המערכה על הגבולות
המערכה על הגבולות הייתה סדרה של ארבעה קרבות אשר התרחשו באזור לורן והארדנים במזרח צרפת ובדרום בלגיה בין התאריכים 14–24 באוגוסט 1914, מיד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בקרבות אלה לחמו כוחות גרמניים נגד כוחות צרפתיים, בריטיים ובלגיים לאורכה של החזית המערבית. הכוחות הלוחמים במערכה זו כללו כ-1,300,000 חיילים מכל צד והיו הביטוי בשטח של יישום תוכנית שליפן הגרמנית ו"תוכנית 17" הצרפתית.
 | ||||||||||||||||||
| מפות המערכה על הגבולות | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 7 באוגוסט 1914 – 6 בספטמבר 1914 (31 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לורן, הארדנים הצרפתיים והבלגים | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
49°00′N 06°00′E / 49.000°N 6.000°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הפסדי הכוחות הצרפתיים וכישלון ההתקפה הצרפתית בהתאם לתוכנית 17 גרמו לנסיגה עמוקה שלהם לצורך ארגון מחדש ביחד עם כוחות בריטיים קטנים על נהר מארן וסביב ורדן.
ההתקדמות הגרמנית עוכבה על ידי תנועת הארמייה החמישית הצרפתית (גנרל שארל לנרזאק) לכיוון צפון-מערב כדי ליירט אותם ונוכחות חיל המשלוח הבריטי (BEF) בשמאל הצרפתי. הכוחות הצרפתיים-בריטים נהדפו על ידי הגרמנים, שהצליחו לפלוש לצפון צרפת. פעולות העורף הצרפתיות והבריטיות עיכבו את הגרמנים, ואפשרו לצרפתים להעביר כוחות מהגבול המזרחי למערב כדי להגן על פריז, שהגיעו לשיא בקרב הראשון על המארן.
סיכום המערכה על הגבולות בחודש הראשון למלחמה הותיר את צרפת עם 260,000 נפגעים כאשר 140,000 מתוכם נפגעו בארבעת ימי הלחימה העיקריים של המערכה על הגבולות.
רקע
עריכהתוכניות בלגיה
עריכה
התכנון הצבאי הבלגי הניח שמעצמות אחרות יסייעו לצבא הבלגי לסלק פולשים וברית רשמית בין צרפת לבריטניה לא התגבשה על ידי פלישה גרמנית פוטנציאלית, למרות ההסכמה האנגלו-צרפתית (1904). הבלגים העריכו כי היחס הבריטי לארצם השתנה וכי בלגיה נחשבת כמדינת חסות בריטית. מטה כללי הוקם בשנת 1910 אך ראש המטה הכללי של הצבא, לוטננט גנרל הארי יונגבלוט פרש ב-30 ביוני 1912 ולא הוחלף על ידי לוטננט גנרל שבלייה דה סלייר דה מורנוויל עד למאי 1914. מורנוויל תכנן את ריכוז הצבא ופגש את פקידי הרכבת הבלגית ב-29 ביולי.
הצבא הבלגי אמור היה להתאסף במרכז בלגיה, מול היער הלאומי של בלגיה, מוכן להתמודד עם פלישה מכל גבול, בעוד שהעמדה המבוצרת של ליאז' והעמדה המבוצרת של נאמור נותרו כדי להבטיח את הגבולות. עם הגיוס הפך המלך למפקד העליון ובחר היכן יתרכז הצבא. על רקע השיבוש של תוכנית החימוש החדשה, חיילים בלגים לא מאורגנים ולא מאומנים בצורה גרועה ייהנו מעמדה מרכזית לעיכוב מגע עם פולש, אבל הם יזדקקו גם לביצורים להגנה, שהיו על הגבול. אסכולה אחרת רצתה לחזור לפריסה על הגבול, בהתאם לתיאוריות הצרפתיות על המתקפה. התוכניות הבלגיות הפכו לפשרה, שבה התרכז צבא השדה מאחורי נהר גטה, עם שתי דיוויזיות קדימה בליאז' ובנאמור.
תוכנית שליפן-מולטקה
עריכה
ערך מורחב – תוכנית שליפן- ערך מורחב – סדר הכוחות הגרמניים בפרוץ מלחמת העולם הראשונה
אלפרד פון שליפן, ראש המטה הכללי הגרמני הקיסרי (Oberste Heeresleitung, OHL) בין השנים 1891–1906, הגה תוכניות לקרב מכריע נגד הצבא הצרפתי בגרמניה, בלגיה או צרפת. Aufmarsch I West הייתה תוכנית מגירה למלחמה צרפתית-גרמנית, שבה צרפת (בשל נחיתותה בכוח אדם) תהיה במגננה וגרמניה תתקוף בפלישה לבלגיה בין אנטוורפן לנאמור כדי להתקדם דרומה ולפרוץ את האזור ההגנתי ורדן-מארן-פריז. לאחר מכן היו הצבאות הגרמניים אמורים לעצור עד שניתן יהיה לתקן מסילות ברזל ולצבור אספקה למבצע התקפי שני. הלמוט פון מולטקה הצעיר ירש את שליפן ב-1906 והשתכנע שמלחמה צרפתית-גרמנית מבודדת בלתי אפשרית ושכוחות איטלקיים ואוסטרו-הונגרים לא יהיו זמינים להגן על הגבול הצרפתי-גרמני כפי שתוכנן. Aufmarsch I בוטל אך בשנת 1914 ניסה מולטקה ליישם את האסטרטגיה ההתקפית של Aufmarsch I על תוכנית הפריסה Aufmarsch II למלחמה דו-חזיתית,
מההערכה שלו לגבי יכולת ההגנה הצרפתית שליפן הסיק שהצבא הגרמני יזדקק לפחות ל-48.5 קורפוסים כדי להצליח בהתקפה על צרפת דרך בלגיה, אך מולטקה תכנן לתקוף דרך בלגיה כשרק 34 קורפוסים עומדים לרשותו במערב. תוכנית שליפן מסתכמת בביקורת על האסטרטגיה הגרמנית ב-1914, שכן היא ניבאה בבירור את כישלון הפלישה הבלתי חזקה של מולטקה לצרפת. [...] מולטקה עקב אחר מסלולה של תוכנית שליפן, אך רק עד לנקודה שבה היה ברור עד כאב שהיה צריך את צבא תוכנית שליפן כדי להמשיך הלאה בכיוון הזה.
הכוח הגרמני העיקרי ניסה לעקוב אחרי Aufmarsch I כדי לכתר את הארמיות הצרפתיות משמאל (מצפון) וללחוץ אותם בחזרה מעבר הנהרות מז, אן, סום, אואז, מארן וסן, ללא יכולת לסגת למרכז צרפת. מולטקה קיווה שהצרפתים יושמדו או שהתמרון מצפון יצור תנאים לניצחון במרכז או בלורן, על הגבול המשותף.
תוכנית XVII
עריכה- ערך מורחב – תכנית 17
לפי תוכנית XVII, הצבא הצרפתי בזמן השלום היה אמור להקים חמש ארמיות שדה של כ-2,000,000 איש, עם קבוצות של דיוויזיות מילואים המוצמדות לכל ארמייה ועם קבוצת דיוויזיות מילואים באגף הדרומי והצפוני. הארמיות היו אמורים להתרכז מול הגבול הגרמני סביב אפינאל, ננסי וורדן-מזייר, עם ארמיית עתודה סביב סנט מנו וקומרסי. מאז 1871, התפתחות הרכבות נתנה למטה הכללי הצרפתי שישה עשר קווים לעבר הגבול הגרמני לעומת שלושה עשר קווים שעמדו לרשות הצבא הגרמני; הצרפתים יכלו לחכות עד שהכוונות הגרמניות יתבררו. הפריסה הצרפתית נועדה להיות מוכנה למתקפה גרמנית בלורן או דרך בלגיה. היה צפוי שהגרמנים ישתמשו בכוחות מילואים אבל גם שצבא גרמני גדול יגויס על הגבול עם רוסיה, וישאיר את הצבא במערב עם מספיק כוחות רק כדי להתקדם דרך בלגיה דרומית לנהרות המז והסמבר. המודיעין הצרפתי השיג תרגיל מפה של המטה הכללי הגרמני של 1905, שבו הכוחות הגרמניים לא יצאו צפונה יותר מנאמור והניחו שתוכניות מצור על מבצרים בלגיים הם אמצעי הגנה נגד הצבא הבלגי.
