הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1792
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1792 היו הבחירות הנשיאותיות השניות בארצות הברית. הן נערכו החל מיום שישי, 2 בנובמבר עד ליום רביעי, 5 בדצמבר 1792. כמו בבחירות שהתקיימו ב-1789, הנשיא ג'ורג' וושינגטון רץ ללא מתחרים לכהונה שנייה. לפי המערכת שהייתה באותו הזמן ועד לבחירות ב-1800, כל אלקטור הצביע פעמיים. המועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר נבחר לתפקיד הנשיא, ומי שזכה במקום השני, לסגן נשיא ארצות הברית. כמו בכהונתו הראשונה, וושינגטון נבחר פה אחד. סגן הנשיא ג'ון אדמס, סיים במקום השני עם 77 קולות, ונבחר מחדש לסגן הנשיא (וושינגטון קיבל 132 קולות, קול אחד מכל אלקטור).
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1792 | |||||||||||
| 2 בנובמבר – 5 בדצמבר 1792 | |||||||||||
| בסך הכול היו 132 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 67 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
|
|||||||||||
| מועמד | ג'ורג' וושינגטון | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | מועמד עצמאי (נשיא) | ||||||||||
| מדינת מוצא | וירג'יניה | ||||||||||
| אלקטורים | 132 | ||||||||||
| מספר הקולות | 28,579 | ||||||||||
| אחוזים | 100% | ||||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: ג'ורג' וושינגטון | |||||||||||
אלו היו הבחירות הראשונות בהן שלוש עשרה המושבות המקוריות מינו אלקטורים (בתוספת למדינות החדשות: קנטקי וורמונט). אלו גם הבחירות הנשיאותיות הראשונות שלא התקיימו ארבע שנים אחרי הבחירות הקודמות, למרות שחלק מהבחירות הקודמות התרחש ב-1788. השבעתו של וושינגטון לנשיא התרחשה ב-4 במרץ 1793 בפילדלפיה.
המועמדים
עריכהב-1792, הבחירות הנשיאותיות עדיין התרחשו בצורה שבה כל אלקטור הצביע לשני מועמדים: המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול יותר (וזכה ברוב הקולות) הפך לנשיא, והאדם שהגיע למקום השני הפך לסגנו. התיקון השנים-עשר לחוקת ארצות הברית שינה זאת והפריד בין בחירת הנשיא לסגנו, אבל התיקון התרחש רק ב-1804. לכן קשה לתאר את המועמדים בבחירות אלו.
וושינגטון רץ ללא מתחרים. הנשיא היוצא נהנה מתמיכה בין-מפלגתית וקיבל קול אחד מכל אלקטור. לעומת זאת, התחרות על הסגנות הייתה מתוחה. המפלגה הפדרליסטית תמכה בסגן הנשיא היוצא, ג'ון אדמס ממסצ'וסטס, בעוד שהמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית תמכה במושל ניו יורק, ג'ורג' קלינטון. מעטים פקפקו בניצחונו של וושינגטון, ולכן אדמס וקלינטון נלחמו על הסגנות, למרות שמבחינה טכנית היו מועמדים לנשיאות מול וושינגטון.
מועמדים פדרליסטים
עריכהמועמדים דמוקרטים-רפובליקנים
עריכההאנטי-פדרליסטים שהתנגדו לחוקה ב-1788 יצרו את המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית (לעיתים קרובות נקראו "רפובליקנים", בלי קשר למפלגה הרפובליקנית) התנגדו למעשיו של מזכיר האוצר של ארצות הברית, אלכסנדר המילטון. הם לא יכלו להדיח את וושינגטון, אבל קיוו להדיח את אדמס. הם העדיפו את תומאס ג'פרסון, מנהיגם האידאולוגי ומזכיר המדינה של ארצות הברית, כמועמד. אולם אלקטורים לא יכלו להצביע לשני מועמדים ממדינתם, וכיוון שוושינגטון וג'פרסון היו שניהם מווירג'יניה, האלקטורים של וירג'יניה לא יכלו לתמוך בג'פרסון. לכן הם תמכו בקלינטון, למרות שג'פרסון קיבל את תמיכתם של האלקטורים מקנטקי.
