רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית

הומוסקסואלים היו אחת הקבוצות שנרדפו על ידי הנאצים מאז עלייתם לשלטון בגרמניה (1933). ההומוסקסואלים נרדפו בשל נטייתם המינית, הושפלו ואף נשלחו למחנות ריכוז שבהם רבים מהם מצאו את מותם. בניגוד לכתיבה האינטנסיבית על השואה וקורבנותיה, כמעט ולא הוזכר גורלם של הומוסקסואלים בפרק זה של ההיסטוריה האנושית במשך שנים, ורק בשנת 2002 הכירה גרמניה באחריותה לגורלם.

לפני עליית הנאצים לשלטון

בשנת 1871 חוקק בגרמניה סעיף 175 אשר אסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים. סעיף זה לא נאכף ביום יום. בשנת 1919 הוקם בברלין מכון לחקר המיניות על ידי החוקר היהודי מגנוס הירשפלד. במכון פותח מחקר על מיניות, מחלות מין, הפלות ובעיקר על הומוסקסואליות. בשנה זו, ברלין הייתה בירה הומוסקסואלית והיו בה הרבה מועדוני הומוסקסואלים.

תחת השלטון הנאצי

בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, פלשו למכון של הירשפלד סטודנטים שהונהגו על ידי האס אה, הרסו אותו והחרימו את ספרייתו. חיסול המכון היה הצעד הראשון מני רבים שנקטו הנאצים נגד הומוסקסואלים. בשנת 1934 הוקמה יחידה מיוחדת של הגסטאפו לרדיפה אחר הומוסקסואלים אשר ערכה רשימה מקיפה של הומוסקסואלים שנקראה "הרשימה הוורודה". בשנת 1935 הוחמר סעיף 175 והוא כלל גם איסור על נשיקות, חיבוקים וכל מגע מיני הומוסקסואלי (לעומת האיסור הקודם שהיה תקף אך ורק לקיום יחסי מין). הנאצים שינו את הגדרת היחסים ההומוסקסואלים ל"פשע" ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי לחמש שנות מאסר. שינוי זה הוביל לעלייה גדולה במספר המעצרים והרדיפות. בשנתיים הבאות נעצרו כ־25 אלף הומוסקסואלים ומרביתם נשלחו למחנות ריכוז שם עברו רבים מהם עיקור כפוי. משנת 1942 הוחרפה הענישה כלפי הומוסקסואלים עד לכדי הוצאה להורג.

עמדתה של המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית כלפי ההומוסקסואלים

עמדתה של המפלגה גרסה כי צורת חיים זו פוגעת בכבודה וחוסנה של האומה. הבעיה העיקרית של הנאצים עם הקהילה ההומוסקסואלית הייתה שהם לא מביאים ילדים, דבר הנוגד את השאיפות לטוהר הגזע הארי. הכעס על כך התגבר בשנות המלחמה, בהן נהרגו גברים רבים, והנרטיב הרשמי גרס כי יש צורך לאומי בהגדלת מספר הילדים במשפחות אריות. הטענה של הנאצים הייתה כי ההומוסקסואלים מבזבזים את הזרע הארי בתקופה בה האומה חייבת לגדול ולהתחזק. בשנת 1936 נבחר היינריך הימלר לייצג את המשרד המרכזי של הרייך למאבק בהומוסקסואליות ובהפלות. שנה לאחר מכן אמר הימלר כי ההומוסקסואלים פוגעים בחוק הגזע, ולכן יש להשמידם. הם החלו להישלח למחנות ריכוז בגרמניה, בעיקר לדכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן. תופעה נרחבת הייתה רדיפת הומוסקסואלים בתוך שורות האס אס, ואלו שנתפסו הושפלו בפומבי ונשלחו למחנות ריכוז. מעל הכול, ההומוסקסואלים נתפסו^[^{דרוש מקור]} כפוגעים בגאווה הלאומית הנאצית.

