התקופה הפלאוליתית

בארכאולוגיה, התקופה הפלאוליתית (או תקופת האבן הקדומה) (מקור השם מיוונית; παλαιός פלאיוס = ישן, λίθος ליתוס = אבן) היא תקופה פרהיסטורית, החלק הראשון והארוך ביותר של תקופת האבן. תחילת התקופה הפלאוליתית (והארכאולוגיה בכלל) מוגדרת מתחילת ייצור כלי אבן על ידי הומינידים באפריקה לפני כ-2,600,000 שנה. שלבי המשנה של התקופה הפלאוליתית מוגדרים על פי סגנונות ושיטות שונים לסיתות כלי אבן, שהם השריד העמיד והנפוץ ביותר באתרים הארכאולוגיים. התקופה מכסה בקירוב את התור הגאולוגי פליסטוקן ומסתיימת במעבר לתור ההולוקן, או מעט לפניו, לפני כ-20,000 עד 11,000 שנים.

אבני יד כלי האבן האופייני של התרבות האשלית, התקופה הפלאוליתית התחתונה

התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט
תקופת האבן	התקופה הפלאוליתית	הפלאוליתית התחתונה
		הפלאוליתית התיכונה
		הפלאוליתית העליונה
	התקופה האפיפלאוליתית
	התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות	התקופה הכלקוליתית

האבולוציה של האדם התרחשה ברובה בתקופה הפלאוליתית, ובמהלכה ידועים מספר מינים בסוג אדם, כגון הומו ארקטוס, הומו היידלברגנסיס, האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני. אוכלוסיות האדם בתקופה הפלאוליתית עברו תמורות משמעותיות ביותר, כגון התפתחות השפה, השליטה באש, היציאות מאפריקה והתפשטות האדם לכל חלקי העולם הישן, והתפתחות האדם המודרני. המכנה המשותף לאנשים שחיו בתקופה זאת הוא אורח חיים של ציידים-לקטים נוודים, ברוב המקרים.

התקופה הפלאוליתית מחולקת למספר תת-תקופות: התקופה הפלאוליתית התחתונה, התיכונה והעליונה. בכל תת-תקופה רווח סגנון אחר של סיתות כלי אבן. התקופה הפלאוליתית התחתונה היא זמנם של טיפוסי אדם קדם-מודרניים, כהומו ארקטוס והומו היידלברגנסיס. האדם המודרני הופיע (באפריקה) בתקופה הפלאוליתית התיכונה (במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה) ואוכלוסיותיו התפשטו לכל העולם במהלך התקופה הפלאוליתית העליונה.

התקופה הפלאוליתית הסתיימה עם המעבר לאורח חיים חדש, כאשר קבוצות הולכות וגדלות של ציידים-לקטים החלו להתיישב בכפרי קבע ולייצר מזון. במזרח התיכון ובאגן הים התיכון המעבר לחיי קבע ולחקלאות החל בתקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת בתקופה הנאוליתית. בארכאולוגיה של צפון אירופה מקובל לקבוע את סוף התקופה הפלאוליתית לסוף הפליסטוקן, שאחריו החלה התקופה המזוליתית.

חלוקת התקופה

התקופה הפלאוליתית מחולקת בדרך כלל לשלוש תקופות משנה: התחתונה (Lower Paleolithic), התיכונה (Middle Paleolithic) והעליונה (Upper Paleolithic), על פי סוגי כלי האבן שסותתו. באפריקה שמדרום לסהרה מקובל להשתמש במינוח מקביל של תקופת האבן המוקדמת, האמצעית והמאוחרת (Early, Middle and Late Stone Age; שלבים אלה מקבילים בקירוב לתקופה הפלאוליתית התחתונה, התיכונה והעליונה). זמן המעבר בין התקופות משתנה מאזור לאזור. להלן יינתנו התאריכים הנהוגים ברוב אגן הים התיכון ובכלל זה גם בארץ ישראל.