צפויה התקפה גרמנית מדרום מזרח בלגיה לכיוון מזייר והתקפה אפשרית מלורן לעבר ורדן, ננסי וסן-דייה. התוכנית הייתה אבולוציה של תוכנית XVI וקבעה יותר אפשרות של מתקפה גרמנית דרך בלגיה. הארמיות הראשונה, השנייה והשלישית היו אמורות להתרכז בין אפינאל וורדן מול אלזס ולורן, הארמייה החמישית הייתה אמורה להתאסף ממונמי לסדאן ומזייר. הארמייה הרביעית הייתה אמורה להיעצר, ממערב לוורדן, מוכנה לנוע מזרחה כדי לתקוף את האגף הדרומי של פלישה גרמנית דרך בלגיה או דרומה כנגד האגף הצפוני של מתקפה דרך לורן. לא נקבעו הוראות רשמיות למבצעים משולבים עם חיל המשלוח הבריטי (BEF) אך נעשו הסדרים משותפים ובשנת 1911, במהלך המשבר המרוקאי השני, נאמר לצרפתים כי ניתן לצפות כי שש דיוויזיות יפעלו סביב מובאז'.
הכרזות מלחמה
עריכהבחצות הלילה ב-31 ביולי/1 באוגוסט שלחה ממשלת גרמניה אולטימטום לרוסיה והכריזה על מצב מלחמה במהלך היום; הממשלה העות'מאנית הורתה על גיוס והבורסה של לונדון נסגרה. ב-1 באוגוסט הורתה ממשלת בריטניה על גיוס הצי, ממשלת גרמניה הורתה על גיוס כללי והכריזה מלחמה על רוסיה. פעולות איבה החלו בגבול פולין; ממשלת צרפת הורתה על התגייסות כללית ולמחרת שלחה ממשלת גרמניה אולטימטום לבלגיה בדרישה למעבר חופשי, כאשר חיילים גרמנים חצו את גבול לוקסמבורג. פעולות צבאיות החלו על גבול צרפת, ליבאו הופגזה על ידי סיירת קלה גרמנית SMS אאוגסבורג וממשלת בריטניה הבטיחה הגנה ימית לחופי צרפת. ב-3 באוגוסט, ממשלת בלגיה סירבה לדרישות הגרמניות וממשלת בריטניה הבטיחה תמיכה צבאית לבלגיה אם גרמניה תפלוש אליה. גרמניה הכריזה מלחמה על צרפת, ממשלת בריטניה הורתה על גיוס כללי ואיטליה הכריזה על נייטרליות. ב-4 באוגוסט שלחה ממשלת בריטניה אולטימטום לגרמניה והכריזה מלחמה בחצות ב-4/5 באוגוסט, שעון מרכז אירופה. בלגיה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה וגרמניה הכריזה מלחמה על בלגיה. כוחות גרמנים חצו את הגבול הבלגי ותקפו את ליאז'.
פעולות הפתיחה
עריכההכנות צרפתיות
עריכהז'וזף ז'ופר, שהיה המפקד העליון של הצבא הצרפתי מאז 1911 ושר המלחמה, אדולף מסימי, נפגשו ב-1 באוגוסט, כדי להסכים שהניהול הצבאי של המלחמה צריך להיות באחריותו הבלעדית של המפקד העליון. ב-2 באוגוסט, כשפלוגות קטנות של חיילים גרמנים חצו את הגבול הצרפתי, מסימי אמר לז'ופר שיש לו את החופש להורות לחיילים צרפתיים לעבור את הגבול הגרמני אך לא את הגבול הבלגי. ז'ופר שלח פקודות אזהרה לכוחות הסיור הסמוכים לגבול, ודרשו מהקורפוס ה-7 להתכונן להתקדם לכיוון מולהאוזן (מילוז) מצפון-מזרח לבלפור ולקורפוס ה-20 כדי להתכונן להתחיל במתקפה לעבר ננסי. ברגע שהגיעו ידיעות על כניסת כוחות גרמנים ללוקסמבורג, קיבלה הארמייה הרביעית הוראה לנוע בין הארמיות השלישית והחמישית, מוכנה לתקוף מצפון לוורדן. פעולות לתוך בלגיה נאסרו, כדי למנוע מהגרמנים אמתלה עד 4 באוגוסט, אז היה ברור שכוחות גרמנים כבר הפרו את הגבול הבלגי. כדי לציית לברית הצרפתית-רוסית, הורה ז'ופר על פלישה לאלזס-לורן ב-14 באוגוסט, למרות שצפה למתקפה גרמנית דרך בלגיה.
ב-8 באוגוסט הורתה הוראה כללית מס' 1 לארמייה החמישית לתפוס עמדה משמאל לארמייה הרביעית, מוכנה לתקוף את האגף הדרומי של הכוח הגרמני המתקדם ממזייר ומוזון, דרך השטח הקשה שביניהם. כל ארבעת הקורפוסים כיסו את החזית הזו עד 12 באוגוסט, אז איפשר ז'ופר לגנרל שארל לנרזאק להעביר את הקורפוס ה-1 צפונה לגבעת כדי להתנגד לניסיון גרמני פוטנציאלי לחצות את המז בין ז'יבה לנמור 35 ק"מ (22 מייל) צפונה יותר, מה שהרחיב את חזית הארמייה עד 80 ק"מ (50 מייל). משנודע ללנרזאק על גודל הכוח הגרמני בבלגיה הוא רצה לתגבר את האגף השמאלי על ידי מעבר לנאמור, אולם ז'ופר סירב לאפשר את הרחבת חזית הארמייה ל-110 ק"מ (68 מייל) והורה ללנרזאק להשאיר את הארמייה בעמדה מרכזית ליד מזייר, מוכן להתנגד למתקפה גרמנית ממוזון לנמור. ב-14 באוגוסט נפגשו ז'ופר ולנרזאק, אך ז'ופר חשב שרק כמה פלוגות פרשים וחי"ר גרמניות חצו את המז. עם מעבר ה-BEF למובז' והירסון, פריסה מחדש של הארמייה החמישית תשבש את פריסת הארמיות האחרות. ב-14 באוגוסט דו"ח מודיעיני חדש הראה שמונה קורפוסים גרמניים בין לוקסמבורג לליאז' ועד למחרת איפשר ז'ופר את המעבר של הארמייה החמישית צפונה, לפעול מעבר למז. הקורפוס ה-11 הועבר לארמייה הרביעית והקורפוס ה-18 הועבר מהארמייה השלישית לארמייה החמישית, שנעשתה אחראית על הגנת מובז'.