למרות היחס הקשה כלפי ההומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, היחס כלפי הלסביות נחשב לסלחני. סעיף 175 בחוק התייחס רק ליחסי מין בין גברים. לסביות לא נרדפו באופן שיטתי. באוסטריה, אסר החוק הפלילי בסעיף 129 פסקה 1ב' גם יחסי מין בין נשים, אולם כמעט שלא ידוע על ענישת לסביות לפי סעיף זה. לעיתים הואשמו לסביות כ"בלתי סוציאליות".

המשרד המרכזי של הרייך למאבק בהומוסקסואליות ובהפלות

ערך מורחב – המשרד המרכזי של הרייך למאבק בהומוסקסואליות ובהפלות

המשרד המרכזי של הרייך למאבק בהומוסקסואליות ובהפלות הוקם ב-10 באוקטובר 1936 על ידי צו מיוחד של מפקד האס אס, היינריך הימלר. החלטה זו הייתה הסימן לשובן של הרדיפות של הומוסקסואלים, לאחר שקט יחסי לאחר אולימפיאדת הקיץ של ברלין בשנת 1936. משימתו העיקרית של המשרד הייתה איסוף נתונים על הומוסקסואלים ברחבי גרמניה הנאצית.

ארכיון הנתונים אפשר להתחיל ברדיפה מתואמת של הומוסקסואלים וענישתם. לשם כך, עמדו לרשות המשרד חוליות ניידות מיוחדות, שהיה ברשותן גם לבצע הוצאות להורג. בשנת 1940, היו בארכיון המשרד נתונים של כ-41,000 הומוסקסואלים, חשודים ומורשעים. במשרד עבדה קבוצה של כ-17 עובדים. ארכיון הרשומות, שעל פי ההערכות כלל בסופו של דבר נתונים של כ-100,000 בני אדם ברחבי גרמניה הנאצית, הושמד ככל הנראה בימיה האחרונים של המלחמה.

הטלאי הוורוד

משולש ורוד, טלאי אותו נדרשו לענוד הומוסקסואלים במחנות הריכוז

ערך מורחב – משולש ורוד

במחנות הריכוז נהגו לסמן נקודה שחורה על שרוול חולצתם של ההומוסקסואלים ועל גב החולצה שלבשו נכתב המספר 175. בשלב מאוחר יותר, ההומוסקסואלים הוכרחו לענוד טלאי שצורתו משולש שווה-צלעות הפוך וצבעו ורוד (בגרמנית: Rosa Winkel. מילולית: "משולש ורוד"). בנוסף, הומוסקסואלים חויבו לישון עם ביגוד מלא ועם הידיים מחוץ לשמיכה. אם לא עמדו בכך היו שופכים עליהם בבוקר מים קרים, פעולה שגרמה למותם של רבים מהם שלקו בדלקת ריאות או פשוט קפאו למוות. במחנות הריכוז עברו ההומוסקסואלים טיפולים רפואיים שונים בניסיון "לרפא" אותם מנטייתם המינית. ד"ר ורנט היה רופא דני שפיתח טיפול בו הושתלו להומוסקסואלים שתלי טסטוסטרון בניסיון "לרפאם". ורנט פנה אל האס אס בהצעה לחקור עבורם את התופעה וקיבל מהם הומוסקסואלים כ"שפני ניסיון", ובכך הפכו אלו לקורבנות הראשונים שבגופם נערכו ניסויים רפואיים. הרדיפות הופעלו רק בתחום הרייך הגרמני ולא ידוע על מסעות נגד הומוסקסואלים מחוץ לשטח הרייך.