התקופה הפלאוליתית התחתונה

ערך מורחב – התקופה הפלאוליתית התחתונה

ערכים מורחבים – התרבות הלומקוויאנית, התרבות האולדובאית, התרבות האשלית, התרבות האשלו-יברודית

התקופה הקדומה והארוכה ביותר בתולדות האדם. נמשכה מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, 2,600,000 (במזרח אפריקה) ו-1,500,000 שנים לפני זמננו באגן הים התיכון, ועד 250,000 שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים הקדומים ביותר שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים. לאחר מכן (בערך מיליון וחצי שנים לפני זמננו) מופיעה התרבות האשלית, המצטיינת בסיתות של אבני יד. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם קדם-מודרניים כהומו הביליס, הומו ארקטוס והומו היידלברגנסיס. האתרים הקדומים ביותר התגלו במזרח ודרום אפריקה. לפני כ-1,800,000 שנה החלה נדידת אוכלוסיות של הומו ארקטוס מחוץ לאפריקה והתבססות במזרח התיכון, בדרום אירופה ובדרום אסיה. כמעט שאין בתקופה זאת עדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאמנות.

התקופה הפלאוליתית התיכונה

ערכים מורחבים – התקופה הפלאוליתית התיכונה, התרבות המוסטרית

נמשכה מ-250,000 עד 45,000 שנים לפני זמננו. בתקופה זו מופיעים האדם הניאנדרתלי, כמו גם בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית (הומו ספיינס). אתרים מהתרבות המוסטרית, המתאפיינת לעיתים בשימוש נרחב בטכניקת לוולואה לסיתות כלי צור דקים שצורתם מוקפדת, כגון חוד, מקרצף, סכין ומשונן. אפריקה מאוכלסת בתקופה זאת על ידי האדם המודרני ובאירופה מקובל לזהות את כל בני האדם המאכלסים את היבשת בתקופה זו עם הניאנדרטאלים. בישראל המצב מורכב יותר בגלל נוכחותם של אנשים מודרניים מבחינה אנטומית לצדם של הניאנדרטאלים. לראשונה מופיעה קבורה מכוונת (אצל שני מיני האדם) וגם עדויות מעטות לשימוש בצבע ולייצור חרוזים. בארץ ישראל כמה מאתרי המפתח של התקופה, בהם התגלו קבורות של ניאנדרטלים ואדם מודרני: מערת תנור ומערת הגדי בנחל מערות בכרמל, מערת כבארה בכרמל, מערת קפזה בהר הקפיצה בנצרת, מערת היונים ליד כרמיאל ומערת עמוד בנחל עמוד. מוסכם כי בפרק זמן זה האדם שלט באש וצד פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח אם מדובר כבר באוכלוסיות מודרניות לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, כפי שרואים בתקופות המאוחרות יותר^[1].

התקופה הפלאוליתית העליונה

ערך מורחב – התקופה הפלאוליתית העליונה

ערכים מורחבים – התרבות האחמרית, התרבות האוריניאקית, התרבות העתליתית

בתקופה זו מופיעות תרבויות אזוריות רבות הכוללות להבים, מגרדים ונקרים רבים, אך גם ממצאים ייחודיים שאינם מאבן, כגון כלים מעצם ומקרן, חרוזים עשויים משיני בעלי חיים ופריטי אמנות מגולפים. בתקופה זו האדם המודרני השתלט בהדרגה על כל חלקי העולם, תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם אחרות (הניאנדרטלים באירופה ובמערב אסיה) ויישוב אזורים שהיו ללא נוכחות אנושית, כאוסטרליה, צפון איראסיה ובהמשך גם אמריקה. בארץ ישראל התקופה נמשכה מ 45,000 עד 20,000 שנים לפני זמננו, והאתרים שייכים למגוון מסורות כגון התרבות האחמרית, התרבות האוריניאקית והתרבות העתליתית. באירופה התקופה מתחילה עם העדויות הראשונות לנוכחות האדם המודרני ביבשת, לפני כ-40,000 שנים בתרבות האוריניאקית, שלאחריה רצף תרבויות כגון התרבות הסולוטרנית, התרבות המגדלנית והתרבות הגרווטית. הממצאים הידועים ביותר מתקופה זאת הם ציורי המערות בצרפת וספרד. קיימת הסכמה במחקר שמדובר באוכלוסיות מודרניות לחלוטין (עם חריגים מעטים כגון התרבות השטלפרונית) להן שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לציידים-לקטים בני ימינו.