הבחירות הכלליות
עריכהקמפיין
עריכהב-1792, מלחמה מפלגתית התגלתה בין המפלגה הפדרליסטית שהובלה על ידי אדמס ומזכיר האוצר של ארצות הברית אלכסנדר המילטון, שרצו שלטון מרכזי חזק עם מעורבות בכלכלה, והמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית שהובלה על ידי מזכיר המדינה תומאס ג'פרסון, והנציג ג'יימס מדיסון מווירג'יניה, שתמכו בזכויות המדינות, והתנגדו לתוכנית הכלכלית של המילטון, שסיפקה אמצעים לתשלום החובות של ארצות הברית באמצעות איגרות חוב. מדיסון בהתחלה היה פדרליסט עד שהתנגד ליצירת הבנק הראשון של ארצות הברית ב-1791, ויצר את המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית עם ג'פרסון, מנהיג האנטי-פדרליסטים.
הבחירות של 1792 היו הבחירות הראשונות בהן הייתה תחרות מפלגתית בין הפדרליסטים לדמוקרטים. ברוב המדינות הייתה תחרות ביניהם. בבחירות למושל ניו יורק, ג'ורג' קלינטון נתמך על ידי הרפובליקנים-דמוקרטים, וניצח את נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ג'ון ג'יי.
למרות שוושינגטון שקל פרישה, שני הצדדים ביקשו ממנו להישאר במשרד כדי לגשר על הפערים. וושינגטון נתמך על ידי כל הצדדים בנשיאותו וקיבל יותר פופולריות כשהעביר את מגילת הזכויות. אבל הדמוקרטים-רפובליקנים והפדרליסטים התמודדו על סגנות הנשיאות, כשג'ון אדמס היוצא הוא המועמד הפדרליסטי, וג'ורג' קלינטון הוא המועמד הרפובליקני-דמוקרטי. כמה אלקטורים רפובליקנים-דמוקרטים סירבו להצביע לקלינטון והצביעו במקום לאהרון בר ותומאס ג'פרסון, ולכן אדמס נבחר מחדש בקלות לסגנות הנשיאות.
תוצאות
עריכהחבר האלקטורים בחר בוושינגטון פה אחד. ג'ון אדמס שוב הגיע למקום השני ונבחר לסגנות הנשיאות, והפעם זכה ברוב האלקטורים. ג'ורג' קלינטון קיבל רק את קולות ג'ורג'יה, צפון קרולינה, וירג'יניה, מדינתו ניו יורק, ואלקטור אחד בפנסילבניה. ג'פרסון זכה רק בקולות מקנטקי, שהופרדה זמן קצר קודם לכן מביתו שבווירג'יניה. אלקטור אחד מדרום קרולינה הצביע לאהרון בר.
הצבעת האלקטורים
עריכההאלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:
| המועמד | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| ג'ורג' וושינגטון | וירג'יניה | ללא | 132 |
| ג'ון אדמס | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 77 |
| ג'ורג' קלינטון | ניו יורק | דמוקרטית-רפובליקנית | 50 |
| תומאס ג'פרסון | וירג'יניה | דמוקרטית-רפובליקנית | 4 |
| ארון בר | ניו יורק | דמוקרטית-רפובליקנית | 1 |
הצבעה לפי מועמדים
עריכה| המועמד | שותף | אלקטורים |
|---|---|---|
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון אדמס | 77 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ורג' קלינטון | 50 |
| ג'ורג' וושינגטון | תומאס ג'פרסון | 4 |
| ג'ורג' וושינגטון | ארון בר | 1 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות
עריכה| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | וירג'יניה, קנטקי |
| כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות | מרילנד, פנסילבניה |
| שתי אסיפות בוחרות 5 אלקטורים כל אחת, שתי אסיפות אחרות בוחרות 3 אלקטורים כל אחת. כל אלקטור נבחר על ידי רוב המצביעים באסיפות. אם מספר בלתי מספיק של אלקטורים נבחר על ידי האסיפות, אלקטורים נותרים ימונו על ידי בית המחוקקים | מסצ'וסטס |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה, אך אם מספר לא מספק זכה ברוב, בית המחוקקים בוחר אלקטורים נוספים מבין כפול מהמספר החסר | ניו המפשייר |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | כל שאר המדינות |
קישורים חיצוניים
עריכה
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1792, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)