ז'ופר החל לפטר מפקדים בתחילת אוגוסט, החל ממפקד הקורפוס ה-7 בונו ועד ה-6 בספטמבר סילק שני מפקדי ארמיות, עשרה מפקדי קורפוסים ו-38 מפקדי דיוויזיות, על ידי העברתם ללימוז'. הקורפוס ה-7 בדרום תוגבר בשתי דיוויזיות, דיוויזיית פרשים וקבוצת דיוויזיות המילואים הראשונה. השם של הקורפוס שונה לארמיית אלזס, כדי להקל על הארמייה הראשונה מהדאגה לגבי אלזס במהלך המבצעים בלורן. שני קורפוסים הוצאו מהארמייה השנייה והפכו לעתודה אסטרטגית. ז'ופר פגש את סר ג'ון פרנץ' ב-16 באוגוסט ונודע שהבריטים יכולים להיות מוכנים עד ה-24 באוגוסט, ז'ופר גם ארגן דיוויזיות טריטוריאליות לכסות את האזור ממובז' עד דנקרק. המצור הגרמני על מבצרי לייז' הסתיים ב-16 באוגוסט והארמיות הראשונה והשנייה עם 12 קורפוסים והארמייה השלישית עם 4 קורפוסים החלו להתקדם מאחורי מסכי פרשים. ב-18 באוגוסט הורה ז'ופר לארמייה החמישית להתכונן למתקפה גרמנית בשתי גדות המז או לפגוש כוח קטן בגדה הצפונית. הארמייה החמישית החלה לנוע לכיוון נאמור, במפגש של נהרות המז והסמבר ב-19 באוגוסט, מה שדרש צעדה של 100 ק"מ (62 מייל) על ידי יחידות מסוימות.
תוכנית צרפתית
עריכהב-5 באוגוסט, הורה ז'ופר על מתקפה של הקורפוס ה-7, באגף הימני של הארמייה הראשונה, להתחיל לנוע ב-7 באוגוסט לעבר מילהאוזן. הלכידה של סדר הכוחות של הארמייה השנייה ב-7 באוגוסט, שכנע את ז'ופר שכוחם של הכוחות הגרמניים על האגפים הותיר את המרכז חלש ופגיע למתקפה לעבר נפשאטו וארלון. ב-8 באוגוסט פרסם ז'ופר הוראה כללית מס' 1, שהכילה את כוונתו האסטרטגית, שהייתה להשמיד את הצבא הגרמני במקום לכבוש קרקע. המתקפה אל אלזס וזו של הארמיות הראשונה והשנייה ללורן, תצמיד כוחות גרמנים ותמשוך תגבורות, שכן המתקפה העיקרית צפונה יותר תפגע במרכז הגרמני ותאגף את הכוחות הגרמניים בבלגיה מדרום. ז'ופר ציפה שההתקפה על המרכז הגרמני תיתקל בהתנגדות מועטה. הארמיות הראשונה והשנייה יתקדמו מדרום לשטח המבוצר הגרמני ממץ-תיונוויל, כאשר קבוצת המילואים הרביעית תשמור על האגף הצפוני ליד הירסון, כדי לצפות בפער שימה ולהסיט מתקפה גרמנית מצפון או מזרח. האסטרטגיה הניחה שהכוח הגרמני העיקרי יתפרס סביב לוקסמבורג וממץ-תיונוויל, עם כוחות קטנים יותר בבלגיה. ב-9 באוגוסט, דו"ח מודיעיני הראה כי היה קורפוס גרמני פעיל אחד ליד פרייבורג קרוב לגבול שווייץ, שלושה ליד שטרסבורג, ארבעה בלוקסמבורג מצפון לתיונוויל ושישה מליאז' בבלגיה, לכיוון הקצה הצפוני של לוקסמבורג, מה שהותיר חמישה קורפוסים לא ממוקמים. המטה הכללי הצרפתי הסיק שהם נמצאים בין מץ-תיונוויל ללוקסמבורג, מוכנים להתקדם לכיוון סדאן או מזייר.
ז'ופר קבע את ה-14 באוגוסט כתאריך שבו הארמיות הראשונה והשנייה אמורות לפלוש ללורן בין טול לאפינאל, מדרום לאזור המבוצר הגרמני של מץ-תיונוויל. הארמייה הראשונה הייתה אמורה לתקוף בדרום עם ארבעה קורפוסים, לעבר סרבורג 60 ק"מ (37 מייל) מזרחית לננסי ודונון, 25 ק"מ (16 מייל) דרומית לזארבורג. מעברים בהרי הווז' מדרום לדונון היו אמורים להיתפס לפני תחילת ההתקדמות העיקרית. הארמייה השנייה הייתה אמורה לתקוף לכיוון מוראנז' 45 ק"מ (28 מייל) צפונית-מזרחית לננסי, כששני קורפוסים מצפון לארמייה הראשונה ושלושה מתקדמים ברציפות מאחורי האגף השמאלי של הקורפוס דרומה, כדי להתמודד עם מתקפה גרמנית ממץ. המתקפה הצרפתית הייתה מסובכת על ידי התפצלות שתי הארמיות תוך כדי התקדמות, בשטח קשה במיוחד בדרום, בסופו של דבר רוחב החזיתות המשולבות היה 150 ק"מ (93 מייל). התקדמות הארמיות הראשונה והשנייה נועדה למשוך כוחות גרמניים לכיוון דרום, בעוד שתמרון צרפתי התרחש בבלגיה ובלוקסמבורג, כדי להבקיע נקודת תורפה בפריסה הגרמנית ולאחר מכן להשמיד את הצבאות הגרמניים העיקריים.
חדשות לפיהן כוחות גרמנים תקפו לעבר גשרי המז דרומית לנאמור, הביאו את ז'ופר לצפות למתקפה גרמנית ממזייר לז'יבה, 40 ק"מ (25 מייל) צפונה יותר, שנועדה לכתר את האגף הצפוני של צרפת וכוח נוסף לנסות לחצות את המז ממונמי לסדאן. ב-12 באוגוסט, התיר ז'ופר ללנרזאק להזיז את הקורפוס הראשון מערבה לדינאן שעל המז וב-15 באוגוסט, ז'ופר הורה לחלק הארי של הארמייה החמישית לנוע צפון-מערבה מאחורי הסמבר. לא היה צפוי לחצות כוח גרמני גדול מצפון למוז, מה שגרם למטה הכללי הצרפתי להיות בטוח שהמרכז הגרמני חלש מהצפוי. ב-18 באוגוסט הנחה ז'ופר את הארמיות השלישית, הרביעית והחמישית, יחד עם הבלגים והבריטים, לתקוף את הצבאות הגרמניים סביב תיונוויל ולוקסמבורג, שם חשבו שהתאספו 13–15 קורפוסים גרמניים. הארמיות השלישית והרביעית היו אמורות להביס את הכוחות הגרמניים בין תיונוויל לבסטון, כשהם תקפו מערבה לכיוון מונמי וסדאן. הארמייה החמישית הייתה אמורה ליירט כוחות גרמנים המתקדמים לעבר ז'יבה ולאחר מכן הייתה אמורה הארמייה הרביעית לפנות צפונה ולתקוף את הצלע הדרומי של הצבאות הגרמניים. הארמיות השלישית והרביעית יביסו באופן מכריע את הארמיות הגרמניות העיקריות במערב ולשם כך נוספו שני קורפוסים נוספים לארבעה בארמייה הרביעית, שנלקחו מהארמיות באגפים.
אלזס
עריכהקרב מילוז, 7-10 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב מילוז
המתקפה הצרפתית הראשונה של המלחמה, המכונה קרב מילוז, החלה ב-7 באוגוסט. ז'ופר הנחה את הארמיות הראשונה והשנייה להפעיל כמה שיותר דיוויזיות גרמניות כדי לסייע לכוחות הצרפתיים הפועלים צפונה יותר. הקורפוס ה-7 הצרפתי עם הדיוויזיות ה-14 וה-41, בפיקודו של הגנרל בונו, התקדם מבלפור למילוז ולקולמר 35 ק"מ (22 מייל) לצפון-מזרח. הצרפתים כבשו במהירות את עיירת הגבול אלטקירך 15 ק"מ (9.3 מייל) דרומית למילוז עם התקפת כידונים. ב-8 באוגוסט המשיך בונו בזהירות את ההתקדמות וכבש את מילוז, זמן קצר לאחר שחיל המצב הגרמני שלה עזב את העיר. מפקד הארמייה הראשונה גנרל אוגוסט דובאי העדיף להתחפר ולהשלים את הגיוס הצבאי אך ז'ופר הורה על המשך ההתקדמות. עם הגעתם של שני קורפוסים של הארמייה הגרמנית השביעית משטרסבורג, פתחו הגרמנים במתקפת נגד בבוקר ה-9 באוגוסט, בסרנה הסמוכה. מילוז נכבשה מחדש ב-10 באוגוסט ובונו נסוג לכיוון בלפור כדי להימלט מכיתור גרמני.