מספר הקורבנות

שיעור התמותה בקרב ההומוסקסואלים בתקופת המלחמה היה מהגבוהים מבין קבוצות האסירים, כ-55%–60%, ביחס לכ-40% בקרב כלל האסירים. עד היום אין סטטיסטיקה רשמית בדבר מספר ההומוסקסואלים אשר נספו בתקופת המשטר הנאצי. מוערך שלפני עליית השלטון הנאצי היו בגרמניה יותר ממיליון הומוסקסואלים.^[1] על פי ההערכות, עד לסוף המלחמה, כ-100 אלף מתוכם נעצרו וכ-10 אלף מהם נשלחו למחנות ריכוז.^[2]^[3]^[4]^[5]

היחס לקרבנות לאחר תום המלחמה

בניגוד לקרבנות אחרים של השלטון הנאצי שנכלאו, המשיכו ההומואים להיחשב כעבריינים וכפורעי חוק, גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה. סעיף 175 לחוק הפלילי הגרמני, שאסר יחסי מין בין גברים, נשאר בתוקף גם לאחר המלחמה, גם בגרמניה המערבית וגם בגרמניה המזרחית. עקב כך, הומוסקסואלים לא הוכרו כנפגעי מלחמה ולא זכו לפיצויים מממשלות גרמניה. מעבר לדחיה החברתית ולחקיקה המפלה כלפיהם, נותר בעינו גם הרישום הפלילי מתקופת המלחמה, שראה בהם עבריינים, ופגע בזכויותיהם למשך יתרת חייהם. מעבר לכך, גרמניה המערבית סירבה לתת פיצויים למי שנכלאו במחנות הריכוז בעוון הומוסקסואליות. בגרמניה המזרחית הושב החוק בדצמבר 1957 לגרסתו המתונה משנת 1935 ועקב כך נפסקה הענישה כנגד הומוסקסואלים. סעיף 175 נמחק מספר החוקים בשנת 1994. עם ביטול הסעיף, הכירה ממשלת גרמניה בהומוסקסואלים כקורבנות שואה והחלה לפצותם. באיחור של כמעט חמישים שנה, בשנת 2002, הודיע הפרלמנט הגרמני, על חנינה כללית להומואים בגרמניה הנאצית שהורשעו בתקופת השלטון הנאצי, וביקש את סליחתם.^[6]

הנצחת הקורבנות ההומוסקסואלים

בערים רבות בעולם הוקמו אנדרטאות להנצחת הקורבנות ההומוסקסואלים בשואה, וביניהן: אמסטרדם, ברלין, סידני, קופנהגן, ברצלונה וסן פרנסיסקו. ב-10 בדצמבר 2013 הוקמה אנדרטה בגן מאיר בפתחו של המרכז הגאה בתל אביב לזכר קורבנות הנאצים אשר נרדפו על רקע נטייתם המינית. האנדרטה כוללת שלושה משולשים, משולש בטון, עליו מופיע הסבר היסטורי, משולש הפוך וצבוע ורוד ומשולש הנוצר משלושה ספסלים ורודים כשעל כל אחד מהם נכתב בשפה אחרת (עברית, אנגלית וגרמנית) המשפט הבא: "לזכר נרדפי המשטר הנאצי בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית".^[7]

אנדרטת ההומואים והלסביות בדרלינגהרסט שבסידני, אוסטרליה.
ההומומונומנט שבמרכז אמסטרדם, הולנד
אנדרטת לקורבנות מחנה הריכוז נוינגמה בהמבורג, גרמניה
פארק המשולש הוורוד בסן פרנסיסקו, קליפורניה
פארק המשולש הוורוד בסן פרנסיסקו, קליפורניה
אנדרטת ההנצחה להומוסקסואלים שנרדפו על ידי הנאצים בברלין, גרמניה

בתרבות הפופולרית

המחזה עקומים ‏(1979)‏ והסרט המבוסס על המחזה עקומים (1997) עוסק ברדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית לאחר רצח מנהיג אס אה ארנסט רהם, בליל הסכינים הארוכות.
הסרט התיעודי אלדורדו: כל מה שהנאצים שונאים עוסק בחייהם של להט"בים ברפובליקת ויימאר ובתקופת שלטונה של גרמניה הנאצית.