אורח חיים

הארכאולוגים משחזרים את אורח החיים הפלאוליתי לפי השרידים שנמצאים באתרים הארכאולוגיים. באתרים ניתן לעיתים להבחין בשרידי מדורות; מתקנים בנויים נדירים במרביתם. הממצאים כוללים לרוב כלי אבן מסותתים ופסולת סיתות, שהם השריד העמיד ביותר לפעילות האדם בתקופת האבן ומעידים על היכולת הטכנולוגית, הפעילויות שבוצעו באתר וניצול חומרי הגלם. ממצא שכיח נוסף הוא עצמות בעלי חיים שחלקן מייצגות את אשפת המזון של האדם. עצמות אלה מספקות מידע על התזונה הפלאוליתית, מנהגי הציד והסובב הטבעי. לעיתים מתגלים ממצאים נוספים המספקים מידע רב, כגון שרידי שלד אנושיים, שרידי צמחים, חפצים עשויים מעצם ומקונכיות ומינרלים שעובדו באתר.

ציד וליקוט

לסת עליונה של צבי ממערת מיסליה (התקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-200,000 שנה לפני זמננו).

הידע הקיים על התזונה הפלאוליתית מגיע בעיקר ממחקר ארכאוזואולוגי וארכאובוטני של שרידי בעלי החיים והצמחים, בהתאמה, שהשתמרו באתרים הארכאולוגיים. החפירות ברבים מאתרים אלה העלו מאספים עשירים של עצמות בעלי חיים שעל חלקן סימנים של שחיטה, שבירה מכוונת וצלייה, המהווים עדות בלתי אמצעית לציד וצריכת בשר ושומן. שרידי צומח משתמרים הרבה פחות טוב משרידי מזון בשרי (עצמות) ולכן יודעים הרבה פחות על התזונה הצמחית בתקופה זו. עם זאת, מהשתמרות במספר אתרים של זרעים מפוחמים ושרידי צומח מיקרוסקופיים (כגון פיטוליתים, פולן ושרידי עמילן) ניתן להשלים חלק מהידע על הדיאטה הצמחית. מחקר משנת 2021 שבדק את ה-DNA שהשאירו חיידקים בפלאק של השיניים של מספר מאובני הומינינים מתקופות שונות, מצא ראיות המצביעות על שאריות עמילנים, ומהממצאים הסיקו החוקרים שבמשך מאות שנים כללה תזונתם - או לכל הפחות זו של הומו ספייאנסים והניאנדרטלים - כמות משמעותית של צמחים עתירי עמילן, כמו שורשים, גרעיני דגנים ועוד, כנראה מבושלים באש^[2]. מקורות מידע נוספים, המשתמרים לעיתים, כוללים מחקר של איזוטופים יציבים בעצמות אדם וניתוח צואת אדם מאובנת. ניתן גם להסיק על הדיאטה הפלאוליתית ממנהגי התזונה של חברות ציידים-לקטים שנחקרו על ידי אתנוגרפים במהלך המאה העשרים.

התזונה בתקופה הפלאוליתית, או בשמותיה האחרים: "התזונה של איש המערות", "פלאודיאט" (paleodiet), "תזונת תקופת האבן", "התזונה הטרום חקלאית" או "תזונת צייד/מלקט", כללה מגוון של צמחים לא מתורבתים ובעלי חיים מן הבר. המצאת החקלאות הביאה לסיום סגנון תזונתי זה, החל מלפני כ-11,000 שנים בסהר הפורה ומאוחר יותר בשאר העולם. הממצאים הארכאוזואולוגיים הפלאוליתיים מצביעים על איסוף פגרים וניצול מעט הבשר שנותר עליהם, כמו גם ניתוץ העצמות וצריכת מח העצם, כבר אצל ההומינידים בתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה. במקביל התפתח ציד שיטתי ומתוחכם של בעלי פרסות גדולים, לכל המאוחר בסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה. נשיאה, עיבוד וצריכה של בעלי חיים גדולים חייבו תקשורת בין חברי הקבוצה וייתכן שתרמו משמעותית לאבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם^[3]^[4]. בתקופה הפלאוליתית התיכונה מוסכם על רוב החוקרים שהניאנדרטלים והאדם המודרני צדו באופן שיטתי פרטים בוגרים ובריאים של בעלי פרסות. בתקופה הפלאוליתית העליונה וביתר שאת בתקופה האפיפלאוליתית והמזוליתית החל האדם ללכוד מגוון רחב יותר של בעלי חיים קטנים, כולל דגים, עופות וזוחלים^[5].