גנרל פול פו הועמד לפיקוד על ארמייה חדשה, ארמיית אלזס ובונו, מפקד הקורפוס ה-7, הודח על ידי ז'ופר. הקורפוס ה-7 תוגבר עם הדיוויזיה ה-44, דיוויזיית המילואים ה-55, דיוויזיית הפרשים ה-8 והקבוצה הראשונה של דיוויזיות המילואים (דיוויזיות המילואים 58, 63 ו-66) כדי לפלוש מחדש לאלזס ב-14 באוגוסט, כחלק מהמתקפה הגדולה יותר של הארמיות הראשונה והשנייה ללורן, שמשכה את רוב הארמייה הגרמנית השביעית צפונה. ארמיית אלזס החלה במתקפה חדשה נגד ארבע חטיבות לנדווהר, הקורפוס ה-7 התקדם מבלפור כששתי דיוויזיות מימין עוברות דרך דנמארי, בראש עמק האיל. באגף השמאלי התקדמו שתי דיוויזיות בשיתוף פעולה עם גדודי שאסרים, שנכנסו לעמק פכט ב-12 באוגוסט. בערב ה-14 באוגוסט, ת'אן נתפסה והחיילים המתקדמים ביותר עברו אל מעבר לפרברי ת'אן, סרנה ודנמארי בפאתי המערביים של העיר עד ה-16 באוגוסט. ב-18 באוגוסט, הקורפוס ה-7 תקף את מילוז וכבש את אלטקירך באגף הדרום-מזרחי כשהאגף הצפוני התקדם לעבר קולמר ונויף-ברייזך.
המגינים הגרמנים נאלצו לסגת משטח גבוה ממערב למילוז בשתי גדות הדולר ולתוך פרברי מילוז, שם התרחש קרב מבית לבית. הרחובות והבתים של דורנך נתפסו באופן שיטתי ועד הערב של ה-19 באוגוסט הצרפתים כבשו את העיר מחדש. לאחר שדרסו, הגרמנים נסוגו בחיפזון דרך יער הארדט כדי להימנע מכיתור, וחצו את הריין תוך שהם נרדפו על ידי הצרפתים, ונסוגו לאנסיסהיים, 20 ק"מ (12 מייל) צפונה. הצרפתים תפסו 24 תותחים, 3,000 שבויים וכמויות נכבדות של ציוד. עם כיבוש גשרי הריין והעמקים המובילים למישור, השיגה ארמיית אלזס את השליטה באלזס העליונה. הצרפתים ייצבו את הקרקע שנכבשה והתכוננו להמשך ההתקפה, אך ב-23 באוגוסט הוקפאו ההכנות, כאשר הגיעו ידיעות על התבוסות בלורן ובבלגיה; במקום זאת נסוגו הצרפתים וייצבו את הרכס מעבר לאזור המבוצר של בלפור. ב-26 באוגוסט נסוגו הצרפתים ממילוז לקו בר-הגנה יותר ליד אלטקירך, כדי לספק תגבורת לארמיות הצרפתיות הקרובות יותר לפריז. ארמיית אלזס פורקה והקורפוס ה-7 הועבר לסום. דיוויזיית הפרשים ה-8 צורפה לארמייה הראשונה ושתי דיוויזיות נוספות נשלחו מאוחר יותר.
בלגיה
עריכהקרב האלן, 12 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב האלן
קרב האלן (הלן בהולנדית) היה קרב פרשים בתחילת מלחמת העולם הראשונה. האלן הייתה עיירת שוק קטנה לאורך ציר ההתקדמות העיקרי של הצבא הקיסרי הגרמני וסיפקה נקודת מעבר טובה מעל נהר הגטה. הקרב התרחש ב-12 באוגוסט בין הכוחות הגרמניים, בראשות גאורג פון דר מרוויץ לבין הכוחות הבלגים בפיקודו של לאון דה ויטה. מהנדסים בלגים פוצצו את הגשר מעל הגטה אבל המבנה קרס רק בחלקו והגרמנים העבירו כ-1,000 חיילים מעליו למרכז האלן. קו ההגנה הבלגי הראשי היה ממערב להאלן בשטח שהעניק רק ראייה חסומה לתוקף. חטיבות הפרשים ה-17 וה-3 סייעו ליגר בהאלן ומדרום, מה שאיפשר להביא ארטילריה לשולי הכפר אך התקפות לשדות תירס שמעבר נהדפו עם אבדות רבות, חלק מהפרשים נלכדו בגדרות תיל. כוחות היגר גם נהדפו למרות התמיכה מיחידת המקלעים ה-2 של המשמר ויחידות פרשים שירדו מהסוסים.
לקראת סוף היום הפסיק מרוויץ את הקרב; דיוויזיית הפרשים ה-2 נסוגה לכיוון האסלט ודיוויזיית הפרשים ה-4 נסוגה לאלקן. דה ויטה הדף את התקפות הפרשים הגרמניים בכך שהורה על הפרשים, שכללו פלוגת רוכבי אופניים ואחד מחיילי ההנדסה לרדת מסוסיהם ולבלום את המתקפה באש רובים מסיבית, שגרמה לגרמנים אבדות משמעותיות. הפרשים הגרמניים הצליחו לערפל את הפעולות באגף הימני הגרמני והקימו קו מקביל חזיתי עם לייז' וחשפו את עמדות צבא השדה הבלגי אך לא הצליחו לחדור מעבר לקו החזית הבלגי ולגלות היערכויות בלגיות מעבר. למרות ניצחון בלגי, לקרב הייתה השפעה אסטרטגית מועטה: הארמיות הגרמניות צרו וכבשו את האזורים המבוצרים של נאמור, לייז' ואנטוורפן, שהאסטרטגיה הבלגית הייתה תלויה בהם.
לורן
עריכהקרב לורן, 14–25 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב לורן
המתקפה הצרפתית המרכזית בדרום החלה ב-14 באוגוסט כאשר הארמייה הראשונה התקדמה עם שני קורפוסים לעבר הרי הווז' ושני קורפוסים מצפון-מזרח לכיוון סרבורג ושני הקורפוסים הימניים של הארמייה השנייה של הגנרל דה קסטלנו התקדמו משמאל לארמייה הראשונה. קורפוס אחד והקבוצה השנייה של דיוויזיות המילואים התקדמו באיטיות לכיוון מוראנז' בדירוג, כשומר אגף נגד התקפה גרמנית מכיוון מץ. הארמייה הראשונה כבשה מספר מעברים דרומה יותר מאז 8 באוגוסט, כדי להגן על האגף הדרומי כשהצבא התקדם לדונון ולסרבורג. למרות אזהרותיו של ז'ופר מפני סטייה, נדרש הצבא להתקדם לעבר מעברי הווז' לדרום-מזרח, מזרחה לכיוון דונון וצפון-מזרח לכיוון סרבורג. כוחות גרמנים נסוגו במהלך היום, דונון נתפסה ובאגף השמאלי בוצעה התקדמות של 10–12 ק"מ. בשעת בין ערביים, הדיוויזיה ה-26 של הקורפוס ה-13 תקפה את סירי אך נהדפה מאש ארטילריה ומקלעים מסיבית וספגה אבדות כבדות. ב-15 באוגוסט דיווחה הארמייה השנייה כי ארטילריה גרמנית ארוכת טווח הצליחה להפגיז את הארטילריה והחי"ר הצרפתים באין מפריע וכי כוחות רגלים גרמנים חפורים גרמו אבדות רבות לצרפתים בזמן שהם תקפו.