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל להט"ב
	פורטל השואה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית בוויקישיתוף

יניב הלפרין, "הניצול האחרון של השואה הגאה מדבר", GoGay‏, 12 באפריל 2010
אבנר שפירא, "הומואים במבט לאחור", באתר הארץ, 6 במאי 2005
מוזיאון ההומואים בברלין, (בגרמנית)
אסף אוני, כמו האנדרטה ליהודים, עם נטייה קלה , באתר הארץ, 27 במאי 2008 - על המצבה בברלין לזכר הקורבנות ההומוסקסואלים
כריס קוטרל, הניו יורק טיימס, צלקות הטלאי הוורוד, באתר הארץ, 15 במרץ 2013
בעז נוימן, הומו או זונה, קשה לומר מה היה נורא יותר להיות בגרמניה הנאצית, באתר הארץ, 9 בינואר 2019
the nazi persecution of homosexuals
גיא ארליך, עכבר העיר, הטלאי הוורוד: סרטי שואה להט"ביים, באתר הארץ, 8 באפריל 2018
הומוסקסואלים - רדיפות על ידי נאצים, דף שער בספרייה הלאומית
The Stomach-Churning Things Nazis Did To Gay Men, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:08) (באנגלית)

הערות שוליים

^ בשנת 1904 ערך הירשפלד מחקר במחקר שהתבסס על שאלונים שהופצו בקרב עובדים וסטודנטים בברלין. על בסיס המחקר הוא העריך שבגרמניה יש 1.2 מיליון הומוסקסואלים, 2.2% מהאוכלוסייה. עם זאת, יש לקחת את הסטטיסטיקה הזו בעירבון מוגבל, בין השאר משום שברלין הייתה עיר סובלנית כלפי הומוסקסואליות יותר מערים אחרות. ראו:

Richard Plant, The Pink Triangle: The Nazi War Against Homosexuals (Holt: 1988), ch. 1; James D. Steakley, "Per scientiam ad justitiam: Magnus Hirschfield and the Sexual Politics of Innate Homosexuality", in Science and Homosexualities (Psychology Press: 1907), p. 148
^ LGBTQ+ History Month: gay victims and survivors of the Holocaust are often forgotten – we need to tell their stories
^ GAY MEN UNDER THE NAZI REGIME, Holocaust Encyclopedia
^ Homosexual Victims of Nazi Persecution
^ HOMOSEXUALS: VICTIMS OF THE NAZI ERA
^ אבנר שפירא, הומואים במבט לאחור, באתר הארץ, 3 במאי 2005
^ עופר אדרת, לראשונה בישראל - אנדרטה לגאים שנרדפו בשואה הוצבה בת"א, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013

[1] בשנת 1904 ערך הירשפלד מחקר במחקר שהתבסס על שאלונים שהופצו בקרב עובדים וסטודנטים בברלין. על בסיס המחקר הוא העריך שבגרמניה יש 1.2 מיליון הומוסקסואלים, 2.2% מהאוכלוסייה. עם זאת, יש לקחת את הסטטיסטיקה הזו בעירבון מוגבל, בין השאר משום שברלין הייתה עיר סובלנית כלפי הומוסקסואליות יותר מערים אחרות. ראו:

Richard Plant, The Pink Triangle: The Nazi War Against Homosexuals (Holt: 1988), ch. 1; James D. Steakley, "Per scientiam ad justitiam: Magnus Hirschfield and the Sexual Politics of Innate Homosexuality", in Science and Homosexualities (Psychology Press: 1907), p. 148

[2] LGBTQ+ History Month: gay victims and survivors of the Holocaust are often forgotten – we need to tell their stories

[3] GAY MEN UNDER THE NAZI REGIME, Holocaust Encyclopedia

[4] Homosexual Victims of Nazi Persecution

[5] HOMOSEXUALS: VICTIMS OF THE NAZI ERA

[6] אבנר שפירא, הומואים במבט לאחור, באתר הארץ, 3 במאי 2005

[7] עופר אדרת, לראשונה בישראל - אנדרטה לגאים שנרדפו בשואה הוצבה בת"א, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]