במקרים בהם השתמרו שרידי צומח עולה תמונה של איסוף וניצול פירות וזרעים לעיתים מזומנות. ניצול דגני בר וקטניות בר אירע כבר בתקופה הפלאוליתית התיכונה^[6]^[7] ובוודאי בתקופה הפלאוליתית העליונה. גם כאן נראה כי ניצול הצמחים, בעיקר הדגנים, הוגבר בשלהי התקופה הפלאוליתית ובתקופה האפיפלאוליתית^[8].

התמורה המשמעותית ביותר בדרכי עיבוד המזון הייתה תחילת השימוש באש לצלייה, קלייה או בישול, אשר העלה את הערך התזונתי של המזון וחיטא אותו. בני האדם הפלאוליתיים הסתגלו בהדרגה לאכילת מזון צלוי או מבושל, והתאמה זו הייתה כה מוצלחת עד שנעשתה מאפיין אנושי אוניברסלי, לכל המאוחר בתקופה הפלאוליתית התיכונה^[9].

יש דרכי תזונה הנהוגות בראשית המאה ה-21 שאימצו את התזונה הפלאוליתית, ומדמות מזון מן הבר שצרכו ציידים-לקטים בתקופה זאת. השוני העיקרי בדיאטה בת זמננו הוא שהמזון מגיע ממקורות מבויתים. תומכי גישה זו מאמינים כי התזונה ששימשה הומינידים במשך שני מיליון שנה ויותר יצרה בהכרח התאמה גנטית, כתוצאה של ברירה טבעית. מגישה זו נובע כי תזונה שמקורה בגידולים חקלאיים (המצאה חדשה בקנה מידה אבולוציוני, 11,000 שנה לכל היותר), לא עברה את אותה התאמה גנטית בזמן כה קצר.

סיתות כלי אבן

מומחה בן-זמננו מדגים שיברור שפה חדה של כלי אבן באמצעות מקבת קשה (חלוק אבן).

סיתות כלי האבן התחיל מבחירת חלוק מתאים של אבן קשה, בדרך כלל צור. בחלוק היו מכים בעזרת מקבת (אבן קשה ומעוגלת) ולעיתים בעזרת קרן אייל או חומר קשה אחר. ההכאה יצרה נתז (הפריט שהותז מהחלוק) והפכה את החלוק לגרעין, כלומר לחלוק עם צלקת אחת לפחות כתוצאה מהתזה מכוונת. בתרבויות מסוימות הנתזים היו התוצר המבוקש, ולעיתים קרובות התבצע שברור (סיתות עדין של קצוות הנתז) בשביל לעצבו לצורה הרצויה, למשל לחוד משולש המתאים לשמש כראש חנית. בתרבויות אחרות הגרעין היה הכלי המבוקש, ומטרת הסיתות הייתה לעצבו לצורה המבוקשת (למשל אבן יד) על ידי הורדת הנתזים.

ניתן לחלק את מסורות סיתות כלי האבן בתקופה הפלאוליתית לחמישה "סגנונות" (Modes), מהקדום (Mode 1) למאוחר (Mode 5). מדובר בחלוקה גסה שאינה מקובלת על חלק מהחוקרים^[10]. עם זאת, חלוקה זו מראה את הטעם לחלוקת התקופה הפלאוליתית לשלבי משנה, לפי סגנונות כלליים אלה. הסגנונות הראשון והשני שייכים לתקופה הפלאוליתית התחתונה, הסגנון השלישי אופייני לתקופה הפלאוליתית התיכונה, הסגנון הרביעי אופייני לתקופה הפלאוליתית העליונה והסגנון החמישי אופייני לתקופה האפיפלאוליתית והמזוליתית.