הארמייה השנייה נאלצה לתקוף בשיטתיות לאחר הכנה ארטילרית אך הצליחה לדחוק את המגינים הגרמנים. דיווחי מודיעין זיהו קו התנגדות עיקרי של הארמייה הגרמנית השישית והארמייה הגרמנית השביעית, אשר שולבו בפיקודו של רופרכט, נסיך הכתר של בוואריה, קרוב לכוחות הצרפתים המתקדמים וכי מתקפה נגדית קרובה. ב-16 באוגוסט התנגדו הגרמנים להתקדמות באש ארטילרית ארוכת טווח וב-17 באוגוסט תגברה הארמייה הראשונה את ההתקדמות על סרבורג. כאשר נמצא שהגרמנים עזבו את העיר הורה ז'ופר לארמייה השנייה להתקדם עוד יותר צפונה, דבר שהביא להגברת ההתפצלות של הארמיות הצרפתיות. התקפת נגד גרמנית ב-20 באוגוסט כפתה קרבות נפרדים על הארמיות הצרפתיות, שהובסו ונאלצו לסגת בחוסר סדר. המרדף הגרמני היה איטי וקסטלנו הצליח לכבוש עמדות מזרחית לננסי ולהרחיב את האגף הימני לכיוון דרום, כדי לחדש את המגע עם הארמייה הראשונה. במהלך ה-22 באוגוסט, האגף הימני הותקף ונסוג לאחור 25 ק"מ מהעמדה שבה החלה המתקפה ב-14 באוגוסט. הארמייה הראשונה נסוגה אך הצליחה לשמור על מגע עם הארמייה השנייה וב-24 באוגוסט, שתי הארמיות החלו במתקפה נגדית בקרב על הטרואה דה שארמה והחזירו את הקו של ה-14 באוגוסט, בתחילת ספטמבר.
הארדנים
עריכהקרב הארדנים, 21–23 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב הארדנים (1914)
ז'ופר הוציא הוראות ב-18 באוגוסט אך עיכב את הארמיות השלישית והרביעית מכיוון שסיורי אוויר ופרשים מצאו מעט חיילים גרמנים מול שתי הארמיות, רק כוח גדול שנע צפון-מערבה במרחק של 40–50 ק"מ. ב-19 באוגוסט, הארמייה הרביעית של הגנרל פרנן דה לנגל דה קרי, קיבלה הוראה לכבוש את הגשרים מעל הסמואה אך לא להתקדם לבלגיה עד שתתחיל המתקפה הגרמנית. התקפה מוקדמת תתקדם למלכודת, במקום לתת לגרמנים זמן לרוקן את לוקסמבורג מחיילים לפני שהצרפתים יתקדמו. ב-20 באוגוסט תקפו הארמיות הגרמניות בדרום את הארמיות הראשונה והשנייה הצרפתיות ולמחרת החלו הארמיות השלישית והרביעית במתקפה. הארמייה הרביעית חצתה את הסמואה והתקדמה לעבר נויפשאטו והארמייה השלישית של הגנרל פייר ריפי תקפה לעבר ארלון, כמשמר אגף ימין של הארמייה הרביעית.
דרומית לוורדן שונה שמה של הארמייה השלישית ל"ארמיית לורן" והיא הייתה אמורה לצפות למתקפה גרמנית ממץ, מה שהותיר את שאר הארמייה השלישית חופשית להתרכז בהתקפה לתוך בלגיה. הארמיות הצרפתיות פלשו לבלגיה עם תשעה קורפוסי חי"ר אך עשרה קורפוסים גרמניים ושש בריגדות מילואים של הארמיות הרביעית והחמישית היו מרוכזים בין מץ לצפון לוקסמבורג. הארמייה הגרמנית הרביעית בפיקודו של אלברכט, דוכס וירטמברג והארמייה החמישית של נסיך הכתר וילהלם נעו לאט יותר מאשר הארמיות הראשונה, השנייה והשלישית והמתקפה הצרפתית כלפיהם דווחה ב-21 באוגוסט. לארמיות הצרפתיות היו מעט מפות והם לא היו מודעים לגודל הכוח הגרמני ממולם, שכן הארמייה השלישית דחקה הצידה יחידות גרמניות קטנות. ב-22 באוגוסט באזור הארמייה השלישית, הקורפוס ה-5 תקף חיילים גרמנים מחופרים בלונגווי ב-5:00 בבוקר בערפל סמיך ובגשם כבד, ללא תמיכה ארטילרית.
כשהערפל התפוגג, ארטילריה גרמנית לכדה את התותחים הצרפתיים בשטח פתוח ושיתקה אותם. התקפת נגד גרמנית כיתרה דיוויזיה צרפתית והקורפוס לא התאושש עד הערב. מצפון התקדם גם הקורפוס ה-4 בערפל ונתקל בחיילים גרמנים שהיו מחופרים ליד וירטון ונאלץ לסגת גם עם דיוויזיה מכותרת. באגף הדרומי נדחק הקורפוס ה-6 למרחק קצר. באזור הארמייה הרביעית הצליח הקורפוס ה-2 בצד ימין לשמור על מגע עם הארמייה השלישית מדרום אך לא הצליח להתקדם הלאה. הקורפוס הקולוניאלי משמאל הובס בקרב רוסיניול, 15 ק"מ דרומית לנפשאטו והיו לו 11,646 נפגעים, אך הבריגדה הקולוניאלית ה-5 משמאל הגיעה בקלות לנפשאטו, לפני שגם היא נהדפה עם אבדות רבות. צפונה יותר, הקורפוס ה-12 התקדם בהתמדה, אך הקורפוס ה-17 שמעבר לו נאגף והדיוויזיה ה-33 איבדה את רוב הארטילריה שלה. באגף הצפוני הקורפוסים ה-11 וה-9 לא היו מעורבים בלחימה ברצינות.
המפקדים הצרפתים קיבלו פקודה על ידי ז'ופר להמשיך במתקפה ב-23 באוגוסט, מוקדם ככל האפשר שכן האסטרטגיה שלו הייתה תלויה בהצלחת הארמיות השלישית והרביעית. ריפי השיב בבוקר שההתקפה לא יכולה להתחיל עד שהדיוויזיות שלו יתארגנו מחדש ובשעות אחר הצהריים המוקדמות גילה שהגרמנים מנעו התקדמות נוספת, על ידי דחיקת הקורפוס ה-5 במרכז לאחור לאורך 8 ק"מ, מה שהוביל לשאר הצבא יורד לאחור. באזור הארמייה הרביעית כותרה הדיוויזיה ה-33 של הקורפוס ה-17 ושאר הקורפוס נסוג במהלך הלילה של ה-22/23 באוגוסט. הבריגדה הקולוניאלית ה-5 נסוגה מנפשאטו לפני עלות השחר ב-23 באוגוסט, וחשפה את האגף הימני של הקורפוס ה-12, שגם הוא נסוג לאחור. עד סוף ה-23 באוגוסט חזרו שרידי הארמיות השלישית והרביעית לעמדות הזינוק שלהם, למעט הקורפוסים ה-11 וה-9 באגף הצפוני.
הסמבר
עריכהקרב שרלרואה, 21–23 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב שרלרואה
ב-19 באוגוסט החלה הארמייה החמישית לנוע לזווית של נהרות המז והסמבר הקרובה לנאמור, מה שהצריך צעדה של עד 100 ק"מ (62 מייל) והרחיקה את הארמייה הרחק מעבר לאגף השמאלי של הארמייה הרביעית. מול הצרפתים ניצבו הארמיות השנייה והשלישית, עם 18 דיוויזיות מול 15 הדיוויזיות הצרפתיות. הקורפוס ה-1 החזיק בגדה המערבית של המז מז'יבה עד נאמור, הקורפוס ה-10 פנה לצפון-מערב לאורך הסמבר, כאשר הקורפוס ה-3 במערב מול שרלרואה והקורפוס ה-18 יותר משמאל. פרשים צרפתים בצד שמאל התכתשו עם פרשים גרמניים ב-20 באוגוסט ולמחרת הורה ז'ופר לארמייה החמישית להתקדם, כשחיל המשלוח הבריטי בצד שמאל למצוא ולתקוף את הכוחות הגרמניים ממערב למז.
