הלם ומורא
הלם ומורא (באנגלית: Shock and Awe, ובעגה המקצועית Rapid Dominance, או "השתלטות מהירה") היא דוקטרינה ואסטרטגיה צבאית שעקרונותיה הם הפעלת כוח וגילויי עוצמה במטרה להרוס את רצונו של היריב להילחם או להתנגד, בדרכים שהן פסיכולוגיות בעיקרן. הדוקטרינה נוסחה על ידי הארלן אולמן (Ullman) וג'יימס וייד (Wade), כתוצאה ממחקר שנערך באוניברסיטה לביטחון לאומי של ארצות הברית. המבצע הצבאי המכונה בשם "הלם ומורא" החל את הפלישה האמריקאית לעיראק במלחמת עיראק (2003). הדעות חלוקות לגבי השאלה האם הדוקטרינה אכן יושמה בקרב זה, ואם כן - האם השיגה את מטרותיה הצפויות.
הדוקטרינה
עריכההשתלטות מהירה הוגדרה על ידי מחברי הדוקטרינה אולמן וווייד כניסיון
"להשפיע על הרצון, התפיסה וההבנה של היריב באופן שיתאים לתכלית המדיניות האסטרטגית שלנו, תוך הפעלת משטר של הלם ומורא."
בנוסף, השתלטות מהירה
"תטיל רמה מוחצת של הלם ומורא על היריב באופן בלתי-פוסק או מתוזמן בדייקנות במטרה לשתק את רצונו להמשיך ולשלוט בנעשה בסביבתו, וכן תשתק או תעמיס על תפיסתו והבנתו של היריב את האירועים המתרחשים, באופן שימנע ממנו להתנגד ברמה הטקטית והאסטרטגית."
כשהציגו את הדוקטרינה בדו"ח שהגישו לאוניברסיטה לביטחון לאומי של ארצות הברית ב-1996, אולמן ווייד תיארו אותה כניסיון לפתח דוקטרינה צבאית לארצות הברית בתקופה שאחרי המלחמה הקרה. לטענתם, היא אמורה לתרום ל"שינוי מהפכני" במחשבה הצבאית לאור השינויים הצפויים בסדר-הכוחות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית וכתוצאה מהשילוב ההולך וגובר של טכנולוגיית המידע בלוחמה המודרנית. במאמרים שפורסמו לאחר-מכן נטען כי ההשתלטות המהירה מנצלת את "העליונות הטכנולוגית, היכולת לפעולה נקודתית והשליטה במידע" שהם נחלותיה של ארצות הברית.
אולמן ווייד זיהו ארבעה מאפיינים חיוניים של ההשתלטות המהירה, ואלו הם:
- "ידע והבנה השואפים למוחלטים של כוחותינו, היריב והסביבה"
- "זריזות ודייקנות (במרחב הזמן) במהלך היישום"
- "בהירות אופרטיבית במהלך הביצוע"
- "שליטה וניהול חתימות (האופן והזמן שבו מתגלים כוחותינו לאויב) השואפים למוחלטים בכל המרחב האופרטיבי".
"הלם ומורא" הוא המונח שבו בחרו אולמן ווייד להשתמש כשבאו לתאר את האפקט שההשתלטות המהירה שואפת להשיג כלפי היריב. זהו למעשה אותו מצב של חוסר-אונים וחוסר-רצון שאותו ניתן לגרום על ידי הפעלת כוח ישיר נגד מרכזי השליטה והבקרה (command and control), חסימה סלקטיבית של זרימת-מידע ברשת היריב והפצת דיסאינפורמציה, הפעלת כוחות קרביים באופן מכריע וכל זאת תוך פעולה זריזה ומהירה.
הדוקטרינה של ההשתלטות המהירה התפתחה מהרעיון של "הכוח המכריע" (decisive force). אולמן ווייד מנו את היסודות המשותפים לשני הקונספטים במונחים של מטרה ויעדים, השימוש בכוח, גודל הכוח, סדר-הגודל של הפעולה, המהירות, כמות הנפגעים והטכניקה (או טקטיקה).
יישומים היסטוריים
עריכהאולמן ווייד טוענים שניתן לזהות במהלך ההיסטוריה מספר יישומים או מבצעים צבאיים שיש להם הרבה מן המשותף עם מה שנוסח כ"הלם ומורא", והם מנו את הדוגמאות הבאות:
- "כוח מכריע": "הפעלת כוח מסיבי או מכריע במטרה לפרז את האויב מנשקו, לשתקו או להביאו למצב שבו הוא חסר-אונים מבחינה צבאית, כל זאת במספר נפגעים קטן ככל האפשר בקרב כוחותינו ואחרים שאינם לוחמים." לדוגמה: הפלישה האמריקאית לעיראק במהלך מבצע סופה במדבר (1991).