סגנון ראשון - סיתות כלים על ידי הכאה פשוטה של שתי אבנים חדות אחת כלפי השנייה, ויצירת שפה חדה בחלוק האבן על ידי הורדת נתזים קטנים וחדים. הגרעין (החלוק בעל השפה החדה) נחשב כמקצץ. סגנון זה נפוץ בעיקר במחצית הראשונה של התקופה הפלאוליתית התחתונה באפריקה (התרבות האולדובאית). זוהי הטכנולוגיה הקדומה ביותר בתולדות האדם.

מקצץ עשוי מבזלת מערוץ אולדובאי, טנזניה
מקצצים מאתיופיה
כלי קיצוץ מספרד

סגנון שני - סיתות חלוק אבן משני צידיו, תוך הסרת נתזים גדולים ושטוחים יחסית, ושברור אינטנסיבי לקבלת כלים דו-פניים (גרעינים המסותתים על שני הפנים שלהם), כאבן יד. כלומר, החלוק כולו עבר גימור ועוצב לצורה מסוימת. התפתחות זו מציינת את התרבות האשלית, שהופיעה באפריקה לפני כ-1.5 מיליון שנים. נושאי התרבות האשלית התפשטו למזרח התיכון, דרום אסיה ודרום אירופה במשך התקופה הפלאוליתית התחתונה.

אבן יד (שני הטלים) באורך 20 ס"מ מסן-אשל, צרפת
אבן יד מאתיופיה, עשויה מאובסידיאן
דקר תלת-פני (שלושה הטלים) מנהר דורו בזמורה, ספרד
קופיץ דו-פני (שלושה הטלים) מאתר טוראלבה, ספרד

סגנון שלישי - התזת נתזים שטוחים ודקים בצורה הרצויה או קרוב אליה, על ידי טכניקה מתוחכמת הכוללת הכנה רבה של הגרעין. טכניקת סיתות זו, הידועה כטכניקת לבלואה, הופיעה כבר במחצית השנייה של התקופה הפלאוליתית התחתונה, אך היא נפוצה מאוד ומאפיינת את התרבות המוסטרית של התקופה הפלאוליתית התיכונה ואת תקופת האבן התיכונה האפריקאית.

מקרצף, התרבות המוסטרית, צרפת
חודים מטיפוס לבלואה, צרפת
גרעין ונתז מסותתים בטכניקת לבלואה
חוד צור מסותת בטכניקת לוולואה מאתר נשר רמלה
שחזור היפותטי של רצף הסיתות בטכניקת לבלואה

סגנון רביעי - סיתות להבים (נתז שאורכו ארוך פי כמה מרוחבו) מגרעינים מוכנים מראש בצורת מנסרה. שיטה זו יעילה במיוחד, שכן ניתן להפיק מספר גדול של להבים מכל גרעין, שצורתם סטנדרטית יחסית. לאחר ההפקה משבררים את הלהבים לקבלת צורות רבות של כלים, כמגרדים, מרצעים, מקדחים ונקרים. סגנון זה מאפיין בעיקר את התקופה הפלאוליתית העליונה ואת תקופת האבן המאוחרת האפריקאית.

להבים מסותתים מצור
להבי צור של התרבות המגדלנית
מגרדים אופייניים
להב, מגרד ומקדח מצור

סגנון חמישי - סיתות ועיצוב מיקרוליתים: להבונים שאורכם בדרך כלל פחות מחמישה ס"מ, אשר משובררים לצורות שונות ומשמשים בתוך קתות מעץ או עצם. סגנון זה אופייני לתקופת האבן המאוחרת האפריקאית וכן לתקופות הבתר-פלאוליתיות במזרח התיכון ובאירופה: התקופה האפיפלאוליתית והתקופה המזוליתית.