לפני שהצרפתים הספיקו לחצות את הסמבר החלה מתקפה גרמנית בין נאמור לשרלרואה וכבשה את גשרי הסמבר. ב-22 באוגוסט הצרפתים תקפו כדי לכבוש אותם מחדש אך נהדפו במרכז. הקורפוס ה-1 קיבל פקודה לנוע צפונה לנאמור, שהותירה 20 ק"מ (12 מייל) מהמז מוגנים על ידי דיוויזיית מילואים אחת והארמייה השלישית הצליחה לחצות מצפון לז'יבה. הקורפוס ה-1 הדף חלק מהארמייה השלישית בחזרה מעבר לנהר ב-23 באוגוסט אך לא הצליח לכבוש מחדש את דינאן. באותו זמן חיל המשלוח הבריטי הותקף על ידי הארמייה הראשונה במונס. עם פינוי נאמור והחדשות על נסיגת הארמייה הרביעית הצרפתית מהארדנים, הורה לנרזאק על נסיגה בסביבות חצות לכיוון ז'יבה, שהיה התמרון הצרפתי האחרון של המערכה על הגבולות.
קרב מונס, 23 באוגוסט
עריכה- ערך מורחב – קרב מונס
ב-23 באוגוסט, הקורפוס הגרמני ה-9 התקדם וחלק מחטיבת הרגלים ה-35 חצה את תעלת מונס-קונדה ממזרח לנימי; הגיע למסילת הברזל שמעבר לשעות אחר הצהריים המוקדמות אך נהדף מהעיר. חטיבת הרגלים ה-36 כבשה גשרים באובורג כנגד התנגדות נחושה, ולאחר מכן נסוגו המגינים בנימי בהדרגה; הגשרים מצפון נתפסו בשעה 16:00 והכפר נכבש. מונס נכבשה ללא התנגדות, אך בשטח גבוה יותר ממזרח, ההגנה נמשכה. הדיוויזיה ה-17 התקדמה לכביש מסן סמפוריה לסן גילה. בשעה 17:00 הורה מפקד הדיוויזיה להתקפה עוטפת על הבריטים ממזרח למונס, שנדחקו לאחור לאחר עמידה בכביש מונס-ז'יברי. עד השעה 11:00 בבוקר דיווחים לקלוק חשפו שהבריטים נמצאים בסן גילה ובמעברי התעלה ממערב עד לגשר בפומרואה, ללא חיילים ממזרח לקונדה. עם דיווחים המצביעים על כך שהאגף הימני פנוי מחילות מדינות ההסכמה, קלוק הורה לקורפוס ה-3 להתקדם דרך סן גילה וז'מאפ מימין לקורפוס ה-9 ולקורפוס ה-4 הורה להמשיך לעבר אנסיס ותוליס; הקורפוס הרביעי כבר תקף בקאנטל דו סנטר והקורפוס ה-2 וקורפוס המילואים ה-4 עקבו מאחורי החלק העיקרי של הארמייה.
קלוק הורה על המשך ההתקפה ב-24 באוגוסט, מערבה ממובז', והקורפוס ה-2 היה אמור להדביק את הפער מאחורי האגף הימני של הצבא. הקורפוס ה-9 היה אמור להתקדם מזרחה לבבאי, הקורפוס ה-3 היה אמור להתקדם למערב הכפר, הקורפוס ה-4 היה אמור להתקדם לכיוון וארנייה-לה-גראן 10 ק"מ (6.2 מייל) יותר מערבה וקורפוס הפרשים ה-2 היה אמור לפנות לכיוון דנאין כדי לנתק את הנסיגה הבריטית. עם עלות השחר חידש הקורפוס ה-9 את התקדמותו ודחק קדימה כנגד המשמר האחורי עד אחר הצהריים כאשר הקורפוס עצר את ההתקדמות בשל אי ודאות לגבי המצב באגף השמאלי שלו וקרבתה של מובז'. בשעה 16:00 דיווחי הפרשים הובילו את קוואסט לחדש את ההתקדמות, שהואטה על ידי המכשולים של מובז' וקורפוס ה-3. הצוות במפקדה של קלוק, טען כי הלחימה של היומיים האלו לא הצליחה לכתר את הבריטים עקב כפיפות הארמייה לבילו ולמפקדת הארמייה השנייה, שהתעקשו שהארמייה הראשונה תישאר קרובה יותר לאגף המערבי, במקום לתקוף ממערב למונס. האמינו שרק חלק מחיל המשלוח הבריטי היה מעורב ושיש קו הגנה ראשי מ-Venciennes ל-Bavai וקלוד הורה לכתר אותו ב-25 באוגוסט.
לאחר מכן
עריכהניתוח
עריכה המתקפה הצרפתית הובסה תוך מספר ימים; מימין הארמיות הראשונה והשנייה התקדמו ב-14 באוגוסט וחזרו לנקודות הזינוק שלהן ב-20 באוגוסט. המתקפה של הארמיות השלישית והרביעית הובסה בין ה-21 ל-23 באוגוסט והארמייה החמישית הובסה על הסמבר ונאלצה לסגת במהלך אותה תקופה. האסטרטגיה של ז'ופר נכשלה עקב הערכת חסר של הארמיות הגרמניות ופיזור המאמץ ההתקפי הצרפתי. עם כוח גרמני גדול שפעל בבלגיה, נראה היה שהמרכז הגרמני פגיע בפני הארמיות השלישית והרביעית. הרושם המוטעה של גודל הכוח הגרמני בבלגיה או נתיב ההתקרבות שלו לא היה משמעותי כמו המידע השגוי על כוחן של הארמיות הגרמניות מול הארמיות השלישית והרביעית. ז'ופר האשים אחרים וטען שחיל הרגלים הצרפתי לא גילה איכויות התקפיות, למרות שמספרם על הצבאות הגרמניים בנקודה הפגיעה ביותר שלהם, טענה שרוברט א. דאוטי ב-2005 כינה "שטות גמורה".
המציאות הייתה שרבים מהנפגעים הצרפתים נאמר כי הגיעו מעודף רוח התקפית וב-23 באוגוסט, ראפי הגיע למסקנה שחיל הרגלים תקף ללא הכנה ארטילרית או תמיכה במהלך המתקפה. בתחילת ה-24 באוגוסט, הורה ז'ופר על נסיגה לקו מוורדן למזייר ומאובו והחל להעביר כוחות ממזרח מול הגבול הגרמני, אל האגף המערבי. הארמיות הצרפתיות היו אמורים להרוס מתקני רכבת ולגרום לארמיות הגרמניות כמה שיותר אבדות, כהכנה לחידוש המתקפה. שתי חלופות אסטרטגיות היו אפשריות, לתקוף את האגף המזרחי של הארמייה הראשונה או לכתר את האגף המערבי של כל הארמיות הגרמניות. ב-25 באוגוסט הוציא ז'ופר הוראה כללית מס' 2, לנסיגה לקו מורדן לריימס ואמיין והרכבת שני קורפוסים וארבע דיוויזיות מילואים ליד אמיין, לצורך מבצע הכיתור. ז'ופר קרא לאינטגרציה הרבה יותר גדולה של חיל הרגלים והתותחנים ולפיזור טקטי יותר של חיל הרגלים כדי לבטל את כוח האש הגרמני.
