בהן נרצח הסופר יוסף חיים ברנר), הגיע דידס ליפו. דידס הורה לקולונל אליעזר מרגולין, מפקד הגדוד העברי שהמשיך להתקיים לאחר תום המלחמה על בסיס מצומצם של קצינים וסמלים, לארגן פלוגה של חיילים משוחררים מאנשי הגדודים, שתחוש להגנת שכונות הספר שבין יפו לתל אביב. בימים שלאחר מכן, כשהפרעות שככו במקצת, נערכה אספה בנשיאותו של דידס באולם עיריית יפו, בנוכחות נציגים יהודים וערביים, במטרה להביא לידי שלום בין שתי האוכלוסיות. הנציגים הערביים עמדו כבר לחתום על כרוז לערביי יפו הקורא להרגעה, אך הקיצוניים שביניהם הכריזו כי אין האספה מוסמכת להחליט החלטות בשם הערבים והאספה התפזרה ללא תוצאות.

בשנת 1922, לאחר תום המאורעות, משנתברר לשלטונות המנדט כוחו של ארגון ההגנה ומידת החימוש שלו, החלו השלטונות לחפש את מחסני הנשק של ההגנה. ארנסט ריצ'מונד, שהיה בעל העמדה הקיצוניות ביותר בממשל נגד היישוב (ואף נודע כאנטישמי), תיאר את ההגנה כאגודת סתרים בולשיוויקית. באותה עת ביקר בארץ ישראל איל העיתונות הבריטי לורד נורתקליף והזהיר את היישוב היהודי מפני התחמשות. עיתוניו בבריטניה פתחו במסע תעמולה חריף נגד היישוב וארגון ההגנה. נוכח ההסתה באו הרברט סמואל ווינדהאם דידס בדרישה להנהגת היישוב לפירוק ארגון ההגנה. הם סיפקו כמות מסוימת של נשק למושבות והודיעו על נכונותם לספק נשק נוסף ולארגן כוח מגן יהודי לגלי, בתנאי שההגנה תפורק. נערכו פגישות בין דידס לבין יצחק בן-צבי, בהן הוסכם כי ארגזי נשק יחולקו בשכונות היהודיות ובערים וכי נשק זה יעמוד לרשות ועד הגנה יהודי שיוקם. לאחר משא ומתן ממושך הסכים דידס לכך שהנשק הבלתי לגלי שנמצא ברשות היהודים לא יימסר לידי הממשלה, אלא לידי ועדי הגנה יהודיים. עם זאת הוחלט כי לא יינתן לסיכום זה תוקף מיידי והגשמתו תהיה כשתחול רגיעה.

שובו לאנגליה

לאחר שלוש שנים בארץ ישראל, כשהצעותיו של דידס ביחס לנשק שיעמוד לרשות היהודים טרם הוגשמו, החליט דידס לפתע על שינוי מהותי בחייו. הוא החליט, למרות ניסיונותיו של הרברט סמואל להשיבו מהחלטתו, לחזור לאנגליה. דידס לא חזר באנגליה לחייו הנוחים באחוזת משפחתו, אלא נטל על עצמו תפקיד של עובד סוציאלי באחד מרובעי העוני של לונדון. במרוצת השנים נתמנה ליושב ראש המועצה לשירותים סוציאליים של לונדון. בשנת 1940 הוא יצא בראש משלחת סיוע בריטית לטורקיה לאחר רעידת אדמה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בעת הקרב על בריטניה, נתמנה דידס לאחראי על הטיפול בנפגעי תקיפות האוויר הנאציות על לונדון.

בשנת 1946 נאלץ דידס בשל מחלה קשה לפרוש מעבודתו וחזר לגור באחוזת משפחתו, כשהוא חולה ומרותק לחדרו במשך שארית חייו.

בשנת 1947 כאשר עצרת האו"ם אישרה את תוכנית החלוקה ראה בזאת דידס את התגשמות חזונו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

וינדהאם דידס נפטר בשנת 1956.

משפחתו

אחיינו ביל דידס היה חבר הפרלמנט הבריטי, שר בממשלת מקמילן ולאחר מכן עורכו הראשי של הדיילי טלגרף.

מורשתו

רחוב וינדהם דידס פינת רחוב עמק רפאים, ירושלים

על שמו של וינדהאם דידס נקרא רחוב במושבה הגרמנית, ליד עמק רפאים בירושלים.

ספרים על אודותיו

• Bernard Wasserstein, Wyndham Deedes in Palestine. Research Publishers Service, 1973
• Normam Bentwich, Sir Wyndham Deedes – A Christian Zionist, United Israel Campaign, 1954

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וינדהאם דידס בוויקישיתוף