נקר מיקרוליתי
טרפז
משולש
סהרון

שימוש באש

ערך מורחב – שימוש האדם הקדמון באש

השגת שליטה באש על ידי האדם במהלך התקופה הפלאוליתית התחתונה או התיכונה הייתה נקודת מפנה באבולוציה של האדם בשל הוספת חלבונים ופחמימות מבושלים לתזונה, הרחבה של הפעילות האנושית לשעות הלילה, והגנה מפני טורפים. קיים ויכוח במחקר מתי בדיוק החלה השליטה באש, והאם האדם השתמש תחילה באש באופן מזדמן ורק לאחר מאות אלפי שנים למד לנצלה באופן שיטתי לצרכיו. יש הטוענים כי שימוש שיטתי באש התקיים כבר לפני כמיליון שנה, לפי עדויות באתרים ספורים באפריקה, ישראל וסין. לדוגמה, ניתוח מיקרוסקופי של האדמה בשכבת התרבות האשלית הקדומה בתוך מערת וונדרוורק (Wonderwerk) בדרום אפריקה, שגילה כמיליון שנים לפני זמננו, הצביע על נוכחות חומר שרוף (פיסות מיקרוסקופיות של צמחים ועצמות בעלי חיים) באתרו^[11]. באתר האשלי גשר בנות יעקב בישראל נמצאו ריכוזים מובחנים של שבבי צור שרופים וזרעים שרופים בכמה שכבות ארכאולוגיות רצופות שגילן כ-790,000 עד 690,000 שנים לפני זמננו. ריכוזים מובחנים כאלה יכולים להיות רק שרידים למדורות שהצית הומו ארקטוס או הומו ארגסטר כאשר ישב באתר^[12].

במספר אתרים מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה בישראל ובאירופה נמצאו עדויות לשימוש קבוע באש החל מלפני כ-350,000 שנים: כמויות גדולות של עצמות שרופות, פריטי צור שרופים וגושי אדמה שרופים. לדעת חלק מהחוקרים, שימוש רגיל ויומיומי באש ושליטה מלאה בה, להבדיל משימוש מזדמן שלא שינה בהרבה את אורחות החיים, החל רק בתקופה זו^[13].

חיי הרוח

ערך מורחב – אמנות פרה היסטורית

שפה תחבירית מורכבת, עולם רוחני מפותח, אמונות וטקסים, וכן מוזיקה ואמנות הם מאפיינים אוניברסליים של חברות אנושיות במהלך כל ההיסטוריה המתועדת בכתב. תופעות אלה נחשבות לתמצית ה"אנושיות" ולפיכך אחת השאלות החשובות במחקר התקופה הפלאוליתית היא מתי הופיעו ואיך התפתחו. מטבע הדברים, מאפיינים אלה בדרך כלל אינם "מתאבנים" אך ניתן ללמוד על קיומם לפי עדויות ארכאולוגיות עקיפות המייצגות פעילות שמעבר לקיום היומיומי^[14].

החל מ-100,000 שנים לפני זמננו (התקופה הפלאוליתית התיכונה) קיימות בממצא הארכאולוגי עדויות קדומות ביותר לחשיבה מופשטת וסמלית, למשל הופעת החרוזים הראשונים במערת הגדי, מערת קפזה שבישראל ומערת בלומבוס בדרום אפריקה; אבנים או מינרלים עם דגמים גאומטריים חרוטים במערת בלומבוס וקבורת המתים באתרים רבים. עם זאת, אין עדויות משכנעות לפיסול, ציור או כלי נגינה. לעומת זאת, החל מהתקופה הפלאוליתית העליונה (לפני כ-40,000 שנה) קיימים ממצאים רבים שהם יצירות אמנות מובהקות: מסכות אבן מעוצבות, ציורי מערות ופסלונים.

ונוס מברכת רם, כנראה הצלמית הקדומה בעולם, סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ישראל
חרוזים עשויים על קונכיות ממערת בלומבוס, תקופת האבן התיכונה האפריקאית, דרום אפריקה
ונוס מוילנדורף, התקופה הפלאוליתית העליונה, אוסטריה
ציור של אייל ענק ממערת לאסקו, התקופה הפלאוליתית העליונה, צרפת

אתרים

חפירה ארכאולוגית במערה בהרי אטאפוורקה, ספרד. התקופה הפלאוליתית התחתונה.