נפגעים
עריכהב-The World Crisis, וינסטון צ'רצ'יל השתמש בנתונים מרישומי הפרלמנט הצרפתי של 1920 כדי לקבוע את האבדות הצרפתיות מ-5 באוגוסט עד 5 בספטמבר 1914 על 329,000 הרוגים, פצועים ונעדרים, האבדות הגרמניות מאוגוסט עד נובמבר על 677,440 חיילים, והאבדות הבריטיות באוגוסט וספטמבר על 29,598 חיילים. עד סוף אוגוסט ספג הצבא הצרפתי 75,000 הרוגים, מתוכם 27,000 נהרגו ב-22 באוגוסט. סך ההרוגים הצרפתים בחודש הראשון של המלחמה היה 260,000, מתוכם 140,000 נהרגו במהלך ארבעת הימים האחרונים של המערכה על הגבולות. בשנת 2009, הרוויג רשם כי סך האבדות בארמייה הגרמנית השישית באוגוסט היה 34,598, עם 11,476 הרוגים ובספטמבר 28,957 עם 6,687 הרוגים. לארמייה הגרמנית השביעית היו 32,054 נפגעים באוגוסט, עם 10,328 הרוגים ובספטמבר 31,887 נפגעים עם 10,384 הרוגים. בארמייה הראשונה באוגוסט היו 19,980 נפגעים כולל 2,863 הרוגים ובארמייה השנייה 26,222 נפגעים. בעשרת הימים האחרונים של אוגוסט, לארמייה הראשונה היו 9,644 נפגעים ולארמייה השנייה 15,693 נפגעים. הרוויג כתב שהצבא הצרפתי לא פרסם רשימות נפגעים רשמיות, אלא שההיסטוריה הרשמית Les armées françaises dans la grande guerre קבעה אבדות של 206,515 איש באוגוסט ו-213,445 בספטמבר. במהלך הקרב, נפגעו לצרפתים כ-260,000 איש, מתוכם כ-75,000 נהרגו.
הפעולות הבאות
עריכההנסיגה הגדולה, 24 באוגוסט - 5 בספטמבר
עריכה- ערך מורחב – הנסיגה הגדולה למארן
הארמייה החמישית הצרפתית נסוגה לאחור כ-16 ק"מ (10 מייל) מהסמבר במהלך קרב שרלרואה (22 באוגוסט) והחלה בנסיגה גדולה יותר מהאזור שמדרום לסמבר ב-23 באוגוסט. ה-BEF נלחם בקרב מונס ב-24 באוגוסט, כאשר הארמיות הצרפתיות הראשונה והשניה נדחקו לאחור על ידי התקפות של הארמיות הגרמניות השביעית והשישית בין סן-דיה לננסי, הארמייה הצרפתית השלישית החזיקה בעמדות מזרחית לוורדן נגד התקפות של הארמייה הגרמנית החמישית, הארמייה הצרפתית הרביעית החזיקה בעמדות מהמפגש עם הארמייה השלישית דרומית למונמי, מערבה עד לסדאן, מזייר ופימה, מול הארמיות הגרמניות הרביעית והחמישית בין פימה למובז', כשהארמייה הגרמנית השלישית מתקדמת במעלה עמק המז מדינאן וז'יבה לתוך הפער בין הארמיות הצרפתיות הרביעית והחמישית והארמייה הגרמנית השנייה נלחצה קדימה לזווית שבין המז לסמבר ישירות מול הארמייה הצרפתית החמישית. בצד המערבי הרחוק של הצרפתים, חיל המשלוח הבריטי האריך את הקו ממובז' לוולנסיין נגד הארמייה הגרמנית הראשונה ופלגת הארמייה פון בזלר צרה על הצבא הבלגי באנטוורפן.
ב-26 באוגוסט כבשו הכוחות הגרמניים את ולנסיין והחלו במצור על מובז' (24 באוגוסט – 7 בספטמבר). לובן נבזזה על ידי חיילים גרמנים וקרב לה קאטו התרחש בין חיל המשלוח הבריטי והארמייה הגרמנית הראשונה. לונגווי נכנעה על ידי חיל המצב שלה ולמחרת נחתו באוסטנדה נחתים בריטים ויחידה של שירות האוויר של הצי המלכותי (RNAS); ליל ומזייר נכבשו על ידי חיילים גרמנים. אראס נכבשה ב-27 באוגוסט והחלה מתקפת נגד צרפתית בקרב סן קנטן (קרב גיז 29–30 באוגוסט). ב-29 באוגוסט התקפת הארמייה החמישית את הארמייה השנייה מדרום לאוז, מוורווינס למונט דוריני וממערב לנהר ממון דוריני ועד מוי לכיוון סן קנטן על הסום, בעוד הבריטים החזיקו בקו האואז ממערב ללה פר. לאון, לה פר ורואי נתפסו על ידי כוחות גרמנים ב-30 באוגוסט ואמיין למחרת. ב-1 בספטמבר קראון וסואסון נתפסו וב-5 בספטמבר חיל המשלוח הבריטי סיים את נסיגתו ממונס, החיילים הגרמנים הגיעו לקליי, 16 ק"מ (10 מייל) מפריז, ריימס נכבשה, הכוחות הגרמניים נסוגו מליל והקרב הראשון על המארן (5–12 בספטמבר) החל, שסימן את סופה של הנסיגה הגדולה של האגף המערבי של הצבאות הצרפתיים-בריטיים.
עד ה-4 בספטמבר האטו הארמיות הצרפתיות הראשונה והשנייה את התקדמות הארמיות הגרמניות השביעית והשישית ממערב לסן דיה וממזרח לננסי, משם הסיגה הארמייה השנייה את האגף השמאלי שלה, כדי לפנות צפונה בין ננסי לטול. פער בין האגף השמאלי של הארמייה השנייה לאגף הימני של הארמייה השלישית בוורדן, שפונה לצפון-מערב, בקו לכיוון Revigny נגד התקדמות הארמייה הגרמנית החמישית, ממערב למז בין וארן ל-St Ménéhould. הארמייה הרביעית נסוגה לסרמייז, מערבה למארן ב-Vitry le François ולאחר מכן מעבר לנהר לסומפון, נגד הארמייה הגרמנית הרביעית, שהתקדמה מרת'ל, ל-Suippes ומערבה משאלון. הארמייה התשיעית החדשה החזיקה קו מ-Mailly נגד הארמייה השלישית, שהתקדמה ממזייר, מעל ה-Vesle והמארן ממערב לשאלון. הארמייה השנייה התקדמה ממארל על הסר, על פני האן וה-Vesle, בין ריימס ופיסמס למונמורט, מצפון למפגש הארמיות התשיעית והחמישית בסזן. הארמייה החמישית וחיל המשלוח הבריטי נסוגו מדרום לאואז, סר, אן ואורק, נרדפים על ידי הארמייה הגרמנית השנייה בקו מגיז ללאון, Vailly ו-Dormans ועל ידי הארמייה הראשונה הגרמנית ממונטדייה, לכיוון קומפיין ולאחר מכן דרום-מזרחה לכיוון מונמיריל. הארמייה השישית הצרפתית החדשה, מקושרת עם האגף השמאלי של חיל המשלוח הבריטי, ממערב למארן במו, עד פונטיוז מצפון לפריז. כוחות מצב צרפתיים היו נצורים בשטרסבורג, מץ, תיונוויל, לונגווי, מונטמי ומובז'. הצבא הבלגי כותר באנטוורפן בחבל הלאומי, ובמבצרים המשיכו החיילים בהגנה על מבצרי לייז'.
קרב גראן קורונה, 4–13 בספטמבר
עריכה- ערך מורחב – קרב גראן קורונה
המתקפה הגרמנית החלה במהלך הלילה של ה-3 בספטמבר נגד ביצורי הגראן קורונה, משני צדי ננסי, שדחקה את הקבוצה השנייה של דיוויזיות המילואים, הכוללת את דיוויזיות המילואים ה-59, ה-68 וה-70 תחת גנרל לאון דוראן, לצפון. והקורפוס ה-20 של הגנרל בלפורייה מדרום, עד הערב של ה-4 בספטמבר. אחר הצהריים של ה-5 בספטמבר קסטלנו טלגרף לז'ופר שהוא מציע לפנות את ננסי, כדי לשמר את כוח הלחימה של הצבא. למחרת השיב ז'ופר שהארמייה השנייה אמורה להחזיק את האזור ממזרח לננסי אם זה אפשרי, ורק אז לסגת לקו מיער היי לסאפה, בלשאמפ ובורוויל.