- "הרס והשמדה": ביסוסו של משטר הלם ומורא תוך גרימת "הרס והשמדה מסיביים, באופן מיידי וברמות כמעט בלתי-נתפסות, המכוונים אל מרכזי ההשפעה של החברה - ההנהגה והציבור - במקום אל מטרות שהן צבאיות או אסטרטגיות יותר בעיקרן". לדוגמה:
- התקיפה האטומית של ארצות הברית על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי במהלך מלחמת העולם השנייה (אוגוסט 1945).
- הפצצת דרזדן במשך שלושה ימים רצופים, על ידי חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה במהלך אותה המלחמה (פברואר 1945).
- "הפצצה מסיבית": "הפעלת כוח הרס ממוקד, לרוב נגד מטרות צבאיות ומגזרים קשורים, לאורך זמן". לדוגמה:
- התקיפה הישראלית נגד שדות התעופה של מצרים וסוריה בפתיחת מלחמת ששת הימים (1967), במאמץ להשיג עליונות אווירית במשך שאר ימי המלחמה.
- הפצצת כוחות נאט"ו את הכוחות היוגוסלביים במהלך מלחמת קוסובו (1999), במאמץ (נדיר מבחינה היסטורית) להשיג הכרעה אסטרטגית ללא לחימה קרקעית.
- הפצצת מאות מטרות חמאס מהאוויר ב-27 בדצמבר 2008 בפתיחת מבצע עופרת יצוקה. בגל ההפצצה הראשון נהרגו למעלה מ-100 פעילי חמאס וביחד עם הגל השני נהרגו כ-300 פעילי חמאס תוך מספר שעות. מטרת המבצע הייתה להשיב את ההרתעה שתמנע ירי רקטות על יישובי עוטף עזה ודרום ישראל.
- בליצקריג: "הפעלת מאמצים ממוקדים, במבנים כירורגיים, במטרה להשיג את התנופה המקסימלית האפשרית תוך חיסכון מקסימלי בכוח". עיקרון זה שימש ברבות מן המלחמות המשוריינות. לדוגמה:
- מבצע ברברוסה שפתח את הפלישה של גרמניה הנאצית לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה (1941).
- המאמץ היבשתי של ישראל מול מצרים בחצי האי סיני, בתחילתה של מלחמת ששת הימים.
- סון דזה: "עריפת ראשן של מטרות צבאיות וחברתיות באופן סלקטיבי ומיידי במטרה להשיג הלם ומורא".
- "הדוגמה ההאיטיאנית": "הטלת הלם ומורא על ידי תצוגת כוח ובאמצעות הולכת-שולל, שלילת מידע וזריעת דיסאינפורמציה."
- הלגיונות הרומאים: "השגת הלם ומורא נשענת על היכולת להרתיע ולהכריע את היריב באמצעות תפיסתו וחששותיו מחולשותיו ואיתנותנו".
- ניוון והשתמטות: "גרימת קריסתה של חברה עוינת לאורך זמן ללא הפעלת כוח הרס מסיבי".
- דוגמת "המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה": הפעלת כוח סלקטיבית תוך הדגשת "יכולות ייחודיות" במטרה להשיג יעדים צבאיים. ניתן למנות דוגמאות רבות בהן השתמשו מדינות וצבאות ביכולות שכאלה, כמו בשימוש שעשו הצארים הרוסיים בקוזאקים כחיל פרשים "מרחבי", האמריקאים בילידי השבט נאוואחו כצפנים בחזית הפסיפית במלחמת העולם השנייה, וישראל בגששים הבדואים בשירות צה"ל.
יישום במלחמת המפרץ
עריכהראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- פול בייקסלי, "הלם ומורא: אפקט שאינו מובן כהלכה", המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית, 2004.
קישורים חיצוניים
עריכה- Shock and Awe, מתוך SourceWatch.org.
- "מלחמה קצרה ומרה עבור הקצינים העיראקיים" (ויליאם ברניגין עבור הוושינגטון פוסט, 27 באוקטובר 2003).
- הארלן אולמן וג'יימס וייד, "הלם ומורא: השגתה של השתלטות מהירה", האוניברסיטה לביטחון לאומי של ארצות הברית, 1996.