בין האתרים הפלאוליתיים הידועים ניתן למנות את:

ערוץ אולדובאי, מזרח אפריקה: כלי אבן, עצמות בעלי חיים ומאובני הומינידים מהתקופה הפלאוליתית התחתונה
דמניסי, גיאורגיה: האתר הקדום בעולם מחוץ לאפריקה
עובדייה וגשר בנות יעקב, ישראל: אתרי מפתח של התקופה הפלאוליתית התחתונה, המיצגים את הנדידות מאפריקה דרך עמק הירדן
סנגיראן, אינדונזיה: מאובני האדם העתיקים ביותר במזרח אסיה
נחל מערות, ישראל: רצף של תרבויות פלאוליתיות ומאובני אדם חשובים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה
ג'ואוקואודיין, סין: רצף של תרבויות פלאוליתיות ומאובני אדם חשובים מהתקופה הפלאוליתית התחתונה
הרי אטאפוורקה, ספרד: ממצא עשיר של כלים ומאובנים, בין העתיקים באירופה
מערת בלומבוס, דרום אפריקה: עדויות קדומות ביותר לייצור עיטורי גוף ושימוש בסמלים, מתקופת האבן התיכונה האפריקאית
מערת לאסקו ומערת שובה בצרפת ומערת אלטאמירה בספרד: מערות עם אמנות כותלית מהתקופה הפלאוליתית העליונה
אוהלו II, ישראל: מחנה ברמת השתמרות נדירה של ציידים-לקטים-דייגים משלהי התקופה הפלאוליתית העליונה

ראו גם

לקריאה נוספת

אנה בלפר-כהן, תולדות האדם הקדמון. סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1992.
עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב. ירושלים, הוצאת אריאל, 2008.
איאן טטרסל, היעשות אדם: האבולוציה וייחודיות האדם. הוצאת מאגנס, ירושלים, 2004.
ריצ'רד ליקי, מוצא האנושות. הד ארצי, אור יהודה, 1998.
דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל. המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992.
דני נדל (עורך), אוהלו II: מחנה דייגים-ציידים-לקטים בן 23,000 שנה על חוף הכנרת. מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התקופה הפלאוליתית בוויקישיתוף

רצף התקופות ומידע נוסף באתר העמותה הישראלית לפרהיסטוריה
ממצאים מהתקופה הפלאוליתית של ישראל במוזיאון האדם הקדמון
התקופה הפלאוליתית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
התקופה הפליאוליתית, דף שער בספרייה הלאומית
התקופה הפלאוליתית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Klein, R. G. (2008). Out of Africa and the evolution of human behavior. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 17(6), 267-281.
^ ד"ר יונת אשחר, חיידקי הפה של אבותינו, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ביוני 2021
^ Stiner, M. C., Barkai, R., & Gopher, A. (2009). Cooperative hunting and meat sharing 400–200 kya at Qesem Cave, Israel. Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(32), 13207-13212.
^ Domínguez‐Rodrigo, M., & Pickering, T. R. (2003). Early hominid hunting and scavenging: a zooarcheological review. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 12(6), 275-282.
^ Stiner, M. C. (2002). Carnivory, coevolution, and the geographic spread of the genus Homo. Journal of Archaeological Research, 10(1), 1-63.
^ Henry, A. G., Brooks, A. S., & Piperno, D. R. (2011). Microfossils in calculus demonstrate consumption of plants and cooked foods in Neanderthal diets (Shanidar III, Iraq; Spy I and II, Belgium). Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(2), 486-491.
^ Lev, E., Kislev, M. E., & Bar-Yosef, O. (2005). Mousterian vegetal food in Kebara cave, Mt. Carmel. Journal of Archaeological Science, 32(3), 475-484.
^ Weiss, E., Wetterstrom, W., Nadel, D., & Bar-Yosef, O. (2004). The broad spectrum revisited: evidence from plant remains. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 101(26), 9551-9555.
^ Wrangham, R., & Carmody, R. (2010). Human adaptation to the control of fire. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 19(5), 187-199.
^ Foley, R., & Lahr, M. M. (2003). On stony ground: lithic technology, human evolution, and the emergence of culture. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 12(3), 109-122.
^ Berna, F., Goldberg, P., Horwitz, L. K., Brink, J., Holt, S., Bamford, M., & Chazan, M. (2012). Microstratigraphic evidence of in situ fire in the Acheulean strata of Wonderwerk Cave, Northern Cape province, South Africa. Proceedings of the National Academy of Sciences, 109(20), E1215-E1220.
^ Goren-Inbar, N., Alperson, N., Kislev, M. E., Simchoni, O., Melamed, Y., Ben-Nun, A., & Werker, E. (2004). Evidence of hominin control of fire at Gesher Benot Yaaqov, Israel. Science, 304(5671), 725-727.
^ Shimelmitz, R., Kuhn, S. L., Jelinek, A. J., Ronen, A., Clark, A. E., & Weinstein-Evron, M. (2014). ‘Fire at will’: The emergence of habitual fire use 350,000 years ago. Journal of Human Evolution 77:196-203
^ d'Errico, F., Henshilwood, C., Lawson, G., Vanhaeren, M., Tillier, A. M., Soressi, M., ... & Julien, M. (2003). Archaeological evidence for the emergence of language, symbolism, and music–an alternative multidisciplinary perspective. Journal of World Prehistory, 17(1), 1-70.