השלטונות האזרחיים בעיר החלו בהכנות לפינוי אך הכוחות בגראן קורונה הדפו את ההתקפות הגרמניות על האגף הימני, במהלך ה-5 בספטמבר. דיוויזיות המילואים נדחקו רק מרחק קצר בחזית מזרחה ומצפון לננסי. ניסיון של מולטקה להסיג חיילים מהארמייה השישית, להצטרף לארמייה השביעית החדשה שהוקמה לפעולות על האואז נכשל כאשר רופרכט ודלמנזינגן זכו לגיבוי של הקיסר שהיה במפקדת הארמייה השישית. ההתקפות הגרמניות נמשכו ב-6 בספטמבר והקורפוס ה-20 ערך התקפת נגד אשר נתנה למגינים תקופה קצרה להתאושש אך החיילים של הקבוצה השנייה של דיוויזיות המילואים, ממזרח ומצפון לננסי, החלו לפנות את מקומם.
ב-7 בספטמבר התקפות גרמניות צפונה יותר יצרו מבלט לתוך ההגנות הצרפתיות מדרום לוורדן בסן-מייל, מה שהיה עלול להפריד בין הארמיות השנייה והשלישית. בננסי, חלק מדיוויזיית המילואים ה-59 נסוגה מרמת סן ז'נבייב, שהשקיפה על הגראן קורונה מצפון-מערב לננסי, וחשפה את האגף השמאלי של הארמייה השנייה וננסי לכיתור. קסטלנו הורה על נסיגה מננסי אך המהלך נעקף על ידי המטה שלו; קסטלנו קיבל הוראה על ידי ז'ופר לשמור על הגנת הגראן קורונה למשך 24 שעות נוספות. הגרמנים נסוגו במהלך אחר הצהריים והצרפתים כבשו מחדש את הרמה. ההתקפות הגרמניות נמשכו עד הבוקר של ה-8 בספטמבר אך אז פחתו כאשר מולטקה החל להסיג כוחות לאגף הימני של הארמיות הגרמניות. מולטקה שלח את מיור רדר לארמייה השישית עם פקודות לסיים את המתקפה ולהתכונן לנסיגה לגבול; רק עכשיו גילה רופרכט שהארמיות ליד פריז היו נתונות תחת לחץ כבד. ההתקפות של הארמייה השישית פחתו וב-10 בספטמבר היא החלה לסגת לעבר הגבול. ב-13 בספטמבר, נכבשו מחדש פונט-א-מוסון ולינוויל על ידי הצרפתים ללא התנגדות, ולאחר מכן הגיעו אל נהר הסיי, שם התייצבה החזית עד 1918.
הקרב הראשון על המארן, 5-12 בספטמבר
עריכה- ערך מורחב – הקרב הראשון על המארן
ז'ופר השתמש במסילות הברזל שהעבירו חיילים צרפתים לגבול הגרמני כדי להעביר חיילים חזרה מלורן ומאלזס כדי ליצור ארמייה שישית חדשה בפיקודו של גנרל מישל-ז'וזף מונורי עם תשע דיוויזיות ושתי דיוויזיות פרשים. עד ה-10 בספטמבר הועברו עשרים דיוויזיות ושלוש דיוויזיות פרשים מערבה מהגבול הגרמני למרכז צרפת ושמאלה ומאזן הכוחות בין הארמיות הראשונה, השנייה והשלישית הגרמניות והארמיות השלישית, הרביעית, התשיעית, החמישית והשישית חיל המשלוח הבריטי. הצבא השתנה ל-44:56 דיוויזיות. בסוף ה-4 בספטמבר הורה ז'ופר לארמייה השישית לתקוף מזרחה מעל האורק לכיוון שאטו תיירי כשה-BEF התקדם לכיוון מונמיריל והארמייה החמישית תקפה צפונה, כשהאגף הימני שלה מוגן על ידי הארמייה התשיעית לאורך ביצות סנט גונד. הארמיות הצרפתיות הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית במזרח היו אמורות להתנגד להתקפות של הארמיות החמישית, השישית והשביעית הגרמניות בין ורדן לטול ולהדוף מתקפת כיתור על ההגנות מדרום לננסי מהצפון. הארמיות השישית והשביעית תוגברו בתותחים כבדים ממץ ותקפו שוב ב-4 בספטמבר לאורך המוזל.
ב-5 בספטמבר התקדמה הארמייה השישית מזרחה מפריז ופגשה את קורפוס המילואים הגרמני ה-4, שנכנס לאזור באותו בוקר ועצר את הצרפתים מצפון למו. בן לילה נסוג קורפוס המילואים ה-4 למיקום טוב יותר 10 ק"מ מזרחה וסיור אווירי צרפתי ראה כוחות גרמנים נעים צפונה מול הארמייה השישית. גנרל אלכסנדר פון קלוק, מפקד הארמייה הראשונה, הורה לקורפוס ה-2 לחזור לגדה הצפונית של המארן, והחל בפריסה מחדש של כל ארבעת הקורפוסים של הארמייה הראשונה לגדה הצפונית עד ה-8 בספטמבר. המעבר המהיר לגדה הצפונית מנע מהארמייה השישית לחצות את האורק אך יצר פער בין הארמייה הראשונה לשנייה. ה-BEF התקדם בין ה-6 ל-8 בספטמבר, חצה את הפטיט מורין, כבש גשרים מעל המארן והקים ראש גשר בעומק 8 ק"מ (5.0 מייל). הארמייה החמישית התקדמה גם היא לתוך הפער ועד 8 בספטמבר חצתה את הפטיט מורין, מה שאילץ את קרל פון בילו להסיג את האגף הימני של הארמייה השנייה. למחרת חצתה הארמייה החמישית מחדש את המארן והארמיות הראשונה והשנייה הגרמניות החלו לסגת כאשר הארמיות הצרפתיות התשיעית, הרביעית והשלישית נלחמו בקרבות הגנה עם הארמייה השלישית שנאלצה לסגת עם הארמיות הראשונה והשנייה ב-9 בספטמבר.
מזרחה יותר נאלצה הארמייה השלישית לסגת ממערב לוורדן כאשר התקפות גרמניות בוצעו על רמת המז מדרום-מזרח, אך הצליחה לשמור על קשר עם ורדן והארמייה הרביעית ממערב. התקפות גרמניות נגד הארמייה השנייה דרומית לוורדן מ-5 בספטמבר כמעט אילצו את הצרפתים לסגת, אך ב-8 בספטמבר המשבר נחלש. עד 10 בספטמבר הצבאות הגרמניים ממערב לוורדן נסוגו לעבר האן והצרפתים והבריטים עקבו אחריהם, אספו אספקה וציוד. ב-12 בספטמבר הורה ז'ופר על מהלך אגף מערבה ועל התקפה צפונה על ידי הארמייה השלישית כדי לנתק את הנסיגה הגרמנית. המרדף היה איטי מדי וב-14 בספטמבר, הארמיות הגרמניות התחפרו מצפון לאן ומדינות ההסכמה פגשו בקווי תעלות ולא בכוחות נסוגים. התקפות חזיתיות של הארמיות התשיעית, החמישית והשישית נהדפו ב-15–16 בספטמבר, מה שהוביל את ז'ופר להתחיל בהעברת הארמייה השנייה מערבה לאגף השמאלי של הארמייה השישית, השלב הראשון של המירוץ אל הים, שכלל ניסיונות הדדיים של הצבאות היריבים לאגף את יריביהם, אשר מ-17 בספטמבר עד 17–19 באוקטובר העבירו את הצבאות היריבים דרך פיקארדי ופלנדריה לחוף הים הצפוני.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אנימציה של המערכה על הגבולות
- המערכה על הגבולות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)