[1] Klein, R. G. (2008). Out of Africa and the evolution of human behavior. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 17(6), 267-281.

[2] ד"ר יונת אשחר, חיידקי הפה של אבותינו, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ביוני 2021

[3] Stiner, M. C., Barkai, R., & Gopher, A. (2009). Cooperative hunting and meat sharing 400–200 kya at Qesem Cave, Israel. Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(32), 13207-13212.

[4] Domínguez‐Rodrigo, M., & Pickering, T. R. (2003). Early hominid hunting and scavenging: a zooarcheological review. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 12(6), 275-282.

[5] Stiner, M. C. (2002). Carnivory, coevolution, and the geographic spread of the genus Homo. Journal of Archaeological Research, 10(1), 1-63.

[6] Henry, A. G., Brooks, A. S., & Piperno, D. R. (2011). Microfossils in calculus demonstrate consumption of plants and cooked foods in Neanderthal diets (Shanidar III, Iraq; Spy I and II, Belgium). Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(2), 486-491.

[7] Lev, E., Kislev, M. E., & Bar-Yosef, O. (2005). Mousterian vegetal food in Kebara cave, Mt. Carmel. Journal of Archaeological Science, 32(3), 475-484.

[8] Weiss, E., Wetterstrom, W., Nadel, D., & Bar-Yosef, O. (2004). The broad spectrum revisited: evidence from plant remains. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 101(26), 9551-9555.

[9] Wrangham, R., & Carmody, R. (2010). Human adaptation to the control of fire. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 19(5), 187-199.

[10] Foley, R., & Lahr, M. M. (2003). On stony ground: lithic technology, human evolution, and the emergence of culture. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 12(3), 109-122.

[11] Berna, F., Goldberg, P., Horwitz, L. K., Brink, J., Holt, S., Bamford, M., & Chazan, M. (2012). Microstratigraphic evidence of in situ fire in the Acheulean strata of Wonderwerk Cave, Northern Cape province, South Africa. Proceedings of the National Academy of Sciences, 109(20), E1215-E1220.

[12] Goren-Inbar, N., Alperson, N., Kislev, M. E., Simchoni, O., Melamed, Y., Ben-Nun, A., & Werker, E. (2004). Evidence of hominin control of fire at Gesher Benot Yaaqov, Israel. Science, 304(5671), 725-727.

[13] Shimelmitz, R., Kuhn, S. L., Jelinek, A. J., Ronen, A., Clark, A. E., & Weinstein-Evron, M. (2014). ‘Fire at will’: The emergence of habitual fire use 350,000 years ago. Journal of Human Evolution 77:196-203

[14] 'Errico, F., Henshilwood, C., Lawson, G., Vanhaeren, M., Tillier, A. M., Soressi, M., ... & Julien, M. (2003). Archaeological evidence for the emergence of language, symbolism, and music–an alternative multidisciplinary perspective. Journal of World Prehistory, 17(1), 1-70.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]